MySelF Me aNd i
New member
נצל"ש
אני 3 חודשים בצבא ומרגישה בדיוק כמוך.. ולא תגיד איזה לוחמת או משהו, אבל נמצאת בתפקיד פקידותי שסוגרים בו הרבה מאוד (משמרות). אותי ישר הפנו לפסיכיאטר אזרחי (כי הקבן לא היה זמין במשך שבועיים בערך), הביאו לי גימלים, בתום הגימלים ישר הפנו אותי לפסיכאטר צבאי שהביא לי עוד גימלים (כי זה בדיוק נפל על סופש שהייתי אמורה לסגור) ובתום הגימלים האלו ישר פגישה עם הקבן שהבטיח שהוא מחזיר אותי לפסיכיאטר בשביל לפסול לי מקצוע ולתת לי לינת בית (ביקשתי ממנו יומיות). הפגישה עם הפסיכיאטר רק אחרי פסח, שם שמעתי שהתהליך לוקח עוד שבועיים בערך אם הוא מאשר. השאלה שלי אם הוא בטוח מאשר? יש מצב שידפקו אותי ולמרות כל מה שהקבן אמר לא יאשרו לי? אני בינתיים מחתרפנת, הבנות במשרד כבר יודעות את כל הסיפור (לפי הגימלים הנפשיים כנראה), שונאות אותי על זה שאני "דופקת" אותן, מתעלמות ממני, כל היום אני לבד בחדר ועוד צריכה להמשיך לעבוד כרגיל, כי עדיין לא פסלו לי מקצוע. הזמן לא עובר לי אני כל הזמן רק סופרת אותו לאחור, היום פשוט יצאתי משם והתחלתי לבכות, לא יודעת איך להמשיך ככה עוד חודש?! חודשיים?! אין לי חברות לדבר איתן על זה כי כולן כל כך צהובות ונהנות בצבא, וחבר שלי כבר מתעצבן עליי שאני בוכה לו כל הזמן, ולא סותמת להן את הפה (תאכלס אני יכולה לשים עליהן פס כי גם ככה זה יהיה כנראה החודש האחרון שאני אעבוד בו איתן, אבל אני פשוט לא בנאדם כזה...) מה עושים?! ועוד שאלה, אם פוסלים לי מקצוע אני מגיעה לקציון מיון? אני יכולה לבקש תפקיד גם לא בבסיס שלי? כי שמעתי על מלא בנות שפסלו מקצוע אבל פשוט עברו למקום אחר בבסיס, ואני ממש ממש לא רוצה את זה..
אני 3 חודשים בצבא ומרגישה בדיוק כמוך.. ולא תגיד איזה לוחמת או משהו, אבל נמצאת בתפקיד פקידותי שסוגרים בו הרבה מאוד (משמרות). אותי ישר הפנו לפסיכיאטר אזרחי (כי הקבן לא היה זמין במשך שבועיים בערך), הביאו לי גימלים, בתום הגימלים ישר הפנו אותי לפסיכאטר צבאי שהביא לי עוד גימלים (כי זה בדיוק נפל על סופש שהייתי אמורה לסגור) ובתום הגימלים האלו ישר פגישה עם הקבן שהבטיח שהוא מחזיר אותי לפסיכיאטר בשביל לפסול לי מקצוע ולתת לי לינת בית (ביקשתי ממנו יומיות). הפגישה עם הפסיכיאטר רק אחרי פסח, שם שמעתי שהתהליך לוקח עוד שבועיים בערך אם הוא מאשר. השאלה שלי אם הוא בטוח מאשר? יש מצב שידפקו אותי ולמרות כל מה שהקבן אמר לא יאשרו לי? אני בינתיים מחתרפנת, הבנות במשרד כבר יודעות את כל הסיפור (לפי הגימלים הנפשיים כנראה), שונאות אותי על זה שאני "דופקת" אותן, מתעלמות ממני, כל היום אני לבד בחדר ועוד צריכה להמשיך לעבוד כרגיל, כי עדיין לא פסלו לי מקצוע. הזמן לא עובר לי אני כל הזמן רק סופרת אותו לאחור, היום פשוט יצאתי משם והתחלתי לבכות, לא יודעת איך להמשיך ככה עוד חודש?! חודשיים?! אין לי חברות לדבר איתן על זה כי כולן כל כך צהובות ונהנות בצבא, וחבר שלי כבר מתעצבן עליי שאני בוכה לו כל הזמן, ולא סותמת להן את הפה (תאכלס אני יכולה לשים עליהן פס כי גם ככה זה יהיה כנראה החודש האחרון שאני אעבוד בו איתן, אבל אני פשוט לא בנאדם כזה...) מה עושים?! ועוד שאלה, אם פוסלים לי מקצוע אני מגיעה לקציון מיון? אני יכולה לבקש תפקיד גם לא בבסיס שלי? כי שמעתי על מלא בנות שפסלו מקצוע אבל פשוט עברו למקום אחר בבסיס, ואני ממש ממש לא רוצה את זה..