לידה בכריעה - שאלת

[אם פי 3]

אין שום עדיפות לחתך על קרע

חתך לא מונע קרעים. חתך הוא בעצמו "קרע מדרגה 3-4" - באין חתך, רוב הסיכויים הם למשהו בין העדר קרעים מוחלט, לקרעים ברמה 1 או לכל היותר 2. חתך לא מגן על רצפת האגן. חתך לא מתאחה יותר טוב. המקום היחידי שבו יש יתרון, אולי, לחתך, הוא מצב של מצוקת עובר ברגע האחרון, שבה אפילו דקות ספורות של האצת יציאת הראש, אולי יועילו. גם בזה אני לא בטוחה, אבל זו ההצדקה היחידה. במצב כזה, סביר שלא תהיי בכריעה.

 

[אתי של ירדן]

ומה עם האימרה הזו שעושים חתך בכדי

להמנע מקרע לכיוון פי הטבעת? זה תמיד הפחיד אותי...

 

[אתי של ירדן]

ועוד משהו - לפני הלידה של ירדן

שאלתי את אמא שלי על עניין החתך היא ילדה בתקופה הרבה יותר חשוכה מעכשיו היא אמרה בבטחון: "בלידה ראשונה חייבים חתך ובלידות הבאות - החתך הישן נקרע מאליו"

עד עכשיו אני זוכרת את המשפט הזה וממש מפחדת שנדפקה לי שם כל הקונסטרוקציה ושהכל יותר צר מבעבר ושאיזור החתך זו נקודה חלשה שלא תעמוד בעומס...

 

[debby12]

חבל לחיות בכזו תקופה חשוכה....

אני ילדתי את בילבי בלי חתך ובלי קרע ו....גם את גילגי למה סתם לחתוך ולגרום צלקת? תקחי את המטאפורה של מרסדן ואגנר לעניין הזה. תחשבי על סדין בד שמותחים אותו חזק חזק קרוב לקצה שלו. נניח שהוא כמעט-נקרע מזה. עכשיו תקחי סכין גילוח ותעשי חתך קטן בקצה בזמן שמותחים..... הסדין ייקרע ב"טיל" הרבה יותר מאשר קודם כשלא חתכו. למה לכל הרוחות לחתוך? יש היום מחקרים אמפיריים על כך שלחתך יזום יש יותר תוצאות שליליות מאשר לקרע ספונטני. ואכן חתך גורם שם לרקמה צלקתית שהיא הרבה פחות גמישה. אבל זה לא בהכרח אומר שתיקרעי. זה רק אומר שחלק מהרקמה שלך שם היא פחות גמישה (בזכות "פלאי הרפואה הנפלאה" שהתעקשה לחתוך אותך) כל זה בלידה רגילה. אין לי מושג לגבי וואקוםץ

 

[mamadan]

מה שהיא אמרה לא מדוייק

לא חייבים חתך בכלל, לפי מה שאני מבינה המקרה שבו חתך יכול להיטיב על פני קרע הוא נדיר ביותר. גם אצלי בלידה הראשונה ידה של המיילדת היתה קלה על המספריים, ועד היום אני לא יודעת למה זה היה הכרחי. בלידה השנייה התאמנתי באפינו, ילדתי בישיבה על שרפרף לידה, ולא נקרעתי בכלל.

 

[אמא ל חמישה]

בלידה הראשונה היו לי המון תפרים

ילדתי עכוז וגינלי, על הגב, עם הרגליים בארכובות... הרופא אמר לי שהוא עושה עבודת גובלן... מאז עברתי 4 לידות ללא חתכים או קרעים, כולל תינוק אחד במשקל של 3935 גר'

 

[סיגלמנדל1]

המשפט הזה ממש לא נכון ../images/Emo70.gif

נשים רבות שעברו חתך בלידה ראשונה ילדו ללא קרע או חתך בלידות ההמשך. כן יש מקום לעבוד על הצלקת כן יש מקום לעבד את הלידה אבל במיוחד חשוב לא להגיע מראש אם אמונות שיכולות לפגוע לך בתהליך. עוד דבר לגבי התנוחות. טוב להכיר ולתרגל תנוחות שונות, להבין את היתרונות של כל תנוחה ואת החסרונות, לראות מראש למה את מתחברת ולמה לא אבל תמיד לזכור שברגע האמת הכל יכול להשתנות וחשוב להשאר פתוחה למגוון של תנוחות ותסריטים של לידה. מילת המפתח היא

לאפשר

. לאפשר לעצמך לעבור חוויה מתקנת, לאפשר לעצמך להנות מההריון והלידה, לאפשר ללידה להתרחש בצורה חיובית, לאפשר לתינוק לרדת באגן, לאפשר לפרינאום להיות גמיש ועוד...

 

[אם פי 3]

זה פשוט הסתבר כלא נכון.

חתך לא מונע קרעים, והוא בעצמו קרע חמור. גם אם ברור שיהיה קרע, זה עדיף על חתך: ברוב המקרים הוא יהיה פחות חמור, וההחלמה שלו יותר טובה. אני חוזרת על זה כמו מנטרה. אפילו בוואקום אין הצדקה לחתך. זה נכון שצלקת היא פחות גמישה מעור רגיל, וזו עוד אחת מהסיבות שאני בעד אפי-נו (כי זה כבר לא מצב טבעי) - אבל יש מספיק נשים שילדו ללא קרעים לאחר אפיזיוטומיה (חתך) בלידה קודמת. שתי הדוגמאות הויזואליות שאני אוהבת לתת, הן אלו: 1. שקית קטשופ. איפה פותחים? נכון, בחריץ. במקום אחר, כמעט בלתי אפשרי לקרוע. שם זה קל. 2. קחי שקית פלסטיק (פוליאתילן או "ניילון" בעממית). תחזיקי שכבה אחת של פלסטיק בשתי הידיים (יד מכל צד) ותמתחי לצדדים. תוכלי לראות, שבהדרגה, האיזור נעשה יותר ויותר דק, ובסופו של דבר גם נקרע. בחתך לעומת זאת, במספריים, הפלסטיק לא עובר שום "הכנה". המקבילה היא של העור שלנו, שלפני שהוא נקרע הוא נמתח עד קצה גבול יכולתו, ונעשה דק באיזור הנקרע - ולכן גם ההחלמה טובה יותר, כי לא נחתך בשר עבה, אלא עור דק.

 

[May first]

למשל, אני

לידה ראשונה - אפידורל, מפל התערבויות שמסתיים בוואקום, חתך עד לאמ-אמא של הרקטום ורוויזיה. לידה שניה, פעילה יותר (במסגרת מגבלה גופנית נתונה), ללא חתך, ללא קרע, עם אחת אמא שמחה ומרוצה.

 

[debby12]

כן בהחלט

לפי מה שהמיילדת שלי פה הסבירה לי המיילדת יכולה (וצריכה) לתמוך בפרינאום שלך עם היד מבחוץ וככה יש פחות סיכוי שהוא ייקרע. חוץ מזה כמובן צריך כמה שיותר במהלך הלידה לשים "שם" רטיות שמן חמות. ככה כל האזור חמים וגמיש כמה שיותר. אם לא רטיות שמן - אפשר אפילו להרטיב פד רגיל שיש אפילו בבית חולים במים חמים-הכי-שיש מהברז ולשים על האזור. זה כמו מין אמבט אדים לאזור ומכין אותו לגראנד פינאלה. עשינו את זה בלידת הזוועות של בילבי ב"ליס" ויצאתי מזה בלי שום קרע שום חתך שום כלום (ועוד בתנוחת חיפושית זבל הפוכה על הגב)

 

[סיגלמנדל1]

כדאי להזכיר שבלידה בכריעה

מלכתחילה הסיכוי לקרע הוא קטן יותר בגלל שהלחץ על הפרינאום מתחלק בצורה יותר יעילה. בשכיבה על הגב ומשיכת הרגליים כלפייך יש יותר לחץ על הפרינאום. יש כל מיני תנוחות כריעה שניתן להשתמש בהן הן על המיטה והן על מזרן. אני מאמינה שקל יותר ללדת בכריעה למי שמתרגלת את התנוחה. במאיר לפחות יש כסא לידה הולנדי אבל טרם זכיתי לראות לידה על הכסא הנ"ל. מקווה שמשתמשים בו גם לרגעים הסופיים של הלידה. לגבי הצלקת - ממליצה לך לעשות את אזור הצלקת בעזרת תערובת שמנים המכילה לבנדר וקלנדולה. יש כאלה למכירה המיועדות לעיסוי הפרינאום.

 

[בלינקה]

אבל בכריעה עמוקה דווקא יש יותר לחץ

על הפרינאום, ויכול להיות שברגע האמת דווקא יהיה עדיף להגביה קצת, או לעבור לשש (או על הצד).

 

[סיגלמנדל1]

לא לפי ג'נט בלסקס

הלחץ בכריעה הוא אולי חזק אבל אחיד. "האגן פתוח מאוד בתנוחה הזו שרירי רצפת האגן רפויים ומאפשרים את מעבר ראש התינוק וכוח המשיכה עובד ביעילות". תרגום חופשי מהספר לידה פעילה. שוב הדבר החשוב ביותר הוא רצונה של האשה בזמן הלידה. אבל טוב לתרגל עוד בבית את התנוחות כדי לדעת במה לבחור.

 

[הילהל]

התשובות שלי

הדולה שלי הזהירה אותי מראש לא "להתפס" על פנטזיית הלידה בכריעה, כי מיעוט של נשים מערביות מוצאות את התנוחה הזו כנוחה לאורך זמן (כנראה שנשים שכורעות הרבה ביומיום - כמו בדואיות או עובדות בשדות האורז - מצליחות בה יותר). היא אמרה שמשהו כמו % מהנשים שהיא ליוותה הצליחו בזה והרגישו נוח. הרוב ילדו בשכיבה על הצד. וככה באמת קרה אצלי. ניסינו מעין כריעה - המיטה של ביה"ח מתכווננת לצורה של כמו ישיבה על אסלה (דומה ל"שרפרף לידה" שהוצג כאן בעבר). אבל המנח של מיה (עורף לאחור) גרם ללחץ אימים על איזשהו עצב בגב שלי, והתנוחה הזו הגבירה את הלחץ. עברנו לשכיבה על הצד, שהכאב בה היה נסבל יותר (אם כי עדיין הלחץ על העצב הטריד). הלידה הראשונה שלי היתה ואקום עם חתך "נאה". את מיה ילדתי בלי קרע קטנטן אפילו (במשקל נאה של 3.660). אני חייבת להגיד שהתחושה האדירה של ללדת אותה ללא הואקום, הידעיה הזו שהנה הראש כאן ועוד רגע היא כולה בחוץ, וזה הכל אני והיא עשינו, בלי ואקום ובלי שום התערבות, היא האופוריה הכי גדולה שחוויתי בחיי. וכמו שאם פי 3 אמרה - שום עזרה מהמיילדת. כל מה שהיא עשתה היה לעמוד לידי, לעודד ולהשגיח שהכל תקין. כשביקשתי עזרה (הרגשתי ש"אי אפשר אחרת" בגלל הואקום ההוא) קיבלתי את התשובה "את עושה הכל לבד נהדר. זה החלק שלך. רק את מסוגלת לעזור לעצמך. אני כאן והכל בסדר" שוב ושובב ושוב. עד שהפסקתי לשמוע את ההד של המיילדת המזעזעת מהלידה הראשונה והתחלתי להאמין למיילדת ולהאמין בעצמי.

 

[הילהל]

10% ולא %

 

[אתי של ירדן]

אז מה אתן מייעצות לעשות אם המיילדת

ברגע האמת אומרת לי "אין ברירה חייבים לחתוך - את עומדת להקרע" הרי המיילדות בבי"ח אומרות תמיד - "לא נחתוך אם לא צריך" ובאורח פלא חותכות בסוף כי תמיד צריך, לא? לדבר איתה על זה לפני? ואם בכל זאת בזמן לידה היא בכל זאת נרצה לעשות חתך אני אמורה להגיד לה לא?

 

[אם פי 3]

להבהיר מראשבע"פ ובכתב (תכנית לידה?)

שאת לא מעוניינת בחתך, ומעדיפה קרע על פני חתך. אם משום מה, תחליטי בזמן אמת שאת כן רוצה חתך, לא תהיה בעיה לשנות את דעתך.

 

[אתי של ירדן]

אבל היא לא תעשה בלי הסכמתי נכון?

כי בלידה הקודמת הם לא אמרו אפילו שהם חותכים הם פשוט חתכו... אוף אני בדיכאון...

 

[צימעס]

לא אם יהיה לך מלווה אסרטיבי ../images/Emo4.gif

 

[אם פי 3]

אי אפשר להבטיח לך

שלא תהיה איזו מיילדת/רופא שיחליטו פתאום לחתוך בלי לשאול, אבל אם את מהתחלה מראה מודעות ואסרטיביות, ומבהירה את הרצונות שלך בצורה ברורה, זה מקטין מאד את הסיכון שזה יקרה - כי הם מפחדים מתביעות, וביצוע פעולה כזו בניגוד מפורש להסכמתך, זוהי תקיפה. כשמישהי נראית תמימה, הסיכון לתביעה נמוך יותר. כשמישהי מודעת לזכויותיה, נזהרים יותר (יש לי חברה וירטואלית, שדאגה להזכיר את המקצוע שלה - עו"ד, בדיוק למטרה הזו).