לידה ללא כאב

[ה ל י ל י ת]

לידה ללא כאב

האומנם? פנטזיה או מציאות? אני קוראת עכשיו ספר שטוען שאם מנטרלים את הפחד והמתח בלידה אז גם אין כאב. בספר כתוב שברחם יש שלושה סוגים של שרירים. אורכיים- שתפקידם לדחוף את התינוק החוצה. רוכביים (אם אני לא טועה)- שהם מפסיקים את זרימת הדם לרחם. וטבעתיים - שתפקידם כמו שרירי פי הטבעת סוגרים את הרחם ומונעים יציאה של התינוק. כשהאישה מפחדת היא נכנסת למצב של faight or flaight והשרירים הטבעתיים עובדים גם כן וזה יוצר מתח ברחם שגורם לכאב. אני מסבירה ממש בקצרה הספר מסביר בפרטי פרטים איך זה קורה. זה נשמע מדהים. אני חושבת על זה הרבה בזמן האחרון. איך זה שבתרבויות פרמטיביות הלידות הן קצרות וללא כאב. אפילו אצל האמיש בארה"ב כיום הלידות קצרות וללא כאב. הם לא חשופים לטלויזיה שמראה נשים צורחות בלידה. אין את כל הסביבה שאומרת שוב ושוב כמה זה כואב. באמת איך זה יכול להיות. יש זיווג בין בני זוג מתוך אהבה, הריון מלא אהבה ואחר"כ שמחזיקים את התינוק יש המון אהבה. אז איך זה שדוקא בלידה יש כאב כ'כ גדול וסבל. אני יודעת שיש דבר כזה לידה ללא כאב והוא לא שמור רק ל ל"ו צדיקות. אני מכירה נשים שחוו את זה. אני מאוד מקווה שגם אני אצליח לנטרל את הפחד בלידה הבאה.

 

[mise]

מעניין אותי מאוד.

מה שם הספר? אני ילדתי את בכורתי ללא כאב ואין לי דרך לשחזר את זה, לחזור על מה שהיה וכו' וכו' כי אין לי חוקים לעקוב אחריהם. זה לא שלא היה כאב לאורך כל הלידה וזה לא שהלידה היתה בדיוק לידה פיזיולוגית (היתה אמנם ביתית, אבל ברובה לא פיזיולוגית), היו צירים לא יעילים לאורך כל הלידה, ביניהם היו צירונים (כהגדרת המיילדת ש)לא נתנו לי מנוחה ולכן הגעתי למצב של תשישות ואפיסת כוחות. באיזשהו שלב (ככה מנסה לקצר), כשכבר נואשו ממני (המיילדת והמלווים) ועזבו אותי לנפשי, נכנסתי לאמבטיה, ישבתי בשקט בשקט וכנראה נכנסתי לטראנס והגעתי למקומות שלא מהעולם הזה ולא הרגשתי שאני יולדת. הילדה החליקה בנחת, ללא צירים (ודאי שלא צירי לחץ), תוך כדי שהיא מחליקה אני מנהלת את העניינים עם המיילדת והמלווה שהתעוררה משנתה. אני עד היום חושבת ומעבדת את הלידה הזו. אני לא יודעת אם החלק הזה פיזיולוגי או לא, אני עוד חושבת על זה. אני מאמינה שכל דבר חדש שנולד בעולם הזה, נולד בליווי כאב וקשה לי לחשוב על לידה ללא כאב כמשהו פיזיולוגי, אבל, כאמור, אני עוד חושבת על זה ומעבדת את זה וטרם הגעתי למסקנות.

 

[ה ל י ל י ת]

הספר נקרא

childbirth without fear / grantly dick-read הספר נכתב בשנות ה 70 וניתן לציין שהוא כתוב באנגלית מאוד קשה לקריאה. בזכות בן זוגי שהוא דובר אנגלית שפת אם.אני מצליחה לצלוח אותו. נשמע מאוד מעניין מה שאת כותבת. זה גם מאשש את המחשבות שלי ללידה ללא מיילדת. אני אשמח לקרא עוד על המסקנות שלך מהלידה ובכלל.

 

[mise]

שנים של לימוד הומיאופתיה

עם אנגלית מלפני למעלה ממאתיים שנה וגרמנית שתורגמה לאנגלית as is (כמו לקרוא משפט בגרמנית, רק המילים באנגלית), אני חושבת שאוכל להסתדר עם ספר משנות השבעים. מצד שני, מי יודע? עוד אין לי מסקנות מהלידה

כל פעם עולים דברים חדשים. המסקנות הכי טריות מהתנור הן כמובן לידה ללא מיילדת. אולי אם אקרא את הספר אקבל תובנות לגבי לידה ללא כאב. מה שאני בטוחה בו (נכון להיום) ומתחבר למה שכתבת בהודעת המקור של השרשור הוא, ששחררתי כל כאב ופחד בשעות האלו לפני הלידה. כאמור, הייתי בעולמות אחרים. אם אני משחזרת, אז זה התחיל בצלילה במים הרדודים, ככה שחררתי את החלק בי שלא תפקד למשמע "בית-חולים" ודמיינתי אותנו כבר נוסעים לבית החולים ואני נכנסת לניתוח וכו'. בהתחלה היתה לי מלחמה עם זה באותו חזיון ואח"כ הרפיתי. משם עברו כל חיי בעבר וחיי משפחתי בעתיד לנגד עיני והלאה הלאה פתאום נראו 3 אנשים אהובים לנגד עיני ודיברתי אליהם, בסוף זה התמקד באשה אחת שפשוט קראתי לה שתעזור לי. אמרתי לה (בלב? בחלום? בחזיון?) "בואי, תהיי איתי, תעזרי לי". נדמה לי שכבר כתבתי כאן בפורום שלאנשים זה בטח ישמע מטורף (וגם לי, למען האמת) והזוי ולא שייך, אבל חלק מהזכרונות שלי מאותם רגעים/שעות הם של עצמי מסתכלת על עצמי מלמעלה, ליד המוט של וילון האמבטיה, ומהקצה הימני של החדר, ליד דלת הכניסה, שומעת את עצמי מפכפכת במים מדי פעם.. נשמע הזוי, נכון?

גם לי.

 

[ה ל י ל י ת]

לא נשמע לי הזוי

זה נשמע כמו חוויה חוץ גופית שעברת. מאוד אהבתי את זה שביקשת עזרה מהאישה שראית. יכול להיות שהיא סימנה עבורך את הכח שלך לעבור את הלידה. חלק בך שזימנת אותו אליך שהופיע בדמות של משהו אהוב. או משהו באמת היה אתך שם. (סתם מנחשת). מדהים מדהים! יש לי חברה אחת שבזמן הלידה עצמה היא הרגישה שהחדר מלא אנשים. ובסופה היא שאלה את אמא שלה מי היו כל האנשים שנכנסו לחדר. אמא שלה אמרה לה שהיו רק היא והמילדת. ועוד חברה שבזמן הלידה אני חושבת שגם באמבטיה, היא ראתה מולה המון נשים מכל הסוגים. היא הרגישה שהן פשוט היו אתה שם ותמכו בה. אל תזלזלי נראה שעברת משהו מאוד עוצמתי.

 

[עופריקה]

ליאת דרור סיפרה על הלידה שלה

על הלידה האחרונה שלה, שהיא ילדה בהאנגר שלהם ("אדמה"). היא ילדה לפני שהמיילדת הספיקה להגיע. היא דיברה במפגש על היכולת לשחרר את כל הפחדים והכאבים שלנו. להרפות מהכאב בכלל (בחיים). היא אמרה שלא כאב לה. ולבי מפגשים בלידה- בדיוק לפני שעה קלה, סיפרה לי חברה שהיא פגשה את אביה ז"ל בלידה, ממש לפני שבתה הגיחה לאוויר העולם, והיא דיברה אליו. היא ילדה בבית חולים, אבל ללא אפידורל. מדהים. בכלל מהו כאב? למה אנחנו צריכים אותו? בחיים עצמם אני מתכוונת... האם זה נותן לנו פרופורציה למשהו? האם אנחנו "צריכים לסבול" כדי שנדע להעריך הרפיה, שלווה, שקט ונועם? מה הכאב מנסה להגיד לנו.

 

[ה ל י ל י ת]

כאב בעיקרון

מסמן על בעיה\פתולוגיה שצריך לטפל בה. לכן זה נראה לי מוזר שאם לידה היא תהליך טבעי למה זה צריך לכאוב? כמו יציאה בשירותים. זה לא כואב. זה כואב רק כשייש איזשהי בעיה.

 

[עופריקה]

יחי ההבדל הקטן../images/Emo6.gif

בין לידה ליציאה... אני חושבת שהרבה קשור גם לחינוך. ליחס שלנו לכאב. מה אנחנו, כבני אדם מרוויחים מכאב. בין אם מדובר בכאב פיזי ובין אם בנפשי. האם אנחנו מוכנים באמת ובתמים לשחרר את הכאבים שלנו? איך החיים שלנו יראו בלעדיהם? ואפרופו "שיחרור" - מה זה לשחרר, ואיך אנחנו חווים דברים כ"כ מופלאים כשאנחנו מצליחים לשחרר משהו (ושוב - בין אם זה שחרור אנרגטי או פיזי או נפשי...) מה אנחנו מחזיקים כ"כ חזק כל מיני דברים וממה אנחנו כ"כ מפחדים??? ממש פילוסופיה לשעת לילה מאוחרת

לילה טוב

 

[טחינה עם דבש]

נכון אבל בעייתי (על כאב באופן כללי)

כאב אמור להיות מנגנון התרעה של הגוף מפני נזק. רק שלא תמיד הוא עובד כמו שצריך, לפעמים לא כואב גם כשיש מחלה (למשל סרטן, עד שלבים מתקדמים), ולפעמים הוא עובד הרבה יותר ממה שצריך (כל מיני כאבים כרוניים, או כאב אחרי קטיעה). יש את הכאב עצמו, שזה החלק הפיזי "נטו" (אם אפשר להתבטא כך), ויש את חוויית הכאב, שזה כל המסביב. מה אני מרגישה בקשר לכאב. האם אני מפחדת ממנו. האם השרירים שלי מתכווצים כשאני חושבת על הכאב. איך הסביבה מתייחסת אליו... אני חושבת שאנחנו מאוד מפחדים מפני כאב, והפחד יוצר סבל. חברה שלי (שלא ילדה מעולם) סיפרה לי על חוויה שלה עם כאב: יום אחד היא נכוותה באצבע, כוויה לא רצינית. בדיוק באותו זמן היא היתה בתהליך אינטנסיבי של מודעות עצמית ומדיטציה (ובסביבה מאוד תומכת), אז היא התבוננה בעצמה בתשומת לב, וגילתה שבגוף שלה הולך ומצטבר מתח ופחד מיד לאחר הכוויה. אז היא לקחה נשימה עמוקה, אמרה לעצמה "אני יודעת שיש לי כוויה, אני מטפלת בה ואני יודעת שהיא לא רצינית. אין לי סיבה לפחוד" עד שהיא התחילה להרגיש את הפחד משתחרר ואת כל תגובות המשנה של הגוף נרגעות. שבוע אחר כך היא עסקה בהדבקת טפטים ונחתכה מהסכין של הטפטים (שהיה חד בטירוף). זה היה חתך די עמוק, והפציעה היתה יותר רצינית מהכויה ההיא. אבל באותו רגע, היא יכלה להרגיש את החתך, היא יכלה לאבחן (מהתחושה) שהיא פצועה ושמשהו לא בסדר, אבל *לא כאב לה*. הגוף לא התכווץ, האדרנלין לא עלה, היא לא פחדה. היא הרגישה שיש לה חתך ביד, אבל פשוט לא כאב לה. והיא הרגישה שמחה אדירה, על החווייה הזאת. אז אני לא חושבת שהייתי יכולה להגיע לזה מחר, או אפילו מחרתיים. אבל זה נותן לנו משהו נפלא לשאוף אליו.

כשדיסקסנו את העניין, ודיברנו על מה שלמדנו באוניברסיטה, שכאב הוא מנגנון הגנה בריא, חשבנו שאולי רק חלק ממנו הוא באמת מנגנון ההגנה והאזהרה המקורי, וחלק גדול ממה שאנחנו מכירים כ"כאב" הוא בעצם התפתחות משנית, שנובעת מפחד ומתח, ולא במיוחד עוזרת לנו.

 

[שושה בלה]

המטרה של האב בלידה לפי דעתי

הוא לקרקע את היולדת שלא תעוף יותר מידי גבוה(והייתי שם) שתהיה כאן ועכשיו בהווה.עם כל היציאה החוץ גופנית עם כל החויות המטרה היא קרקוע. וכן אפשר לנטרל את הכאב. עשיתי את זה בכל הלידות שלי.

 

[אם פי 3]

וגם להיפך

שתתפנה מהיומיום, ותתארגן לקבלת התינוק. אם לא היינו מרגישות את הלידה, תינוקות היו עלולים להפגע, וגם נשים היו בהלם, וחלקן מתקשות להתרגל לשינוי (היום זה קורה מסיבות אחרות) - כמו שמתארות נשים שחוו לידת בזק (חלקן חוות צירים זמן ארוך, אבל אלו צירים לא מספיק משמעותיים, כאלו שלא נראים שהם חלק מלידה). הכאב מכריח אותך להיות נוכחת לגמרי בלידה (אולי לזה מתכוונת שושה בלה) ומכוון את הגוף שלך לתנוחות שמועילות ללידה (אם מקשיבים לו), לתנועה מתאימה, לקולות ולנשימות המתאימים וכן הלאה. ואני חושבת שיש גם הבדלים בין נשים ובין לידות, שלא קשורים רק לפחד. אני מאמינה לנשים שמספרות שלא חשו כאב. אני אישית - ילדתי בלידה ביתית, במים (חלק ניכר מהצירים, וגם הלידה עצמה), בסביבה אוהדת - כמעט כל מה שאפשר לעשות על מנת לא להפריע לאוקסיטוצין לזרום (בדיעבד, יש עוד כמה דברים שהייתי יכולה לעשות/להמנע, אבל אלו דברים קטנים). גם לא היו לי פחדים מיוחדים בלידה (פה ושם חששות רציונליים, אבל לא פחדים) - ובכל זאת, הלידה כאבה מאד, יותר מכל דמיון שלי. אני מדמה את ההרגשה שלי בצירים, לנשיקה של סוהרסן מ"הארי פוטר". ככה הרגשתי. (וזה לא מפריע לחווית הלידה שלי להיות נפלאה, כי הכאב הוא רק כאב... והוא נגמר).

 

[debby12]

נשמע מדהים. בכלל לא הזוי

אני מאמינה גדולה בקשר בין תחילת החיים לסופם, ולדעתי לידה קשורה מאוד לחוויה חוץ גופית וכו'. לכן גם לדעתי המסורת היהודית לפיה שערי השמיים פתוחים לתפילתה של אישה בשעת לידה - יש לה איזשהו עיגון במציאות (ואני ממש לא דתיה)

 

[Manty]

יושב אצלי על המדף ../images/Emo13.gif

האמת היא שהתחלתי לקרוא אותו במהלך ההריון האחרון עם מאיו (ואפילו המלצתי עליו פה. מופיע ב"מאמרים") אולם הוא לקח אותי למקומות שאני לא נמצאת בהם. אני לא חווה פחד מהכאב ומהלידה, וכל ההתעסקות עם הנושא קירב אותי למשהו שלא היה לי צורך להכנס אליו, לכן נטשתי באמצע. אולי עכשיו, שהכל מאחורי

אני אקרא אותו שוב

תודה על ההמלצה

 

[debby12]

מכירה את הספר ואת השיטה

הספר הזה הוא אבי תורת ה- Hypno-birthing שפיתחה מארי מונגן. כזכור זה היה קורס ההכנה ללידה שעשיתי הפעם לקראת הלידה של גילגי. מכיון שהוא היה רופא קונבציונלי אז הקשיבו לו קצת יותר - וממה שהסבירה המדריכה בקורס מארי מונגן נעזרה בו או שיתפה איתו פעולה כשהקימה את השיטה וכו' (וזה היה בתקופה שנשים בארה"ב הורדמו הרדמה מלאה עם אתר לצורך הלידה, וכשהתעוררו התינוק לא היה לידם והופרד מהם לפחות ל-24 השעות הראשונות שבהן כזכור אסור היה לו לאכול כי הוא צריך להתייבש ממי השפיר....) לא קראתי את הספר אבל שמעתי עליו. והעקרון שכתבת הוא הבסיס של כל ההיפנו-בירתינג יש לי עוד מה לכתוב אבל צריכה לעוף

 

[debby12]

מה שרציתי להוסיף

זה שבמהלך הקורס היפנו-בירת'ינג בעלי ואני דיברנו על זה הרבה - האם באמת אפשרית לידה ללא כאבים. זו שהעבירה את הקורס (זה היה באשראם, היא שינתה את שמה מלינט ל"לקשמי" שזה שם הודי והיתה הכי שאנטי באנטי שראיתם מימיכן). בקיצור, זו שהעבירה את הקורס אמרה ש"זה לא יעבוד אם לא תאמינו בזה עד הסוף". כלומר: שצריך להיות משוכנעות שזה לא יכאב ואז זה עובד. בעוונותי - אני לא הצלחתי להשתכנע עד הסוף... לא שפחדתי מהלידה. האמת שממש לא (הפחד היחיד היה שהלידה תצטרך להיות בבית חולים). אבל ציפיתי לאתגר כואב שפשוט אוכל לו. על כל פנים - ראינו בקורס סרטי וידאו של נשים יולדות בשיטת היפנו בירתינג והן אשקרה נראו ישנות לגמרי או במדיטציה ושלא כואב להן כלום. אז יש כאלה שזה עובד עבורן כנראה. והדבר האחרון הוא שאמא שלי ילדה בלי כאבי צירים בכלל. היא לא הרגישה את הצירים (היו צריכים לשים לה יד על הבטן כדי להגיד לה מתי יש ציר לחץ כדי שתדע מתי ללחוץ יחד איתו). והיא ממש לא טיפוס רוחני ומתה על רופאים ובתי חולים (לא ברור איך יש לנו את אותם גנים...). אז אני חושבת שאצלה זה היה משהו פיזיולוגי ולא נפשי. אגב - גם השיניים שלה כשיש בעיות קשות היא לא מרגישה כאב ולכן צריכה מעקב שגרתי צמוד יחסית. כיף לה - יש לה מערכת עצבים אדישה כנראה ופגשתי גם עוד מישהי שלא ממש הרגישה כאבי צירים - וגם היא טיפוס דומה לאמא שלי כלומר אחת מאוד רפואית בגישה. אז נראה לי שיש יחידות סגולה שזה עניין פיזיולוגי אצלן ולא נפשי.

 

[לירון שרון]

כאב זה ענין של הגדרה

מכירה מספר נשים שילדו בבית בלי כוונה- כלומר לא חוו כאבי צירים או לא האמינו שאלו צירים שצריכים ללכת איתם לבית חולים, ההפתעה היתה גדולה (לרוב נעימה, אבל גדולה) ודווקא הם היו נשים שמאוד פחדו מהלידה השניה או פחדו מהלידה בכלל.... כאב הוא דבר סוביקטיבי, וגם חברתי- נשים בארץ הולכות עם הידיעה שצירי לידה זה דבר כואב מאווווווווווד, ולכן הפחד נמצא שם עוד לפני מישהי מרגישה משהו. הרבה פעמים אני שואלת נשים שפוזלות לגבי האפידורל- כמה כואב לך? ואז אחרי התשובה אני שואלת אם זה כואב לה ככה באמת או שזה מתוך הפחד שאם עכשיו כואב לי ככה (נגיד 5) אז אני מתה מפחד מה- 10....ולרוב זו התשובה. הפחד ממה יהיה. ואז אני מסבירה שזה לאו דווקא יכאב יותר. שאם הם מסוגלות כאן ועכשיו להתמודד עם הכאב, אז שיקחו את זה ולא יחיו עם הפחד על מה יהיה עוד שעתיים- כי הם לא יכולות לדעת. הרבה פעמים זה מרגיע אותם.... כן ברגע שמשחררים את הפחד ממה יהיה אז יש מין הסתם יותר אנדרופינים ואז הצירים (לא מדברת על כאב) יותר הרמונים. הצירים שלי הורגשו, כולל צירי הלחץ שלי- אבל כחוויה אני לא זוכרת את הלידה כדבר כואב!! לירון

 

[איילת נתנאל]

../images/Emo45.gif

מעבר לזה בהחלט ידוע שאפשר *לחסום* כאבים בעזרת סוג של היפנוזה. הרי גם ההולכים על גחלים לא חווים כאב. בפסיכולוגיה לומדים (למיטב זכרוני) על "שער הכאב", ועל כך שניתן לסגור אותו. אני זוכרת שהצירים הכאיבו לי, אבל החוויה הכללית לא היתה של כאב, אלא של ערפול חושים וחיבור לגוף.

 

[ה ל י ל י ת]

אבל אני מדברת על

חוסר כאב כתהליך טבעי של הגוף ולא על היפנוזה שהיא עוד "כלי" להקל על הכאב. אני אומרת שמנקודת מוצא באופן טבעי צירים לא אמורים לכאוב.

 

[debby12]

אכן - גם להבנתי זו התיאוריה

דהיינו שהכאב נובע מההתניה החברתית ש"זה כואב" והעובדה שמגיל אפס אנחנו נחשפות למסר ש"לידה זה כואב נורא". על כל פנים - כדי לבחון את התיאוריה צריך להשוות עם לידות של נשים בחברה שבה אין מסר כזה - ואני לא יודעת איפה יש כאלה.

 

[ה ל י ל י ת]

נראה לי

שאצל האמיש בארה"ב לפי מה שקראתי זה כמו שאת מציינת. אין מסרים כאלו ואין כאב כזה. וכנראה בכל מני חברות שלא נחשפו לעולם המערבי. ממה שקראתי הלידות שם קצרות יותר וללא כאב.