אני חולק עליך בגדול
הסברתי לך בטלפון ואסביר גם כאן. ריקודים הם כמו שירים, זו האנלוגיה המתאימה ביותר ועל כך דומני, אין חולק. מחברי השירים, עד כמה שידוע לי, מעולם לא דרשו להיות מפיצי שיריהם ולא ראו באה שהפיצו ת שיריהם כאילו גזלו מהם את פרנסתם. נהפוך הוא: הם קיוו שזמרים טובים וחברות התקליטים ישקיעו מאמץ וכסף כדי להביא את שיריהם בפני קהל רב. הם שמחו ושמחים כאשר שיריהם נמכרים על שיקופיות וכך מושרים בעזרת אקורדיוניסטים או פסנתרנים במפגשי שירה בציבור. הם מקבלים את שכרם מאקו"ם בצורת תמלוגים. מחברי הריקודים (המילה מחברים ולא יוצרים אין לה קשר ואינה מצביעה כלל וכלל על לזלזול במעשיהם!), לעומת זאת, רוצים מצד אחד, שריקודיהם יירקדו בכל העולם אך מאידך רוצים להפיצם לבדם. נוצר מצב שפעמים רבות הם מחברים ריקודים כדי שיהיה להם מה למכור בחו"ל. יחס זה אל ריקודיהם הופך את הריקודים למוצר צריכה המיוצר על מנת להימכר ולא כצורך אנושי לתת ביטוי בצעדים ללחן/שיר ש"עשה להם משהו בלב". מי כמוך יודע שההזמנות שאתה מקבל להדרכה בחו"ל אינן כדי ללמוד ממך ריקודים חדשים, אלא כדי לרקוד שוב את ריקודיך איתך, בנוכחותך ועם הרוח שאתה מפיח בהם. מדריך אחר יכול לבוא אחריך או לפניך וללמד את ריקודיך ברוח שונה, עם הווי אחר ובדרך לימוד שונה והוא עושה לך, לריקודיך ולמחול הישראלי רק טוב! הוא לא פוגע בך, לא בריקודיך ולא בפרנסתך!!! עבדתי עם מחברי ריקודים רבים, חלקם חברים קרובים, צילמתי בוידיאו מאות ריקודים ונדהמתי לראות איך ה"פחות מפורסמים" מחזרים אחרי וכועסים אם ריקודים לא הוכנס לקלטת החדשה בעוד כאלה שהתחילו "לפרוח" ולהיות מבוקשים, מתנגדים לכך שריקודם יצולם בוידיאו. ונדהמתי כאשר הבחנתי ביחסם זה לריקודים ואני תמה על כך עד היום. בהזדמנות זו אציין יוצא דופן אחד גדול - גדי ביטון, אשר מאז ומעולם, לאורך כל השנים האחרונות בהן הוא מחבר ריקודים מוצלחים, תמיד התייחס אל ריקודיו כאל משהו השייך לכולם ושמח לכל דרך בה הם הופצו. בהקשר זה ברצוני להוסיף: לאחרונה הועלה רעיון לפיו המדריכים בחוגים ישלמו תמלוגים למחברי הריקודים. עקרונית הרעיון נכון ומקובל עלי, אך אני מתנגד לו מכיוון שעוד לא ראיתי את מחברי הריקודים משלמים תמלוגים על השימוש והמכירה שהם עושים בשירים ובלחנים.