לי זה חשוב../images/Emo53.gif
חייבת לשמוע את דעתכם את עצתכם. חיזר אחריי פרופסור,מדען ממכון וויצמן הסברתי לו שזה לא מתאים, "ציפורים שנוצותייהן דומות מלהקות בצוותא" ניסיתי לראשונה בחיי,להיות ריאלית. מעמד שונה, חברה שונה (למרות שיש לי גם חברים רופאים) שני עולמות ניפרדים. הוא התעקש שיצא עם פרופסורה ועם זבנית בחנות בגדים שתי מערכות כושלות,אין לזה חוקים ולא זה לא מפריע. חשוב לציין שיש לי תעודות מקצועיות בלבד מתעסקת בעבודה מכובדת עם אנשים מיוחדים וצוות חברי נפלא. ובכל זאת,"כלומניקית" גדולה,לא אקדמאית. השבוע סיפרתי לחברה שפעם ראשונה בחיי,זה מפריע לי שלא קיבלתי קבלות על מי שאני באמת. אבל את התארים קיבלתי מהחיים,ואני לא מרגישה קטנה. הוא רץ הרבה מרחובות לצפון,(שעוד לא היה סקס חברים,מה שהחמיא לי מאוד)שאני הרבה מעבר ל....עד שהודה שקשה לו (אצלי אין שינה,ונאלץ לעשות את הדרך הלוך חזור,נסיעה של שעתיים וחצי כל כיוון)ופוחד לא לעמוד בזה אני שוב לראשונה בחיי,החלטתי לא להיסחף עם מה שאני מרגישה,לא הקפאתי את חיי,מה שנתן לי להשאיר את הקשר פתוח מבחנתי,לזרום עד הסוף לכמה זמן שיהיה....בזמן העבודה שלו כשלא דיברנו בפון שלחנו אימיילים האחד לשנייה. בעקבות שיחת טלפון שהייתה היום איתו,שלחתי אימייל,"שאין לי עיניין בו כגבר,ואשמח להישאר חברה"-תגובתו הייתה שלבטח לא התכוונתי אבל זה מעליב נורא. עוד הוסיף,שהוא אכן מלא התפעלות ממי שאני,אבל מפריע לו מה שאני לא
לא זוכרת מתי משהו הכאיב לי כך. א.הרצון לדרוך לו על היבלות הוא אטומי מבחינתי,פשוט להגיב ולשלוח לו תשובה כואבת....ש י כ א ב ! ב.אולי אם אענה לו מחר,ארגע ואסיים יפה,תמיד חשבתי שזו גדולה,אבל אוףףף כמה שזה קשה לי. ג.התעלמות זה צעד כואב גם כן לא? ואולי אז אצא גדולה. הרי הוא ממתין לתגובה,ואולי שתיקתי תכאיב? פייר דרך על היבלת חופשי עדיין מוחה את דימעותיי על שאין שום סיבה בעולם שיכאיב לי כך. אשמח לתגובות.
חייבת לשמוע את דעתכם את עצתכם. חיזר אחריי פרופסור,מדען ממכון וויצמן הסברתי לו שזה לא מתאים, "ציפורים שנוצותייהן דומות מלהקות בצוותא" ניסיתי לראשונה בחיי,להיות ריאלית. מעמד שונה, חברה שונה (למרות שיש לי גם חברים רופאים) שני עולמות ניפרדים. הוא התעקש שיצא עם פרופסורה ועם זבנית בחנות בגדים שתי מערכות כושלות,אין לזה חוקים ולא זה לא מפריע. חשוב לציין שיש לי תעודות מקצועיות בלבד מתעסקת בעבודה מכובדת עם אנשים מיוחדים וצוות חברי נפלא. ובכל זאת,"כלומניקית" גדולה,לא אקדמאית. השבוע סיפרתי לחברה שפעם ראשונה בחיי,זה מפריע לי שלא קיבלתי קבלות על מי שאני באמת. אבל את התארים קיבלתי מהחיים,ואני לא מרגישה קטנה. הוא רץ הרבה מרחובות לצפון,(שעוד לא היה סקס חברים,מה שהחמיא לי מאוד)שאני הרבה מעבר ל....עד שהודה שקשה לו (אצלי אין שינה,ונאלץ לעשות את הדרך הלוך חזור,נסיעה של שעתיים וחצי כל כיוון)ופוחד לא לעמוד בזה אני שוב לראשונה בחיי,החלטתי לא להיסחף עם מה שאני מרגישה,לא הקפאתי את חיי,מה שנתן לי להשאיר את הקשר פתוח מבחנתי,לזרום עד הסוף לכמה זמן שיהיה....בזמן העבודה שלו כשלא דיברנו בפון שלחנו אימיילים האחד לשנייה. בעקבות שיחת טלפון שהייתה היום איתו,שלחתי אימייל,"שאין לי עיניין בו כגבר,ואשמח להישאר חברה"-תגובתו הייתה שלבטח לא התכוונתי אבל זה מעליב נורא. עוד הוסיף,שהוא אכן מלא התפעלות ממי שאני,אבל מפריע לו מה שאני לא
