אל תתפלאי, זה לא בריא.
את הוויכוח הזה לא אני ולא את נכריע. יש הרבה עדויות, לכל הכיוונים. אני בחופשות הלידה שלי ישנתי, והרבה! בין הנקה להנקה. ככל שיכולתי. ענייני הבית השוטפים טופלו על ידי בעלי. כשהייתה אפשרות, הוא טיפל בתינוק. אין שום ספק שחזרה לעבודה בשלב זה הייתה בלתי אפשרית. בעניין ההבדלים בין נשים וגברים הבעתי את אמונתי, שאינה מבוססת על "מנטרות". אכן יש הבדלים אנטומיים בין מוח האישה והגבר, אם בגרעינים מוחיים ואם בתפקוד חלקים שונים של המוח, כולל הקשר בין שתי ההמיספרות. מלבד זאת, הרבה ליקויים שבסיסם נוירולוגי (כמו אוטיזם, ליקויי למידה, קשיים מוטוריים ועוד) נפוצים בשיעור גבוה הרבה יותר אצל זכרים. מה כל זה אומר לנו? יש המון חומר בנושא. אם את באמת מעוניינת, אני בטוחה שתמצאי. זה ים של מידע. אני יכולה לספר על שני הילדים שלי, ששניהם נחשפו לאותם צעצועים ולא קיבלו "מסרים" לגבי תפקידם המגדרי (אצלנו בבית אני ובעלי עושים הכל, לפי היכולת והאפשרויות באותו זמן) - שיחקו באופן שונה עם הבובות, כבר מגיל צעיר מאוד: הילדה "טיפלה" בהן, חיבקה... והילד ערך קרבות ביניהן... אגב, נכון שתינוק, כדי להתפתח כראוי בשנותיו הראשונות, זקוק בין היתר ל"דמות מטפלת קבועה, זמינה ומגיבה" - ללא קשר למינה. אולם, אני לא מכירה הרבה גברים שעונים לתיאור הזה. תורשה או סביבה - מה זה בעצם משנה? חשובה טובת הילד. אם האישה מתאימה לכך יותר (וכך זה במרבית-לא כל- המקרים), אז זה עדיף.