כדי שיקבלו את ההטבה
אני אסגור לך את המעגל. הקב``ה הוא טוב שנאמר: ``טוב ה` לכל ורחמיו על כל מעשיו``. מדרך הטוב להיטיב, מי שהוא טוב, מיטיב. וכדי להיטיב, צריך להיות מקבלי הטבה.
לכן ברא הקב``ה את כל הברואים, כדי שיקבלו את ההטבה. מי מרגיש טובה? מי שחסר אותה. אני צמא, נותנים לי לשתות, השלימו את חסרוני, זו טובה. אם אני רווי ויתנו לי לשתות, לא אשתה ולא עושים לי טובה. טובה זה רק מי שחסר.
לכן נבראנו בעלי חסרונות, כולנו בעלי חסרונות. ובהשלמתם, אנחנו מרגישים את הטובה.
עני שנותנים לו כסף, מרגיש השלמת טובה. עשיר, תיתן לו כמה פרוטות, הוא יצחק עליך. אתה מעליב אותו, זה לא טובה.
זאת אומרת, נבראנו בעלי חסרונות. אבל יש הבדל בין טובה לטובה. יש טובה שאתה מקבל אותה בחסד, ויש טובה שאתה מקבל אותה בזכות.
מה זה חסד? אני בא לאדם, אומר לו: ``אני רעב, תן לי לאכול``, הוא נותן לי לאכול והוא עשה לי טובה, אני חסר אותה. אבל זאת לא טובה גמורה. מדוע? כיוון שאני מתבייש. אני מקבל את זה בחסד, אני נשארתי חייב, הייתי מעדיף שלא לבקש אבל אין לי ברירה. הייתי מעדיף שלא לבקש.
יש טובה בזכות. אני בא, מבקש לאכול ומשלם על זה כסף. קיבלתי את האוכל, זה טובה. אבל קניתי את זה בזכות, אני לא מתבייש כשאני אוכל. מה עדיף לאדם, טובה בחסד או בזכות? בזכות. ``רצה הקב``ה לזכות את ישראל``, שיהיה להם זכות, ``לפיכך הרבה להם תורה ומצוות``.
בגלל שהקב``ה הוא טוב גמור וכשהוא רוצה לתת לברואים שלו את הטובה, הוא רוצה לתת להם את הטובה, גם, הכי טובה, בזכות ולא בחסד. לא להגיע לעולם האמת כאוכל חינם. לא לאכול לחם שיש עמו בושה אלא לאכול בזכות המעשים שאתה עושה. לכן נתן לנו ספר הוראות, חוקים ומשפטים ומצוות שבהם, אם אנחנו עושים אותם כפי שהוא אמר, אנחנו קונים בזה זכויות, שבזכות זה, לא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד ונאכל את שכרנו בעמלנו שעמלנו. אין טובה גמורה מזו. ואורך הטובה שייעד הקב``ה לברואיו- נצח. וזמן הבחינה- שנים ספורות. עומדים במבחן של שנים ספורות
ומקבלים חיי נצח בטובה בלתי פוסקת ובלתי נמאסת.
אדם אתה מתאר לכ איזה טובה זו? ואם אתה ''אדם'' לא הלך לפי הוראות יצרן,
עוד טובה עשה הקב``ה, שנתן לך אפשרות לתקן את אשר עיוות. יש אפשרות בדרך הקלה ביותר, זה תשובה, לחזור בתשובה, להתחרט על מה שהוא עשה, לקבל לעתיד שלא לעשות יותר עברות ולהתוודות, ``אנא ה`, חטאתי עוויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך``.
