אוקי, הבה נמשיך
"השאלות שצריכות להשאל עם המצאותם של ביטויים דמיוניים הם כאלו: קודם כל : האם הביטוי שנמצא הוא תקני ?" מה פירוש "תקני"? אם כוונתך לכך שהוא בעברית תקנית, דומני שדילוגים "אמיתיים" רבים אינם עומדים בקריטריון זה. אדרבא, לא מעטים מהם נראים כאוסף אקראי של מילים הקשורות לאירוע ללא שום הקפדה על כללי התחביר או האיות. האם תקינות לשונית היא דרישה הכרחית לתקפות הדילוג? "האם יש קשר ברור לאירוע ?" גם זו בעיה. את הקשר לאירוע יוצר כל אדם בהתאם לאסוציאציות הפרטיות שלו, ואין שום מדד אובייקטיבי המאפשר כימות של מידת הקשר. "מה מידת הקרבה של הביטוי הקשור לאירוע - לממצא הראשי ?" גם זה ענין לשיפוט סובייקטיבי של כל אחד מאיתנו. "לדוגמא: "מגדלי" - ו"התאומים" ... ברור לכולם שלא יכול להיות צמד ביטויים אחר מתאים יותר למחקר האירוע מהצמד הנ"ל." האם זה ברור? איני משוכנע מכך. החלטתך להשתמש ב"מגדלי התאומים" ניראית שרירותית לגמרי. מדוע צמד הביטויים "מרכז" ו"הסחר" אינם יכולים להתאים באותה מידה (או אפילו טוב יותר)? "שיטת מחקר זו חושפת פעם אחרי פעם - ותמיד במפגשים המינימליים את הממצאים המרשימים שמוצגים באתר הידברות ובאתרים אחרים." אז זה בדיוק הענין, ששיטת המחקר לא ברורה. אין קריטריון מחייב לבחירת מילות המפתח ולדרך האיות המדוייקת שלהן, אין כל הקפדה על כללי התחביר הנכון ובאופן מעשי יש לך אינסוף דרגות חופש בבחירת הפרמטרים לכל דילוג. האם קיים מסמך המתאר את מהלך העבודה המומלץ במחקר הדילוגים? "ואפשר למדוד את הסיכוי להיווצרות אקראית של צפיפות כה נמוכה לביטוי הנבדק, יחסית לטקסט שבו הוא נמצא." תקן אותי אם אני טועה: האם חישוב הסיכויים בדיעבד ולאחר שהחלטת באיזה דילוג תשתמש אינה מוציאה את העוקץ מהחישוב? הדבר דומה לאדם הזורק קוביה 10 פעמים ברציפות ואחר כך עומד משתאה מול העובדה שקיבל צירוף שהסיכוי לו הוא שישית בחזקת 10. "דוגמא: "נכבשה יהודה" ( הופעה בודדת בתורה ) - בדילוג 410 ( מנין השנים של בית ראשון-שחרב בזמן כיבושה של יהודה ע"י הבבלים )" במבט ראשון זה נראה מרשים, אולם הקסם מתפוגג במקצת כשנזכרים שאת הקשר הרעיוני יוצר כל אדם במוחו הסובייקטיבי ולפי נטיות ליבו. תיאורטית ניתן לאסוף אלפי סדרות של דילוגים לכל קטע טקסט נתון, לאסוף מאות עובדות היסטוריות הקשורות באירוע המתואר ולחפש התאמה (ללא שום קריטריון מחייב, כמובן). אם מוצאים אחת כזו מפרסמים אותה בתופים ומחולות, ואם לא מטאטאים את כל הענין מתחת לשטיח ואף אחד לא צריך לדעת מהענין... בקיצור, אתה מציג בפנינו רק את ההצלחות בהתאמות מהסוג הזה, אולם לא את הכשלונות. "תפקידי להציג את כל התכונות שפרטתי למעלה, והקורא יחליט האם הוא נתקל בתופעה חריגה - החוזרת על עצמה בעקביות - או בתופעה רגילה הניתנת למציאה בכל טקסט אחר." ובכן, הקורא אינו יכול להחליט דבר בענין זה. כדי שיוכל לעשות זאת צריכה להמצא בידיו התוכנה בה אתה משתמש (שאת שמה סירבת לחשוף) וידע מקיף בשיטת העבודה המדוייקת שלך (וגם זאת אינך מגלה). האם אתה יודע לומר אם מדובר בתופעה חריגה? ואם כן, על סמך מה?