לכל הנשים שבינינו

[תימניה 68]

אילנה יקרה

קוראת אותך וכל כך מבינה את הצורך שלך בילד, ילד זה האושר שלנו, זה השמחה, זה האוויר שאנו נושמים, זה הדאגה, זה האהבה זה מכלול גדול של דברים מדהימים, אני כאמא חיה ונושמת את הילד הוא חיי עם הקושי ועם השמחה, האמהות מראה לנו צדדים בנו שלא הינו מודעים להם, נכון לא תמיד זה פשוט וקל וההתמודדות בגידול של ילד לבד לא פשוטה אבל כל עוד את שלמה עם ההחלטה את תצליחי להתמודד ולהתגבר על כל קושי. אם הגעת להחלטה לכי איתה בלב שלם, שיהיה לך בהצלחה.

כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא, רק אמא שלך. (זהבה בן)

 

[אילנה נה]

תודה תימניה,אגב שמת לב מה השעה?

קולולולו....מזל טוב!!!!

 

[תימניה 68]

אאאה היום יש לי יום הולדת

לא שמתי לב לשעה אני שקועה בלכתוב פה. אז מזל טוב לי.

 

[עופר קפופר]

לדעתי את קצת ממהרת...

גיל 35 זה די צעיר בימינו. פגשתי פעם בניו-יורק אשה שילדה זוג תאומים מתוקים (ובריאים לחלוטין) בגיל 50. בקיצור אין מה להלחץ...אני במקומך הייתי מחכה לפחות עוד כמה שנים. מצד שני אם את ממש ממש רוצה ילד והחלטת שגיל 35 זה הזמן בשבילך אז לכי על זה. אל תדאגי למוסכמות חברתיות או כל מני שטויות כאלה. אני בטוח שתהיי אמא נהדרת ותתני לו (לה?) יותר אהבה משלוש אבות גם יחד...

 

[נימשון]

ואיך ירגישו הילדים

שבגיל 10 יצאו כל ההורים והילדים לטיול משפחות ואמא שלהם בת ה-60 בקושי תצליח ללכת את המסלול ולא תסכים לרוץ איתם בחולות

ז שאישה יכולה כיום להביא ילדים גם ביגל מבוגר לא אומר שזה צעד כל כך חכם, צריך להתחשב גם בכך שלילד יש צרכים ואם מבוגרת לא תמיד יכולה לענות עליהם. עד לפני שנה הייתי מורה, חינכתי ילדים בכתות א', ב'. בכתה האחרונה שלי היו שני ילדים ואם חד הורית מבוגרת וראיתי מקרוב כמה קשה זה גם לאם וגם לילד. אני לגמרי בעד להביא ילד לבד אם זה המצב אבל באותה מידה אני לגמרי נגד להביא ילד לבד או ביחד בגיל מבוגר.

 

[אילנה נה]

מסכימה איתך נימשון

ממהרת מידי?מישהי שילדה בגיל 50?אני אני לגמרי לא בעד להביא ילדים בגיל הזה,אם ישנה אפשרות להביא בגיל צעיר יותר.להיות הורה מבוגר זה לא פשוט לא להורה ולא לילד

 

[עופר קפופר]

לא אמרתי שזה פשוט

להיות שונה זה אף פעם לא קל...אבל זאת אפשרות. אני עדיין חושב שיש עוד הרבה דרכים להיות הורה נהדר גם אם האמא תתנשף קצת בטיול השנתי בחולות (ודרך אגב, יש מספיק פדלעות בנות 28 שגם תהיה להן בעיה). לדעתי, ילדים לא צריכים הורה מדוגם - הם צריכים בן-אדם.

 

[no 33]

אני היתי ממליץ להמתין עוד קצת

לגדל ילד בלי אבא בעיני זה עון תציבי לעצמך מטרה שעוד שנה את מתחתנת ותעבדי על זה חזק

 

[אילנה נה]

בגלל זה אני פה

ולא בפורום לאמהות חד הוריות.זו גם התוכנית שלי."לשים גז" בענייני ההכרויות,להתגבר על הסלידה שלי מפגישות עיוורות ולעשות הכל עד שאמצא את האביר שלי(חחח,אני צוחקת,אל תיתפסו על הגדרות....,אני יודעת שאין כבר אבירים בימינו) מקווה שאמצא אותו ולא אצטרך להחליט החלטות גדולות ומשמעותיות כמו זו שהעליתי. ובכל זאת,אני חושבת שצריך להחליט על איזשהו גבול... אופטימיות היא דבר נפלא..אני מטבעי מאד אופטימית(עם מעידות קלות פה ושם,כמו כולם),אבל גם לאופטימיות יש גבול,לא?

 

[no 33]

שמח לשמוע

 

[ניאו30]

באשר לשאלתך האחרונה תשובתי היא לא!

לאופטימיות אין גבול-כמה שיותר יותר טוב ואף פעם(טוב,בדר"כ) היא לא "יותר מדיי".עכשיו רק נשאר לי,לך ולכולנו לפרוץ את אותו גבול דמיוני. אממממ,משימה קשה,אה?

 

[אילנה נה]

אופטימיות יתר גובלת בנאיביות

יש מציאות!!! זה אחלה להיות אופטימיים,אחרת עדיף לשים שקית על הראש ולהתקדם למקום הלא סימפטי ההוא שיש בו הרבה אבנים קרות.. אני מ א ד מ א ד אופטימית יהיה טוב,בטוח,מה ז"א יהיה טוב?כבר טוב ויהיה רק יותר טוב. אני גם מאד מציאותית,במיוחד בשנים האחרונות חג שמח מאד

 

[ניאו30]

למה גובלת? אז היא נאיביות.so what?

אבל השאלה החשובה היא-אז מה?מה רע בלהיות נאיבי?האם המציאות היא כל כך נהדרת שהיא דבר הקוסם לכל אחד ואחד?לא! מציאות היא גם מחשבה וחלומות.אם לא תחלמי על משהו,אפילו משהו רחוק ושנראה קשה להשגה,יש גם סיכוי גדול מאוד שהוא לא יגיע.מחשבה בוראת מציאות.מחשבה אופטימית בוראת מציאות אופטימית(אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל למדתי על בשרי שזה נכון),ומחשבה שלילית היא מציאות/מחשבה המגשימה את עצמה.אם את אומרת מראש שלא תמצאי תוך שנה-שנתיים,ושזו מחשבה אופטימית "מדיי" אז זה מעורר מחשבות. אבל בלי קשר,כל בן אדם מוצא לו את הנישה שלו בחיים-שלך היא האופטימיות הזהירה(או המציאותית),שלי היא הנאיביות ה(די) מוחלטת,וכנראה שזה לא ישתנה כבר למרות ששיניתי בחיים שלי דברים חזקים מזה אז לא ניתן לדעת מה יקרה.למעשה,אני מקווה שלא ישתנה...

 

[אילנה נה]

אשריך וטוב לך

ואני באמת שמחה בשבילך שזו דרכך בחיים!באמת,מכל הלב! אני הייתי אופטימית כל חיי(הייתי עפיפון לגמרי).בשנים האחרונות(אני מדברת בערך על השנה-שנתיים אחרונות) המציאות טופחת יותר ויותר על פניי.אני לא אומרת שעברתי טראומות רציניות(חלילה) שגרמו לכך שאאבד מעט מהאופטימיות אך בהחלט משהו מהנאיביות שבי התפורר.נחתתי ומה שאני רואה לא תמיד מסתדר לי עם התמונות הורודות שחייתי בהן.נכון שתמיד,בדיעבד אני מבינה שכל דבר קורה לטובה ואנחנו פה בשביל ללמוד(אבל זו כבר התפלספות מסוג אחר) היום אני בוחרת להיות מציאותית יותר,כי לחיות באספמיה זה נפלא אבל צריכים להתעורר מתישהו,לא?ולהתעורר מבחינתי זה אומר להתמודד עם המציאות שהנה אני רווקה בת 34,טרם מצאתי זוגיות ונכון שעוד לא אבדה תקוותי אך אני רוצה להיות מוכנה לכל מצב שלא יהיה(או שיהיה),לצאת מהשאננות הזו ולעשות איזשהן החלטות גורליות .וואלה,אופטימיות יתר היא שאננות.אני לא רוצה להיות שאננה יותר,זה הכל

 

[הפלא ה8]

../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה.

 

[ניאו30]

האמת שאני יותר ממבין אותך...

תאמיני או לא,אבל באמת שיותר ממה שנדמה לך,אלא שאצלי דווקא ההתעוררות למציאות(שהיתה די קשה ולוותה בהמון דברים לא נעימים שזה לא המקום לדבר עליהם) היא זו שהביאה את אותה אופטימיות מחודשת ורעננה,ולאחר חיפושים לא פשוטים.את הנאיביות לא הייתי צריך להביא משום מקום,משום שהיא תמיד היתה בחלקי. והדבר הכי חשוב הוא שכל אחד הולך על פי תחושתיו,נסיונו ואופיו-אם זה מתאים לך,או אם זה מתאים לי,זו בחירה אינדבדואלית של הבן אדם עצמו. לכן,ה"אשריך וטוב לך" הוא גם לך

 

[אילנה נה]

../images/Emo24.gifבחזרה

 

[נימשון]

נושא כבד....

יוצא לי לחשוב עליו לא מעט אם כי אני עדיין יחסית רחוקה מהשלב בו אני צריכה לקבל החלטה שכזאת אבל בהחלט מבינה את רצונך לקבל החלטה. אני חושבת שקודם יש שאלה אחת חשובה מאוד שאת צריכה לענות לעצמך עליה: האם את מסוגלת כלכלית לגדל ילד/ה לבד

במידה והתשובה היא חיובית אז אני בהחלט בעד הצעד ואני חושבת שלעשות אותו נכון יותר יהיה לעשו אותו בשיתוף גבר שיוכל לקחת חלק פעיל בחיי הילדה. אני חושבת כך מאחר ולגדל ילד זה ממש לא קל ולעשות את זה לבד זה כמעט בלתי אפשרי כך שאם יש מישהו לדבר איתו, לקבל איתו ביחד החלטות ולהעזר בו זה קל יותר.

 

[goldy79]

גם אני חושבת כמוך

אומנם אני בת 26 אבל המחשבה קיימת. במידה ועד גיל 35 אני לא אמצא בן זוג גם אני אביא ילד מחוץ לנישואים. איך? זו כבר שאלה שצריך לחשוב עליה לעומק כדי לא להגיע למצבים עתידיים כמו בתי משפט על ויכוח של חזקה כל הילד. לדעתי יש המון אפשרויות בבנק הזרע. לכל תורם יש כרטיס (אומנם בלי פרטים) אבל אם תיאורים פיזיים של האדם, תכונות וכו. כדאי לך לברר. ודרך אגב את יכולה להביא ילד ולמצוא זוגיות גם בהמשך. ****חשבת פעם להתייעץ עם רב או משהו דומה לכך** אם תרצי אני יכולה להפנות אותך למישהו טוב

 

[טורטית היחידה]

תשובה לשאלה קשה...

כבת להורים גרושים, למעשה גדלתי כמעט בלי אבא, ואין ספק שהיו (ועדיין יש) לכך השלכות הן על אמי, שלקחה על עצמה את נטל גידול הילדים לבד והן עליי(תמיד אומרים שילדים להורים גרושים קצת שרוטים...). בכל אופן לדעתי השאלה הראשונה שאת צריכה לשאול את עצמך, האם את מסוגלת מבחינה כלכלית להביא ילד לעולם הזה ולגדל אותו בצורה הטובה ביותר, כיוון שגידול תינוק/ילד כרוך בהרבה הוצאות, שצריך להיות מוכן אליהם. מה שגם הילדים היום מאוד תובעניים ויש להם דרישות מפה ועד אמריקה וכהורה , קשה מאוד לומר לא. ולכן קודם כל צריך להיות להיות מוכן לזה פיננסית. בנוגע לשאלה מי יהיה האב המאושר, אני חושבת שבסופו של דבר מדובר בהעדפה אישית. אני אישית הייתי מעדיפה להכיר את האב על מנת שתהיה דמות גברית בתמונה, מעבר לכך שהמעמסה לא תהיה רק עלייך, אלא תתחלק (גם אם לא ממש שווה בשווה) בין שניכם. אני יכולה לספר לך שיש לי מכר, הומו, שהביא לעולם שני ילדים מקסימים עם בחורה רווקה בת 35 והם מנהלים ביניהם משמרת משותפת על הילדים וזה עובד פשוט מצויין. בכל אופן, לגבי עניין העיתוי, לדעתי אין צורך להמתין, זה שהבאת ילד לעולם ממש לא אומר שויתרת על אהבה, הרי ישנן המון בחורות שהתחתנו והתגרשו עם ילדים, ומצאו אהבה חדשה. יכול להיות שאחרי שתביאי ילד, יותר יעניין אותך לצאת עם גרושים+ ולא עם רווקים, שזה קרוב לוודאי מה שאת מחפשת היום. אבל מטבע הדברים, רוב הגברים בסביבות גיל ה40 יהיו בסטטוס הזה, כך שיכול להיות שדוקא יהיה לך יותר קל... בהצלחה!!!