לכל מי שמעוניין לדבר איתי על מוסיקה קלאסית...

[yonti261]

ואפרופו הביצוע של מריה קאלאס

אני יודע להעריך את הזמרת הזאת,ושמעתי את הביצוע שלה לכרמן,אבל הביצוע החביב עליי הוא של הזמרת מריה יואינג.יואינג שרה את התפקיד בקול מחוספס טיפה,וזה מתאים לדמות.כרמן (ואת זה תבין אם תקרא את הסיפור) היא בחורה די פרחה,והביצוע המחוספס של יואינג יותר מתאים לאופי שלה.הבעיה של יואינג זה שכרמן אמורה להיות יפה והיא די מכוערת (יש לה אף חזירי).אבל השירה,בסופו של דבר היא העיקר.

 

[פיצי היחיד]

כל מה שכתבת על כרמן

יש גם בקול של קאלאס, שהרי זו ההקלטה האחרונה שלה והקול שלה שם מחוספס ושבור, ומתאים לחלוטין לתפקיד, מה שאי אפשר להגיד על יואינג, שהקליטה את התפקיד כשקולה היה בשיאו. אגב, יואינג הקליטה (או יותר נכון הסריטה) את כרמן שלוש פעמים - בגלנייבורן, בקובנט-גארדן והפקה נוספת שהתקיימה באוהל קרקס. לדעתי הביצוע מקובנט גארדן בניצוחו של זובבין מהטה הוא אולי הטוב ביותר בכל מדיה שהיא. הביצוע מגליינבורן יפה אך לא מגיע לרמת הקובנט גארדן והביצוע בקרקס הוא חוויה אומללה למדי. איזו מהן אתה מכיר?

 

[yonti261]

אני מדבר על הביצוע של הקובנט הגארדן

ואני שמעתי את הביצוע של קאלאס ולא מצאתי בו חיספוס.

 

[אבישג שוב בטלינט]

הביצוע בקובנט גארדן אכן מדהים....

לאו דווקא בגלל יואינג, אלא לפי דעתי גם בגלל הצוות מסביבה. ואדובה, לימה וקוויליקו כולם אמנים בחסד עליון ולפי דעתי מייצגים את החבורה הטובה ביותר שאי פעם התכנסה למען האופרה הזו. המשחק והפרשנות של יואינג הנועזת ולימה המפוחד הם פשוט נהדרים. ההקלטה הזו היא כמובן גם השלמה ביותר. עם הדיאלוגים המדוייקים בצרפתית וללא שום שינוי מהותי. החסרון היחיד הוא הצילום הכושל, לדעתי האישית.

 

[פיצי היחיד]

יש עוד הקלטה שלמה

שהוקלטה בגליינבורן. הניצוח של ז'ורדן פראי וסוחף. הליהוק של פון אוטר הוא הברקה אם כי לא יהיה לטעמו של כל אחד. מעבר לכך מצטרף לכל מילה שכתבת על הקובנט גארדן (הצילום לא הפריע לי עד כה, אולי תפרט).

 

[אבישג שוב בטלינט]

הצילום פשוט קצת צורם לי.

אני אישית מרגישה שם הרבה זוויות לא מחמיאות, ביחד עם תקריבים לא מנומסים. אם כי כנראה שאני סתם חמדנית

.

 

[א מ ר י ל י]

רגע רגע

אתם מדברים על מריה יואינג או קייט יואינג?

 

[אבישג שוב בטלינט]

שלום ../images/Emo13.gif

אני בעיקר אוהבת מוסיקה מהתקופה הרומנטית והלאה משם. האסכולה הצרפתית, אשר בשגגה לדעתי נקראת 'אמפרסיוניסטים', היא כנראה החביבה עליי בפרט. המלחינים האהובים עליי הם בהתאם - דבוסי, ראוול, שוסון, גריפס ודיקא. גם את סאטי ומסיאן אני מאוד אוהבת, בעיקר בגלל ההומור, אם כי הם פחות שייכים לאותה האסכולה. אהובה עליי במיוחד האופרה של דבוסי, פליאס ומליסנד, כמו גם שוליית הקוסם של דיקא והקונצ'רטו המפורסם לפסנתר של ראוול. בנוגע לאנטישמיות, אני תמיד בעד להפריד בין האמן אל האמנות. לא רק מסיבות של אידאולוגיה כזו או אחרת, אלא גם מטעמים אומנותיים. כמו שאני מפרידה בין הרישומים היפניים של מסיאן, יצירה שאני מאוד לא אוהבת, אל הפרלודים המדהימים שלו, אני מפרידה בין הדעות האנטישמיות של שופן אל הנוקטורינים שלו.

 

[בטהובן מישראל]

אם את כבר מדברת על ראוול...

אני מת על הבולרו שלו. זאת יצירה של איזה 16 דקות בערך והיא יצירה פשוט פיצווווווווווץץץץץץץץץץץץץ!!!!!!!!!!!! כמובן שמי שלא יודע את שמה, יכול להכיר אותה דרך הפרסומת בערוץ 2 שהייתה אז לשוקו...

 

[Amit Avigour]

היא יפה

אבל חוזרת על עצמה, קצת מרדים..

 

[בטהובן מישראל]

ת'אמת, הרבה יצירות שאני מלחין חוזרות על עצמן

אני מלחין כל מיני יצירות. ואלסים, סונאטות וכו', ות'אמת ברוב היצירות שלי המוטיבים חוזרים על עצמם.

 

[Amit Avigour]

אבל לא במשך 16 דקות..

מה שכן, צריך לשמוע אותה במלואה כמה פעמים בשביל לאהוב אותה, כמו הרבה יצירות.

 

[dombi7]

לדעתי הבולרו זה בעיקר יצירה של צבעים

כלומר השילוב בין כל מיני כלים, ולפעמים שילובים מאוד מעניינים, כמו הצ'לסטה והפיקולו, זה בכלל תחום שמאוד מסקרן אותי כשאני שומע יצירות. צבעים שנוצרים על ידי שילוב של כמה כלים ביחד. (לדוגמא השילוב האדיר שהגיע אליו שוברט בכמה מהיסמפוניות שלו בין האבוב והקלרינט...)

 

[הקיזומ]

שאלה אלייך ../images/Emo26.gif

התכוונת בהודעה שלך לקונצ' לפסנתר של ראוול שאפשר לראות ולשמוע בקישור הזה - http://www.youtube.com/watch?v=Cq7O8QI3gt4 ? פעם ראשונה שאני שומע את זה. גם אי אפשר לקרוא לזה פעם ראשונה אלא הרבה פחות. כמה שזה נשמע לי מוזר ביחס לקונצ' לפסנתר שאני מכיר (בטהובן, צ'ייק., גריג, שופן, ...). כל כך שונה מכל קונצ' לפסנתר. ממש מוזר. אין מלה מתאימה יותר. מיותר לציין שאני "לא אוהב" את זה.

 

[אבישג שוב בטלינט]

בדיוק.

אני חושבת שהיצירה היא לא פחות ממדהימה. מצד אחד מבנים קלאסיים לגמרי, מצד שני השפעות מובהקות של ג'אז\בלוז ומצד שלישי אותו תזמור נפלא שכה אופייני לראוול. אני אישית מחבבת מאוד ג'אז ובהתאם מתמוגגת מן המוסיקה של ראוול, שכאמור שזורה בסגנון. נדמה לי שדווקא הוא למד יותר מגרשווין, מאשר שהאחרון למד ממנו.

 

[ת ל פ י ו ת]

דביסי עצמו הסתייג מהשם "אימפרסיוניסט" -

הוא העדיף להקרא "סימבוליסט".

 

[אבישג שוב בטלינט]

למיטב ידיעתי כמעט כל ה'אסכולה' הסתייגה מהשם.

במיוחד דביסי וראוול, שנחשבים למובילי הזרם. דווקא גריפס, שהיה רחוק מלהיות צרפתי, למיטב הבנתי חיבק את ההגדרה.

 

[ת ל פ י ו ת]

הקונצ'רטו של ראוול - בעקבות גרשווין

הקונצ'רטו לפסנתר של ראוול נכתב בעקבות פגישה בין ראוול לג'ורג' גרשווין. יש השפעה הדדית במוסיקה של השניים - לכן גם יש הרבה דיסקים עם שתי היצירות האלה ביחד. אגב - ראוול הושפע בעת ביקורו באמריקה גם מהבלוז - שוב בהשפעת גרשווין. התוצאה: הפרק האמצעי ןהמרתק בסונטה (היחידה שכתב) לכינור ופסנתר. דביסי וראוול יצרו שינוי שהשפיע על כל המאה העשרים - ועל כל המוסיקה המערבית.

 

[פיה טובה אחת]

גם אני אוהבת רומנטית

המוסיקה מהתקופה הרומנטית פשוט יפהפיה! את האיפרסיוניסטים אני אוהבת בעיקר בציור.

 

[crane]

ניסית את פורה ופולנק?

הם נראים לי ראשיתה והמשכה של אותה אוירה צרפתית מובהקת שניתן למצוא אצל דביסי וראוול.