ברוך הבא...
לפי הודעותיך שקראתי, ניכר כי אתה מאוד אוהב מוסיקה קלאסית. רציתי לכתוב שאתה מזכיר לי אותי כשהייתי צעיר בכמה שנים, עם ההתלהבות (הטובה, באמת טובה) הזו, אבל כשחשבתי על זה - יש בי את אותה התלהבות גם עכשיו...
ובעניין השואה והנאצים - הרבה אנשים אומרים "אתה לא צריך לאהוב את המלחין כדי להינות מהמוסיקה". זה נכון, אבל לא מדויק, לדעתי. לדעתי, חלק מההנאה שבמוסיקה נובעת מהידיעה. הידיעה - על מה מספרת אותה יצירה. ידיעת ה"רקע" של היצירה. ציור תמונה כללית של המצב בזמן שמאזינים לה, וגם - תמונה כללית של התקופה שבה היצירה נכתבה. בשבילי, לפחות, גם לדמיין את התמונות של הציורים או הצילומים של המלחינים שאני שומע את יצירתם באותו זמן, כאשר אני חושב על חייהם, על מה שקראתי עליהם. כאשר אני משתאה מהגאונות המדהימה שלהם. מהילדותיות, השובבות שלהם, וגם מן העומק העצום, הסיפור שהיצירה מספרת. כל זה תורם מאוד להנאה מהיצירה שכתבו. הערכת המלחין כאדם, ולא רק כאומן (את הגאונות שלו, את העומק שבו, היצירתיות, השובבות שלו), אצלי, לפחות, תורמת גם כן להנאה שלי מהיצירה. למזלי, השתתפות כזו או אחרת בשואה / לקיחת חלק בנאציזם לא מורידה, בעיניי, מערכו של האדם (שוב, לא המלחין (באופן "לא מקצועי"), אלא האדם), של הגאונות שבו. של המחשבה היצירתית, שוב, השובבות והילדותיות, החן והיופי של האדם עצמו. זוהי רק אדיאולוגיה (הרסנית) בעיניי, אך אני לא שופט אדם לפי זה. בכל אופן, מה שאני מנסה לאמר בעניין זה - חשוב לאהוב ולהעריך את המלחין גם כאדם, כדי להינות מיצירותיו. להיות מרותק מחייו הסוערים, המעניינים, הגועשים. מהטירוף (שלעתים קורובת הוא טירוף - מחלת נפש - אמיתי) שלו. ברוך הבא לפורום. עמית.
