לכל מי שפה

לכל מי שפה

להרגיש טוב?1 המממ הנה שם של פורום שמשך אותי וגרם לי להיכנס ולנסות והבין מה יש פה מה מטרת הפורום מה כותבים פה על רגעים טובים בחיים? אוקיי...הם נמצאים בדימיון שלי אולי פעם בעבר היו כמה אבל הם עברו ברגע ששנאו אותי ברגע שאני שונאת את עצמי שהחיים זבל אבל נעים לדעת שיש כאלו שכן טוב להם מדי פעם אני אעופף לפה הייתי מכניסה לפה שירים שלי וכל מני כאלו אבל בפורום שקוראים לו להרגיש טוב לא כדאי שאני אביא דברים שאני עושה לעצימ או אתל החיים הדפוקים שלי אזאני חוסכת לכם ומקווה לקרוא פה דברים מענינים או נחמדים אנשים עם מזל שלחכם שחף
 

גיל.

New member
למעשה...

המטרה של הפורום היא לעזור לאנשים ללמוד מחדש איך מרגישים טוב... אם את מרגישה כל כך רע, זה בדיוק המקום המתאים לספר בו על כך... אני מקווה שנוכל לעזור לך למצוא את הרגעים הטובים שנמצאים אצלך בדמיון ואולי להוסיף עליהם כמה רגעים חדשים. ברוכה הבאה לפורום! גיל.
 
אני אתחיל...

אני לא אתחיל אפילו אני רק אשים פה 4 דברים קטנים על מה שעובר עלי ביומיום ולהרגיש טוב....מאוד רחוק ממני זה היה באיזה שהוא יום שלישי. נכנסה היועצת לכיתה ואמרה שהיא צריכה לדבר איתי. בחדר היועצת היא סגרה את הדלת. התישבה והוציאה דף מקומט. פתק. היא התחילה להקריא בקול. `` אני לא יכולה יותר. העולם הזה מגעיל אותי. אני אמות. זהו. החלטתי ולא משנה מה תגידו אני מתה היום בשעה שש...`` זיהיתי את מה שהיה כתוב שם. הייתי גאה בזה- השעה שש ניראת לי עד היום כמו שעה מצויינת למות בה. ``את יודעת מה זה נכון?`` היא שאלה אותי ואני בלי בושה אמרתי לה שכן.שאני כתבתי את זה. ``את באמת רוצה למות?`` ושוב אמרתי לה כן. ``את יודעת במה זה כרוך? התאבדות, אחר כך ההורים בוכים, ענן שחור מעל המשפחה.`` כן אני יודעת. ``ואת עדיין רוצה למות?`` כן. ``אין לי ברירה אלא לקחת אותך לאיבחון בגהה. את חייבת להבין, בלה בלה בלה בלה בלה, לא בבית סיפרנו.`` היא התקשרה לאימא וסיפרה לה הכל. אימא בכתה. נכנסתי לאוטו של היועצת ונסענו לגהה. ``אימא שלך תפגוש אותך כבר שם.`` היא אמרה. בגלגל``צ היה את השיר ברוט`רס אין ארמס של הדייר סטריטס. בגהה היתה רופאה נחמדה ששאלה אותי שוב ושוב. ``את בטוחה שאת רוצה למות?`` בערך כאן הבנתי שאם אני אגיד שכן אז בשעה שש אני אהיה בתוך כותונת משוגעים. לא!!!!! אני לא רוצה למות!!!!!! אני סתם אמרתי את זה כזעקה לתשומת לב!!!! אני סתם מדוכאת!!!! זה גיל שכזה שבו כולם מדוכאים!!!!!! אני אהיה בסדר!!!!! הרופאה עם החיוך המוזר רשמה לי פרוזאק ווליומים ושלחה אותי הביתה לא לפני שהיא הזריקה לי סמי הרגעה והלכתי הביתה. כל הדרך באוטו אימא בכתה. לא יכלתי להגיד לה כלום כי הלשון שלי נרדמה. רק הסתכלתי החוצה מהחלון רוצה להיות מתחת לגלגלים של המשאית שליד. נתקענו בפקקים. והשעה היתה כבר שש וחמישה ופיספסתי את הדד ליין שלי. שכחתי מכל העניין. ושלוש שנים לקחתי פרוזאק מבלי לדעת כל כך למה. הכדורים גרמו לי להרגיש בסדר. רגועה. שום דבר בעולם לא היה יכול לעצבן אותי. אפילו כשאימא מתה. זה היה הלפני שבוע. מאותו היום הספקת הכדורים ירדה פלאים ועכשיו סופית אין לי כדורים. עכשיו אני עצובה. *אמא לא מתה פיזית אלא נפשית כי אני רצחתי אותה וכיום הם כולם שונאים אותי פה ואת הכדורים לא הסכמתי לקחת אבל השתמשתי בהם מאוחר יותר למטרה אחרת.
 
שחף שלום - אתטועה

הפורום מתאין ליבבות, בכי וצער, כמו גם לאסיפורים על חוסר הצלחה ואפילו כישלונות. אם הניסוח מרומם נפש ונוגה / נוגע לנימי הלב, מה טוב. להרגיש טוב היא מטרה הנתנת להשגה באמצעים הכרניים, אם האדם מוכן להקדיש מעט מחייו למען נושה נעלה זה - איכות חייו. אני מקווה שכולנו נגיע לשליטה בהרגשה הטובה
 
טעות?!..לישון

טעיתי אני לא חושבת..אבל מה אכפת לי לנסות במילא אין לי עוד הרבה זמן. רוב ההודעות שלי ויש הרבה נמצאות בפורום של סיפורים מהחיים. והנה עוד משהו שעובר עלי ביומיום: לישון הקאתי אתמול. זאת הייתה הפעם המיליון בחודשיים האחרונים, אני לא יודעת למה, אל תשאלו אותי. לא ישנתי אתמול. אני לא ישנה כבר שבועות, זאת אומרת אני כן אבל הלילה שלי אורכו כלילו של חייל בחזית המלחמה, כך גם מנוחתי בשנתי הקצרה. כך שבעצם אני לא באמת ישנה, רק מנותקת כאשר עיניי עצומות, לא מודעת. לעיתים קרובות אני בוכה. אני בתמימותי חשבתי שהתקופה הזאת עברה, חשבתי שלא אבכה יותר אבל כעת אני רואה אותה שבה אלי. אני כמו במסדרון ארוך ארוך, לבן, כולו רצוף דלתות וכל חלונותיו בעלי זכוכית חד צדדית כזאת שמבחוץ ניתן לראותי אך אני איני יכולה לצפות החוצה. אני רצה, רצה במסדרון בכל כוחותיי, מתאמצת להגיע לאנשהו אך איני מגיעה ליעדי שבעצם איני יודעת מה הוא, ויש לי אפשרות לפתוח כל אחת מן הדלתות ואני לא יודעת למה איני עושה כן. ועכשיו שוב נתקפת אני בחילה וצועדת חרש אל כיוון השירותים על מנת להקיא שוב, ומנסה לחזור לישון, לא ישנתי אתמול. אני לא מצליחה לאכול. זאת מעיין הרגשה כזאת שאני רעבה אבל מצד שני כל מה שיכנס לפי יצא ממנו דקות אחדות לאחר מכן. אני שרויה בבחילה נצחית כזאת, אז מה הטעם לאכול? אני יודעת שהרבה זמן לא ניתן לחיות כפי שאני חיה, אז אני רק מחכה לרגע בו אפול, אז אולי משהו במצבי ישתנה אולי סוף סוף אוכל לישון. המחשבות אוכלות את קיבתי מבפנים יש הרגשה כמו שמשהו יושב בבטני ומכרסם את גופי מבפנים כאילו שפכו לתוכי איזה סוג של חומצה והיא מעכלת אותי. ואז שוב אני בוכה. מהחולשה מהכאב מההרגשה בבטן מהעייפות מהרעב מהבחילות ואני לא בטוחה איזה מבינהם הוא הסיבה האמיתית. אבל אני רק רוצה לנוח, רק לישון. כשלתי. וכאני נכשלת המוטיבציה שלי נעלמת, וכשלתי ואין לי רצון או כוח לנסות בשנית ואולי להכשל שוב, גיליתי את הייאוש. ואני מרגישה כזאת חולשה. אפילו הזזת העט על מנת לכתוב את הכאב נראת כמו מאמץ אדיר, חולשה בה אני פשוט רוצה להכנס מתחת לשמיכה ולהשאר שם חודשים,ללא כל צורך לתזוזה, ללא שום חיוב או רצון לקום ולעשות משהו עם עצמי. וכבר כל כך כבד לי וכל כך חלש וחשוך לי פה, והחיים שלי נופלים עלי בהילוך איטי, אני רואה הכל לאט לאט נופל עלי.ואני חלשה, ואין לי כוח להרים את ידי אל עיניי על מנת לנגב את דמעותי שנשטפות כמו גשם על לחיי, וחשוך לי פה, ואני רוצה לישון, רק לישון.
 
עוד שניים...עכשיו מרגישה טוב

אז כבר שמתי שניים והנה עוד שניים קצרים יותר ואם מארבעת אלה אתם יכולים להגיד שאני מרגישה טוב.... אז ....הנה עוד שניים: ציור לא גמור אני נשרפת בלהבת הנצח נשרפת בלהבת החיים. קוראת: ``שמישהו יעזור לי!`` שמישהו יכבה את האש ויתן לי ללכת. לבד. אני לא צריכה אף אחד. אני רק ציור. ציור לא גמור בלי פה רגליים או ידיים. והלב של הדמות בציור- שבור... ורק עיניים שרואות את כל הסבל והכעס והשנאה ומזילות דמעות, דמעות של תקווה לטיפת אהבה. נשרפת, נגמרת כואבת... תכבו את האש תנו לי ללכת. חתך עמוק ממסמר חלוד ביום שישי נחתכתי בפרק כף היד. נחתכתי ממסמר חלוד. ירד המון דם. ביום שישי לא חזרתי הבייתה. כי נחתכתי ממסמר חלוד. וכי ירד המון דם. אימא לא היתה מאמינה לי. שנחתכתי ממסמר חלוד ושירד לי המון דם. היא תחשוב שחתכתי את עצמי עם מסמר חלוד. כי לא רציתי לחיות. ביום שישי התנהגתי כרגיל. לא רציתי שידעו שנחתכתי ממסמר חלוד. ושירד לי המון דם. היום בקופת חולים הרופאה נתנה לי זריקה נגד טטנוס. היא אמרה לי שזה מה שקורה אם לא מספרים על חתכים ממסמרים חלודים. באסה.
 

התמימה

New member
אמפטיה!

יקירתי... כשרק קראתי את הסיפור שלך, הזדעזעתי... למה? כי אני הייתי באותה סיטואציה לפני כמה שנים, א-ו-ת-ה סיטואציה, רק שאצלי זה הסתיים בליידע את ההורים ולהכריח אותם לשלוח אותי לפסיכולוג. אותה סיטואציה בסיום כל כך שונה. ויצאתי מזה, אחרי זמן רב של טיפול. בקשר להקאות גם את זה מכירה, לא מנסיוני האישי אבל מכירה, ולכן מבינה את דרך החשיבה הזאת, לכן הבנתי את המקור לכל המשפטים שכתבת... אבל מה אם אני אגיד לך, שהכאב יכול לדעוך? ואני לא מדברת על סתם תאוריה, את התאוריה כבר הגשמתי במציאות ולכן אני יודעת שזה עובד, חברה שלי עברה בערך את אותם דברים שתיארת, אבל יצאה מכל המעגל ההרסני הזה... בגלל האהבה, אהבה, אפילו סתם בין חברות יכולה תוך זמן לעזור לך להחלים, וואני הגשמתי את זה במציאות אחרי חצי שנה של מאבקים ביחד, כל העניין היה ששתינו ביחד, תומכות ולא מעט גם היא עזרה לי והיום היא יוצאת מהמעגל ההרסני הזה, היא מודה שהיא מרגישה טוב יותר. רק רציתי להגיד שיש דרך לצאת מזה, לעיתי ם פשוט צריך את האדם הנכון.
 
תודה לך

תודה.... אני כן לבד אבל תודה שאת קוראת ומגיבה ואין מי שיאהב אותי הם כולם שונאים
 

התמימה

New member
לאאאאאא!!!!!!1

זאת חשיבה שגויה! את לא לבד! יש לך אותי ואת כל אנשי הפורום!!!! אנחנו פה, ולי אין בעיה להפוך למציאותית עבורך! את לא יכולה להגיד שאין מי שיאהב אותך! את לא יכולה לדעת כזה דבר ואני בהחלט מאמינה שיש מה לאהוב בך. את חייבת להאמין בכך. אם תחליטי שכולם שונאים את ממשיכה להגיב למעגל ההרסני! יש בך את הכוחות לצאת ממנו אני מאמינה בך!!!!!
 
התמימה.......לפה

לא את ולא אנשים הפורום תוכלו לגרום לאנשים שאני כל כך אוהבת לאהוב אותי או לפחות לא לשנוא אותי. לא תוכלןו לגרום להם שלא להכות אותי ולא לומר שאני כלבה רוצחת. אין בי כבר את הכוח לקום נמאס לי ממעגל הקסמים הזה של לשחק שאני בסדר וליפול כל הזמן לעזור לאחרים ולהסתכל על עצמי במראה מתמוטממת. לאגור כוח להמשיך מסכיני כדורים והקאות. אני לא יכולה ככה. זה כואב ושוחק. אם תוכלי להיכנס לצ`אט לדבר.אני שם. כי אני די נואשת ומדברת לאחרונה עם כל מי שנמצא שם. תודה לך שלך שחף
 

התמימה

New member
אם היית יודעת...

כמה שאכפת לי... כמה שאני מבינה כל מלה ומלה שלך! מכירה את ההרגשה ממנה נובע כל תו שאת כותבת... אבל אני אומרת לך שאפשר לצאת מזה! מכירה הורים מכים, מכירה כל מקרה שהעלית לכתב בפורום עד כה, גם אותי היכו, ואני אומרת לך- יכול להיות טוב! זה אפשרי! תני לעצמך סיכוי! יש דרך ליצור עימך קשר מעבר לפורום?
 
תמימה

כמו שאמרתי... לאמכים אותי הם לא הורים מכים ואני לא אומללה זה קורה מדי פעם ובצדק לא המכות הםן שמפריעות לי
 

גיל.

New member
נסיכת השחף היקרה...

אף אחד לא חושב שאת מרגישה טוב, זה ברור. מה שאני כן חושב זה שאת מסוגלת להרגיש טוב! הסיפור שסיפרת הוא נורא. נתנו לך פרוזאק כאילו שזה אקמול... זה היה חוסר אחריות נוראי מצד הרופאה הזאת לתת לך את הכדורים ולשלוח אותך הביתה. מי היא חשבה שיטפל בך? אמא שלך בוודאי שלא יכלה לטפל בך... היא היתה עסוקה מדי בלבכות, מה שבוודאי לא עזר. את צריכה מישהו שיטפל בך! שיעודד אותך ויחזיק אותך! הכדורים לא יכולים לעשות זאת לבד! לא פלא שהרגשת כזו ריקנות המשכת לחשוב כמו קודם, רק בלי הפידבק הנפשי החיצוני מהגוף שלך... הדיכאון נמשך, רק שהוא היה מתחת לפני השטח, ולא מעליו. חשוב לי לאמר שהכדורים לא אמורים לבוא במקום טיפול! הכדורים יכולים להוות בסיס נפלא לטיפול! הם נותנים את הקרקע ממנה אפשר לטפס הלאה ולהגיע למטרה של ``להרגיש טוב`` או כמו שפרויד הגדיר זאת - ``לאהוב ולעבוד``. טיפול היה עוזר לך לאמץ גישה חדשה על החיים! לא זה מה שעשו לך! נראה לי שהמסגרות השונות ניסו להעביר את האחריות מהאחת לשניה. ברור למה הרגשת כמו שהרגשת. הרגשת כמו יתוש שכל אחד מנסה להעיף לכיוון של מישהו אחר בתקווה שיידבק אליו. לא עוד!!! אני לא מתכוון להגיד לך שאני אוכל לטפל בך באופן מלא. גם ד``ר עישר לא יוכל לעשות כן רק דרך הפורום. את צריכה ללכת למטפל מיקצועי שיעזור לך באופן רצוף ואולי גם בשילוב של כדורים, אך לא רק בעזרתם! הייתי רוצה שתפני לפסיכולוג. אם אין לך את המשאבים הכספיים ללכת למכון פרטי, הרי שקופת חולים מספקת שירותים מצויינים, ואם אין לך אפילו את הכסף הזה, הרי שתחנות בריאות הנפש הנמצאות בכל עיר, נותנות את השערותים הללו חינם! בכל מקרה, לא משנה מה תחליטי, הייתי רוצה שתמשיכי להגיע לפורום ותספרי לי איך את מרגישה. מה קורה לך. ואיך המצב עם משפחתך. למה התכוונת כשאמרת שהרגת את אימך נפשית? אנחנו בכל אופן, כאן! ונשאר כאן! איתך!
 
אז ככה....

אני לא לא צריכה טיפול ולא הייתי צריכה.לא הסכמתי לקחת את הכדורים לקחתי חלק מהם מאוחר יותר למטרה שונה לגמרי. אני לא אלך לטיפול גם ככה אמא מתביישת בי ושונאתאותי וששלחו אותי לטיפול מטעם בי``ס היא ניתקה איתי קשר עד סוף הטיפולשממנו לא יצא כלום כי לא שיתפתי פעולה. הייתי ממשיכה לבוא אבל אני לא רואה טעם בלהמשיך את מעגל הקסמים הזה של ליפול ולקום ולכאוב כל הזמן אני עושה לזה סוף הסיפרה לאחור התחילה אתמול. הרגתי את אמי נפשי בכך שלא עניתי על הציפיות שלה, אני לא חכמה ולא יפה ולא כלום ממה שהיא רצתה הדאגה שלה אלי הפכה לשנאה נוראית ובוערת ובכל פעם שאני מפשלת הם מחטיפים לי ואח,כ מרצים לי בצרחות שעה על כמה שאני כלבה זונה רוצחת שוולחים אותי לחדר אח``כ אמא בוכה ואני נגמרת.נשרפת. נמאס לי לחיות ככה, מאז ני מחזיקה את עצמי מסממת את עצמי בכדורים חותכת את עצמי מרעיבה מקיאה הכל כדי לא להרגיש את הכלום שאני את הכישולון והכאב. כואב פה לא רוצה להישאר. לא רוצה לפגוע בהם. שחף
 

התמימה

New member
נסיכת השחף!

טיפול? אני לא חושבת שאת לא צריכה אבל יש כל מיני סוגי טיפול... יש טיפול ועזרה באמצעות חברות... וכפי שאמרתי זה מנסיון אני לא חושבת שהיית צריכה עזרה של כדורים, ממש לא,מבינה את הדרך לזעוק זעקה לעזרה... כמו שאמרתי הייתי שם, אבל תראי אותי... אם אני מסוגלת להגיד לך היום לקוות זאת אומרת שיש אור איפשהו, ואני משתוקקת להראות לך איפה הוא. ועיקרון חשוב בעזרה פסיכולוגית ובכלל בכל עזרה כלשהי לעצמך הוא, מה לעשות, שיתוף פעולה שנובע מרצון לעזור, בגלל זה אני אומרת לך שמעבר לכל הייאוש מעבר להכל את חייבת לסלוח לעצמך, ולתת לעצמך סיכוי שיהיה לך טוב יותר. אני מארגנת איזו תוכנית לקבוצה די גדולה של אנשים לצאת מהבית, זה משהו רציני ומאורגן אבל ייקח לי קצת זמן לארגן אותי אבל אני לוחצת בקשר לזה על פול גז. אמא שלך יכולה לצפות ממך למה שהיא רוצה, אבל את לא היא, את את, ותגשימי את הציפיות של עצמך, את לא היא, ואת צריכה לעשות מה שאת מרגישה שטוב לך. לא לה. אני מכירה את המצב הזה טוב, אולי בגלל זה לא השתנקתי כשקראתי עליו, כי אני מכירה אותו מקרוב, ומה תגידי אם אגיד לך שזה לא מצב נורמלי, זה לא קורה במשפחות אחרות? שבמשפחות אחרות נורמליות לא מספרות לך כמה גועלית את? מזכירים לך את השגיאות שעשית מלפני חמישים שנה? מה אם אני אגיד לך, שיכול להיות טוב יותר? אין כזה דבר שאמא תתבייש בבת שלה, אם כך, היא לא מסוגלת להיות אמא, ואת צריכה להבין שהיא מזיקה לך, ולשתף פעולה עם הניתוק, רק ככה תצאי עם פחות נכות נפשית ממה שצברת עד כה.עכשיו תקשיבי לי טוב- המעגל הזה יכול להיקטע, יכול להפסיק להיות כל כך הרסני ולאט לאט להפוך למשהו טוב, ואני ריאליסטית, זה לא קורה מהר אבל זה קורה, אם נותנים את הסיכוי. חוץ מזה שהאהבה היא כלי מאוד גדול בריפוי, ואני אוהבת אותך, את הבן שכותב את ההודעות האלו בכל כך הרבה כאב, העובדה שאת מדברת איתנו אומרת שאת רוצה לעזור לעצמך, בבעצמך אמרת שאת נואשת ומספרת את הסיפור, זה כי את נואשת לקבל יד אוהבת שתעזור לך... מה דעתך עלי? ויש לי חדשות בשבילך- לא משנה כמה תנסה לרצות אותה היא אף פעם לא תהיה מרוצה, אצלי יש לה תמונה של ילדה מתוקה בכתה ד` שהייתה בדיוק מה שהיא רצתה, אבל התבגרתי, ואם היא רוצה להוציא עלי אגרסיות שלא נובעות מכעס אלי אלא מבעיות שהיא לא פתרה עם עצמה, אז יש לי הזכות להציל את עצמי, וזה מה שאמרתי לכל אחד שרצה למנוע בעדי לצאת מהבית, טוב ויפה שהיא לא מתכוונת למילות השנאה וכמה שאני חרא אבל אני לא חייבת להיות שם כל יום ולסבול מזה היא רוצה שתטפל בעצמה ועוד כמה שנים אני אשקול לראות אותה שוב. שתישא בתוצאות מעשיה. את יכולה גם להציל את עצמך חוץ מזה שהיד שלי מושטת אלייך... ודרך אגב אני מכירה את המכות... אני יודעת כמה הכאב גדול אבל מה אם אני אגיד לך שבסביבה נורמלית ובריאה את יכולה להחלים, ההכאב יכול לדעוך לאט לאט? ותגידי... את יודעת מה זה חיבוק??? אל תתני לה לנצח במילים... תנצחי את, תילחמי במילים שלה, המילים שלה לא מכוונות אלייך, ואני יודעת את זה הן מכוונות לתיסכול שלה מעצמה... מאיזו אהבה רק שמבחינתי לא משנה כמה שהיא אוהבת אותי כל עוד הדרך שלה להראות אהבה היא להכות אותי ולספר לי כמה שאני אפס... את לא חייבת להישאר שם, אבל תני לעצמך סיכוי, אני יכולה לעזור לך, תני לי... אני יכולה לעזור לך לצאת משם. חיבוק...
 
חיבוק...כמה זה רחוק

זה אולי לא קורה לאחרים לי ואני לא יכולה לבגוד בכל מה שהכרתי ולהעלם להם או לפגוע לא פוגעים במשפחה! הייתי מגיבה עוד..אני אגיב אח``כ כרגע כואב לי נורא חתכת אותי עוד קצת, קראתי את זה כמה נישות אחרי שרבתי עם אמא ואז קראתי ``ותגידי... את יודעת מה זה חיבוק??? אל תתני לה לנצח במילים... תנצחי את, תילחמי במילים שלה, המילים שלה לא מכוונות אלייך, ואני יודעת את זה הן מכוונות לתיסכול שלה מעצמה... מאיזו אהבה רק שמבחינתי לא משנה כמה שהיא אוהבת אותי כל עוד הדרך שלה להראות אהבה היא להכות אותי ולספר לי כמה שאני אפס... את לא חייבת להישאר שם, אבל תני לעצמך סיכוי, אני יכולה לעזור לך, תני לי... אני יכולה לעזור לך לצאת משם. חיבוק...`` אני לא יכולה לצאת מכאן אני לא רוצה במאה אחוז אני לא חושבת שה יהיה נכון. אני בוכה כרגע אני יודעת שיש לי בעיה עם דברים כאלו עם לדבר על עצמי במילים(לא בכתב) עם נשיקות עם חיבוקים אני תמיד בורחת ממגע ולא ידעת למה.חיבוק זה הדבר הזה שאני מייחלת לו בחלום והוא לא קרוב אפילו א-ש-ל-י-ה- אז מה הטעם בלחיות באשליות?! אולי לאנועדתי לחיבוק אולי אני לא שווה חיבוק. אני רוצה לעשות משהו כדי להרגיש טוב אני רוצה להחזיר את הזמן לאחור רוצה למות רוצה להוציא קצת אם תוכלי לדבר איתי בצ`ט אני אודה לך אני אמשיך להגיב כשיהיה לי טיפת כוח אני כרגע כואבת מהקטע של החיבוק.
 

גיל.

New member
שחף

הסיפור שלך בהחלט מסביר למה את מרגישה ככה... זה נורא! אני יכול רק להעריץ אותך על זה שהצלחת להחזיק שם עד עכשיו. שחף. מה דעתך לנסות לצאת משם? המשפחה שלך אמנם חשובה לך, אני יודע את זה, אבל את חשובה יותר! את סובלת! את יכולה גם להפסיק את הסבל! צאי משם! אל תתני למשפחה שלך להרוג אותך נפשית! לא את הרגת את אמא שלך, כמו שכתבת! אמא שלך היא זו שתהרוג אותך אם תמשיך להתנהג אלייך כך! בקשי עזרה, לכי ליועצת, ספרי לה את האמת. אם קשה לך, הפני אותה לפורום על מנת שתקרא אותו בעצמה. אל תחשבי שאת לבד! את לא לבד! אל תחשבי שלא אוהבים אותך! אוהבים! פשוט קשה לך לראות את זה כי האנשים שאוהבים אותך מסובכים כרגע יותר מדי עם עצמם כנראה... תתרחקי משם לאיזו תקופה. יש פתרונות שיכולים לעזור לך! אולי משפחה אומנת חלופית, אולי איזה קיבוץ, מה שאת מרגישה. אולי אפילו איזה קרוב משפחה שיוכל לעזור לך בינתיים. אל תתייאשי! ספרי לנו מה החלטת.
 

התמימה

New member
לגיל ולנסיכה

גיל... כשגדלים במשפחה מרעילה, מתרגלים לתחושת הכאב, לתחושת הסבל, עד כי הסבל הוא ההנאה שלך והכיף הוא העינוי, אתה גדל על זה שאתה לא שווה שום דבר וכל עוד תמצא אנשים שינטשו, יכאיבו יגידו לך את כל הדברים עליהם גדלת זה בעצם משרת את המטרה שלך,כלומר, אנחנו בועטים בכל דבר טוב שנמצא בתוך החיים שלנו כי אנחנו גדלים על זה שזה לא מגיע לנו, לא הגיוני שאפשר לאהוב אותנו כי גידלו אותנו על זה שאי אפשר לאהוב אותנו, שצריך לשנוא אותנו... לכן צריך להילחם, להבין שבדרך כלל כשדבר טוב נכנס לך לתוך החיים זה בגלל שהוא רוצה, אחרת הוא לא היה עושה את זה מלכתחילה, למעט כמה נסיבות שעלולות לסתור את המשפט הזה. ולנסיכה שלי... את יכולה לקבל חיבוק, חיבוק אינו אשליה, הוא אמיתי ואת יכולה לחוש בו, חיבוק זהו אמצעי להראות אהבה, ואחרי הרבה מאוד חיבוקים שתקבלי, רק אז תוכלי גם את להשיב חיבוק, כשתביני שהידיים שנשלחות לעברך כדי לחבק אותך, אינן רוצות להכות אותך... אלא ללטף... אני משתמשת במילים שזרות לך נכון? ומה אם אגיד לך שזה יכול לקרות לך במציאות? ובקשר לבית- כן הבית מבחינתך זה מקום מגן ומקום הכי פחות בטוח בעולם, את כל כך תתבלבלי כשאנשים יראו לך אהבה, את לא תדעי במה לבחור... יכול להיות לך טוב! תלמדי על אהבה! וזה אפשרי! אבל את חייבת לצאת משם, בטוח לך שם כי נותנים לך את היחס שהורגלת אליו מאז שאת זוכרת את עצמך... פיתחו לך מעגל הרסני, אבל אני שברתי אותו, וגם את יכולה! חוץ מזה עכשיו את יודעת שאת לא לבד... שאת יכולה לדבר עם אדם שמבין אותך... מעבר למילים, אין זה מעורר תקווה??? תצאי מהבית, ואם את מרגישה שאין זה מיכולתך, תדעי שזה ביכולתך (עובדה שאני עשיתי את זה), את מסוגלת לצאת מהמעגל ההרסני הזה, ועוד משהו, אני יכולה לעזור לך... הילחמי... ולפני שאת פוצעת את עצמך, קחי עט אדום ותסמני את הורידים, זה עשוי לעזור לך... אני מבינה שעוצמת הכאב החזקה, האומללות, פשוט מחפשת דרך ביטוי פיזית שתקל עלייך, ואז את פוצעת... אבל יש דרכים אחרות. אל תתני לה לנצח! יש לך אותנו! ואותי!!!!! שבהחלט... אכפת לי!!! וכמו שגיל אמר, אף שאני גם כן שרדתי יחס כזה 17 שנה, מגיע לך כל הכבוד על ששרדת את זה, את חיית בגיהנום, אך לא עוד!!! מגיע לך יותר מזה! מגיע לך, ותקראי את זה טוב טוב- לקבל חיבוק. אמיתי
 
למעלה