תסלח לי מר חודורוב, ברשותך תגובה מאת בן ש"ל.
קודם תן לי להציג את עצמי: שמי בן, כבן 20 מאזור המרכז. במהלך מיוני לצה"ל התגלתה אצלי בעיה בריאותית כרונית, והצבא- על אף בקשותי וחרף דרישותי- דחה את גיוסי על רקע הבעיה זו. כיום אני בעיצומו של שירות פרודוקטיבי, מהנה וממצה (וגם, תתפלא, מאוד קשה) במד"א. במהלך התקופה הקצרה שבה אני עוקב אחרי הפורום הזה, קיבלתי את הרושם שתפישתך את השירות הלאומי היא כאופציה החלופית שבחלופית, אופציה שלא תעלה בשום מצב שהוא מבחינת התרומה והפרודוקטיוביות שלה למדינה ולחברה בקנה אחד עם השירות הצבאי- גם לא עם השירות הפקידותי וה"חפש"ני" ביותר שקיים. ועכשיו אתה תוהה כיצד ישנם בני ובנות שירות לאומי שמרוויחים יותר מהפקיד הזוטר או ממש"ק הכלום. אז הרשה לי לומר לך למה, לדעתי, יש מתנדבי שירות שמרוויחים יותר מסקטור סדיר מסוים בצה"ל- ובצדק גמור: הצבא דואג שחייליו יוכלו להתשמש בתחבורה הציבורית חינם. בני ובנות השירות הלאומי יקבלו הנחה על שימוש בתחבורה ציבורית, רק אם זו תעלה יותר מתשעה שקלים (ואנחנו לא מדברים על נסיעה ללא תשלום, אלא על הנחה בלבד). אני לדוגמא על תחבורה ציבורית קצת יותר מ-16 שקלים ביום (8.20 שקלים לכל כיוון נסיעה). אני עובד בממוצע 25 ימים בחודש. את המתמטיקה תעשה לבד. הצבא דואג לחייליו לשלוש ארוחות ביום. אני לא מקבל ולו פירור ממקום השירות שלי. יש לנו כמובן פינת קפה בתחנה, אבל מי יכול להעביר משמרת שלמה על קפה? ביום ממוצע אני אוכל פעם אחת בחוץ, ישנם ימים שפעמיים. כמה עולה מנה שווארמה/פלאפל? וכמה זה יוצא להכפיל 25? הצבא דואג לחייליו לביגוד. כשהתחלתי את השירות שלי, הונפקו לי מדים- אך לא מכנסיים. במהלך החודשים שבהם הייתי צריך להסתדר ללא דגמ"ח מד"א, הרסתי שלושה זוגות מכנסיים. כן, העבודה שם יכולה לעיתים לקבל פן פיזי ומלכלך. אגב, דם לא יורד בכביסה. כמה עולה זוג מכנסיים? ועכשיו נעזוב לרגע את הפן החומרי, ונבצע חישוב הגיוני: הג'ובניק הפקיד הממוצע מכלה את יומו בישיבה במשרד הממוזג, ועושה זאת מספר מצומצם יחסית (בד"כ כן?). סביבת העבודה שלי דינמית מאוד. אני יכול למצוא את עצמי בשלושה מקומות שונים כל יום, אשר מרוחקים זה מזה מספר דו ספרתי של דקות נסיעה. הג'ובניק הפקיד הממוצע לא יבצע אופרציות פיזיות במיוחד. אני כן, תתאר לך אילו. הג'ובניק הפקיד הממוצע יעשה הכל כדי להתחמק מעבודה או מאחריות באופן כללי, ויחפש קיצורי דרך לכל בעיה שיתקל בה. אני יכול להעיד לך ממקום השירות שלי, שבמד"א אין חפשנו"ת, אין כיסתוחי"ם ואין קיצורי דרך. מד"א הוא מקום שירות מאוד מבוקש(ולמיטב ידעתי המבוקש ביותר), לא כל אחד מגיע אליו, ומי שכן- מתייחס אליו ברצינות הראויה לגוף שעיסוקו הצלת חיים. רמת המוטיבציה אצלנו לא נופלת מרמת המוטיבציה בלא מעט יחידות קרביות בצה"ל- ואני לא מגזים. וכמה אני לוקח הביתה בסופו של חודש? 662.70 שקלים. לא יאומן שבן שירות זב חוטם מרוויח 80 שקלים יותר מהג'ובניק הפקיד הממוצע, הא? ועוד תהיה, בנימה יותר כללית: האם לדעתך עצם העובדה שהצבא דחה אותנו מסיבות שלא תלויות בנו, היא סיבה מספיק מוצדקת להתייחס אלינו כאל לא שווי זכויות ביחס לחיילי צה"ל? האם אתה מאמין ששירות לאומי הוא פיקניק, ושהעמותות מקבלות בזרועות פתוחות כל משתמט שהחליט שצבא זה לא בשבילו, ואמר לקב"ן שהוא לא יכול בלילות בלי אמא? האם אתה באמת חושב ששירות לאומי הוא דרך פלאים לקבל יחס שווה מהמדינה ללא שירות צבאי? אם כן- אתה טועה, ובגדול. בעמותה שדרכה אני התנדבתי, לא מראים יחס אוהד במיוחד כלפי אנשים שלא התגייסו מתוך העדפה אישית. כמובן שלא דוחים אותם על הסף, אבל גם לא כ"כ מתלהבים לשבץ אותם לשירות, וגם לא תמיד יתנו להם את מה שהם רוצים. שירות לאומי הוא לא פיקניק ולא בית זונות. אני חושב שהדגמתי יפה מאוד שמדובר לרוב בעבודה קשה ומאומצת- ואחד מתנאי השירות הוא מינימום של 40 שעות שירות בשבוע. רק לשם הדגמה: לי יצא להכיר מספר ג'ובניקים שהיו מגיעים למשרד ב-8 בבוקר והולכים הביתה כבר באחת בצהריים- ובין לבין הם לא עשו הרבה. כבר נתקלתי במהלך השירות שלי בחובשי מרפאות עורפיות שעיסוקם העיקריו ביומיום הוא בהייה בקירות או משחק במחשב- וזו לא רק מסקנה שלי, הם אומרים לי זאת בגלוי (וחלקם אפילו בגאווה). ועוד משהו לסיום: אני בז לתופעת ההשתמטות בדיוק כמוך. האם אתה חושב שאני, בן שירות לאומי, אוהב את המדינה פחות ממך? מתעצבן פחות ממך על אגואיסטים שמעדיפים לתת פור לחיים שלהם במקום להשקיע מספר שנים למען מדינתם? מסתכל בעיניים כלות כיצד 25% מהנוער במדינת ישראל לא מגויסים לצבא- ומתאכזב עד עמקי נשמתי? בוודאי שאני כן. אבל הקמפיין הדבילי הזה, המשמיץ הזה, הדורסני הזה של "ישראלי אמיתי לא משתמט" מחליא אותי לא פחות. למה? כי הוא מכתים ציבור שלם בכתם ההשתמטות, על לא עוול בכפם. אנשים כמוני ושכמותי, שהצבא דחה מסיבות שלא תלויות בהם- והם בחרו בכל זאת לשרת את המדינה שלהם, ולמלא תפקידים (אולי) יותר חשובים ומועילים מאשר היו ממלאים במסגרת שירותם הצבאי. אני מאמין שאני אזרח טוב לא פחות ממך. אני מאמין שאני תורם למדינה שלי לא פחות ממך, ואוהב אותה לא פחות. האם אחרי כל זה, אתה עדיין חושב שאני פחות זכויות או ערכים, רק בגלל שהצבא לא גייס אותי? נ.ב: אני מתנצל אם המכתב יצא מתלהם מדי, או שלא תאם את עמדתך הלגיטימית. המכתב הזה הוא תגובה כללית כמו אישית, בנוגע לכל הקמפיין הזה והמקדמים אותו.