שמע חבוב....
אתה מעלה פה ביקורת מאוד חמורה בלי להיות מחובר לעולם. צר לי ידידי, אך כמוסיקאי שמביא אוכל לשולחנו דרך עסקי המוסיקה אתה מהר מאוד מבין שהעולם הזה הוא עולם קשה מאוד. חברות תקליטים נמצאות היום במצב שהן לא לוקחות סיכון- רוצה להגיד, אם בעבר הייתי צריך להלקיט שיר, לשלוח אותו לכל איש בתעשייה ולהתחנן שישמע את זה, או לחילופין לנגן בפאבים אפלים עד שאיזה צייד כשרונות ימצא אותי ויקח אותי לחבר'ה גדולה, היום זה פשוט לא עובד. היום חברות תקליטים לא יחתימו אף אחד לאלבום אלא אם כן הוא כבר מפורסם (נכון, יש יוצאים מהכלל, אל תתפוס אותי בקטנות). ואני לא מדבר על זה בכלל שכל הקונספט של להקה או של כלי נגינה אמיתיים הולך ונעלם במוסיקה הפופולרית היום. סיבוב הכיסא- אכן קטע מעצבן, גימיק נחמד, לא הרבה מעבר. שרית חדד- אני לא מגיע מז'אנר המזרחית, ואינני זמר. ובכל זאת שרית חדד היא פרפורמרית גדולה, זמרת מצויינת ופחות רלוונטי אבל גם אחלה בנאדם. היא איננה מורה לפיתוח קול, מדריכת שירה, מפיקה מוסיקלית או מעבדת. אבל היי- גם אביב גפן לא מעבד, ואה גם שלומי שבת לא מעבד, ולא מפיק. הבחורה עם שנים של נסיון של עמידה על במות ענקיות, אינספור הופעות. המנטורים לא אמורים ללמד את המתחרים לשיר, ממש לא, וגם לא לעבד או להפיק להם את השירים, בשביל זה יש אנשי מקצוע מצויינים בהפקת דה וויס שעושים את זה (טל פורר, יהודה עדר). גפן וקליינשטיין- מבין מאיפה אתה מגיע, אל לך לשכוח שאביב גפן ב10 שנים האחרונות הביא לנו את בלקפילד, ועזוב- אני מרגיש מטופש שאני צריך לנסגר על שני המוסיקאים האדירים האלה. שני אנשים שעיצבו את התרבות המוסיקלית והתרבותית בישראל בשנות ה90 וה2000. כן- התכנית מופקת, מאוד. אז מה? טלוויזיה חבוב, או שאתה אוהב את זה, או שלא. אם לא, לא נורא, קנה פטיפון, רדיו טייפ וקסטה ובהצלחה. אביב גפן- וואלה, אני מבסוט עליו, חד, אומר את מה שהוא חושב, ציני, אמיתי, כן, קצת פלצן, אבל מי שעוקב אחר הקריירה של אביב גפן יודע שתמיד הוא היה כזה וכנראה שתמיד הוא יהיה כזה, ואני בטוח שממש לא אכפת לו מה חושבים על מה שהוא אומר. לסיכום- גילוי נאות, אינני חלק מההפקה, או מקורב לאנשי הפקה, אני מנגן עם אחת המתחרות. ולסיכום אמיתי- קח את הדברים בקלות, תכנית טלוויזיה, הכל רגוע.