אתה בהחלט צודק, אני יכולה להסביר למה לא הלכתי
היי, תראה אני מציינת מראש, שכל מה שאומר נשמע כמו תירוצים עלובים, ואתה צודק אם תחשוב ככה, אבל מה לעשות שאני כזו, ויש דברים שאני נמנעת מהם.
ולא הלכתי לפסיכיאטרית, כי אני נמנעת כמעט מכל דבר שיש בו "עניין רפואי", או "הליך רפואי", ובכללית נמנעת מביקור אצל רופאים בכלל, ואם יש מצב שאני יכולה להימנע ממפגש כזה, אני בהחלט יהפוך עולמות, רק לא להגיע לשום בדיקה בחיים!!!
 
ולמה כל זה קורה? כי זה פשוט מעורר אצלי תחושות לא טובות, דפיקות לב מהירות, כל דבר מכניס אותי ללחץ, אפילו הריחות של קופות חולים ובתי חולים, אז אני נמנעת, או דוחה ודוחה עד שזה נעלם או שלא.
אני יודעת שזה לא נשמע טוב, אבל תמיד השתדלתי להקשיב כמה שאפשר "לעצמי" ולגוף שלי, ולעלות על דברים כשהם קורים, ולטפל בעצמי לבד.
 
בגדול, אני מאחלת לעצמי שלא אצטרך ללכת לבית החולים בחיים שלי, מלבד הריון ולידה, ושדרך אגב, גם מזה נמנעתי עד כה, רק בגלל החרדה והפחד שלי מתרופות, זריקות, וכאבים בלתי נסבלים.
 
בקיצור, אני יודעת ומודעת שזה לא טוב שלא הלכתי לפסיכי', אני אשתדל לקבוע תור בקרוב, פשוט אני מרגישה שזה לא ישנה הרבה, כי היא תשאל שאלות, והיא תחליף לי כדורים, ושגם הם יהיו שייכים לאותה קבוצה של נוגדי חרדה ודיכאון SSRI.
 
ודרך אגב, למה אתה חושב שישנה סתירה בין עודף מרץ לדיכאון? כי אם יש מישהו שסובל מדיכאון וחרדה וגם מהפרעת קשב וריכוז, אז ייתכן מאוד שתהיה סתירה כלשהי למראית עין, למרות שאני לא חושבת ככה.
 
בכל אופן, יוצא שאני בעצם סובלת יותר מכולכם, כי יש לי גם ADHD וגם OCD, שזה שילוב קטלני, וזה אולי מה שהוביל אותי לדיכאון וחרדה.
והאמת, שרק בגלל הOCD, הלכתי לפסיכיאטרית מלכתחילה, כי זה היה הדבר שהכי הפריע לי, כי זה היה חיצוני, ושמתי לב לזה, שאני מתעסקת בדברים מסוימים באובססיביות, ואני לא מסוגלת להרפות מהמחשבות, כשאני מרגישה מצוקה.
זה היה נורא
לא אחזור לזה בחיים!!!
