למה יש אנשים שחושבים יותר מדי?

[throught the way]

למה יש אנשים שחושבים יותר מדי?

 

[גילת אפרים]

ממש מאותה הסיבה

שיש אנשים שחושבים פחות מדי... (-: למה כוונתך במילים: "חושבים יותר מדי"? מה זה לחשוב "יותר מדי"? יום נפלא, גילת

 

[throught the way]

לטחון את הראש במחשבות,להיכנס עמוק מדי ולהסתבך

יותר

 

[סינתטית אפריורית]

יש לי

ניסוי נפלא בשבילך : "לנסות לא לחשוב. משך: 10 דקות, אחר-כך 20 ולבסוף 30 דקות. חומרים: שום דבר. השפעה: אפסית. זהו ניסוי לעבר הגבול. לא לחשוב כלל, מרגע שמתעוררים ונמצאים במלוא החושים, אי-אפשר להצליח בזה, או רק לזמן קצר מאוד. אי-אפשר איפוא אלא לעשות ניסויים. הם מתקרבים פחות או יותר אל הבלתי-אפשרי. לפעמים נוגעים בו קלות, לפעמים רק רואים אותו מרחוק. מדוע אי-אפשר שלא לחשוב? ניסוי כזה יוציא אותנו אל מחוץ לאנושי, יאפשר לנו להימלט מההמולה הבלתי-פוסקת של השפה. אנחנו ניפול אל הצד של הקהיון, החיים גרידא, הרגעיים, החייתיים. או- מה שבסופו של חשבון הוא אותו דבר עצמו- אל הצד של האלוהי, התהומי, זה שאין לו תחתית, ואין לו פה. יתכן שהמחשבה היא הטלאה חובבנית בין השניים. לא ממש אלוהית אבל לא סתם קהות. איזושהי דרך לשוט בין הנצח והרגע. או אולי בין השתיקה והמילים, הנוכחות וההיעדר, ההוויה והאין, וכיו"ב. מכל מקום אין עצירה מוחלטת. זה לא יכול להיות יותר מהפסקות חולפות, חסומות. הפסקות כאלו אפשריות, וכדאי לנסות זאת. לשם כך צריך לפעול לאט לאט. בחתיכות, בשלבים. התנאי הראשון הוא לא להתאמץ, להרפות. הרצון לא יכול לפעול כאן אלא מן הצד, בעקיפין. זה לא פרויקט שיש לבצע, ולא רצוי כמובן לחשוב שלא חושבים. מוטב לדעת שנכשלת. תמיד ברגע זה או אחר, ניתפס לאיזו מחשבה. הכישלון מובטח. לכל התקדמות יש אפוא ערך כשלעצמה. האימון היעיל ביותר הוא לתת למחשבות לחלוף. לא לאסור עליהן (זה בלתי-אפשרי), לא להיתלות בהן (זה כן אפשרי). ראי במחשבות החולפות עננים חולפים, בלתי-נמנעים ורחוקים. נסי לסגל לעצמך לעצמך את שיוויון-הנפש של השמים. התבהרי בעקשנות בלי להישמר ממה שמזהם. הישארי בשוליים, מתחת למסגרת, עיניך פקוחות למה שנמצא מולן. וזה הכל. התחושות לא ייעלמו (הצבעים, האור, הנשימה, העור, השרירים, הרעשים מסביב), אבל אל תשלבי אותם לתוך התודעה, כלומר בדיעבד לתוך אידיאה או שיח. ולבסוף, לעיתים, זעיר פה זעיר שם, תצליחי להגיע לשמים צלולים, אל האור הריק, ללא הפרעה, ללא צורה. להצלחות הקצרות יכולות להיות תוצאות ממושכות. הדהודן ירחיק הרבה מעבר לרגעים שבהם זה קרה. ואפילו היה רק רגע אחד, ההדים יישארו". (לקוח מתוך: "פילוסופיה בחיי היום-יום, 101 ניסויים", רוז'ה-פול דרואה, תרגום: דן דאור, הוצאת חרגול, תל-אביב, 2003) . בהצלחה רבה

.

 

[י ו ר ם 7]

רק בלראות את הדן הזה והמחשבה הייתה נעשת צלולה

קשה להאמין שהוא הלך....

 

[סינתטית אפריורית]

הכרת אותו?

 

[י ו ר ם 7]

!!

החכם מתגורר במעשה שבאי-עשייה, מנהיג את הלימוד שבאין-מלים. ריבוא הדברים קמים מתוכו והוא אינו ראשיתם, מולידם ואינו עושה אותם קניינו, עושה למענם ואינו בא בתביעות, משלים פועלו ואינו שוכן בו; ומשום שאינו שוכן בו, משום כך לא יחדל פועלו

 

[throught the way]

ובתרגום לעברית?

 

[סינתטית אפריורית]

אז אני מבינה

שהכרת אותו. הוא נפטר ממש לא מזמן. מעולם לא הכרתי אותו. הסתקרנתי לגבי המתרגם כשקיבלתי את הספר ואז הוא עוד היה בחיים. מעבר לזה: לא התעמקתי בו. לא ממש. לא מזמן יצאו כמה כתבות עליו שמדברות על האיש ולו בגין פטירתו.

 

[גילת אפרים]

דאואיזם

החכם שרוי באפס-מעשה ומטיף באין אומֶר. ריבוא דברים צצים ועולים והוא אינו דוחה אותם. הוא מוליד ולא רוכש. הוא עושה ולא מתגאה, הוא משלים ואינו תובע זכות לעצמו. כיוון שאינו תובע לעצמו זכות, אי-אפשר שתִנָטֵל ממנו הזכות. תרגום שונה של אותם דברי לאו-צה שהבאת. בכל אופן, שני התרגומים יפים הם... שבת נעימה, גילת

 

[גילת אפרים]

מחשבות מטרידות שכאלה

הן בדרך-כלל מחשבות שליליות- טרדות, דאגות, חששות, פחדים, אי-וודאות בקשר לעתיד ועוד... על-פי רוב הן נובעות מראיית עולם פסימית ומובילות למסקנות שליליות, המלבות אותן ויוצרות מעגל קסמים מטריד הסובב סביב לשליליות. גם הנטייה למחשבות הנובעות מתוך רצון להבין לעמוק דברים מסויימים, שלעומקם אין חקר ואין גבול- ואולי אפילו אינם ניתנים להבנה אבסולוטית- עלולה להיות מייגעת ומתסכלת, בשל אין-סופיותה של הדרך אליה הן מובילות ואולי בשל היעדר החד-משמעותיות שבקציה. איזה מבין סוגי המחשבות שתיארתי מאפיין את המחשבות המטרידות אותך? האם ישנם תחומים נוספים בחייך, מלבד המחשבות, בהן את חשה כי יש לך נטייה להתעסק הרבה ובאופן המטריד אותך? המשך יום נעים, גילת

 

[throught the way]

שלום

זה פשוט תיאור מדויק ומושלם של סוגי המחשבות שלי, ואני מבינה שההתעמקות שלי היא אין סופית ושאני נוטה לפסימיות, פשוט לא רואה דרך אחרת. תחומים נוספים? לימודים, חברים...

 

[גילת אפרים]

דרך אחרת

אנשים נוטים לפתח דפוסי חשיבה מסויימים, המקשים עליהם לראות דרכים אחרות להתבונן על המציאות. אפשר לדמות זאת לחדר בו פתוח רק חלון אחד, הפונה אל עבר איזור אפרורי ומדכא (אולי כביש סואן; אולי איזור תעשיה; אולי...). לו רק הינו פותחים חלונות נוספים בחדר, היינו רואים שאחד מהם פונה אל עבר שדה פרחים יפייפיים ומרהיבי עיניים והאחר משקיף אל עבר גן-משחקים, בו משתובבים להם פעוטות הנותנים קולם בצהלות שמחה... אך, משום-מה, אנו פותחים תמיד רק את אותו החלון... כך התרגלנו... אנו רואים, שוב ושוב, את אותה האפרוריות ולא רואים אפשרות אחרת בה ניתן להביט במציאות... הרגל- זוהי מילת המפתח, יקירה. כל-כך התרגלנו לדפוסי חשיבה שכאלה, עד כי איננו רואים כל דרך אחרת להתבונן במציאות שלנו. אך הרגלים ניתן לשנות!!! איך? פשוט להרגיל את עצמנו אחרת (והאמיני לי שזה עובד- ועוד איך! מניסיון). כאשר נִתְרגל לתַרגל את הדרך החדשה, בסופו של דבר היא עצמה תהפוך להרגל. איך עושים זאת? באמצעות כתיבה. רשמי על דף את המחשבה השלילית ואת המצב אליו היא מתייחסת. כעת, כתבי כמה שיותר דרכים נוספות להתבונן באותו המצב, אפילו דרכים שכרגע אינן נראות לך אפשריות. תרגיל זה יאיר בפנייך אפשרויות שונות להתבונן בסיטואציה נתונה- חלקן שליליות ופסימיות וחלקן אחרות... האם אי-פעם עבדת עם איש מקצוע על המחשבות והתחושות שלך? אני מאמינה כי באמצעות עבודה שכזו תוכלי להשיג שיפור ניכר בשינוי דפוסי החשיבה שלך ובהרגשתך. לילה טוב

גילת

 

[י ו ר ם 7]

איש מקצוע ??

 

[גילת אפרים]

איש מקצוע

פסיכולוג קליני/ מטפל ב- CBT/ מאמן אישי- עם/בלי התערבות פסיכיאטרית.

 

[סינתטית אפריורית]

רושם ראשוני-וירטואלי.

לי, עושה הרושם שאת בחורה חכמה, שנונה המקדישה חלק נכבד מזמנה לתחום אחד בלבד (אם איני טועה זה לימודים) מצב המנביע מחשבות כשלך ויתכן מפרפקציוניזם מה. התיפלי מהכיסא אם אומר לך שבגילך גם לי היו מחשבות מעין אלו? (אם כי במינון נמוך יותר. ולא, לא נראה לי שהייתי עד כדי כך חכמה או שנונה או מצטיינת בלימודים ) : מחשבות על מוות, מחשבות על העתיד וזה מוזר כי ככל שמתבגרים יש אותן פחות (כשמשום מה הן אמורות להיות בתדירות גבוהה, ככל שאת מזדקנת) . בכל מקרה נדמה לי שהמחשבות שלך, התהיות, הסבל שאת עוברת אופייני לגילך אם כי, לטעמי אצלך זה במינון קצת גבוה ולו מהסיבות שמניתי (חוכמה יתרה) אני הייתי מציעה לך, בנוסף למה שגילת הציעה : לגבי הכתיבה (כתיבת שירים בעיקר) , הייתי מציעה לך ליצור קשר איתם ולהשתלב שם : אין בכך עלות כספית ותפיקי משם את המיטב. אני באמת ממליצה בחום להשתלב באחת מתנועות הנוער ולו כי הן גם מעסיקות את בני הנוער בעשייה מטורפת סביב: פעילויות, טיולים, הדרכות עם מטרות מובנות ומסודרות, תוך הרחבת מעגל החברים ויצירת חברויות עם המון סיפוק וכיף. תבחרי לך, בהתאם למקום מגורייך, תנועת נוער שהיית מעוניינת להשתייך אליה. תוכלי לא רק להשתלב בחוג או בקבוצת גילאים כשלך המבצעת פעילויות סביב השעון (מניסיון, את כמעט ולא תהיי בבית: עסוקה מעל לראש) , אלא גם להדריך קבוצת ילדים שזה בכלל יתן לך סיפוק ובריחה מאותן מחשבות טורדניות שמגיעות, תתפלאי, רק ברגעי בדידות. בהצלחה רבה לך. לדעתי יש לך המון מה לתת, רק אינך ממש יודעת זאת. את חייבת לארגן לך סביבת פעילות יתרה, אפילו מלאכותית בהתחלה, כדי לצאת מהלבד ואו אז מחשבות הבדידות שלך לא ממש יופיעו לך, כי תהיי עסוקה בלתת או בלהתארגן לטיול או לפעולה או למחנה וכדומה.

 

[throught the way]

..

המחשבות האלה הם כבר מגיל צעיר (10 משהו..) ככה שתמיד חושבים שזה בגלל גיל ההתבגרות, ואני מנסה להסביר שזה היה קיים עוד קודם. ואגב חוכמה, זה נחמד שיש אותה אבל אם היא לא באה לידי מימוש זה לא שווה כלום.

 

[throught the way]

..

המחשבות האלה הם כבר מגיל צעיר (10 משהו..) ככה שתמיד חושבים שזה בגלל גיל ההתבגרות, ואני מנסה להסביר שזה היה קיים עוד קודם. ואגב חוכמה, זה נחמד שיש אותה אבל אם היא לא באה לידי מימוש זה לא שווה כלום.

 

[סינתטית אפריורית]

נזכרתי.

נתתי לך את העצות הללו (ועוד רשימה ממש מפורטת ) כבר בפורום אחר, בתאריך ה 7.9.09 שכללה (שנייה אעתיק אותה) : 1) לנסות להירשם לחוגי העשרה אחר הצהריים (עדיפות למשהו ספורטיבי היות וספורט דוחה דיכאון- שחייה, טניס, כדורסל, ג'ודו, קראטה, כל סוגי ההתעמלות) . 2) לנסות להצטרף לאיזושהי פעילות נוער אחרה"צ (תנועות נוער). 3) להתנדב אחרה"צ (בבתי אבות, מעונות לחוסים, מעונות לאוכלוסייה מוגבלת, צהרונים, מועדונים ועוד) - זה עושה פלאים . למעשה את בכיתה י' אם אני לא טועה ודרך ביה"ס לאחר החגים, אתם אמורים להשתבץ לאזרחות פעילה. תבקשי משהו שגם חורג משעות פעילות הלימודים - גם אחרה"צ . התמורה היא אדירה. זה ממלא את היום ונוצרים קשרים שחלק מהתלמידים שלי ממשיכים אותם עד היום . לחלקם זה אפילו עזר בהחלטות גדולות בחייהם (בעיקר מקצועיות) . עברה חצי שנה בדיוק מאז, מה עשית למען עצמך? ואם חביבתי, תאמרי לי שוב שאין לך כוח לעשות את כל אלו, צר לי: אינך ממש עוזרת לעצמך ואת תמשיכי לקטר על מר גורלך ועל מחשבות טורדניות שלך והאמת, יקירה, אני קצת מאוכזבת. לא הרבה אבל קצת. לך יש את הבחירה לעזור לעצמך . ניתנו לך עצות יפות חכמות וטובות ואם שום דבר מאלו לא ניסית או יישמת, אז אין לי הרבה מה לומר לך חוץ מאשר: המון הצלחה באשר תלכי או שמא כנראה בחרת ונחמד לך בדרך הזו.

 

[גילת אפרים]

בוקר טוב, יקירתי

פעמים רבות, גם לחכם ולאמיץ בגיבורים קשה למנף עצמו בכוחות עצמו. לא בכדי אמר ארכימדס: "תנו לי נקודת משען ואניף את העולם". נקודת משען, עזרה ותמיכה חיצונית, חיונית לצורך המינוף- ולא רק לעולם... הפורום הוא אמצעי לתמיכה רגשית-נפשית ראשונית, אך כדי להגיע למצב בו אדם, ה'תקוע' בתוך פרדיגמות שגויות ומעכבות והרגלי חשיבה שליליים, יוכל באמת למנף עצמו ולחולל שינוי משמעותי בחייו, יש צורך בתמיכה אינטנסיבית יותר. לא הייתי מחמירה מדי עם הנערה החביבה והאינטליגנטית הזו על שלא הצליחה לעזור לעצמה בכוחות עצמה- על-אף העצות הנהדרות והחכמות. אני מאמינה שבעזרתה של יד מושטת, של אדם שיפסע ביחד אתה את הדרך ויסייע לה לעזור לעצמה (ובנושאים כאלו כפי שתיארה, יש, להערכתי, לעשות עבודה קוגניטיבית כמצע לכל שינוי בר-קיימא)- ממש כפי שהורה אוחז ביד ילדו כאשר הוא לומד ללכת- תוכל הנערה לפרוץ את מעגל הקסמים השלילי אליו נקלעה. שיהיה לכולנו יום נפלא....

גילת