למה יש אנשים שחושבים יותר מדי?

[י ו ר ם 7]

הקונאטוס !! יקר יקירה יקרים

 

[גילת אפרים]

קצת הרחבה...?

לא בטוחה שירדתי לעומק כוונתך בעניין הקונאטוס. אשמח שתאיר עיניי לכוונת המשורר... יום נעים, (שמעכשיו יהפוך אצלי גם לאינטנסיבי עד שעות הערב) גילת

 

[י ו ר ם 7]

יפה

"המתייחס אל בני אדם כפי שהם, הופכם גרועים משהם באמת. המתייחס אליהם כפי שהם רוצים להיות, עוזר להם להגיע למה שהם מסוגלים להיות". ציטטה של גיתה הכוונה שלי בעניין של ההתייחסות והיא לפני הקוגניטיבי ה-cbt- האימון האישי והיעוץ הפילוסופי והאפשרות לספר עד אין ספור. הרצון שלי הוא לא להוליך שולל.....

 

[גילת אפרים]

והיכן אתה מוצא הולכת שולל?

 

[י ו ר ם 7]

אני לא מוצא

אבל אני חושב שלפני מציאים משהו רצוי לחשוב מה טוב. אני לא יודע אם את מכירה את ספרו של פ. בריל "בדרך לפסיכותרפיה הומניסטית" שם הוא כותב "הריפוי הנפשי המדעי "..... אני טוען שהדברים לא ברורים וכמובן שאין פה מדע מדויק אבל אם הייתי נזקק אולי הייתי רץ לבריל. שרציתי לדעת מה זה יעוץ פילוסופי עליתי לירושליים למקסימה..... ועכשיו שיש פורום אני מנסה לחשוב ולכתוב לפורום.

 

[גילת אפרים]

מסכימה עם דבריך

1) הריפוי הנפשי אינו בגדר מדע מדוייק- לא כל מה שיועיל לאחד יועיל, בהכרח, גם לאחר ולעתים נאלץ לדרך הניסוי והטעיה. 2) "לפני שמציעים משהו רצוי לחשוב מה טוב". יחד עם זאת, אינני פוסלת את האפשרות, שה"טוב" לטעמי לא יהיה זהה ל"טוב" לטעמו של האחר. ואולי אפילו נהיה חלוקים בינינו באשר לשאלה מה באמת טוב. יחד עם זאת, לא אעלה בדעתי כי זולתי לא השקיע מחשבה באשר לשאלה "מה טוב", רק משום שה"טוב" בעיניו אינו עולה בקנה אחד עם זה שבעיניי...

 

[throught the way]

היי

האמת שמאז החצי השנה ההיא התקדמתי די הרבה, רק לא מספיק לקריטריוני הפרפקציוניזם והשחור-לבן שלי. אני גם מטופלת אצל פסיכו. וכבר עברתי את כיתה י', ככה שאני אתנדב במסגרת אחרת. הרעיון הוא שפשוט שום דבר לא מספיק לי. שום דבר שאני עושה.

 

[סינתטית אפריורית]

הבנתי.

עדיין ממליצה בחום להכנס לתנועת-נוער ואני ממש רצינית כאן. זה עושה פלאים. למה שום דבר לא עושה לך את זה? מעבר לטיפול שמטפל בך, האם את פעילה בחוגים? בתנועת נוער? בקהילה?

 

[throught the way]

...

לא לא ולא. אין לי איך. ובתנועת נוער כבר הייתי וזה לא המקום בשבילי. זה מצטייר בעיניי כפתטי מה שעושים שם (ואני יודעת שזה לא..)*

 

[גילת אפרים]

"שחור-לבן" ו"שום דבר"

חשבי: באשר לאותם הדברים, בהם את רואה רק שחור-לבן- איך נראים גווני האפור? את טוענת ששום דבר שאת עושה "לא מספיק" לך- האם תוכלי לתאר מהו מצב של "מספיק" (שמסַפֶּק) עבורך? מהו אותו המצב שבמידה ויתקיים תחושי שביעות רצון?

 

[throught the way]

מצב:

יום לפני מבחן לעשות משהו נוסף חוץ מללמוד בלי שיהיו לי ייסורי מצפון על כך. הרי לפעמים יש מקרים שאין לי כוח ללמוד יותר באותו יום כי למדתי מספיק או שיש לי זמן פנוי כי סיימתי ללמוד קודם וכאלה, אבל אז אני לא עושה כלום, ומעבירה את הזמן בחוסר מעש רק בגלל הפחד שלעשות משהו אחר בזמן הזה יכשיל אותי אח"כ במבחן.

 

[throught the way]

פשוט פאקינג לא מסוגלת לעשות כלום כשאני

מרגישה שלשום דבר מהדברים שאני עושה אין משמעות. הכול נראה לי חסר פואנטה. העובדה שאני חיה את החיים בצורה פסיבית..לא טורחת לנתב אותם. זה משגע אותי. פשוט משגע ומתיש.

 

[גילת אפרים]

בוקר טוב, יקרה

1) את טוענת כי "אני מרגישה שלשום דבר מהדברים שאני עושה אין משמעות" ומשום כך את "לא מסוגלת לעשות כלום". אשמח שתכתבי רשימה של ה"דברים" שאת עושה, כדי שיחד נוכל לבחון מהי המשמעות שיש בהם. 2) לו היית אקטיבית והיית טורחת לנתב את חייך- לאן היית מנתבת אותם? כיצד חייך היו נראים? אני מציעה לך אפילו לכתוב חיבור המתאר את חייך, כפי שהיו נראים לו היית מנתבת אותם באופן אקטיבי. את מוזמנת לכתוב ככל העולה בדמיונך הפרוע- בלי גבולות וללא סייגים

. יום נפלא

גילת

 

[throught the way]

כשאני אמצא את המילים אני מבטיחה לענות לך,

בינתיים תודה על האכפתיות.

 

[גילת אפרים]

אצפה למילותייך... ../images/Emo140.gif

דבר אחד אני יכולה להבטיחך- אדם הנחוש בדעתו לשפר את חייו ולשנות דפוסי חשיבה שליליים ומעכבים, יצליח בכך! יחד עם זאת, נדרשת כאן עבודה עצמית לא מעטה, התמדה ואמונה בעצמך ובכוחותייך. את מוזמנת להוסיף לשתף ולהתלבט יחד... ערב נפלא, גילת

 

[גילת אפרים]

תקפותם של יסורי המצפון

בואי ונבחן יחדיו את המצב אותו את מתארת: את מתארת מצב בו התפנה לך זמן ביום שלפני מבחן, משתי סיבות אפשריות: 1) אין לך כוח ללמוד יותר כי למדת מספיק (ואז גם אולי אין צורך שתוסיפי 'לטחון' את החומר שוב ושוב). 2) כי סיימת ללמוד וכעת התפנה לך זמן. המכנה המשותף העובדתי לשתי הסיבות לכך שהתפנה לך זמן הוא שסיימת ללמוד את החומר למבחן- משמע, את מוכנה למבחן. כעת, את מתארת תחושה של פחד לבלות את זמנך הפנוי בעשיה כלשהי (מהנה?), שמא הדבר יגרום לכך שתיכשלי במבחן. הבה נעמיד את הפחד הזה במבחן השכל הישר: בהנחה שאכן סיימת להתכונן לבחינה- מהו הסיכוי שעשיית דבר-מה בזמן שהתפנה לך, יגרום לכך שתיכשלי במבחן? האם יש קשר של סיבה ותוצאה בין עשייה כלשהי ביום שלפני מבחן (למעט הלימוד לקראתו) לבין כישלון בבחינה? מדוע, בעצם, 'עשיית' חוסר מעש, ביום שלפני המבחן, היא 'בסדר' בעוד שעשיית דבר-מה אחר עלולה לגרום לכישלון בבחינה? עני לעצמך (את בהחלט מוזמנת לשתף) על השאלות הללו. מה השתנה מבחינת הרגשתך ביחס לניצול הולם (ונעים) של הזמן שהתפנה לך, ביום שלפני מבחן ולאחר שאת כבר מוכנה אליו?

 

[throught the way]

אני יודעת את זה, אבל לא מצליחה להפנים, וחוץ

מזה אם כבר מדברים, יש לי קטע מיוחד עם הלימודים, יש סיבה לפחד הזה ולייסורי מצפון האלה כי אני חייבת להצטיין. פאקינג חייבת. ללא ההצטיינות לא יהיה לי כלום.

 

[גילת אפרים]

חייבת?

האם כעת את מצטיינת בלימודים? האם ניצול שעותייך הפנויות לפעולות מהנות ול'טעינת סוללות' עלול לפגום בהישגייך הלימודיים? מדוע "ללא הצטיינות" לא יהיה לך כלום?

 

[טריפל ח]

לחשוב עד כאב

אני תמיד בצד החושב,המנתח המקדים,המנבא,הלוואי ויכולתי פשוט להיות ייצור חד תאי ולזרום מבלי דאגות ותובנות. אבל אלוהים נתן לי את היכולת,אז אני מנסה אחרי שנים של הרס עצמי לתעל אותה למקום חיובי,המון עבודה קשה כי היא רק על עצמי,בלי מניפולציות.

 

[throught the way]

איך אתה מצליח? מה אתה שינית או משנה עכשיו ?