אני מאמין שהטענה שלך היא נכונה.
"בכל דורות ישראל היו חילוניים"-נכון, לפחות הרוב. אבל אתה חייב להודות, שהם שמרו על כללי החיתון. ובד"כ גם על המילה. נכון גם שתמיד ה"דת", הייתה צריכה להיות "מכוונת" ל"עם" שהיה "חילוני", וההלכה הייתה משתנה ו"מתעדכנת" מדור לדור, מסיטואציה לסיטואציה. אם תאבד את כללי החיתון והמילה תאבד את "הזהות", את ה"ייחוד היהודי". אם תעשה זאת כיהודי, מתוך היהדות ותבין מה "סובל שינוי" ומה אינו סובל שינוי,תוכל גם ליצור "קוד יהודי" שיהיה "נסבל" ע"י הלכה. ניקח את עניין הנישואין-החיתון, אני כשלעצמי מאמין שיש חשיבות לשמירת הטקס המסורתי. יש הרבה עומק מאחורי הברכות ואף יופי גדול מאחורי המנהגים. חוכמת שנים רבות- שמחברת אותי בשרשרת לאבות אבותי.(הורי, סביי וסבותיי והלאה והלאה), החכמה גם מחברת אותי אליך, מר דגן. נכון ישנם מוטיבים בעייתים, כמו מעמד האישה, כמו "הקניין", נושא הטהרה, המין ויש גם את עניין דיני האישות והרבנות, אבל אני בטוח שאתה יודע שאפשר לעקוף אותם- אני מתכוון לממסד לא לתוכן, את התוכן צריך ללמוד, ולשנות בהתאם לזמן, "לעדכן"- לא לבטל. גם כשהעם היה "חילוני" במשך הדורות, הוא היה "קשור" היה אכפת לו, היהדות מלמדת שהקיצונים שבה תמיד נעלמו לאורך זמן- היהדות, היא דרך הפשרה. נראה שאין בך אף לא שמץ של הזדהות עם מה שהוא יהודי, אם כך הדבר הרי אתה קיצוני כמו החרדים. חוסר הזדהות, הוא מקדם התבוללות, נכון ששלטון הממסד הרבני-אורתודוכסי הוא לא פתרון ואף לא נולד כדי לפתור את הבעיה (ואינו מסוגל לכך כי אינו מהעם), אבל אתה חייב להבין שכציבור "חילוני", אנחנו לא עושים כלום כדי לקחת את מה ששלנו. אני לא מאמין שיש "מוח יהודי" אני מאמין שהיהדות היא דת, תרבות, ואורח חיים של עם שלא נעלם כי הוא לא ויתר אף פעם לקיצונים בו. אני מקווה, שמחד גיסא, אינך קיצוני, ומאידך, שאתה לא מוותר. כי אם אתה אחד מהשניים, אז אתה כן מקרב את ההתבוללות. לדעתי-ההתבוללות היא רעה.
