אשאל שאלה'לקות למידה' אינה לקות בלמידה.
'לקות למידה' היא קבוצה של בעיות מאוד מסויימות שמפריעות בעיקר בהפעלת מיומנויות בסיסיות שנלמדו כבר. לדוגמא: דיסלקציה גורמת לקריא משובשת, איטית ומעייפת לאנשים שמבינים הייטב כיצד לקרוא. 'לקויות למידה' אינן מפריעות לאנשים רק בין כותלי בית הספר והרבה בעיות שכן מפריעות ללמוד אינן מוגדרות כ'ליקויי למידה'. עכשיו, אתה ודאי לא מתפלא שנורא קשה לנו להסביר את עצמינו. אני עדין מסתייג מחלק דבריך האחרים אבל ביקשת לא לדון בזה.
לקות למידה = ליקויי למידה.אשאל שאלה
מה ההבדל בין בעיות המוגדרות כ"לקות למידה", ויתר קשיי הלימוד, בגינו זוכים "לקויי הלמידה" ליחס מיוחד? ואולי נדגים הכוונה בעזרת דמגוגיה: מדוע טפשות אינה ליקוי למידה?
חובה לפתוח מסגרות מיוחדות, קראו:למה לפתוח תוכניות למחוננים בלבד?
השאלה כאן איננה "למה לפתוח תוכניות אשר יתאימו למחוננים", כי ברור ש(ברוב המקרים) בי"ס לא מספיק, והרי גם להם מגיע. אבל למה בעצם לפתוח מסגרת שהקבלה אליה מותנית במבחן אשר בלשון המעטה, לא מדייק, ובכך מונע את הזכות מתלמידים מתאימים וראויים (נעזוב את הלא מתאימים שהתקבלו בטעות, הם הרי ינשרו מרצונם)? מקרה אחד שקראתי עליו היה של ילדה דיסלקטית אשר את הבחינות לא עברה בשל היותה כזאת (לא שלטה עדיין במיומנויות הקריאה והכתיבה כלל). חוג העשרה אשר נפתח בטכנודע הסתמך על הצלחה בבחינות. פעם אחת היא הצטרפה לחברתה (שכן עברה את הבחינות) לחוג, וכאשר הגיעה (לאחר מכן) לטכנודע עם אמה במטרה להירשם לחוג נאמר להן כי זה לא אפשרי, מאחר והיא לא עברה את הבחינות ולכן איננה זכאית. המדריכה של החוג אשר הבחינה בהן שאלה את הילדה למה היא לא נכנסת לחוג, ולאחר שנאמר לה למה היא אמרה שבמפגש הקודם (בו לימדו לבנות מטוס) הילדה הייתה הכי טובה וגם עזרה לכולם, ושהיא מאשרת את כניסתה לחוג. המבחן הארצי מתבסס מאוד על יכולת מתמטית (נאמר לי שרק 20% מהבחינה היא מתמטית, אני מצדי זוכרת הרבה יותר אבל דברים יכולים להשתנות בעשור שנים. ועדיין, 20% הם משמעותיים דים, בהינתן שרק 3% מכלל הניגשים עוברים). הדבר היה הגיוני אילו חוגי ההעשרה היו מבוססים על מתמטיקה, אבל הם לא, ולרוב הקורסים הם מאוד מגוונים. מיותר לציין כיצד זה פוגע בילדים אשר חושבים לעצמם "מה יש מחוץ לייקום?" או "האם צריך להיות עונש מוות?" או יודעים בע"פ את רשימת נשיאי ארה"ב, אבל לא יודעים לפתור משוואות בנות שני נעלמים או לזהות בעצמם את סדרת פיבונאצ'י. חוץ מזה, קיימות בחינות אשר מרכזי ההעשרה למיניהם מקיימים (שאולי נכתבו על ידי מכון סאלד ואולי לא, לא רוצה לדבוק במה שאינני בטוחה בו) אשר חוץ מהיותן אמריקאיות ומובנות מדי, הן ארוכות מאוד וממש לא יתאימו לילד מחונן ככל שיהיה עם קוצים בישבן שלא מייחס יותר מדי חשיבות לבחינה. בניגוד לשאלות בבחינה המתמטית שנוטות להיות בהחלט מאתגרות, השאלות פה רחוקות מלהיות מעניינות וילד שכזה ישתעמם מאוד מהר, והגבלת זמן מינימום של שעה וחצי משיגה את מטרתה ההפוכה כאשר ילד שחייב להישאר בכיתה ולסיים את הבחינה מתחיל "לבדוק" ובכך לקלקל לעצמו. בנוסף, קיימת הבעיה שילדים לא יודעים לנחש, ולכן "נתקעים" בשאלה שאינם יודעים ובכך שורפים זמן ובעיקר אנרגיה (שמשחקת תפקיד מנצח במבחנים האלה). אני, אישית, מאסתי בבחינת האייקיו של המדינה בחלק של השאלות במתמטיקה "עממית" ופרשתי בעצבים בשלב הזה של הבחינה הארוכה והמשעממת, אז פלא שהתנהגתי כך עשר שנים קודם לכן? השאלה הנשאלת היא האם באמת כדאי לתלות את הכניסה לחוגי ההעשרה במבחנים אלו? ואם לא, אז מה כן? איך כן צריכות המסגרות הללו להתנהל? מה אתם חושבים?
למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברהחובה לפתוח מסגרות מיוחדות, קראו:
למחוננים אמיתיים יש צרכים מיוחדים, יכולות מיוחדות, ובעיות מיוחדות. החינוך צריך לתת מענה, וזה אפשרי רק במסגרות מיוחדות. עד כאן הכל בסדר. הבעיה היא ש: א. המבחן לא בהכרח מאתר נכון. ידוע לי על באגים גדולים, בשני הכיוונים. ב. חשוב היכן נמצאת המסגרת, ומי המורים בה. כלאמר, שורש העניין הוא מי במסגרת. כשיש תלמידים מחוננים אמיתיים, ומורים בעלי יכולות מוכחות לעבוד איתם- אז ברור מדוע יש צורך במסגרות מיוחדות. כשמשהו פה חסר- אזבאמת הבמסגרת עולה "לקום על יוצרה". לכיתה שלנו יש נסיון עם אכסניה ממש ממש לא ראויה- וזה היה קטסטרופה. היום, בחטיבת הביניים, אנחנו ממוקמים במוסד החינוכי האולטימטיבי (ליאובק, חיפה) והכיתה ממריאה ומצדיקה את קיומה כמסגרת לילדים בעלי שונות.
צודק, זה המשאב הכי חשוב, והכי נדיר!למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה
למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה צריכה את המחוננים? מדברים על מה שהמחוננים צריכים כחריגים אבל שוכחים את השוני העיקרי בינם לבין חריגים אחרים: החברה צריכה אותם יותר מאשר את כל השאר.
אין ספק שזו הנקודה החשובה לחברהלמה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה
למה אף אחד לא מדבר על זה שהחברה צריכה את המחוננים? מדברים על מה שהמחוננים צריכים כחריגים אבל שוכחים את השוני העיקרי בינם לבין חריגים אחרים: החברה צריכה אותם יותר מאשר את כל השאר.
כשאתה תוקע אנשים אתה מקבל מהםאין ספק שזו הנקודה החשובה לחברה
השאלה היא האם כאשר אתה מבודד אנשים אתה יוצר להם הזדהות עם חברה שהם לא חלק ממנה.
למה לפתוח תוכניות לילדים חריגים?למה לפתוח תוכניות למחוננים בלבד?
השאלה כאן איננה "למה לפתוח תוכניות אשר יתאימו למחוננים", כי ברור ש(ברוב המקרים) בי"ס לא מספיק, והרי גם להם מגיע. אבל למה בעצם לפתוח מסגרת שהקבלה אליה מותנית במבחן אשר בלשון המעטה, לא מדייק, ובכך מונע את הזכות מתלמידים מתאימים וראויים (נעזוב את הלא מתאימים שהתקבלו בטעות, הם הרי ינשרו מרצונם)? מקרה אחד שקראתי עליו היה של ילדה דיסלקטית אשר את הבחינות לא עברה בשל היותה כזאת (לא שלטה עדיין במיומנויות הקריאה והכתיבה כלל). חוג העשרה אשר נפתח בטכנודע הסתמך על הצלחה בבחינות. פעם אחת היא הצטרפה לחברתה (שכן עברה את הבחינות) לחוג, וכאשר הגיעה (לאחר מכן) לטכנודע עם אמה במטרה להירשם לחוג נאמר להן כי זה לא אפשרי, מאחר והיא לא עברה את הבחינות ולכן איננה זכאית. המדריכה של החוג אשר הבחינה בהן שאלה את הילדה למה היא לא נכנסת לחוג, ולאחר שנאמר לה למה היא אמרה שבמפגש הקודם (בו לימדו לבנות מטוס) הילדה הייתה הכי טובה וגם עזרה לכולם, ושהיא מאשרת את כניסתה לחוג. המבחן הארצי מתבסס מאוד על יכולת מתמטית (נאמר לי שרק 20% מהבחינה היא מתמטית, אני מצדי זוכרת הרבה יותר אבל דברים יכולים להשתנות בעשור שנים. ועדיין, 20% הם משמעותיים דים, בהינתן שרק 3% מכלל הניגשים עוברים). הדבר היה הגיוני אילו חוגי ההעשרה היו מבוססים על מתמטיקה, אבל הם לא, ולרוב הקורסים הם מאוד מגוונים. מיותר לציין כיצד זה פוגע בילדים אשר חושבים לעצמם "מה יש מחוץ לייקום?" או "האם צריך להיות עונש מוות?" או יודעים בע"פ את רשימת נשיאי ארה"ב, אבל לא יודעים לפתור משוואות בנות שני נעלמים או לזהות בעצמם את סדרת פיבונאצ'י. חוץ מזה, קיימות בחינות אשר מרכזי ההעשרה למיניהם מקיימים (שאולי נכתבו על ידי מכון סאלד ואולי לא, לא רוצה לדבוק במה שאינני בטוחה בו) אשר חוץ מהיותן אמריקאיות ומובנות מדי, הן ארוכות מאוד וממש לא יתאימו לילד מחונן ככל שיהיה עם קוצים בישבן שלא מייחס יותר מדי חשיבות לבחינה. בניגוד לשאלות בבחינה המתמטית שנוטות להיות בהחלט מאתגרות, השאלות פה רחוקות מלהיות מעניינות וילד שכזה ישתעמם מאוד מהר, והגבלת זמן מינימום של שעה וחצי משיגה את מטרתה ההפוכה כאשר ילד שחייב להישאר בכיתה ולסיים את הבחינה מתחיל "לבדוק" ובכך לקלקל לעצמו. בנוסף, קיימת הבעיה שילדים לא יודעים לנחש, ולכן "נתקעים" בשאלה שאינם יודעים ובכך שורפים זמן ובעיקר אנרגיה (שמשחקת תפקיד מנצח במבחנים האלה). אני, אישית, מאסתי בבחינת האייקיו של המדינה בחלק של השאלות במתמטיקה "עממית" ופרשתי בעצבים בשלב הזה של הבחינה הארוכה והמשעממת, אז פלא שהתנהגתי כך עשר שנים קודם לכן? השאלה הנשאלת היא האם באמת כדאי לתלות את הכניסה לחוגי ההעשרה במבחנים אלו? ואם לא, אז מה כן? איך כן צריכות המסגרות הללו להתנהל? מה אתם חושבים?
ואילו התיכון למדעים ולאמנויותלמה לפתוח תוכניות לילדים חריגים?
למחוננים בדיוק יש צרכים מיוחדים בדיוק כמו לילדים מתקשים. בכיתה רגילה הם הולכים לאיבוד ולא ממצים את הפוטנצאל שלהם. כיתה רגילה אינה נותנת מענה לקבוצות המתקשות ולקבוצות החזקות. כבוגרת של התיכון שלמדעים ולאומניות ועוד יותר כמורה שם אני ראיתי את האפשריות הגלומות בכיתה של ילדים מחונים שניתנים להם הכלים ללמוד ולא רק הידע. ענת
ומצד שניואילו התיכון למדעים ולאמנויות
למיטב הבנתי, איננו מסגרת המוגדרת כ"למחוננים בלבד ".
כן ולאומצד שני
התיכון מסנן על פי המבחנים של מכון סאלד. ונעזר באנשי המכון בכל שלבי הסינון.
מחוננים באיזה תחום? ונוער שוחר מדעלמה לפתוח תוכניות למחוננים בלבד?
השאלה כאן איננה "למה לפתוח תוכניות אשר יתאימו למחוננים", כי ברור ש(ברוב המקרים) בי"ס לא מספיק, והרי גם להם מגיע. אבל למה בעצם לפתוח מסגרת שהקבלה אליה מותנית במבחן אשר בלשון המעטה, לא מדייק, ובכך מונע את הזכות מתלמידים מתאימים וראויים (נעזוב את הלא מתאימים שהתקבלו בטעות, הם הרי ינשרו מרצונם)? מקרה אחד שקראתי עליו היה של ילדה דיסלקטית אשר את הבחינות לא עברה בשל היותה כזאת (לא שלטה עדיין במיומנויות הקריאה והכתיבה כלל). חוג העשרה אשר נפתח בטכנודע הסתמך על הצלחה בבחינות. פעם אחת היא הצטרפה לחברתה (שכן עברה את הבחינות) לחוג, וכאשר הגיעה (לאחר מכן) לטכנודע עם אמה במטרה להירשם לחוג נאמר להן כי זה לא אפשרי, מאחר והיא לא עברה את הבחינות ולכן איננה זכאית. המדריכה של החוג אשר הבחינה בהן שאלה את הילדה למה היא לא נכנסת לחוג, ולאחר שנאמר לה למה היא אמרה שבמפגש הקודם (בו לימדו לבנות מטוס) הילדה הייתה הכי טובה וגם עזרה לכולם, ושהיא מאשרת את כניסתה לחוג. המבחן הארצי מתבסס מאוד על יכולת מתמטית (נאמר לי שרק 20% מהבחינה היא מתמטית, אני מצדי זוכרת הרבה יותר אבל דברים יכולים להשתנות בעשור שנים. ועדיין, 20% הם משמעותיים דים, בהינתן שרק 3% מכלל הניגשים עוברים). הדבר היה הגיוני אילו חוגי ההעשרה היו מבוססים על מתמטיקה, אבל הם לא, ולרוב הקורסים הם מאוד מגוונים. מיותר לציין כיצד זה פוגע בילדים אשר חושבים לעצמם "מה יש מחוץ לייקום?" או "האם צריך להיות עונש מוות?" או יודעים בע"פ את רשימת נשיאי ארה"ב, אבל לא יודעים לפתור משוואות בנות שני נעלמים או לזהות בעצמם את סדרת פיבונאצ'י. חוץ מזה, קיימות בחינות אשר מרכזי ההעשרה למיניהם מקיימים (שאולי נכתבו על ידי מכון סאלד ואולי לא, לא רוצה לדבוק במה שאינני בטוחה בו) אשר חוץ מהיותן אמריקאיות ומובנות מדי, הן ארוכות מאוד וממש לא יתאימו לילד מחונן ככל שיהיה עם קוצים בישבן שלא מייחס יותר מדי חשיבות לבחינה. בניגוד לשאלות בבחינה המתמטית שנוטות להיות בהחלט מאתגרות, השאלות פה רחוקות מלהיות מעניינות וילד שכזה ישתעמם מאוד מהר, והגבלת זמן מינימום של שעה וחצי משיגה את מטרתה ההפוכה כאשר ילד שחייב להישאר בכיתה ולסיים את הבחינה מתחיל "לבדוק" ובכך לקלקל לעצמו. בנוסף, קיימת הבעיה שילדים לא יודעים לנחש, ולכן "נתקעים" בשאלה שאינם יודעים ובכך שורפים זמן ובעיקר אנרגיה (שמשחקת תפקיד מנצח במבחנים האלה). אני, אישית, מאסתי בבחינת האייקיו של המדינה בחלק של השאלות במתמטיקה "עממית" ופרשתי בעצבים בשלב הזה של הבחינה הארוכה והמשעממת, אז פלא שהתנהגתי כך עשר שנים קודם לכן? השאלה הנשאלת היא האם באמת כדאי לתלות את הכניסה לחוגי ההעשרה במבחנים אלו? ואם לא, אז מה כן? איך כן צריכות המסגרות הללו להתנהל? מה אתם חושבים?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.