אני לא התווכחתי איתך על הנסיון עצמו
אלא על הסיבות. את שאלת את הגברים ש"נגמר להם"? הם ענו לך שזה בגלל שהם רצו "אתגר"? הגבול הזה של בין סמרטוטיות לחיזור הוא לא קבוע, מה גם שלדעתי הגדרת החיזור כאקט ש"צריך" לבוא מהגבר היא פסולה. לא רק פסולה אלא גם לא-מוסרית. אני מגדיר את הסמרטוטיות כהשקעה גדולה מדי בנסיון לשכנע מישהי/ו. הבעיה היא שבאופן מסורתי הגבר חיזר, והאשה קבלה חיזוק אגו, כך שהרבה נשים לא מסתכלות מנקודת מבט של המחזר, וככה אני תמיד מדבר עם נשים שאומרות "הוא חיזר אחריי" וכאשר אני אומר להן שהוא היה סמרטוט, הן כועסות כי הרי הן לא רוצות שיחשבו שהגבר שלהן סמרטוט, וכי נורא החמיאה להן לאגו הסמרטוטיות שלו, ואז כשאני אומר להן "אתן הייתן מוכנות לחזר ככה?" אם נאלמות דום כמה שניות ואז מתחילות לתרץ את התירוצים הכי דביליים ששמעתי- "אני? אני ביישנית מדיי..." או " לא יפה שאשה תחזר" או "בין כה הגברים אוהבים לחזר". זאת חוצפה ואגו טריפ ממדרגה ראשונה. אבל אני אחזור לנושא העיקרי שלנו - כל מה שאמרתי הוא, שאין סיבה לחשוב ש"שחרור יצר הציד" של הנשים הוא זה שהביא לכך ש"לגברים נגמר מהר". בעצם, ברור לי שלא זו הסיבה, כיוון שגם לפני השחרור הזה היו לא פחות גברים שרצו רק סקס ושנאלצו לחכות ולחזר ואז לזרוק.. כמובן, שההכללה הזו של "לגברים נגמר מהר" מאהבה, היא פסולה, מה? רק גברים זורקים נשים? נשים זורקות רק כי האפס בגד? נשים זורקות מאותן סיבות בדיוק כמו גברים ולא פחות.