אני היום בת 39, אמא שלי ילדה את
אחותי הקטנה בגיל 37, כשאחי הגדול היה בן 17 אני בת 12 ואחותי בת 7... הילדה הזאת - שהיום היא בת 27, גודלה עד גיל 10 כילדה הכי מפונקת בעולם!! היו לה 5 הורים, לא 2. כשהיתה בת 10 - אבא שלי חלה במחלה קשה מאוד - ואז עידן התמימות של כולנו חלף עבר לו... היא כבר לא היתה ילדה... היא היתה צריכה להתבגר - כמונו - בן לילה... אני מאמינה שלולא מחלתו של אבי - הילדות שלה לא היתה נפגעת... גם היום יש לה 5 הורים, אנחנו - האחים הגדולים שלה - גידלנו אותה כמו בת, כל אחד מאיתנו חושב שיש לו מה להגיד מבחינת הדרך בה היא חיה את חייה... היא עדיין מפונקת מאוד ומרגישה שהכל מגיע לה - גם מאיתנו... שוה אני אומרת - ההורים שלי נתנו לה כל מה שנתנו לנו כילדים, הבעיה החלה במחלתו של אבי... אבי היה אדם צעיר כשחלה - סה"כ בן 48, ואני מאמינה - שלולא מחלתו - היתה לה ילדות נהדרת!! כך שכל הנושא הזה הוא מאוד אינדבידואלי - אני עדיין לא מאמינה בללדת ילד בגיל 44, 45 - בגיל הבת/בר מצווה שלה/ו ההורה יהיה כמעט בן 60 - גם אם אני מסתכלת על אמא שלי - שתיבדל לחיים ארוכים!! - היא היום בת 59 - לחשוב על זה שהיום היא עדיין היתה צריכה להתמודד עם בית-ספר, תיכון, בר-מצווה, וכל מה שנדרש לגידול הילדים - למרות שהיא צעירה ברוחה ובגופה... לא נראה לי שהיא היתה מסוגלת היום לעשות זאת - בדיוק כמו שעשתה זאת בגיל 39 או 42... כך שעציון, אתה משכנע את המשוכנעים!!