לידיעתך: בל"ד = ברית "לאומית" דמוקרטית...
על כל פנים: בל"ד, כלומר ברית לאומית דמוקרטית, זה בטח יותר לאומני מאשר חב"ד, כלומר חזית-ברית דמוקרטית.
הסיבה שבל"ד מעדיפה (לפחות בשלב הראשוני) מדינה אחת לשני עמים במקום שתי מדינות, זה לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן; כלומר בחדרי חדרים אומרים חברי בל"ד הערבים בינם לבין עצמם (כמובן רק בערבית כדי שלא יבינו היהודים הבודדים חברי בל"ד כדוגמת הדתל"ש מיכאל ורשבסקי ואשתו עו"ד לאה צמל): "לפחות בשלב הראשוני, גם לי גם לך לא יהיה: לא איכפת לנו שבשלב הראשוני עדין לא תהיה מדינה לפלסטינים, ובלבד שסוף סוף כבר לא תהיה מדינה ליהודים, אלא בשלב הראשון היא תוחלף במדינה אחת לשני עמים, שבה הפלסטינים יהפכו מן הסתם לרוב תוך עשור או שניים; או-אז הם יקחו לידם את מושכות ההנהגה, ויהפכו את המדינה באופן חוקתי לִמְדִינָה חדשה, אשר סוף סוף תוגדר כפלסטין, ואשר במקרה הטוב תסתפק בלשלוט על היהודים, ואשר במקרה הפחות טוב...".
כאן הם עוצרים, קורצים זה-לזה בחיוך מסותר ורב-משמעות (כמובן גם החיוך נעשה בערבית כדי שיהודי דובר אידיש כמוך לא יבין), ונותנים לדמיון המפותח של עצמם לחשוב מה יקרה במקרה ה"פחות טוב" (ליהודים). אבל בכל מקרה, דבר אחד בטוח: גם אם יקרה המקרה ה"יותר-טוב", והיהודים רק יהיו נשלטים (גרידא) ע"י הפלסטינים, הרי שנגיע אז בדיוק למצב שממנו כל כך חשש ליבוביץ כשהסביר למה הוא ציוני: "נמאס לנו להיות נשלטים ע"י הגויים". בהקשר זה ראוי כמובן להזכיר, שלא הרי משמעות המונח "ציונות" כפי שהיא בפיהם של ליבוביץ ושל היהודי הישראלי הממוצע של המאה העשרים ואחת, כהרי משמעות המונח "ציונות" כפי שהייתה בפיהם של ראשי הציונות החילונית של סוף המאה התשע עשרה ושל ראשית המאה העשרים.
לסיכום, לא בכל דבר אתה מסכים עם ליבוביץ (וכמובן זה לגיטימי): זה משתקף, לא רק בכך שאתה מגדיר את עצמך כלא-ציוני, אלא גם בכך שאתה מתנגד לפתרון שתי המדינות. אבל טוב שלפחות אתה מסכים אתו בדברים אחרים, למשל בהתנגדות המוחלטת של שניכם ללאומנות, לפאשיזם, ובכלל לכל ערך שחיצוני לערך של עבודת השם. אם כי אני חייב להודות, שטרם ירדתי לסוף דעתך: מה בדיוק מפריע לך באותם אלמנטים מדיניים-פרגמטיים בגישת ליבוביץ אשר מהם אתה משום-מה מסתייג.
אגב, האם גם אחיך הפך להיות נטורי קרתא, או שהוא נשאר חב"ד?