נהרגו ועוד איך, לצערנו הרב.
לפני שאגיע לעיקר, אדון בכמה זוטות (אשר לא הייתי טורח להתייחס אליהם לולי העובדה שאתה טרחת להתייחס אליהם):
1. זה נכון שהתקופה שבה הארץ היתה יחסית ריקה, כגון התקופה המתוארת בכתבי מארק טויין, היתה הרבה יותר רגועה, מזו שבה הפלסטינים כבר הספיקו להגיע הנה, וכאמור רובם הגיעו לכאן בתחילת המאה העשרים (רובם עד 1917, כלומר 12 שנים לפני המאורעות).
2. מי שהעביר את יהודי תימן לשמד הם ראשי הציונות, אבל הרי לא עליהם הדיון, אלא על הציונות הפרגמטית כגון זו של ליבוביץ.
3. אין קשר, בין האנטי-ציונות של האיראנים, לבין העובדה שהאיסלאם שם שיעי. ואגב בתימן השיעה אינה רוב (למרות שהיא יותר דומיננטית מאשר השיעה שבמצרים למשל).
4. היהודים באו לארץ מכל מיני מניעים: חלקם מניעים שנתפסו כדתיים הילכתיים טהורים (למשל אצל יהודים שרצו לקיים את המצוות התלויות בארץ, או אליבא דמאן דאמר שהמצוות בחו"ל הן רק מדרבנן בבחינת "הציבי לך ציוּנים", וכמאמר חז"ל כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלֹה), חלקם מניעים שנתפסו כדתיים אמוניים-מחשבתיים (כגון הרצון של הר"י קארו ושל האר"י ושל תלמידי הגר"א להגשים את תפילת "המחזיר שכינתו לציון"), חלקם מניעים ציוניים מהסוג הרואה במדינה ערך (בעיקר ראשי הציונות ובראשם הרצל), חלקם מניעים ציוניים מהסוג המתון יותר הרואה במדינה כלי (כפי שציין ליבוביץ בשמם של "רוב בני האדם" במאמרו "דרך הלאומניות אל החייתיות"), וחלקם מניעים ציוניים מהסוג הפרגמטי של ליבוביץ ("נמאס לנו להישלט ע"י גויים").
וכעת אני מגיע סוף סוף לעיקר: כאשר יהודי תימני נתקל בפרעות בתימן, אז כבר עדיף לו פרגמטית לבוא ולגור בארץ (לא לברוקלין שבה הוא לא יקבל אוטומטית גרין קארד), כי לפחות כאן הכח של הסביבה הריבונית היהודית למנוע פרעות, הוא הרבה יותר אפקטיבי לעומת זה של ההתארגנויות המקומיות בתימן, וזאת בזכות קיומה של מדינה יהודית כאן, אשר מעצם הגדרתה היא בעלת כח אכיפה (משטרה ובתי משפט) כנגד פורעים. מה לעשות, אבל ההיסטוריה הוכיחה שהגנה על יהודים היתה לעיתים משימה שלא ממש עיניינה את ממשלות הגויים.
עם יד על הלב, חיים: איפה אתה מרגיש בטוח יותר להסתובב עם כיפה, האם בתל אביב, או בפאריס? האם בירושלים או בצנעא? האם בחיפה או בטהראן?
אז נכון שאין ממש הבדל בין ברוקלין לבין בני ברק. אבל לגבי ברוקלין אל תשכח שלושה דברים, ואמנה לך אותם מן הקל אל הכבד: א. לצערנו גם בברוקלין קורה לעיתים שיהודים מותקפים ע"י שחורים על רקע אנטישמי: אמנם זה קורה פחות מכפי שזה קורה בפאריס או בלונדון, אז זה עדין קורה. ב. יהודים שגרים בתימן או באיראן ומחפשים מקום בטוח, לא יוכלו לקבל אוטומטית גרין קארד לברוקלין, אבל כן יוכלו לקבל אוטומטית מעמד של אזרח מלא במדינת ישראל, בתור מדינה יהודית המעניקה להם ביטחון. ג. ההיסטוריה מראה, שביטחונו האישי של הפרט יכול תמיד להשתנות (ע"ע גרמניה של שנות העשרים). מה שאין כן הסיכוי שאיזושהי מדינה תאבד ריבונות (בין אם זו גרמניה ובין אם זו ישראל), הוא נמוך משמעות מהסיכוי שהפרט יאבד את בטחונו. אני לא מדבר כרגע מהירהורי ליבי: יש בכלכלה מושג שנקרא "אשראי של מדינות": למשל מדד S&P, מדד פיץ', מדד מודי'ס, ועוד. הוא מורכב מכל מיני פרמטרים, חלקם נקראים "מקומיים" (כגון פרמטר המעריך את הסיכוי לפגיעה בביטחון אישי של הפרט), וחלקם נקראים "ריבוניים" (כגון פרמטר המעריך את הסיכוי שהמדינה עצמה תיפגע), ומתברר שהפרמטר "הריבוני" הוא תמיד יציב יותר מהפרמטר "המקומי" (אתה תוכל לאשר את דבריי אם למדת כלכלה). מסקנה: הסיכוי לכך שבטווח הארוך יהיה שינוי לרעה בבטחונך האישי כאשר אתה חי במדינה יהודית ריבונית אשר מופקדת על שמירת בטחונך האישי, הנו נמוך משמעותית, מהסיכוי לכך שבטווח הארוך (אשר כמובן יכול להיות גם בעשור הקרוב) יהיה שינוי לרעה בבטחונך האישי כאשר אתה חי למשל בברוקלין (גם אם כעת הכל נראה שם בסדר גמור).