אולי התשובה הנכונה היא
לדבר אל המתונים, למצוא אותם ולא לתת ביטוי ולגיטימציה לטרוריסטים שמתיימרים להיות הרוב ע"י השלטת כוח וטרור גם בתוך עצמם. אבל זו לא התשובה שלי כרגע, אולי כי אני לא באמת מקבלת החלטות, ובתור אזרחית קטנה אני חושבת שבשביל לפתור את הסכסוך המורכב הזה איתם- אנחנו קודם צריכים לגשר על הפלגים בתוכנו. מה זה אומר מבחינתי? זה אומר שאל לנו לתת כ"כ הרבה לגיטימצייה פושעת לקומץ הקיצוני שבנו. המשחק הדמוקרטי המורכב הזה, קשה דיו גם בלי שיהיו מעורבים בו אלוהים ואלימות. אנחנו, בתור תושבים של מדינת ישראל, צריכים להלחם על התדמית שלנו. אם העולם ימשיך לראות אותנו רק דרך המנהיגים הקיצוניים שבנו, שלא נאמר תמהוניים, אני לא יודעת לאן עוד נוכל להתדרדר. עוד ירי ארטילרי פושע? עוד מלחמות אגו? עוד רצועת אדמה, עוד פשעי מלחמה? שאני אזכיר לך איזה תיק, מבין כל התיקים, בחרו במפלגת העבודה -להעניק- לליברמן? מחשבתי באופן טבעי לוקחת אותי למקום שאומר שאם אנחנו, בתור מדינה דמוקרטית עם כל האמצעים והמאשבים לא מצליחים להתגבר, להשתיק ולהתרומם מעל אותו קומץ נפשע, הרי יותר מאפשרי שהמצב קשה פי כמה וכמה לשכנינו- אויבנו. האשמים, בעיני רוחי, הם אותם אשמים פה וגם שם.
