זה בדיוק הקטע..
שאני מאד גלוי ושקוף. זו האישיות שלי וכבר אין לי תקווה לשנות את זה יותר מדי.... כל אחד יכול כמעט מייד לדעת מה אני מרגיש.. ואם הוא לא יודע - אני ממהר לשתף אותו (גם כשזה ממש דבילי ומנוגד לאינטרס שאני אמור לייצג)...
רוב הזמן זה יכול לעבוד לטובתי (כמעט שלא היו לי בחיים מריבות וסכסוכים) - אבל בסיטואציות מסויימות שבהן דווקא נדרש כשרון משחק, כמו למשל ראיון עבודה, "להתחיל" עם בחורה או בכלל, "לשווק" משהו שאני לא באמת מאמין בו ב- 100% - אני סובל.... אולי כאן תהיה לך בעייה עם הקטע של
"למה כשאתה "מתחיל" עם מישהי אתה לא מאמין ב- 100% שאתה "משווק" לה מוצר טוב... אז הסיבה היא שאני יודע ש"טוב" זה מושג יחסי... מה שטוב בעיני עלול להיות נוראי בעיניה.. ומשום מה בסיטואציות האלה, אם אין לי שום מידע, אני תמיד מתרכז באפשרות הפחות טובה.. הרבה זמן, הרבה מאד זמן, הסתובבתי בתחושה שבחיים לא תהיה לי חברה. כי לגשת למישהי באיזה דיסקוטק ו"להתחיל" איתה - פשוט לא הייתי מסוגל.. לא בנסיבות כאלה שאין לי שום מידע מוקדם. כנראה שגם בתת מודע זה נראה לי אקט כוחני ולא מנומס... בקיצור, מזל שכשהכרתי את אשתי
, זה בדיוק מה שהיא אהבה אצלי - לפני כן כשבחורים יצאו איתה, היא הרגישה שהיא כל הזמן צריכה "לשחק" ולהסתיר, ואפילו היתה בטוחה שגילוי לב ושקיפות הם מתכון לאסון, ושכולם "חיים מאחורי מסיכות". אני תמיד, וגם במצבים קשים, הוכחתי לה שאני מקבל אותה בכל מקרה בתנאי שהאמת תימצא על השולחן גם אם היא לא קלה..