אני מעדיפה עיצות של הורים.
דיעה של ילד/ה / נער/ה / צעיר/ה או מבוגר/ת ללא ילדים מדי פעם מוסיף רעננות לפורום. ריבוי שלהם מרחיק אותי. יש מספיק מקומות להתווכח בהם באינטרנט, ואינני נוהה אחריהם כיום. לפורום כזה יש טעם
עבורי רק באם הוא תוצר גוף וירטואלי של נסיון וידע. נסיון וידע של הורים מדור קודם נחשב בעיני. (כמו גם נסיון וידע של אנשים ממגזרים שונים לאילו שלי). אבל אני שמחה לדעת מאיזה רקע באו, כדי להפחית את הבלבול. מה שחשבתי על חינוך וגידול ילדים בעבר, שונה מאוד ממחשבותי ודיעותי היום, ומשתנה כל הזמן ככל שילדי גדלים. בעבר לא הייתי פחות אינטיליגנטית. אולי דווקא יותר
. אבל הייתי 'ילדה' בעולם ההורות. מבחינה זו, עצם נוכחותי בפורום הזה היא על תנאי: בהיות ילדי רכים בגילם, אני חסרת נסיון ברבות מהסוגיות. אז אכן, פעמים רבות אני שותקת. פעמים אחרות אני משמיעה דיעה, אך מסייגת אותה בחוסר נסיוני. לעיתים אני חשה שעקב נסיון החיים הכולל יש לי כן מה לתרום. אני כן רוצה לשמוע מאנשי חינוך. יחד עם זה, לאנשי חינוך שגידלו בעצמם ילדים יש פור רציני בעיני. גם לפסיכולוגים שגידלו בעצמם ילדים. וכאלה שאין להם ילדים, אני מודה להם כשהם מציינים את הפרט הזה. שוב, האם מדובר במי שלמד חינוך, ועדיין חסר נסיון בצד המעשי? או באדם שהוא מחנך שנים רבות ילדים, ולכן יש לו נסיון רב, מסוג ששונה מנסיוני כהורה? מאוד קל להגיד 'מהצד' איך ראוי שהדברים יהיו. זה מאוד שונה כשיש לך עצמך ילדים, ואת יודעת כמה זה לא פשוט.