תראה, לפני כמה שנים, כשעוד הייתי יותר צעירה
ורכה ופגיעה-כן חשתי את הבדידות מכה בי בצורות מאוד חזקות ואף זה היה בחלק מהמקרים גורם לסוג של דאון כזה.
אבל חיסנתי את עצמי עם השנים ואני חיה בשלום עם הבדידות. למדתי לאהוב אותה ולגרום לה להיות חלק מימני כי זה המצב הנתון וצריך לדעת להתמודד בגבורה עם מצבים נתונים שכאלה, אז הגברים בוכים בלילה....אומר לך שגם אני
(בשיא הרצינות) אני בוכה לפעמים בלילות כשזה מגיע למצב שאני מאוד חנוקה...זה לא מרגיש שזה משחרר את המועקה אבל צריך מדי פעם לבכות,
אני יכולה לומר לך ולייעץ לך שכשאתה מרגיש בדידות ברמה שמשפיעה עלייך-תעשה משהו שאתה אוהב, יש כאלה שמוזיקה מפיגה להם את זה ויש כאלה שאיגרוף או ספורט, יש כאלה שסתם רוצים אוזן קשבת ויש כאלה שרוצים לדוג, בים, אז תמצא לעצמך את הדבר שמצליח לרחק מעט את הבדידות או סוג של לתת לה פאן יותר קליל ופחות כבד ומעמיס על הלב והנפש