לקח אולימפי

[aaa123]

בהחלט זוכים במדליות גם בהשפעת מזל

למשל הגרלה בג'ודו זה בהחלט ענין של מזל ויכול להיות שספורטאים שלנו היו זוכים במדליה עם הגרלה אחרת.

אילו אליס שלזינגר לא היתה מקבלת את הסלובנית לפני הגמר אז יכול להיות שהיא אפילו היתה משיגה מדלית כסף ואין לנו דרך לדעת כי היא למעשה איבדה את הסיכוי למדליה שהיא נפצעה מול הסלובנית והפציעה הגבילה אותה.

כמו כן אני מסכים עם הכותבת שהגיבה לך וכתבה שהישגים זה לא רק מדליות.

אם אתה רוצה כל כך מדליות אז יש לי פתרון בשבילך.
צריך פשוט להגדיל את כמות המדליות.
אני יודע למשל שבאולימפיאדת המתמטיקה(שהיא למעשה רק לנערים) הנבחרת שלנו תמיד חוזרת עם מדליות ,וזה בגלל שלפי הכללים קרוב ל50 אחוז מהמתחרים זוכים במדליות אבל הקמצנים באולימפיאדות מחלקים רק 3 מדליות(או 4 בג'ודו) ולא יותר.

 

[הפסימיסט1]

אולי מדינות אחרות זוכות במדליה בזכות מזל

אצלנו תמיד רק מפסידים מדליות בגלל חוסר מזל

 

[aaa123]

ממש לא נכון

לדעתי אלו שזכו אצלנו באולימפיאדות קודמות במדליה או חלקם זכו גם בזכות מזל.

לא היה לנו ספורטאי שיכל להיות בטוח מראש שיביא מדליה ובתנאי רוח קצת אחרים די בטוח ששחר צוברי לא היה מביא מדליה באולימפיאדה הקודמת.

 

[trilliane]

 

[אמיר ענבר]

הרי לכם שלוש מעצמות

הג'ודו היפני, השייט האמריקאי, השחייה האוסטרלית.

הגברים היפנים יצאו מלונדון בלי זהב לראשונה בהיסטוריה של הג'ודו במשחקים. השייט האמריקאי? גורנישט, 0 מדליות, מכל סוג. השחייה האוסטרלית? זהב אחד. ומדובר בענפים שמגיעים למשחקים עם פוטנציאל מרובה ועומק, שמשאירים בבית אלופי עולם, לא עם ספורטאי וחצי בשניים וחצי ענפים שבאמת יכול לעשות את זה בכל יום נתון ולא רק כשהוא תופס יום.

הבשורות הטובות עבור הספורט הישראלי הוא, שאין מדובר בכשל אמיתי, בבזבוז של משהו. הספורט הישראלי הביא באולימפיאדות, פחות או יותר, מה שהוא שווה בהתאם להשקעה בספורט בארץ - מדליה פה, שתיים שם, אפס כאן. מה שאתה משקיע זה מה שאתה מקבל. האם אפשר לעשות יותר? ודאי, אפשר לעשות מהפכה בספורט בארץ. להתחיל מהילדים, משיעורי החינוך הגופני של השעה וחצי ברוטו בשבוע, שעה אחרי בדיקת שמות, חצי שעה אחרי שבאחד השיעורים נותנים כדור ותלכו לשחק, ואפס אחרי שילדים כמוני פשוט לא שמו על העניין ובית הספר עשה קצת קולות רוטנים ובסוף המשיך הלאה. אבל זה לא יקרה, למדינה אין כסף להשקיע זה, זה לא מעניין אותה באמת.

המשלחת הבאה, המשלחת שאחריה, לא יהיו איכותיות יותר, לא יהיה בהן עומק אמיתי. כל מה שנשאר זה לראות איך למקסם את היכולת של הקצפת, הבודדים שהם חומר למדליה. בין אם בקביעת תחרויות קריטריון נכונה יותר (כמו בשייט) והבאת הספורטאים בשיא, פיסית ומנטלית. לא ועדות חקירה, ולא נעליים. עבודה מקצועית של אנשי מקצוע.

 

[trilliane]

 

[הפסימיסט1]

זה לא הכל או לא כלום

אחת הבעיות שלי עם כל מה שנכתב כאן ובתקשורת הישראלית מאז האין מדליה זה הקביעות הכוללניות והמיואשות - אין תרבות ספורט, אין כלום, הכל מגרש גרוטאות אחד גדול, הכל מתחיל מלמטה, חייבים מהפכה, עד שבכל בתי הספר לא יעשו התעמלות מכשירים חמש שעות ביום לא יזוז כאן כלום וכו' וכו'.

הכל טוב ויפה ונכון אבל אנחנו לא נהפוך ביום אחד לסרביה ויש דברים שקל יותר לשנות מאשר אחרים וזה לא נכון שאם לא נשנה מחר את מערכת החינוך הגופני בבתי הספר מן הקצה אל הקצה וברור שזה לא יקר אז אי אפשר לעשות דבר. הבריטים עלו ממדליית זהב אחת ל30 תוך שש עשרה שנה בלי שינויים מהותיים בתוכנית החינוך הגופני בבתי הספר שלהם (ואני אומר את זה מידע אישי באשר לילדים שמתחנכים במערכת החינוך הציבורית בבריטניה). החינוך הגופני בבתי הספר הציבוריים בבריטנייה לא רחוק שנות אור מהחינוך הגופני בארץ, הוא משופר כן אבל לא שם ההבדל הגדול. ללא ספק בבתי ספר פרטיים הדגש על ספורט הרבה יותר רציני ותחרותי (כשכל תלמיד אמור להתמקד במקצוע מסוים והתחרות בו) אבל הספורטאים האולימפיים מגיעים בעיקר ממסגרות ספורט חוץ בית ספריות - תפקיד בית הספר הוא אולי להפנות את המצטיינים לשם - ושם במסגרות החוץ בית ספריות לבני נוער טמון הבדל גדול.

גם אם מישהו היה דורש ממך לרוץ או לעשות התעמלות בבית הספר לא היית נהייה ספורטאי אולימפי כנראה. השאלה היא מה היה קורה אם אותם שניים שלושה תלמידים בשכבה שלך שהצטיינו בספורט מה נהייה איתם.

יש הרבה דברים שאפשר לעשות גם מבחינת תמיכה בספורטאים קיימים גם מבחינת התמקדות בענפי ספורט חדשים וגם מבחינת סינון ספורטאים מצטיינים בגיל הנוער מבלי לשנות את כל תרבות הספורט. זה דורש כמובן השקעה כספית והעזרות באנשי מקצוע מחו"ל ורצון לשנות וזה דורש הבנה שמדליות באולימפיאדה הוא משהו חשוב.

אני גם לא מקבל את זה שהספורט האולימפי הישראלי נמצא בדיוק באותו מצב שבו הוא היה בשנות החמישים ושכל המדליות שהובאו בשש האולימפיאדות הקודמות היו סתם נס. מדליות בשש אולימפיאדות רצופות אחרי שמונה אולימפיאדות בלי אף מדלייה זה לא מקרי. היחידה לספורט הישגי עשתה שינויים ויש עלייה קבועה גם במדלייה באליפויות עולם ואירופה. שני גמרים אולימפיים בשחייה ועוד ועוד. צריך טיפה פרופורציות ולא ישר להתייאש ולנקוט גישה של הכל או לא כלום.

 

[ברוכי2]

סקנדל או פסטיבל זאת תכונה ישראלית ידועה

 

[טראח קטן]

תכונה אנושית ידועה... תפלא כמה זה קורה לכולם

ותתפלא כמה הביטוי "זה יכול להיות רק ב..."
עובד נהדר גם באיטליה/קוריאה/ארגנטינה/רוסיה/צרפת ואפילו גרמניה

 

[אמיר ענבר]

הספורט האולימפי בישראל הוא במצב סביר

ביחס למצבה של המדינה (בכל זאת, אנחנו לא חיים עם השכנים הכי ידידותיים). השאלה היא לאן רוצים לקחת אותו מכאן. כמובן שמהפכות לא יהיו, כמובן שלא הולך לקרות תהליך שיעשה אותו ממש חזק. אלה היו דברים שטוב אילו היו נעשים - אבל הם פשוט לא ייעשו, אז אפשר כבר לדלג הלאה. ואני מסכים לחלוטין שהדברים שצריכים להיעשות הם יותר נקודתיים - לבחון באילו ענפים להשקיע יותר או פחות וכדומה.

 

[BentzWatchJudo]

יש לי הערה קטנה באמת קטנה

וזאת למרות שלא קראתי הכל מכיוון שאתה כותב ממש הרבה ולא מתמצת וגם די חוזר על עצמך ממה שכן קראתי.

ההערה היא:
הבחור שכתב על מגרש גורטאות כתב זאת כמטפורה. הוא ממש לא התכוון שמדינת ישראל היא מגרש גרוטאות.
זה שאתה חוזר על הביטוי מגרש גורטאות בכל פוסט (או כמעט בכל פוסט) מעיד לדעתי איך נאמר בעדינות... על קצת חוסר הקשבה מצידך.
חבל!

 

[uma cuica]

אף אחד לא אמר שצריך מהפכה

אבל צריך את כל הדברים שציינת בהתחלה...וברור שזה דבר הדרגתי אף אחד לא אמר שנהפוך מחר לסין.
צריך להשקיע בזה לא רק לפודיום אלה בכלל לחיים טובים יותר, הספורט בבתי הספר ברמה נמוכה וזה היה מאז ומתמיד ככה.

המדליות הם לא מקרה , הם מעידות על התקדמות גדולה בספורט וכולם יגידו את זה, אבל זה עדיין רק יחסי ,גם הרבה בגלל ספורטאים מוכשרים שקבלו תמיכה מקומית (ולא מערכתית) והצליחו להביא הישגים.

אם הייתה תרבות ספורט לא הייתה את כל אווירת נכאים המיואשת הזאת מההתחלה לדעתי.

 

[trilliane]

מצבם ההתחלתי של הבריטים טוב יותר משלנו

בהרבה מאוד פרמטים (למעט מזג אוויר, בערך).
בתור התחלה, הם אפילו יודעים לשחק כדורגל!

 

[BentzWatchJudo]

 

[shohat]

לקח אולימפי - חלק ב'

תודה על התגובות. אני שמח שהתפתח כאן דיון.
חלק ב' עוסק בהצעת דרכים מעשיות לשיפור (בניית הבסיס) בהתייחס לאתלטיקה הקלה (אם אפשרות השאלה לענפים אחרים).

"לא,לא צריך צוות בדיקה. לא צריך עוד פקידים ובירוקרטיה. לא צריך שהמח היהודי ימציא לנו נוסחא מתוחכמת כיצד מדינה ששונאת ספורט ומזלזלת בו יכולה למקסם את פוטנציאל המדליות; כיצד אפשר לבנות גורד שחקים ללא יסודות; איך אפשר, בעצם לעבוד שוב על העולם, אבל קודם כל על עצמנו".



http://www.bc-running.com/wp/?p=2745

 

[מזמר הצודקים2]

בהנתן הנתונם הפיסיים של רוב הציבור הישראלי

באתלטיקה קלה, גם בעוד 50 שנה זה לא יקרה ולא משנה כמה כסף תשפוך, אלא אם כן "תגייר" כל מיני "ישרא-פלסטיקים"- כלומר הצלחה שלא באמת נובעת ממיקסום של ישראלים מהשורה.

האצנים מממרכז, מערב וצפון אפריקה ישלטו בריצות הארוכות, ובקצרות יהיו אלה הצפון-אמריקאים-קריביים.

 

[shohat]

מזמר הצודקים

גיילן ראפ, לאונל מנזאנו, מתיו צנטרוביץ, ניק סימונדס, רק בצד של הגברים - גם להם אמרו כל יום וכל שעה שאין טעם מול האפריקאים.

הדומיננטיות מובהקת, אבל ניו זילנדים עדיין יכולים לראות את עצמם מועמדים לזהב.

ובכל זה, נדמה לי שפספסת את העיקר - שלא הכל מתחיל ונגמר במדליות (או בכסף).

בהצלחה.

הערה גיאוגרפית: אתיופיה, קניה, אריתריאה, אוגנדה, סומליה - כולן במזרח אפריקה. נדמה לי שזה התכוונת.

 

[מזמר הצודקים2]

באיזה תחום הניו-זילנדים מועמדים לזהב?

בכל מצב, גם כאלה שאתה מזכיר מגיעים לענף שבו יש להם נחיתות יחסית.
ואכן תופעה של אחת ל-60 שנים שהיתה לנו כמו אסתר-רוט שחמורוב, יכולה לקרות שוב וצריך לעקוב אם וכשאר תקום כזו, אבל צריך לקבל פרופורציות.

כמו שאתה אומר לא הכל מתחיל ונגמר במדליות, או כסף.
לכן, באתלטיקה כמו שכתב כאן האתלט בנערותו - רבינזון צריך להיות מאוד צנועים בהשקעות לתחום האולימפי ובעיקר לעודד ספורט עממי של כלל הציבור, את ההשקעה הייצוגית יש לנתב לענפים שבהם יכול להיות לנו יתרון יחסי.

 

[shohat]

ניו זילנד

ניק וויליס, כסף ב - 1,500מ' בבייג'ין, ומועמד לגיטימי השנה (ש.א. 3:30 שנקבע השנה). לא הצליח לו.
המשך של שושלת ארוכה: פיטר סנל, מארי האלברג, בראיין מגי, ג'ון דייויס, ג'ון ווקר, רוד דיקסון, דיק קוואקס - חלקם אלופים אוליפייים ושיאני עולם.
מה יש בניו זילנד? מאמן שהיה לו חזון (ארתור לידיארד), מסורת שהתפתחה.

מסכים שהיום הדומיננטיות האפריקאית מקשה הרבה יותר.
מסכים שצריך להיות מאד צנועים (לא רק באתלטיקה, אלא בכלל).

לחלוטין לא מסכים לטענה שיש לנתב את ההשקעה לענפים שבהם יש לנו יתרון יחסי. (אבל כתבתי על זה מספיק. זו בסך הכל דעתי).

 

[trilliane]

ושוב נהניתי לקרוא, תודה!