אפשר לעצור
באחד משני המקרים הבאים: - כשאתה לא יודע להסביר את השלב הבא (בשום אופן, לאו דוקא באופן פופולרי) אבל מניח שניתן יהיה להסביר אותו בעתיד. או: - כשאתה מוכן להצהיר שאת השלב הבא לא ניתן להסביר באופן עקרוני, ושבני אדם לא יוכלו להבין אותו לעולם. בכל מקרה הרקורסיה צריכה לחזור עם תוצאת סיום אחת משתי אלה. המקרה השני יכול לכלול למשל תאוריה כמו, שיש יישויות "רוחניות" (מהעדר ביטוי טוב יותר, והכונה "לא גשמיות") שנטולות כל מאפיין משלהן (כמו מסה, גודל), שלא מתקיימות במרחב ה"רגיל" (על מימדיו השונים), נצחיות (במובן זה שלא ניתן להרוס, להשמיד אותן), כל יכולות (במובן זה שכל דבר שיש מורכב מהן, כל יכולת היא תוצאה שלהן), אינסופיות (משום שהן "ממלאות" את כל ה"מקום" כפי שאפשר לתפוס אותו, וכן בגלל שאי אפשר לדבר על המימדים שלהן) ואשר קיומן ניתן לגילוי באופן עקרוני רק בגלל השפעתן, או יחסי הגומלין שלהן, בינן לבין עצמן. בתיאוריה כזו אתה יכול להגיד שלשאלה "איך פועלים יחסי הגומלין בין היישויות" וכן ל"מה זה בדיוק היישות הזו" אין תשובה באופן עקרוני. ככה זה וזהו. אפשר לקבל את שתי תוצאות הסיום של הרקורסיה, אבל במקרה הראשון נשארים וחצי תאוותינו בידינו, ובמקרה השני מתקבלת תחושה שמי שטען שאין צורך באלוהים בשביל להסביר תופעות טבע היה אולי נמהר מדי...