את כל מה שאתה כותב אפשר לברר עוד לפני שמתחילים תהליך הגירה
ואפילו בלי לנסוע לקנדה הכל באינטרנט. מחירי דירות/בתים ניתן בקלות לברר דרך אתר מעולה ששמו realtor שנותן בזמן אמת מידע רחב על כל הנכסים העומדים למכירה. צריך להחליט קודם באיזה אזור רוצים לגור ואז לברר כמה עולים הבתים שם. אפשר גם לשאול אנשים שגרים באותו אזור כמה עולה היום הבית בו הם גרים או להתייעץ עם מתווך נדל"ן מהאזור. כל-כך פשוט! אני לא מסכימה איתך לגבי מחירי בתים באופן כללי כי זה מאד תלוי איפה רוצים לגור בקנדה. הרי מישהו שהיה גר במרכז ת"א ועכשיו עובר לפרבר של ויניפג סביר שיוםתע מכמה זולים הבתים שם וכמה שטח הכסף שלו מהדירה המצ'וקמקת בת"א קונה לו. נכון שתגיד שמדובר ב"חור" ושגם באופקים אפשר למצוא בתים זולים בהרבה מבתל אביב אבל אני אישית הייתי מעדיפה לגור בויניפג או בהליפקס ולא באופקים (למרות שמאופקים צריך לנסוע 30 דקות בסך הכל עד גוש דן ואילו מהליפקס צריך לטוס שעתיים וחצי). זה בעיקר בגלל שאופקים היא מדברית, מלאה באנשים קשי יום חלקם לצערי ערסים בעוד שבהליפקס כמו בשאר קנדה האנשים פחות גסי רוח והנוף ירוק וזה מבחינתי מנצח. אגב, לא צריך לדבר על חורים ממש. אפילו בלונדון אונטריו, עיר גדולה בפרובינציה לא נידחת, מחירי הבתים זולים יותר מב-GTA ואפילו ב-GTA יש הבדלים בין ערים שונות אז זה דבר מאד אינדיוידואלי.
לגבי יוקר המחייה גם את זה קל מאד לבדוק ולדעתי האישית ממה שאני ראיתי ושמעתי יותר יקר לגור בטורונטו מבנתניה (ואפילו מבתל אביב). למשל הארנונה שאני משלמת היא משהו כמו חמישית ממה שאתה משלם על הבית שלך על הוצאות אחרות כמו חשמל, אינטרנט, מים,, ביטוח רכב, תחבורה ציבורית, גני ילדים, ועוד אני אפילו לא אכתוב את הכל בדקתי ואם אני רותה לגור במחוז אונטריו אני כבר יודעת שכל זה יעלה יותר ממה שאני משלמת עכשיו.
לגבי רמצאים ושאר כולרות, זה ברור מאליו. הרבה אנשים עוזבים את ישראל מכל מיני סיבות לגיטימיות להם אבל ברגע שמתחילים הקשיים במקום החדש, ןהם בוודאות מגיעים מתישהו, פתאום שוכחים מה לא אהבנו במדינת המוצא ומתחילים להאדיר אותה: "כן, בישראל דברים כאלה לא היו קורים. אנשים יותר לבביים, חמים, אמיתיים וכו' זה עובד יותר טוב וההוא יותר מוצלח ..." כל זה בולשיט אחד גדול. אנשים בישראל לא פחות או יותר חארות מבכל מקום אחר. מה לעשות? ככה זה אבל אני לא הייתי מוכנה לחיות עם הכוחנות והאלימות שיש פה ברחוב. לעומת זאת, יש דברים שכבר עכשיו אני יודעת שבאמת יותר טובים מבקנדה כמו האוכל, כמו העובדה שמבחינה טכנולוגית ישראל יותר מתקדמ (אם כי גם בישראל למשל בבריאות הנפש עובדים עדיין עם תיקים מנייר כמו בקנדה) ואף על פי כן אני מוכנה לחיות עם זה כי יש דברים שמציקים לי יותר. דווקא לזה יש פיתרון והוא לנהל יומן לפני שנוסעים לקנדה ובו לכתוב את כל הבעיות והסיבות למה החלטנו לעזוב וף הבאת דוגמאות ותיאור מדויק שלהן. אני למשל אתאר איך הרגשתי בחום המזוויע שהחל ממאי ואיך הייתי צריכה להתרחץ 3 פעמים ביום כי לא יכולתי עם הלחות והחום הבלתי נסבל שממשיך עד אוקטובר. לחילופים גם את העובדה שכל פעם שאני חוצה מעבר חצייה עם בני הקטן ותינוקת בעגלה אני צריכה להיות דרוכה שאף אחד לא ידרוס אותנו כי רב הנהגים ממשיכים לנסוע אפילו שהזכות היא שלי וממש לא מעניין אותם שיש לי ילדים קטנים וזה עוד בלי להזכיר את העובדה שאנשים פה כמעט משלמים בחייהם כי הם מעזים להעיר לאיזה ערס שיהיה בשקט כי הילד שלהם לא יכול לישון בלילה. תיעוד מדויק של האירועים יזכיר לי בזמנים קשים בקנדה בדיוק למה החלטתי לעזוב ויזכיר לי שהיו הרבה דברים שלא אהבתי.
רק סייג אחד לגבי עניין העבודה. אני לא מתחום ההיי טק כמו הרבה מאלו שהיגרו. בתחום שלי כרגע בתור שכירה במגזר הציבורי משכורת במשרה מלאה היא בערך 7300 ש"ח ברוטו ואםפילו קצת פחות. זה יוצא בדולרים קנדים נכון לעכשיו 2430 דולר לחודש או 29000 שנתי בערך. כמו עם יתר הדברים ערכתי מחקר שלי חיפשי במודעות דרושים ושאלתי אנשים שעובדים באותו תחום כמו שלי כמה מרוויח אדם שרק מתחיךל כלומר כזה בלי ניסיון ממש המשכורת הכי נמוכה שניתן לקבל וזה יצא 50000 דולר שנתי. עכשיו, אני מראש אמרתי לעמי שגם אם ארוויח בהתחלה 30,000 דולר שזה פחות או יותר מה שהרווחתי בישראל עם כמה שנות ניסיון, אז בסדר אני אסתדר.
מה שמפחיד אותי זה דבר אחר. בישראל כל עבודה שקיבלתי, קיבלתי ללא קשרים. מחיפושים שעשיתי פה ושם הבנתי שבקנדה בלי נטוורקינג אין עבודה ושרב המשרות הן כאלה שמפה לאוזן ושאפילו לא מפרסמות בשום מקום וזה בעייתי כי אני לא יודעת איך מוצאים עבודה דרך קשרים וגם מגיעה למקום בו לא מכירה אף אחד