לשבור את הכלים?

פורטי40

New member
גם אני

אני אמנם ברגע זה בביקור ארוך בארץ. והשאלה עלתה אם הייתי רוצה לגור כאן בארץ. התשובה היא - בינתיים, לא.
 
כבר ענו לגבי זה מרבית בכירי מערכת הביטחון לשעבר

למערכת הביטחון אין בעיה לספק ביטחון ופתרונות במקרה של נסיגה לקווי 67.
מלחמות יהיו, כיבוש של עם אחר במשך חמישים שנה ובעתיד הנראה לעין יוביל לחורבן המדינה הציונית והחלפתה במדינה בסגנון דרום אפריקה.
 

פורטי40

New member
לא הבנתי

מה עושים אם יש גבול בקו הירוק, ויורים מעברו השני אל תוך הארץ? מפציצים אותם? כובשים אותם מחדש? אם כן, איך זה פותר את בעיית הכיבוש העכשיווי, אם לא, איך חיים עם טפטוף פצצות פרימיטיביות כמו אלה שנופלות בשדרות וב"עוטף עזה", אבל לא שם אלא בלב הארץ, מרכז הכלכלה הלאומי? זה לא יביא לחורבן ?

איזה מענה היה לבכירי מערכת הביטחון לשעבר? אילו פתרונות יש למצב כזה?
אני טוען שאין פתרון. לא בזמננו, כל עד ישנם מוסלמים רבים שמאמינים שכל חבל ארץ שהיה פעם מוסלמי חייב לחזור להיות מוסלמי, וכל עוד ישנם די הרבה יהודים שחושבים שהם חייבים לישב את הארץ המובטחת התנ"כית.
כשיינטשו הרעיונות העיוועים האלה, אז ניתן יהיה להתחיל בצעדים בוני אמון במשך דור שלם. ואז לפתוח במשא ומתן על יישוב צאצאי ערבים שנושלו, תשלומי פיצויים להם, תשלומי פיצויים ליהודים שנושלו בארצות ערב. ואז אולי....אולי יבוא השלום המיוחל.
בינתיים לחיות כמו ספרטנים , אוחזים בחרב ובספר בו זמנית.
אני לא רוצה לחיות כך ולכן אני גר בקנדה.
 
בדיוק

כמו בלבנון עזה וסוריה ואם יהיה צורך בעתיד גם ירדן ומצרים.
למערכת הביטחון יש פתרונות מצוינים ואף אחד מהם לא כולל שליטה ושיטור על כלא של שני מיליון פלסטינים חסרי זכויות.
&nbsp
&nbsp
 
אפרט

מערכת הביטחון מספקת ביטחון אל מול איומים שמקיפים את ישראל.
איומים פעילים:
1. לבנון
2. סוריה
3. עזה
&nbsp
איומים שכבר אינם פעילים אך תמיד קיים פוטנציאל:
1. מצרים
2. ירדן
&nbsp
בגדה המערבית מערכת הביטחון למעשה מתפקדת ככח שיטור, שמירה על מתנחלים, וכליאה תוך כדי פתיחת הגבול לעשרות אלפי פלסטינים שעוברים במחסומים מדי יום ומורשים להכנס לישראל וחלקם מבצעים פיגועים.
למעשה כשזה מגיע לביטחון המקום היחיד בו מערכת הביטחון נכשלת שוב ושוב זה בגדה המערבית. הסיבה לכך פשוטה: לא מאפשרים למערכת לספק ביטחון לפי היכולות שלה. בכירי המערכת מתריעים שוב ושוב שיש רק פתרון אחד שיספק ביטחון: נסיגה לגבול ברור, היערכות לאורך הגבול והפרדה ברורה בין ישראל לפלסטין. לטענתם יש לצה"ל פתרונות לטיפול בכל איום כולל רקטות. זה כמובן כבר הוכח בגבולות האחרים של ישראל.
&nbsp
לעומתם, מתנחלים ופוליטיקאים, אשר נהנים מפירות המצב, מסמאים את עיני הציבור עם טיעונים לא מקצועיים ושאינם מחזיקים מים.
 

פורטי40

New member
הבנתי אותך , תודה!

הטענה של הביטחוניסטים והימין בכלל, היא שבגלל קירבת הקו הירוק אל מרכזים רגישים (נתב"ג, בנייני מממשלה וכו'), עלול כל אירגון חובב/מורד לשתק את פעולת הארץ ע"י רקטות/פצצות פרימיטיביות ביותר.
אני עצמי לא יודע אם אני קונה טיעון זה.
 
עצה של מי שעבר את המורדות והעליות

בחר לגור באזורים מעורבים (לא בגטו ישראלי-יהודי).
היה זהיר כלכלית בשנים הראשונות.
חייך הרבה לסביבה, והיה חברותי בלי קשר לדת, גזע, מין, נטייה מינית. תמצא הרבה חברים ואנשים טובי לב.
כאשר תיתקל בקשיים, נסה לשפר את המצב לאט, בסבלנות, ועם כבוד לסובבים אותך.
לאחר 5 שנים הסתכל אחורה ותראה את השיפור גם החיצוני (איכות חיים) וגם הפנימי (השקפת עולם)
לאחר 10 שנים הסתכל אחורה ולא תאמין.
&nbsp
בהצלחה
 

SupermanZW

Well-known member
אתה צודק אבל יש דברים שהתעלמת מהם

בלי ציפיות ריאליות המהגר לא יגיע ל10 שנים, גם ל5 לא, שנתיים מקסימום ובדרך כלל הרבה פחות. עם ציפיות ריאליות כל מה שכתבת נכון.
 

michaelbl

New member
הנה כמה

לא לצפות למצוא עבודה מהר, אם כבר מוצאים לא לצפות שהמשרה תהיה טובה יותר ממה שעזבת או המשכורת גבוהה יותר, לא לצפות שיהיה זול יותר לחיות בקנדה או קל יותר לקנות בית, לא לצפות שיהיו פחות רמאים מהארץ.
 
את כל מה שאתה כותב אפשר לברר עוד לפני שמתחילים תהליך הגירה

ואפילו בלי לנסוע לקנדה הכל באינטרנט. מחירי דירות/בתים ניתן בקלות לברר דרך אתר מעולה ששמו realtor שנותן בזמן אמת מידע רחב על כל הנכסים העומדים למכירה. צריך להחליט קודם באיזה אזור רוצים לגור ואז לברר כמה עולים הבתים שם. אפשר גם לשאול אנשים שגרים באותו אזור כמה עולה היום הבית בו הם גרים או להתייעץ עם מתווך נדל"ן מהאזור. כל-כך פשוט! אני לא מסכימה איתך לגבי מחירי בתים באופן כללי כי זה מאד תלוי איפה רוצים לגור בקנדה. הרי מישהו שהיה גר במרכז ת"א ועכשיו עובר לפרבר של ויניפג סביר שיוםתע מכמה זולים הבתים שם וכמה שטח הכסף שלו מהדירה המצ'וקמקת בת"א קונה לו. נכון שתגיד שמדובר ב"חור" ושגם באופקים אפשר למצוא בתים זולים בהרבה מבתל אביב אבל אני אישית הייתי מעדיפה לגור בויניפג או בהליפקס ולא באופקים (למרות שמאופקים צריך לנסוע 30 דקות בסך הכל עד גוש דן ואילו מהליפקס צריך לטוס שעתיים וחצי). זה בעיקר בגלל שאופקים היא מדברית, מלאה באנשים קשי יום חלקם לצערי ערסים בעוד שבהליפקס כמו בשאר קנדה האנשים פחות גסי רוח והנוף ירוק וזה מבחינתי מנצח. אגב, לא צריך לדבר על חורים ממש. אפילו בלונדון אונטריו, עיר גדולה בפרובינציה לא נידחת, מחירי הבתים זולים יותר מב-GTA ואפילו ב-GTA יש הבדלים בין ערים שונות אז זה דבר מאד אינדיוידואלי.

לגבי יוקר המחייה גם את זה קל מאד לבדוק ולדעתי האישית ממה שאני ראיתי ושמעתי יותר יקר לגור בטורונטו מבנתניה (ואפילו מבתל אביב). למשל הארנונה שאני משלמת היא משהו כמו חמישית ממה שאתה משלם על הבית שלך על הוצאות אחרות כמו חשמל, אינטרנט, מים,, ביטוח רכב, תחבורה ציבורית, גני ילדים, ועוד אני אפילו לא אכתוב את הכל בדקתי ואם אני רותה לגור במחוז אונטריו אני כבר יודעת שכל זה יעלה יותר ממה שאני משלמת עכשיו.

לגבי רמצאים ושאר כולרות, זה ברור מאליו. הרבה אנשים עוזבים את ישראל מכל מיני סיבות לגיטימיות להם אבל ברגע שמתחילים הקשיים במקום החדש, ןהם בוודאות מגיעים מתישהו, פתאום שוכחים מה לא אהבנו במדינת המוצא ומתחילים להאדיר אותה: "כן, בישראל דברים כאלה לא היו קורים. אנשים יותר לבביים, חמים, אמיתיים וכו' זה עובד יותר טוב וההוא יותר מוצלח ..." כל זה בולשיט אחד גדול. אנשים בישראל לא פחות או יותר חארות מבכל מקום אחר. מה לעשות? ככה זה אבל אני לא הייתי מוכנה לחיות עם הכוחנות והאלימות שיש פה ברחוב. לעומת זאת, יש דברים שכבר עכשיו אני יודעת שבאמת יותר טובים מבקנדה כמו האוכל, כמו העובדה שמבחינה טכנולוגית ישראל יותר מתקדמ (אם כי גם בישראל למשל בבריאות הנפש עובדים עדיין עם תיקים מנייר כמו בקנדה) ואף על פי כן אני מוכנה לחיות עם זה כי יש דברים שמציקים לי יותר. דווקא לזה יש פיתרון והוא לנהל יומן לפני שנוסעים לקנדה ובו לכתוב את כל הבעיות והסיבות למה החלטנו לעזוב וף הבאת דוגמאות ותיאור מדויק שלהן. אני למשל אתאר איך הרגשתי בחום המזוויע שהחל ממאי ואיך הייתי צריכה להתרחץ 3 פעמים ביום כי לא יכולתי עם הלחות והחום הבלתי נסבל שממשיך עד אוקטובר. לחילופים גם את העובדה שכל פעם שאני חוצה מעבר חצייה עם בני הקטן ותינוקת בעגלה אני צריכה להיות דרוכה שאף אחד לא ידרוס אותנו כי רב הנהגים ממשיכים לנסוע אפילו שהזכות היא שלי וממש לא מעניין אותם שיש לי ילדים קטנים וזה עוד בלי להזכיר את העובדה שאנשים פה כמעט משלמים בחייהם כי הם מעזים להעיר לאיזה ערס שיהיה בשקט כי הילד שלהם לא יכול לישון בלילה. תיעוד מדויק של האירועים יזכיר לי בזמנים קשים בקנדה בדיוק למה החלטתי לעזוב ויזכיר לי שהיו הרבה דברים שלא אהבתי.

רק סייג אחד לגבי עניין העבודה. אני לא מתחום ההיי טק כמו הרבה מאלו שהיגרו. בתחום שלי כרגע בתור שכירה במגזר הציבורי משכורת במשרה מלאה היא בערך 7300 ש"ח ברוטו ואםפילו קצת פחות. זה יוצא בדולרים קנדים נכון לעכשיו 2430 דולר לחודש או 29000 שנתי בערך. כמו עם יתר הדברים ערכתי מחקר שלי חיפשי במודעות דרושים ושאלתי אנשים שעובדים באותו תחום כמו שלי כמה מרוויח אדם שרק מתחיךל כלומר כזה בלי ניסיון ממש המשכורת הכי נמוכה שניתן לקבל וזה יצא 50000 דולר שנתי. עכשיו, אני מראש אמרתי לעמי שגם אם ארוויח בהתחלה 30,000 דולר שזה פחות או יותר מה שהרווחתי בישראל עם כמה שנות ניסיון, אז בסדר אני אסתדר.

מה שמפחיד אותי זה דבר אחר. בישראל כל עבודה שקיבלתי, קיבלתי ללא קשרים. מחיפושים שעשיתי פה ושם הבנתי שבקנדה בלי נטוורקינג אין עבודה ושרב המשרות הן כאלה שמפה לאוזן ושאפילו לא מפרסמות בשום מקום וזה בעייתי כי אני לא יודעת איך מוצאים עבודה דרך קשרים וגם מגיעה למקום בו לא מכירה אף אחד
 

michaelbl

New member
הנה נתת דוגמא לציפיות לא ריאליות

הכל היה בסדר עד שהכרזת שאת צעדיפה פרבר של וימיפג או האליפקס מבלי ממש להכיר את החיים שם עד סמך זה שירוק יותר שם.
את לא מכירה את החיים שם ולהסתמך על זה שירוק שם לא מספיק. את לא מתחילה להבין אפילו איך זה לחיות במקום שהעיר הגדולה היא לא כל כך גדולה כי בישראל כפי שציינת העיר הגדולה תמיד נמצאת במרחק נסיעה (זה נכון יותר להליפקס מויניפג שקצת גדולה יותר). גילוי נאות, לא הייתי באף אחת מהן, אבל לא מעט אנשים שהיגרו אליהן עוזבים אותן ויש סיבה לזה. במקום כמו האליפקס גם יש לא מעט אנשים קשי יום, וגם אם הם שונים מאלה שבארץ, אני יכול לומר לך שלא הרבה יותר נעים להיות מוקף בהם בקנדה, שמעת על רדנקים? הם אולי יותר מנומסים, חלקם לפחות, אבל זה ממש לא אנשים שהיית רוצה כשכנים.
לגהי מזג האויר, נכון שהחום הגגול בארץ לא נעים, אבל גם הקור החזק בקנדה לא נעים. תמיד אמרתי בארץ שאני אוהב את החורף והקור. מאז שאני בקנדה אני שונא את החורף והקור כי זה עוד משהו שקשה לדמיין. קוראים שהטמפ היא מינוס 15 וחושבים, טוב צריך לשים סוודר, זה לא. זה קור שחודר דרך המכנסיים, שמקפיא את הפנים, שעם נעליים לא מתאימות האצבעות ברגליים קופאות.
גם אם חלק מהדברים אפשר לקרוא, עדיין יש דברים שלא מבינים באמת כמו הקור, כמו המרחקים העצומים, כמו הערסים בקנדה שניראים נחמדים יותק כי הם בלונדינים, ויש עוד הרבה
 
לא אמרתי שהייתי בוחרת מהליפקס או ויניפג באופן אבסולוטי

פשוט אם היו מאלצים אותי לבחור בין ויניפג לאופקים אז הייתי בוחרת את ויניפג. לא הייתי בוחרת לגור בויניפג בהינתן יכולת לבחור כל עיר אפשרית וזאת בשל מכלול שיקולים: מזג אויר, אפשרויות צעסוקה במקצוע שלי ועוד, בירוקרטיה ועוד
יחד עם זאת, כמו שיש כאלה שבורחים יש גם אחרים שנשארים. נדמה לי שיש פה איזה כותב אחד שגר בויניפג כבר שנים ומאד מרוצה שם. יש לי גם מכר שהיגר לפני 9 שנים עם משפחתו להליפקס במסלול הקהילה היהודית ומאז השתקעו שם ולא חושבים לעבור למרו שכבר מזמן יש להם אזרחות ואף אחד לא היה טוען שהם רימו את ממשלת נובה סקוטיה ותפסו טרמפ על האפשרות להגר. מסרטונים שהוא מעלה לא נראה שהם יותר מדי אומללים שם
לגבי מזג האויר והערסים אז אתה לא מחדש ליץ הסתובבתי לא מעט באירופה וגם גרתי שם כמה שנים, גם הייתי בביקור בטורונט בתחילת מרץ ואני מבינה על מה אתה מדבר מבחינת קור ואתה צודק שמאד לא נעים אבל מה עדיף? לעמוד בתור בחום הכבד והלחות בארץ כשמלפנייך ומאחורייך אנשים עתבניים או לסבול קור שחודר לעצמות? בסופו של דבר זו נבלה וזו טרפה אבל אם צריך לבחור כנראה שאתה בכל זאת העדפת לבלוע את הגלולה המרה ולהישאר בצד הקר. ולגבי ערסים ברור שיש רקדניקים ויש white trash והם קיימים בכל ארץ רק בסגנון שונה. הייתי תקופה מסוימת באנגליה וצפון אירלנד וביקרתי באזורים של מעמד הפועלים מוכי עוני עם אחוז גבוה של משפחות עניות עם המון ילדים שהם ילדו בגיל 15 מסתובבים עם כובעי מצחייה הפוכים ופחי בירה ביד. יש להם גם סלנג משלהם ועוד כל מיני סימני היכר. הם ברובם הופכים חמומי מח ואלימים כשהם משתכרים או מסתממים ואז באמת צריך להיזהר לא להרגיז אותם אבל הערס הישראלי יכול לומר לך שתמות פה היום בגלל שסתם ביקשת ממנו התחשבות כמו במקרה שלמטה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4681585,00.html
 

michaelbl

New member
אל תביני אותי לא נכון

אני לא אומר שבקנדה יותר גרוע, אבל לא בטוח שהייתי מעדיף ישוב נידח בקנדה על ישוב טוב בישראל. הערסים בקנדה סך הכל די מנומסים ובטח עדיפים על הערסים הישראלים אבל לא הייתי רוצה לחיות או לגדל ילדים בסביבה שלהם.
אגב בקנדה וזה מהיכרות קרובה עם אוכלוסיה כזאת גם אנשים נורמטיביים מבלים בלהשתכר עד אובדן הכרה, וחברה צעירים שלומדים באוניברסיטה מבלים בצריכת אלכוהול וסמים עד מצב של הקאה ועילפון.
לגבי דניק בויניפג והחברים בהליפקס, גם באופקים יש אנשים שחיים שם עשרות שנים ומרוצים עד הגג.
 
לא יודע לגבי זה

בשכונה בה אני חי לא נתקלתי באנשים נורמטיבים שמשתכרים עד אובדן הכרה או בחברה צעירים שלוקחים סמים ושותים אלכוהול עד עילפון.
אני בטוח שזה קיים אבל בהחלט לא נורמטיבי או נפוץ.
מה שאני כן מכיר מקנדה (במרבית המקרים) זה טוב לב, נדיבות, פתיחות, ובאותו לא נכנסים לך לחיים אם אתה לא רוצה, נימוס גם אצל מבוגרים וגם אצל צעירים.
 
ככל שמחירי הדיור עולים כך תהיה ג'נטריפיקציה של המקומות הללו

בנוסף, לדעתי עדיף לגור בבית קטן או קונדו או אפילו שכירות בשכונה טובה על פני בית גדול בשכונה גרועה.
 
למעלה