לשבור את הכלים?

[פורטי40]

עבדתי שנה בהליפקס, ושנה בססקטון

אין להן כלל אופי של עיירות פיתוח נידחות ישראליות. הן גדולות ומפותחות.
בעבודה ובחיי היום-יום שלי שם האנשים היו נחמדים מאד, באופן כללי אף יותר מאשר בערים הגדולות. היה יותר יחס אישי, ופחות קשיחות/קרירות. נכון, נתקלתי פעם בפושעים בפארק שחשבו לשדוד אותי, אבל זה לא מייצג.
אבל... אני אוהב יותר ערים גדולות עם זמינות של תרבות מגוונת, ותחבורה ציבורית טובה.

 

[keepcalmandcarryon]

 

[keepcalmandcarryon]

אין בעיה למצוא עבודה ללא קשרים

זה רק עניין של זמן. כמה חודשים או פחות.
זו מדינה של מהגרים אז המערכת בנויה לקלוט מהגרים. תתחילי במה שתמצאי ותתקדמי משם לאורך השנים. אני מכיר כ"כ הרבה סיפורים טובים כאלה והדבר המאחד ביניהם זו המוכנות של אנשים להתאים עצמם לסיטואציה.
לדעתי מבחינה מנטלית את בדרך הנכונה.
אני גם מסכים לחלוטין עם המשפט: "תיעוד מדויק של האירועים יזכיר לי בזמנים קשים בקנדה בדיוק למה החלטתי לעזוב ויזכיר לי שהיו הרבה דברים שלא אהבתי"
&nbsp
בגדול, אם תסתובבי עם חיוך על הפנים והתנהגות נעימה פתוחה וסבלנית (דגש על סבלנות, הרבה דברים מטרידים הם בסך הכל חוסר הבנה), החברה הקנדית תחבק אותך ותמצאי את מקומך. זה רק לוקח זמן, הכל כאן יותר איטי מישראל ואני אוהב את זה מאוד.

 

[דובוני123]

מעניין אותי מה שכתבת בסוף

יש לך דוגמאות לדברים מטרידים שהם בס הכל חוסר הבנה? למה אתה מתכוון שהכל בקנדה יותר איטי מבישראל ולמה אה אוהב את זה?
באיזה אזור ב-GTA אתה גר?

 

[keepcalmandcarryon]

לא בטוח לגבי דוגמאות ספציפיות

עברו כבר מספיק שנים והתעריתי מספיק בחברה, אבל זכורה לי התחושה בשנים הראשונות שדבר מה נאמר או נעשה כדי לפגוע בי או ללעוג לי, ועם הזמן הבנתי שמדובר בעיקר בהבדלי תרבות וטעויות בהבנה של נואנסים בשפה המקומית (זה מעבר להבנת השפה עצמה).
גיליתי שאם אני מניח שהצד השני כוונתו טובה, אז ברוב המקרים זה באמת כך ובמקרים שזה לא כך זה ממש לא משנה כי מרבית האנשים המשונים שנתקלתי בהם כאן (ואין הרבה) הם פאסיבים-אגרסיבים כך שבקלות ניתן להתעלם. הרבה יותר נח מבארץ.

לגבי האיטיות היחסית (למי שנולד כאן או חי כאן כמה שנים זה נראה מהירות נורמאלית), זה מתבטא בכל מקום. אנשים מקשיבים ומחכים שתסיימי לדבר לפני שייתרמו את דעתם, במסעדות השירות יותר איטי, וכך גם בהרבה מקומות אחרים. השינויים במדיניות ממשלתית לוקחים יותר זמן ויותר מחשבה. הייתרון של ה"איטיות" הוא שחושבים על דברים, מתכננים, משוחחים. התורים מאוד מסודרים והביורוקרטיה ברורה ולא קשה לניווט, ואנשים מקבלים את זה ורגועים יותר.

אני מעדיף לא לחשוף את שם שכונת המגורים שלי, רק אומר שאני גר בטורונטו עצמה בבית קטן בשכונה פסטורלית ושקטה. אבל זה תיאור מתאים להמון אזורים ב GTA וגם בערים אחרות בקנדה.

למהגרת חדשה הייתי ממליץ לשכור דירה על קו הסאבווי של רחוב יאנג, אולי באזור אגלינטון או דרומה משם, למצוא עבודה, להסתובב בעיר ולהכיר אותה, ואחרי שנה להחליט היכן להתמקם.

 

[פורטי40]

"Good for you!"

דוגמה לאי-הבנה: כשהיגעתי לקנדה , לא הכרתי את הביטוי הנ"ל וחשבתי שהוא ביטוי שלילי. אחר כך הבנתי שהוא סוג של שבח ועידוד.
הקנדיים לא מאמצים שינויים באותו קצב שהישראלים עושים זאת. אופנות לא באות וחולפות, טכנולוגיה חדשה לא מיושמת, באותה מהירות ותכיפות כמו בארץ. הקנדים שמרנים יותר ומחכים עד שהיתרונות יוכחו.

 

[קיפי סגול]

מאד תלוי בעבודה

לאשתי לקח שלוש שנים למצוא עבודה בתחום השכלתה, לאחר שלקחה כל מיני קורסים כדי ללמוד על התחום בקנדה והתנדבה במספר מקומות. וגם זה בזכות קצת חוצפה ישראלית: לאחר פניות למשרות במקומות שונים שלא נענו כלל, הצלחנו לאתר את האימייל של ראש היחידה הרלוונטית בארגון שהיא עובדת בו עכשיו (המייל היה מוחבא היטב והיה די קשה להגיע אליו). אשתי הציגה את עצמה ואת מה שעשתה כדי למצוא עבודה ושאלה מה עוד היא יכולה לעשות על מנת למצוא עבודה במקצוע. התשובה היתה "נראה לי שכבר עשית מספיק. אם פנית למשרות אצלנו תכתבי לי לאילו משרות פנית ואני אדאג שיזמינו אותך לראיון"

אגב, אנקדוטה שקשורה לזה. בעקבות המחקר שמתואר כאן (שאני מכיר את אחת מאלו שערכו אותו) החלטנו לעשות ניסוי ושלחנו שני עותקים זהים של קורות החיים שלה: האחד עם השם העברי והשני עם שם מאונגלת (קל לאנגלת את השם שלה). התוצאה היתה שהזמינו את שתיהן לראיון (אבל זה היה לאחר אותו מייל שהזכרתי לאותה מנהלת)...

 

[דובוני123]

במה עסקה אשתך בישראל? האם התחום לא מפותח בקנדה?

ולגבי המחקר צר לי לומר אבל זה המצב בכל מדינות העולם וגם בישראל. אנשים תמיד יעדיפו את מה שמוכר להם מתוך הנחה פרימיטיבית לא מבוססת שמה שמוכר הוא בטוח ולכן בהכרח טוב יותר
יש כמובן גם את עניין הסטראוטיפים ולרב מדובר במשהו לא מודע. כך בארץ יש נטייה להעדיף מועמד בעל שם "אשכנזי". גם המראיין הכי ליברלי שמאמין בהזדמנות שווה לו היו מגיעים אליו שני מועמדים אחד בשם נמרוד שטיין ואחר בשם משה סעדון סביר להניח שאלא שאם הם היו באותה רמה של השכלה וניסיון עדיין נמרוד היה המועמד המועדף. כנ"ל גם לגבי אנשים עם מראה חיצוני מושך שוב הנטייה לקשור תכונות כמו יופי לחוכמה או טוב לב וגם היא סתם מחשבה שרירות שאינה קשורה לכלום מלבד קונטקסט תרבותי שעימו גדלנו למרות שניתן לראות בו גם אבולוציוני (פריטים פוריים ובריאים בטבע הם גם יפים יותר כדי למשוך את העין ובקרב בני אדם תכונות אלו מקושרות לתכונות חיוביות אחרות)

 

[קיפי סגול]

אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים

אמנם קל מאד לדעת מי אני על-סמך פרטים שחשפתי לא פעם בפורום הזה ובפורומים אחרים, וחלק מהאנשים כאן מכירים גם אותי וגם את אשתי, אבל אשתי לא משתתפת בפורומים ולא קיבלתי את אישורה לחשוף פרטים שעשויים לזהות אותה.

באופן כללי אומר רק שהתחום דווקא די מפותח בקנדה אבל הוא דורש ידע מקומי רב. בנוסף, היא היתה צריכה להחליף נישה בתוך התחום כיון שלנישה הספציפית שבה היא היתה בישראל נדרשת כאן אנגלית ברמה גבוהה יותר ממה שהיתה לה. השורה התחתונה היא שמתפקיד ניהולי בארץ היא עברה לתפקידים ביצועיים, בהתחלה ברמה נמוכה יחסית וכעת ברמה גבוהה יותר ושהיא עדיין מועסקת בחוזים מתחדשים. אז למרות שהיא מספיק זמן בארגון כדי להנות מחלק מה benefits שהם נותנים לעובדים יש כאן אלמנט של חוסר ביטחון תעסוקתי. לשמחתנו, המשכורת שלי היא כזאת שיכולה לאפשר לנו להתקיים (בחסכנות) גם אם היא לא תעבוד בכלל.

לגבי המחקר: נכון. זה לא מיוחד לקנדה. אבל בקנדה נוטים להתהדר ברב-תרבותיות וקבלה של מהגרים. והנה באים מחקרים על מהגרים בקנדה (והמחקר הזה הוא רק אחד מהם) ומראים שאפעס לא בדיוק...

 

[דובוני123]

צריך להבדיל בין רמת הכלל לפרט

אני חושבת שמי שמאמין לסיסמאות כאלה ולא עושה את ההבדלה המתבקשת הוא תמים. קנדה אכן מדינה רב-תרבותית שמקבלת בסבר פנים יפות את הזר והשונה. בבתי ספר יש תכנית ESL, מהגרים מקבלים עזרה בכתיבת קורות חיים וסדנאות לחיפוש עבודה, בקורסים לאנגלית. בקנדה אף אחד לא יצעק למהגר: "מי אתה בכלל? חזור למוגדישו" ממשלת קנדה רוצה אצלה מהגרים ופועלת לקליטתם על-ידי מתן תושבות קבע כבר בהתחלה למי שעונה לקריטריונים מסוימים. זה הרבה יותר מהרבה מדינות אחרות א-ב-ל ברמת הפרט זה לא משנה. הקנדי הממוצע כמו הגרמני הממוצע והישראלי הממוצע מעדיף להסתודד עם זה שיש לו יותר במשותף איתו בעולמו הצר. כך קת'רין סמית מכח אדם בחברה X תעדיף להעסיק את ג'ון מת'יוס על-פני נג'יפ מנטוטו מהודו ולו רק בגלל שהם חולקים אותה שפה, אותם ערכים ואותה מנטליות וכי הוא צפוי בעוד שההודי אין לה מושג איך הוא והעבודה איצו עלולה להוביל לקונפליקטים. פעמים רבות קראתי כאן הודעות של מאוכזבי קנדה שסיפרו שהם לא מבינים איך הם הגיעו עם ניסיון רב בהיי טק וצעודות מהטכניון ואף אחד לא ספר אותם. לי הדברים האלה היו ברורים מראש

 

[קיפי סגול]

הנה עוד דוגמא לציפיות לא ריאליות

אני אספר לך על תוכנית ה ESL בבית הספר שבו למדו הילדים שלי. בחודשיים הראשונים הבן שלי בכתה ד' אכן יצא לשעה ביום לתגבור ESL. אחרי זה מישהו בבית הספר החליט שהוא כבר לא צריך את זה ושאפשר לתת לו את התגבור בכתה. את חושבת שהיה תגבור בכיתה? שהיה מישהו שנתן לו עזרה פרטנית באנגלית? ממש לא. זה נפל/הופל על המורה וכמובן שעם עוד עשרים ומשהו תלמידים בכיתה ששניים מהם מהגרים חדשים היא לא באמת יכלה לעזור לו. שלא לדבר על המורה לצרפתית שהענישה אותו כי הוא לא הבין את ההוראות שהיא נתנה באנגלית. והבת שלי שנכנסה לגן לא קיבלה שום ESL.

והתוכניות לכתיבת קורות חיים וסדנאות חיפוש עבודה הן בכלל בדיחה. אין שום דבר שהם מלמדים שאי אפשר למצוא ברשת ובמקרה של אשתי חלק מהעצות שהם נתנו אף היו מזיקות (במיוחד העצות של JIAS שמשום מה יש כאלו בפורום המקביל שממליצים עליהם). למשל, יש פורמטים שונים לכתיבת קורות חיים אבל הם היו נעולים על פורמט אחד שבמקרה שלה היה הכי לא מתאים שיש. למזלנו, מקום העבודה שלי מציע סיוע לבני/בנות זוג של עובדים ושם קיבלנו ייעוץ ממישהי שמיד קלטה את הבעיה והציעה לה פורמט יותר מתאים לקורות החיים. חלק מהעצות של הגופים האלו הן דוגמטיות ("חייבים תמיד לכתוב מייל תודה למראיינים אחרי ראיון". אז אני אספר לך משהו כמי שמראיין מועמדים- גם לעבודה ובעיקר ללימודים לתארים מתקדמים- מי שכותב מייל תודה הם בד"כ המהגרים שקיבלו את העצה הזאת. חלק גדול מהקנדים האנגלוסקסים לא טורחים. ואם הם טובים ועונים לדרישות זה שהם לא שלחו מייל תודה לא ימנע מהם לקבל את העבודה).

בקיצור: כמהגרת את לבד. העזרה שתקבלי מגופים ממסדיים היא במקרה הטוב מינימלית. מי שכן יכול לעזור הם חברים, קולגות ומכרים. לכן, אגב אני לא מתחבר לעצה שניתנת כאן מדי פעם לא לגור באזורים שיש בהם עוד ישראלים. יש כאלו שעבורם זה נכון ואחרים שבשבילם להיות קרובים לאנשים שבאים מרקע דומה מהווה עזרה גדולה. עבור הבן שלי העובדה שהיה ילד אחד דובר עברית בכיתה המקבילה היתה הצלה של ממש- למרות שהיה ביניהם שוני עצום באופי ואחרי שנה דרכיהם נפרדו.

 

[keepcalmandcarryon]

צודק - אם מגיעים עם ילדים עדיף להתחיל באזור בו יש ישראלים

לדעתי, אתה צודק לחלוטין