לשחרר.. מי, מה, למה??

[Free Smile]

פעם היו שואלים אותי אם אני מגדל שיער

ותמיד הטריד אותי להגיד בפשטות כן והייתי מסתבך כי בראש שלי לא פעלתי למען גידול השיער אלא פשוט לא רציתי להסתפר. שנאתי להסתפר למען האמת, זה תמיד הרגיש כמו קטיעה של חלק ממני. באופן פאסיבי נתתי לשיער לגדול.
את עניין ה"לשחרר אנשים" אפשר לשים במשקל דומה. נדיר שאי פעם פעלתי למען שחרור, אני זוכר כרגע רק מקרה אחד שחבר היה עד כדי כך לא מעניין בחברותו שפשוט נפרדתי ממנו. סיבת הפרידה, כמו גם סצנת הפרידה, הזכירה מאד קשר זוגי - הוא היה תלותי מדי וזה הציק.
קשרים שלא הזינו אותי או קשרים שהיה קשה מדי לתחזק במשך זמן ומרחק גדולים נפרמו.
עם זאת, דווקא לאחרונה יצא לי להתראות עם חברים מעבר רחוק שבזמנו שחררתי (כי היו סטלנים ולא התחברתי בכלל לאווירה של מפגשיהם) והיום, אחרי שהשתניתי והתבגרתי אני מתחבר אליהם יותר ומחדש.

לגבי שחרור קשרים יותר רציניים (משפחה/חברה) אולי אגיב בהמשך...

 

[nataly36]

ללכת ממי שפוגע זה ברור. אלמנטרי הייתי אומרת..

אך אני יותר בוחנת או חווה את הפגישה/שיחה עם החבר.
כי אני יכולה לחשוב על אנשים מקסימים מקסימים, חיוביים וטובים - באמת. אך שאין לי מה לדבר איתם. שהאינטרקציה איתם משעממת מאד.
כי אנחנו שונים כל כך . כי אנחנו עם תחומי עניין שונים....
לא משהו שלילי - אך עדיין, אנשים שאתרחק מהם, מטבע "חוסר עניין לציבור" .

או כאלה שיש להם תכונה שנורא מעצבנת אותי.

עם הזמן הסתבר שיש המון אנשים טובים ומעניינים - ולא שווה "לסבול" עם כאלה שיש להם משהו שנורא נורא מעצבן אותך. פשוט לאחל טוב, והמון טוב - ולהתרחק.

זו דעתי בכל אופן.

 

[ebi83]

מסכים איתך..

אבל יש הבדל בין עזיבה אקטיבית- אתה שומר מרחק, מתנתק ודואג לכך שהקשר ידעך או ייגמר, לבין מצב של חוסר עניין כפי שתיארת.

בגלל זה שאלתי את השאלה השנייה, כי ברור שמרוב האנשים שפגשנו במהלך החיים אנחנו נפרדים או פשוט לא שומרים על קשר, השאלה היא מה גורם לנו לנתק אקטיבית קשר (במקרה שלי זה אולי אלמנטרי, אבל לדעתי קצת פחות מובן מאליו כי אני מכיר מספיק אנשים ששומרים על קשר עם אנשים שלא עושים להם טוב רק מכוח האנרציה או מ"לא נעים" שכזה) או לשמר אחד קיים ולדאוג שלא ידעך.

 

[nataly36]

אצלי זה דומה. כי מי שהשיחה משמעממת אותי איתו

אסנן אותו בטלפון...

לא אגיב להודעות שלו....

מצד אחד זה פסיבי, אך התוצאה - היא אקטיבית. כי בן אדם נורמאלי, באיזה שהוא שלב, מבין את הרמז וכבר לא מנסה....

לא חייבים בצורה הפגנתית להגיד "לא רוצה להיות איתך בקשר" אלא פשוט מתרחקים ולא מגיבים לנסיונות .... מתחמקים מהזמנות, פעם פעמיים עשר פעמים אם צריך - עד שנופל לבן אדם האסימון. (אם לא, אז באמת אנחנו בבעיה! )

 

[ebi83]

לטעמי, לסנן ולהתעלם מאדם זה אקטיבי..

לא דיברתי מלכתחילה על לפגוע באדם או לזרוק לו את האמת בפרצוף, אני פשוט עושה את ההבחנה בין "כוחות הטבע והזמן" לבין החלטה מודעת ועשיית צעדים כדי לממשה, למשל התעלמות גורפת מאדם או יחס מסוים כלפיו.

 

[nataly36]

סבבה! עניין של הגדרה. אז אנחנו מסכימים...

 

[אשה מרציפן]

אבל יש אנשים מניפולטיביים

או כאלו ש"לא מבינים" שמה שעושים פוגע, ויוצרים תחושה שאת האשמה במה שהם עשו, או שהכל נבע מכוונות טובות ושאת צריכה להעריך אותם ולא להרגיש פגועה. ניתקתי קשר עם שתיים כאלו, דווקא הקטע הזה של "אני החברה הכי טובה בעולם ואת לא מעריכה את זה" אחרי שעשתה משהו ממש לא חברי, גרם לי לברוח יותר רחוק.

מסכימה גם עם הקטע של ה"משהו שנורא נורא מעצבן אותך", לפעמים יש אנשים טובים שיש להם קטעים מחרפנים. השאלה אם את היית מנסה קודם להסביר לאותו אדם מה מפריע לך, אולי הוא היה נזהר יותר לידך?

 

[nataly36]

תראי, לא מדובר בבן/בת זוג או הבת שלי

לכן האנרגיה שאני מוכנה/יכולה להשקיע - מוגבלת.

לא נראה לי שצריך כל כך כל כך להתאמץ כדי להישאר בכוח במערכת יחסים עם חבר... גם אם זה חבר טוב.

מה גם שלרוב - הדברים המחרפנים, הם דברים כרוניים.

אני חושבת על כמה אנשים כאלה,

מה אגיד להם?! "הבדיחות קרש שלך מפגרות?!" או "אתה צעקן שלא מפסיק לפטפט ולא שומע אף אחד ממטר??" או "אתה ממש מפגר ומוגבל ועם טאקט של פיל מצוי?! "

לא נראה לי שזה יעזור משהו....

 

[אשה מרציפן]

אלו באמת דברים קטנים שיכולים לחרפן.

אני פעם אמרתי לחברה שלי שמשהו שהיא עושה מאוד מפריע לי, והיא באמת השתדלה והתנצלה כל פעם שזה "נפלט", אבל זה מקרה אחר לגמרי וזה משהו שהיא יכלה לשלוט בו.

מישהי אחרת לעומת זאת מצאה דרך התגוננות מצוינת: הערתי לה על צורת הדיבור התוקפנית שלה, מה שהיה לא נעים גם כשהיא דיברה ככה אלי וגם כשדיברה ככה לאחרים (מלצרים, מוכרים בחנויות ועוד) ובתגובה היא פשוט טענה שהיא לא מדברת אף פעם בתוקפנות אלא זו אני שתמיד מדברת ככה... הבנתי שהיא הגיבה ככה לעוד לפחות שני אנשים שהעירו לה. לפעמים גם יש מי שחושבים שמה שהם עושים עושה טוב לאנשים - מי שחושב שבדיחות הקרש שלו מצחיקות את כולם, שהצעקות שלו חשובות כי ככה כולם שומעים אותו ולא מפספסים...

 

[nataly36]

אלה שבטוחים שהדפקט שלהם נפלא - זה הכי נורא!

והכי חסר תקנה....

אבל שוב,

להתאמץ לשנות אדם - זה רק אם זה מישהו שהוא חלק מחיי ממש. לא חבר.

יש לי חברה שאמרה לי שהיא נפגעת בקלות, לא פעם נפגעה ממני. מדברים שלי - לא נראים פוגעים. אז אני משתדלת , בשבילה , להיזהר מאד. כי באמת אין לי כוונה או רצון לפגוע בה.
אבל מצד שני , זה מידר וצמצם את החשק לי להיות איתה. למרות שהיא חברה יחסית טובה, כי זה לא נוח שצריך לחשוב ולחשב כל מילה שניה... - כלומר שלהערה שלה יש מחיר. למרות שאני משתדלת ומבינה מאיפה באה לה ההרגשה.

 

[אשה מרציפן]

אלו שנפגעים מכלום זו מכה!

ניתקתי קשר עם מישהי שבין הדפקטים שלה (והיו לא מעט) היה את הקטע של להיעלב עד השמיים מדברים שאדם מהשורה לא נעלב מהם, ולעשות סצינות בנושא. כל פעם שהתארגנו לצאת, אם לא היו מתקשרים אליה ראשונה ור"ל היא שמעה ממישהו אחר שמתכננים לצאת, היא ישר החליטה שלא רוצים להזמין אותה ונעלבה, כשהזמנתי חברה אחרת למסיבת רווקות של חברה שלנו (שאני ארגנת אותה) היא נורא נורא נפגעה והחליטה שאני כועסת עליה ושונאת אותה כי לא ביקשתי ממנה שתזמין את אותה חברה אלא עשיתי את זה בעצמי. היו עוד שלל דוגמאות, עד שנמאס לי שלא משנה כמה אני הולכת בעדינות על ביצים, הן נשברות אפילו כשאני לא קרובה אליהן בכלל.

 

[nataly36]

זה באמת מעצבן

אצלה זה לא עד כדי כך - למרות שקרוב לזה.....

זה כאלה עם בעיית אגו מאד קשה. גם עם אגו עד השמיים וגם עם ביטחון עצמי השואף לאפס.
בעיה .

 

[Double Oxygen]

תגובה

אני יכולה להגיד שמדובר בנושא מאוד מורכב שמעסיק אותי די הרבה במהלך התקופה האחרונה.
השינוי העיקרי בתפיסה היה לקראת סיום התיכון,בכיתה י'ב. אז הבנתי מי האנשים שעומדים מסביבי ומה יחסי הגומלין בנינו.
רוב האנשים היו כאלה שהיה נחמד להיות איתם בזמן ההפסקות,הטיולים ואפילו מדי פעם אחרי הלימודים אבל בגדול לא היה שם משהו רציני.
השיחות ברובן שטחיות,חסרות תוכן וגם לא הרגשתי הדדיות.
עם אנשים מהסוג הזה נקטתי כמה צעדים עד שהחלטתי איזה מהם לאמץ לחיי הבוגרים.
בהתחלה זה היה ריחוק פיזי והליכה עם אנשים אחרים,המצאת תירוצים למיניהם ובעיקר בריחה בכל מובן. סינונים,מדי פעם גם שקרים קטנים.
כשראיתי שזה לא עובד וגם כשרציתי לנקוט צעד קיצוני שעד היום מלווה אותי פשוט הייתי מתעלמת.
לא עונה בכלל ואם פוגשת במציאות באדם פשוט עוברת לצד השני,משתדלת להימנע מכל אינטרקציה וכמובן לא עונה,מוחקת מכל מקום אפשרי ומתעלמת מהקיום.
פשוט מחיקה טוטאלית.
לפעמים אני חושבת שזה קצת אכזרי ולא מגיע לכל אחד להרגיש שהוא פתאום אוויר אבל את האמת,אנשים שמגיעים למצב כזה אצלי פשוט הביאו את זה על עצמם.
אותם אנשים בעיקר רכלנים גדולים,אינטרסנטים מהסוג הגרוע ביותר: משתמשים וזורקים. שקרנים כרוניים ובעיקר לא מודעים לעצמם.
סוג כזה של האנשים אני ממש לא מעוניינת שיהיו סביבי. אני מחפשת סוג אחר של אנשים. כאלה שיהיו שם בשבילי ואני אהיה שם בשבילם,שיהיה משהו מוגדר בנינו ולא כל מיני דברים באוויר.
הכי חשוב שיהיה אמון הדדי כי אחרת אי אפשר לבסס אף פעם חברות ולא משנה איזו. זה פשוט משהו שלמדתי. אם אני אוכל לתת אמון באדם אחר והוא יוכל לתת בי אז בקלות נוכל לפתוח דברים,להסביר מה לא בסדר וכמובן לא נצטרך להסתיר דברים שיובילו רק לריבים ולשטויות.
עוד הרבה יש לי להוסיף בנושא אבל עד כאן...

 

[ebi83]

מהתיכון שמרתי על קשר עם חבר אחד בלבד

ולא בכדי..

אז מבין ומזדהה איתך. השאלה היא האם את כן חושבת על מה יגרום לך לשמור על קשר עם מישהו שהכרת?

 

[Double Oxygen]

כן

כמובן שיש לי עקרונות מאוד מוקפדים שמנחים אותי בבחירת אנשים סביבי. אני גם מאוד אוהבת לשמור על אנשים קרוב אליי ואני משתדלת לתחזק כמה שיותר את הקשר.
מכיוון שאני כזו שצריכה כל מיני סוגים של אנשים סביבי אז כל פעם יהיה דגש על משהו אחר.
יש אנשים שהם אנשי שיחה ועניין ובדרך כלל הצד האינטלקטואלי יהיה מאוד בולט. אני מתכוונת לאנשים שלא משמעמם לדבר איתם.
עצם העובדה שיהיה כל פעם גירוי שכלי ורצון לדבר ולשתף זה מה שיגרום על שמירת קשר.
יש גם אנשים אחרים שהם יותר שטחיים ומיועדים לבילויים קצרים ומזדמנים,כאלה שגרים יחסית קרוב אליי ושבעקרון יש לנו היכרות די ארוכה אבל לא כזו שמבוססת על משהו. הם לא יודעים עליי יותר מדי ואני עליהם והמטרה העיקרית היא רק לשבת באיזשהו מקום או ללכת למקום אחר ולהעביר בנעימים את הזמן. כאן אין דרך לתחזק כל כך את הקשר ושמירת הקשר תהיה מבוססת בעיקר על רצון משותף של שני הצדדים.
סוג נוסף הוא הסוג המייעץ\מטפל. אלה אנשים שקשה יותר למצוא וקשה יותר לתחזק איתם את הקשר. בדרך כלל מדובר על כאלה שגדולים ממני בכמה שנים או בכמה שנים טובות.
אפשר לפרוק ולשתף גם בדברים עמוקים. הקשר הזה יותר חד צדדי אבל הוא נותן לצד השני המון סיפוק כך שיש רצון לדעת שהצד המטופל מתקדם והצד המטפל עושה את שלו כמו שצריך. (ולא,לא מדובר על טיפול פסיכולוג אלא על אדם שפשוט מבין טוב אחרים ויודע להגיד את המילה הנכונה).

 

[אשה מרציפן]

סוגיה מעניינת

אני עברתי עם עצמי תהליך, שגרם לי להבין שאני צריכה לשחרר אנשים שהייתי צריכה לשחרר מזמן. חלק מהעניין היה ש"נשענתי" על סנטימנטים שהיו לי לאנשים מסוימים, המחשבה שאי אפשר לנתק קשר חברות של שנים בגלל שמשהו מפריע לי, עד שקלטתי עד כמה זה בטל בשישים לעומת התחושה שלי.

חברה אמרה לי בזמנו שאני נוטרת טינה, אחרי שניתקתי קשר עם חברה אחרת שהקשר איתה עשה לי רע, והתעלמתי מהניסיונות שלה להישאר בקשר איתי כאילו לא קרה כלום. הסברתי לה שאין קשר לנטירת טינה, אני מתמקדת בהווה ובעתיד ולא בעבר - אחרי מה שהיא עשתה בעבר שגרם לי להרגשה רעה, אני לא מוכנה להמשיך את התחושה הרעה בהווה ובטח שלא ליצור מצב שהיא תימשך גם בעתיד. ברגע שמדובר בדברים שחוזרים על עצמם, אין מה לתת צ'אנס נוסף, ועוד אחד, ועוד אחד...

 

[ebi83]

אבל מה עם השאלה השנייה??

מה גורם לך כן לשמור על קשר עם מישהו- או ליתר דיוק לדאוג לשמירת הקשר?

 

[אשה מרציפן]

לא הייתי קוראת לזה כ"גורם"

עם החברים שלי אני פשוט בקשר, אנחנו מדברים, נפגשים. זה נובע מהרצון להיות בחברת האדם.

אפשר לומר שזה פשוט הפוך מהמקרה של ניתוק קשר: ניתקתי קשר עם אנשים שהרגשתי שאני לא מסוגלת לסמוך עליהם, שלא היה לי נעים להיות בחברתם בגלל שלל סיבות, שלהיות איתם בקשר לא עשה לי טוב. החברים שאני בקשר איתם - אני יכולה לסמוך עליהם, נעים לי איתם, הקשר איתם עושה לי טוב...

 

[straw berry1]

אצלי זה ממש עקבי

כל חברה שמתחתנת משום מה אני מתרחקת...
גם אם היא הכי טובה והן היו חברות נפש שיום יום היינו מתראות אחת את אצל השניה ויוצאות מפעם לפעם.
מוזר....
לכן אין לי חברות מהעבר. כולן התחתנו אני גרושה

 

[nataly36]

שינוי במעמד משפחתי ומצב משפחתי באמת משפיע

לא יודעת אם בצורה גורפת שכזו.
אך אולי פשוט הפנאי והיכולת להשקיע זמן משתנים ?
או שכל אחד מרגיש צורך "להצדיק" את הצורת חיים שלו ולא נעים לו לראות השתקפות כזאת של "מה יכל להיות אם .... " ?

הרי יש יתרונות וחסרונות לכל מצב משפחתי.