לשם שיינוי הפעם חמות כותבת...

[ערדושקה]

לשם שיינוי הפעם חמות כותבת...

יש לי שלושה ילדים שניים מהם נשואים ו"הקטן" שכבר סיפרתי לכם פעם עליו בבית....
יושב לי ככה מאחרי הצאוור ומעציב אותי בכל פעם מחדש היחסים ביני לבין בני הבכור וכלתי....
בני הבכור לא קשור אלי כמו שני ילדיי האחרים וכך היה מאז שאני זוכרת היה מופנם, לא שיתף,וכך זה עד היום..למעט כאשר מתרחש ארוע משמעותי הוא משתף אותי...
כלתי מתנהגת כנ"ל מאז שנשאו לפני שמונה לקחתי לעצמי החלטה לא להתערב להם יותר מידי בחיים לעזור ולתמוך כאשר נדרש
יזמתי אין ספור שיחות בעניין מה מפריע להם מה מציק להם ...לא היו תלונות או טרוניות למעט העניין שאני לא באה לבקר [ואנחנו גרים באותה עיר] ופעם הבן שלי הטיח בי שסבתא זה לא רק לקנות מתנות ולתת כסף ....ניסיתי להתקרב באוגוסט שנה שעברה למרות שלא התבקשתי לקחתי חופש מהעבודה ושמרתי שבוע על נכדיי כי ידעתי שבשבועיים האחרונים של חודש אוגוסט יש כלתי בעייה בגלל שהגנים לא פועלים...השתדלתי ללכת יותר ..אבל קשה לי .אני לא חשה בנוח באופן כללי ללכת לבתים אחרים אני חוזרת מהעבודה עייפה וכבר אין לי אנרגיות לבקר כשאני מבקשת שהם יבואו כמובן שהם בכלל לא באים למעט בארוחות חג או סתם ארוחות משפחתיות שגם בהם הפחתתי כי פיזית קשה לי לארח עם כל מה שמשתמע מכך..[בתי מקבלת זאת בהבנה והיא מגיעה עם הילדים כמעט כל יום ואני עושה המון ביביסיטר מאחר והיא גם עובדת וגם לומדת]
אבל נראה לי שבאיזה שהוא מקום זה מציק לבן שלי ולעיתים הוא "זורק" לי שהילדים של הבת יותר אצלי ...נכון הם קשורים אל מאוד הבונדיג נעשה כבר שנולדו אני מלווה אותם בכל דבר שקורה
אפילו לעיתים הולכת לאסיפת הורים כי ישנם תאומים ועוד אחת באותו בית ספר וצריך להתחלק...חגים, ימי הולדת, ובקיצור יש לי מעורבות גכדולה בחייהם....אני חשה שהם חלק מחיי...
אבל עם ילדי הבן למרות שאני מאוד אוהבת אותם מצטערת להודות שלא באותה מידה..לא נוצר אותו בונדיג מאז שנולדו כי כלתי אולי אפילו שלא במכוון הרחיקה אותי, רציתי לעשות להם אמבטייה, לחתל, וסתם להיות איתם אבל חשתי שכלתי מעדיפה לטפל בהם בעצמה באמלה שהיא לא רוצה להטריד אותי...אני לא רוצה לבוא בהאשמות חלילה...אבל אני מרגישה שבקרירות שלהם בחוסר השיתוף שלהם, באי הגעה ככה סתם לסבתא הם הרחיקו את עצמם והנכדים ממני...כאמור אין להם שום תלונה ספציפית כלפי....פשוט כלתי מעדיפה לבלות זמן איכות עם הילדים במקומות אחרים ולא לבוא לפחות לחצי שעה לסבתא פעם בשבוע כמו שאני מבקשת לא אחת....אני חשה ריחוק, אי שיתוף..ואני לא רוצה לדחוף את עצמ בכח...
בכל שאלה מה קורה, מה נשמע...אותה תשובה הכל בסדר....
ניסיתי "לשחד" את כלתי והזמנתי אותה לטיול יום האשה בברלין
סתם דוגמה אני נותת קווויתי שהשהות חדיו תקרב קצת. לא עזר, יזמת לא אחת מפגשים רק היא ואני בבית קפה...גם זה לא עזר..
כשאני מזמינה לאוחות שישי או חג הם באים נחמדים אווירה נחמדה ואחרי זה הכל חוזר לקדמותו..הריחוק , הקרירות...
אני מוכרחה לציין שאם אני זקוקה לעזרה או מחלה, הם תמיד יעזרו, אם אני זקוקה להסעה כלשהיא ואבקש מבני הוא תמיד יגיע [אני לא נוהגת] אני משתדלת מאוד להתנהל לבד ולא לבקש עזרה כי כזאת אני
לא אחת פוגשים אותי חברים שלהם בשוק או בסופר מרקט או ביום גשום והם שואלים למה את לא מבקשת מהבן שיסיע אותך או יעזור לך...אני מחייכת ואומרת זה בסדר אני מסתדרת..ואכן אני מסתדרת לא רוצה להטריד את הילדים בקטנות...

עצוב לי לעיתים עם המצב, כואב לי שנכדיי מהבן לא קשורים אלי כמו נכדיי מהבת..ואני חשה שמיציתי את כל המאמצים להתקרב
ואולי עדיף ככה?

 

[הייתיאביבקיץ]

חבל

ברור שהמצב כואב לך. וחבל.

וחבל על הנכדים. הם לא אשמים בכלום, והם רואים שהסבתא שלהם קרובה יותר לנכדים האחרים שלה.

אבל תראי מה אני קוראת כאן - כתבת שקשה לך ללכת לטפל בנכדים. ישר הזדהיתי איתך והבנתי. גם עובדת וגם לטפל? באמת קשה. אבל מיד אחרי זה כתבת שאצל הנכדים האחרים, את אפילו הולכת לאספות הורים... זה לא קשה?

אם את מאד רוצה להיפגש איתם, אני מציעה להתגבר על הקושי ואת החצי שעה בשבוע שאת מבקשת שיבואו אלייך - תבואי את אליהם. אני בטוחה שאת מסוגלת לכך. זה יראה רצון טוב, שאת מוכנה להשקיע גם בהם.

ואל תשחדי ביום האישה בברלין. זה לא שוחד, ולא כיף גדול לבלות בברלין עם מישהו שלא מרגישים קרובים אליו. את רוצה ״לשחד״ אותה? תציעי לה שהיא תצא עם בנך לסופשבוע רומנטי, וישאירו את הנכדים אצלך.

 

[ערדושקה]

אני באמת לא "משחקת" משחקי יוקרה ואגו...

אבל ביקורים צריכים להיות הדדיים..ניסיתי מספר פעמים ליזום ביקור וזה לא הסתדר פעם הם בחוג, ופעם אצל חברים, ופעם הם בגינה ציבורית..הבנתי את הפואנטה
הבת שלי ממגיעה עם הנכדים אלי....ואני עושה בייבי סיטר אצלי בבית...
ואסיפת הורים כי אני גרה ממש ליד בית הספר...הילדים של ביתי מאוד קשורים אלי ...
&nbsp
כמובן ש"לשחד" נכתב במרכאות...מה שניסיתי לומר זה שיזמתי א מעט תרחישים שאולי יקרבו אותנו אחת לשנייה...
&nbsp
כלתי מעדיפה שההורים שלה ישמרו על הילדים וכן דווקא לפני שבועיים הצעתי ומימנתי
סופ"ש באמסטרדם והילדים היו אצל הוריה....אני מבינה שהיא יודעת שלא קל לי
הם יותר קטנים מהידים של הבת והטיפול בהם יותר פיזי...והיא מודעת לכך שיש לי בעיות גב שמונעות ממני להרים משאות כבדים בטוח שהיא מנסה ל להכביד עליי
והיא יותר רגועה כשהילדים אצל הוריה הם יותר רגילים אליהם [גרו אצלם שנתיים] בעבר
וזה בסדר מבחינתי...אבל לבוא סתם לבקר לפחות חצי שעה בשבוע..זה קשה?
אני אומרת בעצב רב שהקטנה בת השנתיים אני זרה עבורה אני לא יודעת אם היא בכלל מודעת שאני סבתא שלה...אם היא רואה אותי פעם במסםר חודשים...הגדול יותר נוהג אחרת הוא יודע שאני סבתא ואובת אותו אבל הוא יותר מחובר לסבא וסבתא ההורים של הכלה..

 

[הפוך עם ראש כפול]

כותבת לך בתוך כלה.
גם אני לא מאוד קרובה לחמותי ובחיים לא הייתי מעלה בדעתי לטוס איתה לברלין (!).
אין לנו ריב או מתחים או מחלוקות, באמת שהכול בסדר, אבל אנחנו לא קרובות וברור שזאת הבחירה שלי. ברמה האישית אני לא מתחברת אליה.
מה שכן, הילדים שלי הולכים לבקר אותה מדי יום שישי או שבת וזאת העזרה שלה אלינו - בן הזוג שלי מקפיץ את הילדים אליה אחה"צ (היא גרה במרחק של 10 דקות נסיעה מאיתנו) ומחזיר אותם בערב, אחרי שכבר אכלו ארוחת ערב אצלה. לנו זה נותן שעתיים-שלוש של התאווררות ומנוחה, לה זה נותן זמן איכות עם הנכדים בלי הצורך לארח את כולנו לארוחה וכו', שזה הרבה יותר קשה ומעייף ומאמץ. ולנכדים זה כיף כי הם מתפנקים.
לדעתי, אין טעם לנסות בכוח להתקרב אל הכלה. היא כנראה לא מאוד רוצה וזה בסדר. זכותה. אתן לא צריכות להיות חברות, מספיק שהיחסים יהיו חיוביים בכללותם.
את כן יכולה ליזום שיחה עם הבן, להסביר לו שכואב לך שאת לא רואה מספיק את הנכדים ומצד שני את מבינה שהם עסוקים בשעות אחר הצהריים. אגב, גם זה מאוד ברור ומוכר. זאת בדיוק הסיבה שהילדים שלי הולכים לחמותי בימי שישי, למרות שהיא בפנסיה והייתה יכולה לארח אותם בכל יום אחר. אבל הילדים שלי באמת עסוקים על בסיס יומיומי בחוגים ושיעורים וכו' (יותר גדולים מהנכדים שלך, אני מבינה) ויום שישי או שבת הם הימים הפנויים היחידים לשניהם.
חשוב שתנסו ביחד להגיע לאיזשהו פתרון, שיש איזשהו אחה"צ קבוע - אחת לשבוע, אחת לשבועיים - שאת לוקחת את הילדים ועושה איתם משהו. את יכולה לקחת אותם אלייך (או שיביאו אותם אלייך) ובינתיים בני הזוג ילכו קצת לבית קפה לבילוי זוגי, את יכולה לקחת אותם למשחקייה, את יכולה לקחת אותם לגן משחקים (אני לא יודעת בני כמה הם).
ההערות של הבן שלך מראות שגם לו אכפת מהנושא, וברור שלך אכפת. אז שבו ותגבשו יחד פתרון שיהיה מקובל על כולם.

 

[ערדושקה]

אין לי תלונות על מידת הקרבה ביננו...

היא צעירה ויותר מעניין לה לשוחח עם צעירות ונושאי שיחה על ילדים וכ"ו אינני יכולה באופן גורף לומר שאין ביננו משהו משותף לשוחח דווקא כן..בישולים למשל...
כשהיא באה אנחנו משוחחות על דא והא...
ואגב הנושא מועלה על ידי בני רק כשאני מעלה אותו....לי קיימת תחושה שזה לא עד כדי כך מפריע לו וכשאני מעלה את הנושא נוח לו להפיל עלי את האשמה...

 

[הפוך עם ראש כפול]

אז תצאי מהמקום הזה של מי מאשים את מי ומי אשם בעניין
ותקחי באופן יזום את השיחה למקום בונה, כלומר מה אפשר לשנות, איך אפשר לעשות אחרת. במשחק ההאשמות אפשר להמשיך לנצח וזה אף פעם לא יוביל לשום מקום. מפריע לך המצב? תעשי משהו כדי לשנות אותו.
אגב, את התחלת את הפוסט שלך בכך שכואב לך דווקא עניין היחסים בינך לבין הבן והכלה. את זה יהיה כנראה מאוד קשה לשנות. אבל לשנות את היחסים עם הנכדים זה בהחלט אפשרי, ואולי אם הבן ירגיש שאת לא באה ממקום של להתווכח שוב על מי אשם אלא ממקום מעשי ופרקטי, יהיה יותר שיתוף פעולה מצידו בעניין.
בכלל, לדעתי עדיף להניח לעבר ולהסתכל קדימה. מה זה משנה אם קלחת את הילדים או החלפתם להם חיתולים או לא (חמותי לא עשתה לא את זה ולא את זה, אגב). כל זה היה, נגמר, אי אפשר לשנות את זה ואין לזה שום חשיבות. מה שחשוב זה מה שיקרה מכאן והלאה, וכאן בהחלט יש לך אפשרות לשנות.

 

[ערדושקה]

עייפתי משיחות ולמרות זאת ולמרות שכואב לי...

אני נאלצת להפסיק לנסות ולהשלים עם המצב...ושוב בכאב.
אני חוששת שכך גם נכדיי יתנהגו בעתיד כלומר ריחוק ואי התעניניות...
&nbsp

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני לא מסכימה איתך אבל אין לי ספק שאם לא תעשי משהו
עכשיו כדי להתקרב לנכדים, אכן הם יהיו מרוחקים ממך כשיגדלו. ואין סיבה שלא יהיו מרוחקים.
אין שום סיבה לשיחות. כל מה שצריך לעשות זה לומר לבן - אני מאוד רוצה לבלות יותר עם הילדים שלך. בוא בבקשה נחשוב על אחה"צ אחד לשבוע בו אתה יכול להביא אותם אליי לשעה או שעתיים, ובזמן הזה תצא עם אשתך לבית קפה. אני אהיה איתם ואתם תבלו קצת זמן זוגי יחד.
לא צריך יותר מזה, ולא צריך להפוך את זה לעוד "שיחה". ישר ולעניין וזהו.
ומצד שני, את יכולה לא לעשות כלום ולהמשיך להתלונן שהמצב לא טוב ואז הוא בהחלט ימשיך כך.
אני מצטערת אם אני נשמעת לא אמפטית אבל זו לא הכוונה שלי. הכוונה שלי היא לומר שאפשר לעשות שינוי וחבל לוותר בכזו קלות מבלי לנסות.

 

[ערדושקה]

כפי שכבר כתבתי נעשו אין ספור שיחות...

אין ספור נסיונות....אין לזה המשכיות אחרי שיחה/ארוחה/ פעילות המצב חוזר לקדמותו...
אני חשה שפשוט אין רצון ...כשאין אינטרס משותף מן הסתם דברים לא זזים...
&nbsp
אני כל הזמן נוברת בעמקי נשמתי מדוע הבן כל כך קריר כלפי ומן הסתם כלתי רואה את ההתנהלות וגם היא בשלב מסויים החליטה לא לנסות לשכנע אותו...
&nbsp
&nbsp

 

[הפוך עם ראש כפול]

אוקיי, אבל זה שני דברים שונים לגמרי. את מערבבת בין עניין הבן
לבין עניין הנכדים.
אין לי מושג מה קרה בינך לבין הבן ובוודאי שאי אפשר לרדת לעומק העניין בפורום כזה.
אבל אם את רוצה לקדם את היחסים בינך לבין הנכדים, אז שוב - אין שום צורך בשיחות. להיפך, שיחות זה מיותר ומעיק. צריך דיבור קונקרטי, ישיר וברור:
"אני רוצה שנקבע יום בשבוע/יום בשבועיים שהנכדים אצלי לשעתיים ואתם תהנו לכם ותלכו לשתות קפה יחד. איזה יום יהיה לכם נוח להביא אותם אליי?"
זהו. לא יותר מזה. ואז להפוך את זה להרגל קבוע.

 

[הייתיאביבקיץ]

אגב, למה רק הכלה? הבן לא בתמונה?

אני מבינה שכלתך, שהיא אישה עובדת ואם לילדים קטנים - עייפה ועסוקה. ואת מעט שעות הפנאי, נוח ונעים לה להעביר עם חברות טובות או עם האמא שלה.

אבל מה עם הבן, האבא של הילדים? למה שהוא לא יבוא אלייך עם הילדים פעם בשבוע?

גם אם הוא עובד - הוא יכול. תאמיני לי. אפשר פעם בשבוע לצאת יותר מוקדם. אפשר בשישי בצהריים. שבת בבוקר.

 

[ערדושקה]

גם אני חושבת כך במציאות זה לא קורה...

מן הסתם זה לא ממש מטריד אותו....אולי הפכתי לאמא מבוגרת לא מעניינת ..ואולי בעצמי אני אשמה אולי בגלל שלא השתמשתי בסחיטה ריגשית שלעולם לא אעשה זאת על מנת לקבל יחס /ביקור...

 

[פרפרי אהבה]

נראה שדווקא שניכם מעוניינים להתקרב אחד לשני ופשוט לא יודעים

איך לעשות את זה. אולי שווה לעשות פעם אחת או יותר שיחה מלב אל לב. אפילו להעלות דברים מהעבר שאולי עדיין מפריעים בהווה ולנסות למצוא דרך שגם לך וגם להם יהיה מקום בתוך מערכת היחסים ויהיה לכולכם נעים ונוח.

 

[yeshpitaron]

ולזה אני מתכוונת וכתבתי לא פעם שהנכדים מהבנים

פחות קרובים.
תוהה אם זה בגין הסבתא שחשה לא נוח או לא רוצה או הכלה שמעוניינת להיות קרובה יותר לאימה.

 

[הייתיאביבקיץ]

לא... זה הציפיה שלכן מהכלה, ולא מהבן שלכן....

אל תצפו שהכלה תרים לכן טלפון, או תיסע אתכן לחו״ל, או תביא את הנכדים.

לבן שלכן יש טלפון? רגליים? שהוא יטלפן, שהוא יביא את הנכדים.

וככל שאתן מפילות את האשמה על הכלה, אתן רק מרחיקות אותה.


אגב - הרבה פעמים הכלות הן כן אלה שמביאות ושומרות על קשר. אבל זה לא אומר שאם הן לא עושות את זה - צריך להאשים אותן.

 

[הפוך עם ראש כפול]

לגמרי.

 

[בת האש]

 

[yeshpitaron]

ברור שיש גם לבן חלק בעניין כי כשבן רוצה יעשה הכל

כדי לשמור על קשר מאוזן ונכון אבל רוב הבנים אינם כאלה. יתכן שכך הם בנויים. בנות בנויות יותר לקשרים קרובים.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[t h e o n]

בסוף הכול תלוי בחינוך שקיבלו

בנות לא בנויות לפנות מהשולחן ולעזור יותר מבנים, כמו שהן לא בנויות יותר לקשרים קרובים מבנים, זה תוצאה של חינוך מגדרי...איך שתחנכו את הילדים שלכם זה מה שתקבלו.
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

אני לא מסכימה עם הקביעה הנחרצת שלך.

לא כל דבר הוא תוצאה של חינוך מגדרי. בנות, למשל, מתקדמות יותר מבנים מבחינת התפתחות השפה, בקהילות שונות עם יחס מגדרי שונה ובשפות שונות. ההבדל בין בנים לבנות הוא לא רק תוצאה של חינוך - ומאוד יכול להיות שגם מבחינת ה"בנויות לקשרים קרובים" יש הבדל מגדרי, אולי בתלות באיך מגדירים קשר קרוב. כלומר, יתכן שאפשר לחנך בן לבוא לבקר את ההורים שלו יום-יום, ואם מגדירים קשר קרוב לפי תכיפות הקשר, אפשר באמת להגיד שזה עניין של חינוך. אבל מה שהוא יעשה בזמן שהוא נמצא שם - למשל, אופי השיחות בינו לבין ההורים, או אורך השיחות, או הקשב שלו בזמן השיחות, או ההתעניינות שלו בצד השני בזמן השיחות, וכו' וכו' - לא ברור שהם נקבעים רק על ידי חינוך.