לשם שיינוי הפעם חמות כותבת...

doverv

New member
נראה לי שאת אוהבת לקטר

את רוצה לבנות יחסים את צריכה להתחיל לבנות צעד אחר צעדאתן שתיכן בניתן מערכת יחסים שעונה לרצונות של הבתאת רוצה קשר עם הילדאת רוצה את הנכדים של בנך אבל הם מ עייפים אותך לדברייך: "השתדלתי ללכת יותר ..אבל קשה לי .אני לא חשה בנוח באופן כללי ללכת לבתים אחרים אני חוזרת מהעבודה עייפה וכבר אין לי אנרגיות לבקר". אין לך כוח לילדים, את רוצה שהבן יביא אותם : "לפחות לחצי שעה לסבתא פעם בשבוע " כלומחר את כבר קובעת חצי שעה פעם בשבוע. את רוצה לבנות קשר עם הנכדים את תצטרכי להתחיל לבנות את הקשר לאט לאט. להגיע ל בקר, כמובן בתאום עם הכלה, לקחת אותם מפעם לפעם להצגות, סתם לפיצה וכו'. זה תהליך זה ידרוש זמן ומאמץ והשקעה. זה ידרוש גם שפתאום הבת שלך לא תוכל להגיע כל יום כדי לנוח אצלך בבית, את חושבת שהיא תסכים? פתאום היא לא תוכל לנוח אצלך כל יום אחרי הצהרייםכיי את הולכת לבלות עם הנכדים. אני לא חושבת שהיא תסכים לאיבוד הפריווילגיה. אם באמת את רוצה לבנות קשר עם הנכדים מהבן זה ידרוש ממך בניה של יחסים עקב לצד אגודל ולהגיע ליחסים שיענו על הרצונות והדרישות של כל הצדדים שלך, של הבן והכלה ושל הנכדים.
 

אמרלדה

Active member
כמו בכל דבר, מתחילים ב"מלאכותיות" ולאט לאט זה הופך טבעי

לכן אני מציעה לך לקבוע יום קבוע בשבוע שתבואי אליהם ותהיי עם הילדים.
תקבעי יחד עם הבן את השעה הנוחה. אולי יעדיפו אחרי העבודה כי כך זה יאפשר
להם להישאר יום בעבודה ולעשות שעות נוספות. אולי יעדיפו ערב כי זה יאפשר להם
לבלות. תני להם להחליט על המועד.

בנוסף, שימי לב: את עייפה אחרי העבודה, ברור לי. אבל על אף שאת לא צעירה, בנך וכלתך עייפים גם הם. הם גם עובדים וגם צריכים לרוץ אחרי הנכדים וגם לטפל בבית וגם להתייחס לקריירה ולמשפחה ולמשפחה המורחבת וכולי. זו תקופה לא קלה. בעיקרון, את יותר פנויה ויותר הגיוני שאת תגיעי אליהם. ההצעה שלי היא שתגיעי במונית אם את יכולה להרשות לעצמך. לא לבקש שיביאו אותך ולא לנסוע באוטובוס כי רק זה מעייף כהוגן. מונית. אם הוא יציע לך טרמפ בחזרה,יופי. אם לא כנראה שהוא עייף. חזרי במונית.

ברור שכך הילדים יגדלו מרוחקים ממך. וזה לגמרי תלוי בך. לכל עצה שקיבלת פה היתה לך תשובה.זה בסדר.גם אני חמות וגם אני נתקלת בקשיים כאלה ואחרים. רק אם השאלה היא מה לעשות, אז התשובה היא: לעשות. בהצלחה.
 
קראתי את דברייך ואני חושבת שאת צריכה לעשות עבודה עם עצמך

כי הזוג הנחמד ממש לא אשם בכך שלך יש כל מיני ציפיות ממערכות יחסים ושאת מרגישה שאם מערכת יחסים לא פועלת בדיוק לפי המודל שלך (כמו עם ביתך לדוגמא) - אז היא לא טובה. נשמע גם שאת עושה כל מיני פרשנויות אישיות שלך לסיטואציות: מי שלא חם אלייך "מפגין קרירות" ונחשב למרוחק. אבל יש גם אנשים שפשוט פחות זקוקים לקירבה, והפגנת רגשות מביכה אותם. זה לא אומר שהם לא שמחים שיש להם משפחה, הם פשוט פחות זקוקים לקשר האינטנסיבי.
לי נשמע שיש לך מערכת יחסים מצויינת עם בנך וכלתך, הם אדיבים, נחמדים וקרובים בדיוק במידה הנוחה להם (כנראה). אני מציעה לך לקבל את הדינמיקה של היחסים איתם כמות שהיא, לא להחליט שהיא לא טובה או לא מספיקה ולא לראות את הצורך הפחות שלהם בקשר אינטנסיבי כעלבון אישי.
יחד עם זאת, מאחר ואת מציינת שחסר לך קשר עם הנכדים, תעשי מידי פעם את המאמץ ותגיעי אליהם. מדברייך הבנתי שהם לא דוחים את ביקורייך וכי את מתקבלת שם ברצון. וגם אם זה לא מסתדר לך, את יכולה להיות יופי של סבתא עבור הנכדים הללו בביקורים שלהם או בבילויים מיוחדים איתם בחגים.
זה לא יהיה כמו הנכדים מהבת. זה יהיה אחר. לא פחות טוב או יותר טוב - פשוט אחר. ואחר זה בסדר גמור!
תפסיקי לחפש מה לא בסדר במערכת היחסים ותתחילי להינות מכך שהיא קיימת ועובדת. ואם הבן קצת מתלונן על אופי הקשר אל תקחי יותר מידי ללב, תגידי שאת נותנת כמה שאת מסוגלת, ובאמת עשי זאת.
 

נוסעת27

New member
אני מזהה הרבה צדקנות

את מתארת כל מני מצבים שאפשר לקרוא אותם לשתי פנים, ואת כמובן מציגה אותם מהצד שלך. לדוגמא- לא החלפתי חיתול/עזרתי/רחצתי. אבל זה כי הרגשתי שכלתי לא רוצה.
או שקשה לך ללכת ולשמור ולעזור, אבל מנגד- הולכת לאספות והרים של הנכדים האחרים.
איכשהו מרגיש לי מהטקסט שכתבת כמה דברים:
&nbsp
1. נראה לי שאת משליכה את מה שנדמה לך על כלתך ובנך, ובכלל לא בטוח שזה מה שהם חושבים. את מרחיקה את עצמך מהם כי החלטת שהם לא רוצים בנוכחותך/עזרתך. מצד שני- בנך לא אחת הטיח בך שהוא זקוק לך יותר כסבתא ופחות כבנק. מתלונן על הקיפוח שהוא חש מול אחותו. אז כל המחשבות/תחושות שלך לא רלוונטיות. הם כן רוצים בקרבתך ועזרתך ובנך מבטא זאת במילים גם אם לא בלהקרין לך את התחושה שאת חושבת שאת צריכה להרגיש.
&nbsp
2. נדמה שיש כאן חוסר לקיחת אחריות מסויים. את כן נשמעת מודעת במה שאת מתארת. אבל קצת מתרצת את חוסר הקירבה שלך לנכדייך מול הקירבה לנכדים האחרים. אז נכון שביתך התנהלה יותר כרצונך ובאה אלייך הרבה יותר, מה שמעודד את הקירבה. אבל לא ייתכן שהקשר לנכדים יתקיים אך ורק בתנאים שלך. לכל זוג יש חיים משלו, דרישות בעבודה וכד' ובהחלט ייתכן שלבנך ואשתו הרבה יותר בעייתי פיזית להגיע אלייך מאשר לביתך, בדיוק כמו שלך פחות נוח להגיע אליהם. אז את יכולה למשל להחליט שפעם אחת בשבוע (או פעם בשבועיים) את באה אליהם ושומרת על הילדים בזמן שהם בסידורים. אני בטוחה שבנך ישמח לבוא לאסוף אותך כדי שתיהי איתם וגם בשמחה יחיזיר אותך הבייתה.
&nbsp
3. מדיניות ה "אני לא צריכה עזרה כזאת אני" היא מדיניות מוכרת. גם סבתא שלי כזאת. אגלה לך סוד- זה לא גורם לאף אחד להעריך אותך יותר. להיפך. זה מקשה על מי שרוצה להטיב איתך. טיפ ממני, שסבתי היקרה בת ה 84 רק מונעת מעצמה קירבה למשפחתה מרוב ההקפדה על "אל תעשו למעני כלום אני יכולה לבד".
&nbsp
ועצה קטנה- תפסיקי לצפות שבנך יהיה כמו ביתך. הוא יותר מופנם לדבריים ונשמע שגם אשתו. תפסיקי לצפות שהוא ינהג כמוה, הם לא אותו אדם ואם את רוצה באמת להיות קרובה יותר אליו, לכלתך ולילדייך תתחילי קצת להתאים את עצמך אליהם. נשמע שהוא תמיד יהיה שם בשבילך, אכפת לו מהקשר שלך עם הילדים. כנראה הוא פשוט פחות יכול לעשות הכל בתנאים שלך. או שתקבלי את זה ותתגמשי יותר, או שתתבצרי בעמדתך והדברים יישארו כמו שהם.
 

ערדושקה

New member
אני מודה לכל המגיבים..

קראתי ,סיננתי, הפנמתי, וחלק מהעצות אקח לתשומת ליבי....תודה
 

mykal

New member
שיהיה לך בהצלחה,

אני בטוחה שרצון טוב, והתכוננות נכונה,
תוכלי לשנות אפילו בהתתחלה במעט ובתצמח ותגדל בהמשך.
 
מבינה לליבך, אך גם אצלינו אותו דבר...

יכול להיות, זה המצב, זה דרכו של העולם...
בתור כלה - יותר קל לי לפנות לאמא, מאשר לחמותי. חמותי לא עשתה שום דבר רע, חלילה, אבל אני לא מרגישה בנוח אצלה...
כך היה תמיד, גם בהריון לא הרגשתי נוח כי זה דבר אינוימי. כשהילדים נולדו, כשאמא שלי נתנה לי עיצות, הרגשתי שהיא עוזרת, וכשחמותי - שהיא מבקרת
. אמא שלי יכלה לעבור בחנות ולראות משהו חמוד, או שהילדים שלי אוהבים, במבצע ופשוט להביא לי. חמותי לא ידעה מה המידה של הבגדים, איזה צעצוע אהוב שלהם. (היא גם הביאה פעם בגדים של בנות וניסתה לשכנע אותי שזה של בנים, אבל זה היה פאשלה, קוריוז
).
גם עכשיו אני נעזרת המון בהורים שלי, הם אצלי פעמיים בשבוע לפגוש את הילדים מבית ספר, אבא מסיע לחוגים באופן קבוע. ובחמים שלי אני נעזרת רק כשנתקעים - חולים, תקלות רכב וכו'. בזמנו ביקשתי גם מחמים עזרה דומה (בהסעות), אבל זה לא הסתדר...
אני דווקא להיפך מכלתך, לא אוהבת לארח ולא מרגישה בנוח כשחמתי באה לביקור, אבל אנחנו משתדלים לבוא אליהם. גם חמתי לא אוהבת לנסוע אלינו ולהתקע בפקקים. כשהילדים היו קטנים, כל פעם שהיינו צריכים בייביסיטר - תמיד היינו מביאים את הילדים אליה. (גם עכשיו, אבל פחות צריכים). בעלי היה אצל אמא שלו הרבה כשהוא היה נשאר עם התינוק לבד (לרוב, ראשון)...
עם הילדים של גיסותיי, לדעתי, יש יותר קרבה, ההורים עוזרים הרבה יותר ביום-יום.
חמותי נוהגת להזמין כל יום שישי לקבלת שבת, ואנחנו מתיצבים (בזמנו נאמר שנוכחות חובה!). גם לה כבר קשה לארח. היתה תקופה שניסינו לעזור לה עם הבישולים (אני הכלה ושתי בנותיה) ולהביא מהבית, אבל לא צלח... עכשיו היא הרבה פעמים פשוט מזמינה מוכן לשבת. אני מודעת שזה עול כלכלי... אבל אני מרגישה שזה הגורם המקשר בין הילדים שלי לבין חמותי.
 

yeshpitaron

New member
אז שוב, מאחר שהכלה מטפלת עיקרית של הילדים

(רובן) יוצא שהנכדים קשורים יותר לצד של האם. באופן טבעי כל אחד מושך לצד שלו בלי כוונות רעות. התוצאה כאמור, נכדים של הבן קשורים לצד של הכלה יותר.

גם אם אין זה מתוך כוונות רעות, הנכדים קשורים לצד האחר. לא פעם החמות הפגועה לא מתלוננת כדי לא "לקלקל" זוגיות או "להפסיד", "לשרוף" את הגשרים והקשר עם הנכדים , אך מרגישה רע עם זה.

שוב ,תלוי בלא מעט כימיה, פתיחות של שני הצדדים, הבן, הקרבה הגאוגרפית וגם, החינוך או הקרבה לאם. זאת אומרת ככל שהכלה קרובה לאימא יותר, תושפע מעצותיה. (יש הורים עוקפים...).

בהלך כל חיי גם ככלה וגם כחמות, לא קראתי ולא שמעתי אף כלה שמצהירה על הערכה או אהבה אמתית (לא במקום האם) של החמות . במקרה הטוב כאמור, מכבדת עד מאוד וגם זה בסדר גמור. כלומר, זה טבע העולם?



אגב, מכירה כלות "שמענישות" את החמות אחרי הנשואים או בגין טינה כלפיה ולא מאפשרות לבעל להגיע אליה אלא כשהיא מאפשרת או מנדה ממנה את הנכדים. חברתי לשעבר עשתה זאת. בעלה לא היה בחתונה של אחיו משום שלא סבלה את משפחתו. הוא שמע לה. כמה עצוב!!!!!! הבעל לא בסדר? אוקיי אבל האישה גם.
 
את כל הזמן מנסה למצוא את המסקנה הזו בכל פוסט של כל כותב כאן
והנה אני יכולה לספר לך שאני בתור ילדה הייתי קשורה הרבה יותר ואהבתי הרבה יותר את ההורים של אבא שלי, למרות שהם בכלל לא גרו קרוב אלינו, והיינו פוגשים אותם אחת לשבועיים-שלושה בשבתות. אבל האופי שלהם היה כזה שאפשר לי להתקרב אליהם יותר בתור ילדה קטנה. וזה למרות שההורים של אמי גרו במרחק 10 דקות הליכה מאיתנו, וסבתא שלי מצד אמי עזרה לאמי המון כשהיינו קטנים.
רק אחרי שנפטרו הסבים מצד אבי התחלתי להתקרב יותר להורי אימי.
אז הנה ההוכחה ההפוכה.
בחיי שאני לא מצליחה להבין למה את משקיע כל כך הרבה אנרגיות בלמצוא עוד ועוד הוכחות לכך שכל הכלות לא בסדר ותמיד הכלות ימשכו לצד שלהן וכו' וכו' וכו'.
 

yeshpitaron

New member
אני לא מוציאה אנרגיה ולא וגם

הדגשתי נדמה לי שזה לאו דווקא מתוך רוע אלא מצורך טבעי להרגיש שייכות לצד שלך. אני כותבת כמעט בכל פוסט כי אני מאמינה בזה ובכל פעם שאני רואה במציאות שלי, או קוראת כאן על כלה שיש לה בעיה עם חמותה שבאה לבקר (כמו זו שקראתי כאן והיא כותבת בפירוש שהוריה באים זה בסדר אבל חמותה לא למרות שלא עשתה שום דבר רע) או חמות שכותבת שהיא קשורה יותר לילדים של ביתה, אני מבינה מחדש שהמסקנות שלי הן עובדות וכל מה שחריג, חריג.

גם אני אגב כילדה הייתי קשורה מאוד לסבתי מצד אבי ולדודות שלי מצד אבי (אנחנו איתם בקשר מאוד הדוק עד היום כולל ילדיהם) ואימי התחרפנה מזה. מאוד ניסתה לעצור אותנו וכשהתבגרנו לא עזר לה אבל הוריה היו מרחק נסיעה של לא מעט זמן ואולי לכן.

אז אולי את ואני חריגות. אולי יש עוד אבל כמה כאלה יש? אני לא רוצה שיהיו יותר וזה באמת לא מעניין מי יותר. באמת יש לי עבודה ואני לומדת ויש לי משפחה גדולה מאוד וחברים בלי סוף ובעל שמבלה איתו בלי הפסקה אבל נכדים זה נכדים והייתי רוצה לנרמל את היחסים עם כלתי באופן שכזה שאם פעם בשבוע שבועיים, אם הם באים לארוחה בשבת, שיתנו לי ליהנות מנוכחותם. לא מעניין לי כמה תלך להוריה השלמתי והפנמתי וציינתי רק עובדות.

שוב מבהירה, לא בהכרח מתוך רוע אלא רצון למשוך לצד שלה באופן טבעי. בנים ולדעתי זה מבנה אישיותם, לא מתעניינים בזה כל כך.
 
את מתייחסת לפורום הזה כאילו הוא מדגם מייצג, כשבפועל הוא מדגם
מאוד מוטה. מלכתחילה ייכנסו לכאן חמיות וכלות שיש להן קשיים במערכת היחסים הזו, ולא כלות וחמיות שמסתדרות נהדר. לכן זה מה שבעיקר תמצאי כאן, ואז נדמה לך שכך זה בכל מקום. וזה לא. אני רואה את זה גם במשפחה שלי.
את מגיעה ממקום של מערכת יחסים מאוד מקולקלת (ותרצי או לא, גם לך יש חלק בזה, כי בכל מערכת יחסים יש תמיד שני צדדים. תמיד), ובמקום לקחת את העצות שקבלת כאן יותר מפעם אחת, את ממשיכה לחפש צידוקים לתפיסת העולם שלך, שהיא לא בהכרח נכונה, עד כדי כך שלפעמים את קוראת בפוסטים של אחרים דברים שמלכתחילה לא היו שם.
מאוד חבל לי עלייך, כי אין לי ספק שזו הדרך להבטיח התקבעות של כל מה שמציק לך.
 

yeshpitaron

New member
עם חלק מהדברים אני מבינה ומצדיקה כמו למשל

שאני לא פטורה מחלקי בכל מערכת יחסים אבל אני כותבת את מה שאני רואה כאן וגם מחוץ לפורום. מה שלא הבנתי שכתבת: "עד כדי כך שלפעמים את קוראת בפוסטים של אחרים דברים שמלכתחילה לא היו שם.". (אינני הוזה אולי פרט שלא הבנתי).
הפורום בגדול עם המציאות בחוץ נותנות פרספקטיבה למה שקורה בדרך כלל.

מלבד זאת זו דעתי. למי שרוצה לנמק ולנסות לשנותה אשמח ומי שכועס עלי בגין כתיבתי אין לי מה להגיב , מצטערת.
 
לא עשיתי קונספיראציה ולא מענישה

זה טבעי לי להרגיש נוח מול אמי, ולא נוח לי מול חמותי. להזכירך, בחרתי בבעלי והתחתנתי איתו ולא עם אמו. אז בשבילי היא די אישה זרה... אנחנו גם חושבות שונה על כל מיני דברים, דור אחר, מנטליות אחרת.
כשאמא שלי היתה באה אחרי הלידה, הייתי פותחת את הדלת בחולצה מלאת גרפסים, אומרת לה "יופי, הנה לך החבילה" והלכתי לישון. וכשחמותי היתה באה - הרגשתי שאני צריכה לארח, להגיש קפה ועוגה, לשוחח (ובטח שזה לא נאה שהיא תראה אותי לא מסורקת או מסודרת!) אחרי הביקור שלה תמיד הייתי תשושה... לא הגבלתי אותה במספר הביקורים, אבל הביקורים היו די מטוחים. ד.א. גם היא לא כל כך אוהבת לנסוע לבית שלנו, תמיד מתלוננת על פקקים.
אמרתי - אני לא אוהבת לארח, לא אמרתי שאני לא אוהבת שחמותי באה... פעם אחת באמת עשיתי טעות חמורה איך שלא הזמנתי אותה. אחר כך ביקשתי סליחה. מספר פעמים. היא לא סלחה. מה אני יכולה לעשות? אין לי איך לשנות את העבר...
אמרתי - בהתחלה ביקשנו עזרה של החמים, זה לא הסתדר - הימים שביקשתי היו תפוסים להם והם לא מצאו לנכון להתגמש. או, למשל, שיעור התעמלות היה יותר חשוב לחמותי מאשר לעזור לי לטפל בילד חולה, כדי שאני לא אפסיד יום עבודה. אלה בחירות שלהם. זכותם. לא נעלבת, מקבלת (באמת! כמעט... אני מקווה
). יודעת, שאי-אפשר לבנות עליהם. פונה רק כשאין לי פתרון אחר, וגם אז לא תמיד נענית בחיוב.
חוץ מזה, חמותי באמת אדם חולה, היתה חולה מאד בשנים שהילדים שלי היו קטנים. אז באמת שלא יכלה לעזור לנו פיזית עם הילדים. באנו אליה מדי שבוע, אבל אולי גם בגלל זה נוצר לה ולילדים הוואי די רישמי ולא זורם...
אכן, בעלי מרגיש פחות נוח בנוחכות אמי, מאשר אני. אבל אלה גם ילדים שלו, קריא גם הוא נעזר בעזרת חמיו באופן אינטנסיבי, הם באים כדי לצמצם במספר פעמים שאנחנו משלמים למטפלת.
 

yeshpitaron

New member
למרות הכל היא אם בעלך!! בכל זאת

הוא מי שהוא בזכות החלקים והחינוך שהטמיעו בו הוריו. והיא לא עשתה לך שום רע שמגיע לה להראות זרה בעינייך לאחר שנתנה לך ברכתה להיות אשת בנה. לפעמים חברים טובים אנחנו רואים בהם כאחים...רק לא לשכוח את העובדה שגם לא התחתן עם הצד שלך ולא עם אמך או איש ממשפחתך.
&nbsp
לפי כתיבתך, כמו לא מעט כלות, את מעדיפה את הצד שלך ורואה את חמותך זרה אם בכלל...
אם כלה אומרת לחמותה אחרי נישואיה לבנה שהיא זרה למרות שהכל בסדר, לי זה עצוב
&nbsp
גם אני לא התחתנתי עם משפחתו ועם הוריו של בעלי אבל הראיה שלי שונה הייתה משלך, מאחר שהם חלק מחיי בעלי אוטומטית הרגשתי משפחה ביום הראשון שנכנסתי אליהם. הוזמנו לאירועי משפחתי המורחבת, לחגיגות ילדיי, חגים ונסיעות וגם התארחו לא פעם אצל הוריי כנ"ל הצד שלי. ואת יודעת מה? אני לא אוהבת לארח אבל את שני הצדדים באותה מידה כמעט וכשרציתי, אירחתי בדיוק כפי שאירחתי את משפחתי. נכון, עם הורי היה לי יותר נוח אבל עם חמי וחמותי היה לי לא פחות כיף. (גם חמותי גדולה ממני בשנים ויש פער דורות ועדות) ועל כך ראויים לכל הכבוד (אני לא מתכוונת לכל החמיות החריגות שהן ממש רעות שלא מקבלות את הכלה וכו') מאמינה שבעלי שמח והעריך בשל הזכות הזו שהענקתי לו. כמובן שאם חמותי הייתה מרועשת או עושה לי עוול הייתי מתנהגת אחרת ומיד ביום הראשון שידעתי שהיא חמותי גם ידעתי שהיא משפחה. והיא הייתה שונה מנטלית....
&nbsp
לא חובה להיות חברה של החמות. מומלץ לכבד אדם שמכבד אותך...
&nbsp
כתבת על המנטליות. הרי אותה מנטליות יש גם לבן שלה... אני שמה לב לתנועות ולתגובות ולחשיבה של הבן שלי. בדיוק כמו שלי ושל בעלי. כאילו קורצנו מאותו חומר :)...
&nbsp
לגבי הנוחיות אחרי הלידה אפשר להבין. אני עם אימי לא הייתי מסוגלת להרגיש נוח אז ברור שעם חמותי לא, אבל לא חושבת שזה קשור לזרות ואת מבינה שאת כותבת הייתי צריכה להכין לה ולארח, שזה הרצון שלך ולא בטוח שזה הרצון שלה? ואם תראה אותך לא מסורקת? מה היא יכולה לעשות? .
&nbsp
לא כולם אוהבים לארח, גם אני תשושה אחרי שיש לי אורחים, אבל ממשיכה לארח כי אני אוהבת ומכבדת את האנשים שאני מזמינה...
&nbsp
אם חמותך לא אוהבת לנסוע לביתכם, אולי תפטרו זאת על ידי שאתם תבואו? סתם חשבתי על זה.
&nbsp
לא כתבת מה הסיפור שלא הזמנת ולמה לא סלחה (אני בדעה שאדם מתנצל צריך לדעת לסלוח לו..לכן לא אתייחס לעניין...
&nbsp
לגבי המשמורת. אינני יודעת מה ביניכם. האם את נותנת להם הרגשה שהם ברירת מחדל? אולי הם מרגישים את זה שאת מתייחסת אליהם ומרגישה זרה כלפיהם ועל כן לא מתאמצים ומעדיפים להניח לך להתמודד עם הצד שלך שמקבל יותר? אני אומרת תמיד: מי שמקבל יותר, נותן יותר. יד רוחצת יד.
&nbsp
הנה את מבינה שהייתה חולה אבל זו לא סיבה לנהוג בהם איפה ואיפה בטח כשהיא חולה.
 
את מדהימה, את יודעת...

כל דבר שרשמתי הצלחת להפוך על ראשו! כל הסבר וטענה הצלחת לעוות...
 

yeshpitaron

New member
לא ניסיתי, אין לי נגדך ולא מכירה אותך אישית פשוט לקחתי את

הדברים שכתבת כלשונם.
&nbsp
את כותבת במפורש שחמותך לא עשתה לך שום דבר רע אבל את לא מרגישה נוח אצלה. "חמותי לא עשתה שום דבר רע, חלילה, אבל אני לא מרגישה בנוח אצלה...". לא נגעתי. אני רק שואלת למה? אל לך להיפגע, סתם מנסה לפרש משפט כזה למשל, תוהה מה יכול להביא אדם לא להרגיש נוח במחיצת משהו שלא עשה לו רע???
&nbsp
השערה: או שכן יש לך מחשבות לא טובות כלפיה או שהיא כן עשתה לך משהו רע או שאת לא מסוגלת להתחבר עם אנשים שאינם קרובים אלייך (שוב, אני סתם מנסה שהרי איני מכירה אותך).
&nbsp
את כותבת: "כשאמא שלי נתנה לי עיצות, הרגשתי שהיא עוזרת, וכשחמותי - שהיא מבקרת". מה זה אומר? פשוט, את סתם לא אוהבת את חמותך ויש לך על חמיות סטיגמה. או אולי אוהבת אבל לא רואה אותה באור חיובי בדעותיה....
&nbsp
אולי את חושבת שהיא לא מספיק חכמה כמו אימא או מאיימת באופן כלשהו? אולי חינכו אותנו לחשוב שאימא זה אימא וכל מה שתעשה מעולה וחמות זו חמות וכל מה שתעשה זה רע?
&nbsp
בתחילת הפוסט את כותבת שזה דרכו של העולם. כלומר, הכל נכון כל מה שכתבתי אבל דרכו של העולם. אז ממש ממש לא!!! אילו יכולתי הייתי מראה לך משפחות יפות אחרות. קרובות מאוד אלי וגם רחוקות. אני לצערי לא אחת מהם. עדין מנסה לשנות.
&nbsp
אבל אני מוחה ואין זה דרכו של העולם בוודאי לא בעולם המתקדם שלנו לחשוב שחמות וצד הבעל פחות נוחים או פחות שייכים. אין זה דרכו של העולם לחשוב שרק של הכלה הם ההורים המתאימים להיות הסבים. אני לא נגעתי אבל את מתארת מצב של השלמה והבנה לצד שלך ומביאה את הצד של חמותך כמצב נתון בלי לבדוק איך זה קורה ואיך הם מרגישים שם.
&nbsp
דרכו של העולם להשפיע בחינוך, בחברה, בתפיסה האישית שלנו. אף אחד לא ברא את החמות או משפחתה חשובים פחות מלכתחילה. אף אחד לא גרם מלכתחילה להורים של כלות להיות בסדר עדיפות. אנחנו בני אדם וזה בידינו. אם כבר, הטבע של העולם ברא את הילד/ה להיות קשור להוריו יותר אלא שיש לנו גם האופי שלנו כבני אדם והטבע הזה מביא אותנו להבין את זאת ולהיות אנשים שמנסים לפחות לאזן, להבין אחרים, להיות קשובים ככל האפשר.. (אם מגיע לצד מסוים ....).
 
גם טרולים מוצלחים מתחילים לעצבן. אני מציעה להחליף דמות

זה התחיל מצחיק, ובאמת מעורר כאן דיונים סוערים, אבל מתחיל לחזור על עצמו
 

yeshpitaron

New member
לא הבנתי מה כואב לך שאני כותבת דברים שאינם מקובלים עלייך?

האם הפורום מיועד רק למי שמתנחמד? מי שקשה לו שלא יקרה. שידלג. רואה שמתחיל להפריע לך שחושפים מה שקשה לך לקבל? למי קראת טרול? מנין את מכירה אותי בכלל? והאם הפורום מיועד לכלות שלא מסוגלות לקבל ביקורת?
&nbsp
אכתוב כמה שאוכל כל עוד יאפשרו לי. אלה דעותיי. זכותי להביעם. את קיללת. לא אני. את כתבת מתוך רוע ואני ממקום מפריע אז מי טרול??????
 
לא כואב לי. אבל חוזר על עצמו

לא משנה מה כותבים, יש לך פזמון אחד

אתן אוהבות את אמא שלכן יותר ממה שאתן אוהבות אותי
אתן מסיתות את הבנים שלנו ושולטות בהם
אני נורא מתאמצת ואתן לא


אין לי מושג אם את באמת טרול או לא.
אבל אם לא - אז חבל. כי זה אומר שמשהו מפריע לך, אבל את לא מנסה להבין איך אחרים רואים את הדברים ונשארת בגישה שלך.
מה שאומר - שינוי לא יקרה.
 
למעלה