לשם שיינוי הפעם חמות כותבת...

[ערדושקה]

צודק..

 

[חייבתלהגיב]

לא הבנתי משהו בסיפור.

אם את מזמינה אותם אלייך והם לא באים, למה הבן שלך מתלונן שהילדים של הבת יותר אצלך? הרי התשובה היא שהוא לא מביא את הילדים אלייך והיא כן, לא?

 

[ערדושקה]

כשאני מזמינה לארוחות משפחתיות ושישי חג הם באים

אבל לעיתים הוא ממלמל מתחת לאף שהילדים של בתי כל הזמן אצלי ולכן אין לי זמן לבוא אליהם..וזה ממש לא נכון אין לי בעייה לומר לביתי שהיום למשל אני אצל הבן היא תבין ואין עם זה בעייה....

 

[חייבתלהגיב]

אבל אם הקושי שלך הוא בלבוא לאחרים,

ואת רוצה שהם יבואו אלייך - למה את לא אומרת לו פשוט, שאם הוא רוצה תשמחי לארח גם את הילדים שלו בבית שלך? אם הבנתי נכון, את מתלוננת שהם לא באים אלייך במהלך השבוע, והוא מתלונן שהילדים של הבת שלך רואים אותך יותר - אבל שתי הבעיות תיפתרנה אם הוא יבוא עם הילדים גם באמצע השבוע, לא? או שהמטרה שלו היא שתעשי בייביסיטר לילדים בבית שלו, כשההורים לא שם, וזה מה שמפריע לו?
שוב, התאור פשוט לא לגמרי ברור לי.

כמו כן, אם קשה לך להשגיח על הילדים שלו לבד כי הם קטנים, את יכולה להגיד לו את זה, אבל שתשמחי לארח אותם עם הילדים. לא יודעת בני כמה הילדים של הבת, אבל אם הם כבר גדולים למדי, זה עדיין הגיוני שבגיל צעיר יותר יכולת לרוץ אחרי הילדים של הבת, ועכשיו קשה לך לרוץ אחרי הילדים של הבן. אבל אם הילדים של הבת לא גדולים, אולי לא כדאי שתגידי את זה, כי אז הוא עלול להגיד למה על הילדים של הבת כן יכולת להשגיח ועל שלי לא?

 

[ערדושקה]

הבנת אותי ממש נכון....

נכדי של הבת כבר גדולים ואני לא צריכה להרים אותם או לטפל בהם...
&nbsp
בתכלס נראה לי שזה תירוץ של הבן ופשוט לא בא לו לבוא אלי או לא מספיק חשוב לבוא סתם לביקור...
&nbsp
ואולי זה שכרי כי גם אני נהגתי כך כלפי אימי שהילדים גדלו כבר לא הלכתי אתם לסבתא והם ממש לא רצו ללכת וגם כשהייתה אצלי תמיד הביכה אותם בכל מיני הערות
ושאלות ....אני למדתי לקח מהתנהגותה של אימי ז"ל ומאוד משתדלת לא להיות ביקורתית, בעצם אני בכלל לא בקורתית ולא מחטטת שואלת מה נשמע באופן כללי...
ולא מתערבת בחיים ובהחלטות שלהם..היכן שאינני נדרשת להתערב אני לא מתערבת..
&nbsp
הסברתי גם לכלתי וגם לבני שבעבר שבריאותי הייתה יותר טובה לא הייתה בעייה אבל בשנים האחרונות שאני סובלת מאוד מכאבי גב ורגליים אחרי יום עבודה הכי נוח לי להגיע הבייתה ולא להסתובב עם משהו לא חשוב או נדרש...בפרט שני לא נוהגת
כשאני שואלת את כלתי למה היא מרימה טלפון מידי פעם היא אומרת שגם לאמא שלה היא לא מרימה טלפון ככה סתם לדבר....
הרמתי ידיים כבר לא שואלת ולא מפצירה......אבל לא טוב לי עם המצב שנוצר
כאילו אם אני לא יוזמת משהו הם מצדם לא יבואו ולא יתקשרו..

 

[חייבתלהגיב]

למה שכלתך תרים טלפון?

הבן שלך הוא זה שצריך להרים טלפון, לא כלתך. בעלה של הבת שלך כן מרים אלייך טלפון?

ושוב, אם הבן שלך מתלונן שאת לא רואה את הנכדים, תגידי לו שתשמחי אם הוא יבוא איתם במהלך השבוע. בעלי באמת הולך לאמא שלו עם הילדות, לפעמים באמת באופן קבוע פעם בשבוע (ספציפית עכשיו לא כי לא מסתדר מבחינת החוגים שלהן, אבל תקופות ארוכות שכן).

 

[ערדושקה]

צודקת....

 

[הפוך עם ראש כפול]

 

[yeshpitaron]

לאחותי שלוש כלות וכולן מתקשרות לפחות פעם בשבוע

הן עושות יחד סדנאות ומגיעות ללא הבנים והבנים בצד. יש לי חברה שמתלוננת על חמותה ללא סוף (בת 42) וחברה שלא מפסיקה לשבח את החמות ואף יוצאת איתה לשופינג.
&nbsp
כשאחותי מארגנת משהו כולם מתייצבים כולל בנים ובנות וכלות וחתנים...
&nbsp
אז קשור למבנה האישיות ולכימיה בין כלה לחמות. אין חוקים כנראה.

 

[חייבתלהגיב]

ומה את מנסה להגיד בזה?

אף אחד פה לא אמר שלכלה אסור להתקשר אם היא רוצה. אלא רק שהציפייה שהיא תתקשר לא מבוססת על כלום, כי זה לא איזה משהו שהוא חלק מ״תפקיד״ הכלה.

 

[yeshpitaron]

רציתי להגיד שזה קשור למבנה האישיות ולכימיה

בין שני אנשים. גם רצון כמובן.
ברור שאין זה חלק מהתפקיד ונתתי דוגמה לקשרים שונים הבעיה מתחילה כשאחד רוצה קשר קצת יותר (ולא משנה מי) והאחר לא או פחות.

 

[חייבתלהגיב]

נראה לי שחלק גדול מהבעייה הוא ציפיות לא ריאליות.

וחשוב לוותר על הציפיות האלה.

 

[yeshpitaron]

יתכן ואני למדתי להוריד (לא ממש מצליח אבל מנסה צפיות

וזה קצת פחות מפריע. ברור שהייתי רוצה יחסים קרובים וחופשיים יותר אבל זה מה יש ועל כן לקחתי את התנהלות חיי כעדיפות ראשונה עלה ראשונה (לא לפני הנכדים... וקל לי יותר.

 

[הייתיאביבקיץ]

אז אולי צריך לחכות קצת, שהילדים קצת יגדלו

עם פעוטות, באמת קשה. פיסית.

תמשיכי להיפגש מפעם לפעם, ארוחות שבת חג.

בכל ביקור כזה, תציעי לנכדים לשחק איתך. קלפים, פאזל, משהו. או תקריאי להם סיפור.

זה מספיק בשביל שהנכדים יכירו אותך, ויידעו שאת סבתא שאפשר ליהנות איתה.

ככל שיעבור הזמן - משך הפעילות שלך איתם יגדל.

ובאמת אל תצפי מכלתך להרים טלפון. היחסים ביניכם לא משהו, את לא מרגישה נוח בחברתה, למה לצפות ממנה להתנהגות של חברה טובה? את מעמידה רף ציפיות גבוה, ואז נפגעת. חבל.

 

[ayaht]

מנסיון אישי שלי, אם יש קושי פיזי, פשוט להגיד

את מה שאת מרגישה, ומה קשה לך, רק את יודעת.

אם לא תגידי, לא ידעו איך להתחשב בך.

המצב של כולנו משתנה עם השנים.

פעם יכולת לטפל בילדים קטנים יותר בקלות.
להרים, לרוץ אחריהם, לבוא עד אליהם.
היום כבר לא.

בלי דרמות גדולות, פשוט להגיד ולהסביר שזה המצב.
אני מאמינה שבנך וכלתך יבינו אם תסבירי.
זה גם פותר המון כעסים חבויים ומרמור לא מוצדק אם היו כאלה.

 

[ערדושקה]

אמרתי הם גם רואים את הקושי שלי...

כשהם באים אני לא יכולה כבר להרים את הקטנטונת בת השנתיים אני הולכת כפופה מעט התנועות שלי כבר לא נמרצות וזריזות כמו לפני שנים ......
אין בי כעסים..יש בי אכזבה...

 

[mykal]

אני גם חמות,

אז כמה דברים ושאלה בסוף.
1)את מרגישה ריחוק, ואת מרגישה קנאה, מצד הבן שלך,
ביחס לבת--הציעו לך שיחה, אני מציעה שיחה עם מישהו מתוך ניטרלי,
ולומר באופן גלוי את המילה קנאה, לא לפחד, כשמשחררים את "השדים" שמחביאים כל הזמן, קל יותר לחולל שינוי.
2)יש כמה עובדות שאת ממעיטה בערכם--וחבל, כי אז התסכול גדול יותר,
והם: 1)אמרת שהבן הזה היה מאז ומתמיד מרוחק יותר מופנם יותר--אז בעצם לא חל שינוי, והכלה הצטרפה למערכת קיימת.
2)את טוענת שיש קשר ושאת מזמינה הם באים וזה נחמד.
3)את אומרת שכשאת צריכה עזרה הם נרתמים ברצון,
4)יש לך שיחות נעימות ונחמדות ונושאים משותפים עם הכלה.
כל אלה נקודות חיוביות מאוד ושווה לראות את חצי הכוס המלאה.
הדבר יחיד שמעיב, זה הריחוק מהנכדים, אז את זה תתקני מצידך גם אם זהתובע השקעה יותר מהרגיל. מיד מהעבודה "תקפצי לשם" כן תביאי פעם פיצה, ופעם משחק, כן דרך זה הילדים יכירו ויוצר קשר.
אל תצפי שמישהוא יעשה את זה--תעשי את. הילדים יגדלו תוכלי לדבר ולהתענין בטלפון, והם יוכלו להגיע לבד.
ככה בשינוי קטן דברים יכולים להשתנות.

ושאלה--הילדים של ביתך קשורים לסבא/סבתא מצד החתן?

 

[ערדושקה]

אני לא חושבכת קיימת קנאה מצד בני כלפי אחותו...

אודה ואתוודה לדעתי זה תרוץ...
ונכון בני גם בתור ילד היה מופנם לא שיתף רק שנים רבותצ אחרי שהשתחרר שיתף אותי למשל במה שעבר עליו בצבא לא רצה להדאיג אותי מן הסתם ...
הוא ילד טוב אבל לא קרוב כזה ולא משתף כזה ואולי זה אופיני יותר לבנים
למרות שאחיו הצעיר מאוד קשור אלי משתף וכ"ו....
הייתי עונה למשהיא אחרת בדיוק כפי שהצעת..אל תחכי תזמי את, תעשי את...אבל עייפתי
כמה אפשר מבלי שזה יהיה הדדי? ובפרט שבאמת פיזית קשה לי מאוד אחרי יום עבודה
לבקר נוח לי יותר בטריטוריה שלי...[אגואיסטית?] לא! מותר לי כבר..
ונכון ילדי הבת שלי לא קשורים כל כך לסבתא מצד חתני...הם מגיעים לשם פעם במספר חודשים ..בדיוק כמו אני והבן.....הם גדולים יותר ואוהבים גם את הסבתא השנייה אבל יותר קשורים אלי מעצם הדינמיקה ביננו מאז שנולדו...היו תאומים קטנים בהתחלה, ואחרי שנה נולדה עוד בת ולבת לא היה קל ..הייתי יותר צעירה ועזרתי כמה שיכולתי...אבל האנרגיות שלי לא כפי שהיו לפני 10 שנים...
&nbsp

 

[mykal]

אז ככה,

בעיני ה"זורק" את יותר עם הילדים של אחותי--
זו קנאה, אולי לא ברמות גבוהות, אבל מעשה השואתי שמרגיש אפליה.
זה שאת מפרשת זאת כתירוץ, זכותך, תנסי לחשוב גם על עוד אופציה.

לגבי, ההדדיות--אני מבינה ולא מסכימה, הרי את לא מבקשת קשר מיוחד איתה,
את רוצה קשר חם עם הנכדים--אז תשקיעי בענין הזה.
אם המציאות השתנתה ואת לא יכולה--אז זו המציאות ועונים לבן,
אני מבינה שהיית רוצה יותר אבל--התבגרתי קשה לי--תשתדל אתה יותר. כאן בבית אני מסתדרת.

וכמו שלבת שלך נוח מולך יותר מלחמותה--זה מה שקורה לכלתך,
ותקבלי זאת כעובדה ולא בצער.

 

[ayaht]

2 הסנט שלי: רק אהבה תביא אהבה

כתבת שהיחסים בינך לבין בנך קרירים וכך היה תמיד..

אני חושבת ששם המפתח להכל.
אולי זה האופי שלו,
אולי הוא נושא משקעים מן העבר.
הכל יכול להיות.

אבל כל עוד היחסים בינכם קרירים, כך יהיו גם היחסים עם כלתו ונכדיך.

אין מה לכעוס על כלתך, או לדרוש ממנה דברים.
צריך לפתור את מה שקורה בינך לבין בנך.

אם אין שום כעס או משקע מן העבר, אז עוד יותר טוב.
כל מה שנותר זה לחמם את הקשר בינכם..

בהצלחה