לשמה

ברנדו11

New member
לשמה

ראה דברי ל.בספר הנבואה עמוד 633 ״כיצד אתה אישית רואה את אמונת הנצרות?אינני סבור שזוהי עבודת אלילים.הנצרות היא תאולוגיה מאד מסובכת ומורכבת,עם כל נושא הזה של שלוש ״הפרסונות״ של אלוהים, ואפ״כ הכוונה היא מונותאיסטית.״ לגבי הרב קוק,שים לב כפי שציינתי בהודעה הקודמת של. מעולם אינו מתאר אותו כע״א,משא״כ לגבי תלמידיו,ואף טוען שתלמידיו לא הבינו אותו.כמובן שליבוביץ חלק על הדגשת המוטיב הקבלי בתפיסת הרב קוק,כפי שהתנגד לתורת הקבלה,בעיקר מפני פוטנציאל הסכנה לגלישה אלילית.ואכן התיחסותו האישית לרב קוק היהקרוב להערצה,בהיותי נער מתבגר לפני כ35 שנה נכנסתי לחדרו בגבעת רם,לשיחה שמבחינתי לא תישכח,לקראת סוף השיחה הוא דיבר על שירתו של ריה״ל ועל נישגבותה לעומת ספר הכוזרי,וציין את אחד משיריו שאותו נהג לשמוע בסעודה שלישית מפי הרב קוק,שבה השתתף בקביעות,ליבוביץ הדגיש בפניי את עוצמת החוויה הרוחנית,בשמיעת השיר מפי הרב קוק.לא אשכח כיצד ל.טיפס לספריה אשר בחדרו,ושולף מבין הספרים חוברת דקיקה של שירי ריה״ל עם הערות בכתב ידו,ובניהם אותה חוויה מיוחדת בסעודה שלישית אצל הרב קוק(לצערי הרב כמעשה שטן החוברת אבדה לי).באחת מחוברות ״מחשבות״ של ibm ל.משוחח על דמויות גדולות שכתבו ספרים וכדוגמאות הוא מביא את שי עגנון,שספריו היוא גדולים מאישיותו לעומת הרב קוק שאישיותו היתה גדולה מספריו.גם בתאור הפגישה האחרונה שלו עם הרב קוק,שבה מתאר את אורכה ,שלבסוף ניפרדו דרכיהם,יש בה אלמנט של מעין צער.לעניין יסודות הקבלה הלקוחים ממורה נבוכים,הדברים ארוכים ועמוקים מאד,אך לצאת ידי חובה באמירה זאת ללא הבהרה יחסית אי אפשר,הספר מורה נבוכים בעיני הקטן, הוא החשוב ביותר מאז נחתם המקרא.השפעתו על התפתחויות מרכזיות ביהדות.היא אדירה, ואף במידה מסוימת על הנצרות ( תומס אקווינס)ואף על הראייה הקוסמולוגית,בהקדימו את קופרניקוס במאות שנים,בראייתו את האדם וכדור הארץ לא כתכלית ומרכז הבריאה.וכן השפעתו על הפילוסופיה,ובעיקר על שפינוזה,שמורה נבוכים היה בספרייתו,וכתלמיד ישיבה מתמרד,קרוב לודאי שידע אותו בעל״פ. הקבלה והפנתאיזם,הושפעו באופן דרמתי מהתאולוגיה השלילית החמורה של הרמבם,תוך כדי תאור התורה בנועזות מדהימה כאליגוריה,ומתאפורה,לייחוד האל.שאלת היתכנות העולם וייחוד האל מנקודות המוצא המחשבתית של הרמבם,הביאו את הקבלה,והפנתאיזם של שפינוזה למסקנות שונות לחלוטין.הקבלה והפנתאיזם של שפינוזה,באים בדבריי כמיקשה אחת לא בגלל הזהות בניהם,אלא בגלל האכסניה שמצאו במורה נבוכים,המאמץ האיטלקטואלי העצום שהושקע בתורת הקבלה כדי לשמור על הטרנצדנטליות של האל,למרות היסוד הפנתאיסטי הקיים בה,מראה שלפחות על פי האינטנציוליות שלה היא לא ע״א. לגבי משפט הסיום בהודעתי הקודמת,כוונתי היא שכל מי שמבין את הדיאלקטיקה בקיום היסוד המתאפיזי באמונתו של ליבוביץ,רובם של הסתירות והתהיות העולות כביכול מדבריו התבהרו.
 

u r i el

New member
מעניין מאד

הסיפור שלך על המפגש עם ל'. בשבילי זה חידוש חשוב מבחינות רבות.
לא ידעתי שליבוביץ נהג בקביעות ( כפי שאתה כותב ) להשתתף בסעודה שלישית אצל הרב קוק. בד"כ אנחנו רגילים שבאים אל ליבוביץ, אפ' אישים רמי מעלה, יתכן שפער הגילים חייב זאת שבאותם ימים הלך ליבוביץ אליו, אבל בוודאי שיש בכך גם עדות לכך שליבוביץ מצא ברב קוק עניין רב. כ"כ יפה וחדש לי המשפט שספריו של עגנון היו גדולים מאישיותו לעומת הרב קוק שאישיותו היתה גדולה מספריו, מעניין אם התבטאות זו היא יצירה רטורית ליבוביציאנית, או שהוא שאל אותה ממקור אחר, ועל כל פנים חבל שלא ניתן להרחיב ולברר מה הייתה בדיוק כוונתו במשפט כזה, שהרי מה קובע את ערכו של ספר אם לא אשיותו של המחבר וההפרדה הזו בין האשיות לספר מעניינת מאד. גם לי יש כמה חוברות של 'מחשבות' הכוללות ראיונות עם ליבוביץ אבל לא מצאתי בהן התייחסות לרב קוק ועגנון.
כתבת על יסודות קבלה הלקוחים ממורה נבוכים ושהדברים "ארוכים ועמוקים מאד". בהודעה קודמת שלך כתבת שליבוביץ אמר שכל שורשי יסודות תורת הקבלה לקוחים ממורה נבוכים. אשמח אם תבהיר ראשית למה התכוונת, מה 'ארוך ועמוק מאד', ושנית האם אתה מסכים עם ליבוביץ ש"שורשי הקבלה לקוחים ממו"נ" משפט שמחייב הסבר ופירוט.

ואולי גם תסכים לספר - מה הביא אותך אל ליבוביץ באותו מפגש בגבעת רם ?

[ ובנימה אישית - מוזר עד מאכזב, שחוץ מריקי שהגיב בקצרה על מה שכתבת לו, כל אותם עשרות הגולשים שקראו את הודעותיך לא הגיבו, מה שמעיד לדעתי על האופי המנוון והקפוא של הנושאים והדיונים בפורום ]
 

iricky

New member
הדברים האלה אינם מתישבים

עם מה שליבוביץ עצמו כתב על הרב קוק ועל 'תורת האמת' שלו ועל היחס בינה לבין משנת הרמב"ם. ולא רק שאינם מתישבים, אלא יש ביניהם ניגוד גמור. ראה ביחוד 'אמונה היסטוריה וערכים', עמ' 126-124 ו'על עולם ומלואו' עמ' 95-93.
"מעולם לא הייתי מחסידיו של הרב קוק, ותמיד בלטו לעיני הסכנות הגלומות במשנתו יותר מן הנעלה שבה. אני יודע את גדולתו בתורה ובאמונה, ולא רק מכתביו ומדבריו שנתפרסמו. ...גדולתו - שהוא לא נסה כלל לחפות על הניגוד התהומי (ניגוד תהומי!) בין מה שבעיניו ולפי הכרתו העמוקה ביותר היתה "תורת האמת" ובין עולמו של הרמב"ם...לפיכך היה לו הקרע (הקרע!) בין הרמב"ם ובין הקבלה עובדה חמורה ביותר - והוא לא נסה כלל לחפות על הקרע הזה, שלא כמקובלים רבים אחרים, מהם שעברו על העובדה הזאת בשתיקה שבמבוכה, ומהם שהגיבו עליה ע"י הבדותה האווילית (בדותה אווילית!) שהרמב"ם בסוף ימיו למד את הקבלה וקיבלה; ויש גם שהכירו והודו באמת - שהיתה מרה להם - והגיעו ל"הטלת מום" ברמב"ם, לעתים בצורה חריפה ביותר (כלומר, אורי הוא בכלל לא מקורי). לא כאלה היה חלקו של הרב קוק: מי כמוהו ידע מה הוא הרמב"ם ליהדות! בשיחתו עמי עמד בכל תוקף על "תורת האמת", אשר הרמב"ם לא ידעה או לא רצה לדעתה, ויחד עם זה קבע שההשגחה העליונה העמידה את הרמב"ם לישראל כדי לשמרם מסכנת ההידרדרות לעבודה זרה, סכנה הנשקפת ביותר לדבקים בתורת האמת."
 

u r i el

New member
ריקי, אם כבר - אנא היה הגון כלפי כל האמת

ותצטט לנו גם את הדברים הבאים :
" ... היתה לנו שיחה ממושכת מאד בסוכתו, שנמשכה כמה וכמה שעות. ראיתי מיד שלפני אדם גדול ( אדם גדול ! ) אבל אדם שעולמו זר לי ...ואף פסול בעיני ... הרב קוק ....לא היה מן התמימים או המיתממים שאינם חושבים, וחשב הרבה מאד על בעיות האמונה ....בזה כמובן עלה כמעט על כל בני דורו בעולם התורני, ולכן איני מעלה על דעתי להכחיש שהיה אדם גדול בהגות ( אדם גדול בהגות !! ) .... אבל עמדתו אינה פשוטה ... במובן זה הוא שייך בהחלט להוגי הדעות, אלא שלפי דעתי, דעה זו היא מעוותת....

הדברים האלה כן מתיישבים במידה לא מעטה עם מה שכתב ברנדו11 : " .... לגבי הרב קוק,שים לב כפי שציינתי בהודעה הקודמת של. מעולם אינו מתאר אותו כע״א,משא״כ לגבי תלמידיו,ואף טוען שתלמידיו לא הבינו אותו.כמובן שליבוביץ חלק על הדגשת המוטיב הקבלי בתפיסת הרב קוק,כפי שהתנגד לתורת הקבלה,בעיקר מפני פוטנציאל הסכנה לגלישה אלילית.ואכן התיחסותו האישית לרב קוק היה קרוב להערצה ... "

אני מציע לשנות את סיגנון התגובה ולהודות שליבוביץ לא היה מחסידיו, אבל הכיר בגדולתו. אגב, כזה היה גם גורלו של ליבוביץ - רבים מאד הכירו בגדולתו - אך לא היו מחסידיו.

ואפ' הרמב"ם היה כזה.
 

iricky

New member
בקטע הקטן שציטטתי

כבר באה לידי ביטוי דעתו של ל' שהרב קוק היה אדם גדול, ואפילו מוסבר מה היתה גדולתו, ולכן בקטע שאתה הבאת לא מצויה שום אמת נוספת על זאת שאני הצגתי. אז בוא נהיה הגונים עד הסוף. אבל בהדגשות שלך אתה מבקש להסב את תשומת הלב להודאתו של ל' בדבר גדולתו של הרב, ולהתעלם מהסופרלטיבים האחרים שמצויים שם, היינו שדעתו של הרב היתה מעוותת (מעוותת!), ושעולמו היה זר (זר!) לליבוביץ ואף פסול (פסול!) בעיניו מבחינה אמונית (את שתי המילים האחרונות השמטת, משום מה) - ולמה? מפני ש'תורת האמת' שהרב דגל בה היא אלילית, וכל הספרות הקבלית היא אלילית. אז איך אפשר להפוך את הדברים האלה להערצה?
והנה עוד אמת: "ברגע שרואים את האינטרס של לאומיות ממלכתית כערך עליון, אז הכל מותר; אפילו להיות היטלריסט. בזה יש לרב קוק אחריות רבה (יש לרב קוק אחריות רבה!), משום שהוא העלה את הלאומיות היהודית לדרגת דבר שבקדושה...שלמעשה האירועים בעם ישראל כיום משקפים תהליכים באלוהות ולא בהיסטוריה האנושית". בין זה לבין עבודת אלילים ממש יש מחיצה בעובי של שתי אצבעות בלבד, אבל זה בדיוק גם עוביה של המחיצה בין גן עדן לגיהנום.

עיקר הדברים בקטע שהבאתי נוגעים ליחס בין הקבלה לרמב"ם, דברים העומדים בניגוד גמור לדבריו של ברנדון שיסודות הקבלה מצויים כביכול ברמב"ם. שמתי לב שעל זה לא הערת כלום. לפחות כאן היית הגון.
 

u r i el

New member
בקטע הקטן שציטטת

באת לסתור את מה שכתב ברנדו11 וטרחת להדגיש את הדברים.
כל הטרחה שלך הייתה מיותרת כי ברנדו11 תאר את יחסו של ל' לרב קוק באופן אמין למדי.
זה מה שחשוב להודות בו - וזאת בניגוד לכותרת הודעתך ש"הדברים האלה אינם מתיישבים" וכו'.
מתיישבים.
 

iricky

New member
אם

הערצה פירושה לא להיות חסיד שלו, ולחוש זרות מוחלטת לעולמו, ולחשוב שדעתו של הרב קוק היתה מעוותת, ולהטיל עליו אחריות רבה להעלאת הלאומיות היהודית לדרגת דבר שבקדושה ולערך עליון, רעיון של' סלד ממנו סלידה עמוקה עד כדי שנאת נפש, אז אני מודה שברנדו תיאר את יחסו של ל' לרב קוק באופן אמין לגמרי.
אבל לא כך אני מבין את המונח הערצה, ולכן כתבתי מה שכתבתי. ובכל מה שכתבתי לא כתבתי בשום מקום של' אמר על הרב קוק שהוא היה עובד אלילים. אבל מכאן ועד ליחס של הערצה או אפילו קרוב להערצה המרחק רב.
ובאשר לעוצמת החוויה משירתו הנשגבה של ריה"ל, זאת יש לזקוף לזכותו של ריה"ל ולא של הרב קוק. האם ל' צריך לרב קוק כדי לעמוד על שגב האמונה שבשירת ריה"ל? ל' הקדיש מאמר יפהפה לשירה זו ובו אין שום איזכור לא לרב קוק ולא לאותה אפיזודה שתיאר ברנדו. אבל מי שם לב לפרטים שוליים שכאלה.
 

u r i el

New member
דייק גם בדברי,

לא רק בדברי ליבוביץ.

כתבתי 'אמין למדי', לא 'אמין לגמרי'.
יאללה מיצינו.
 

iricky

New member
לא באתי לצטט את דבריך

אלא להוסיף עליהם. אדרבה, אילו זו היתה משמעותה של הערצה הייתי מודה באמינות לגמרי, ולא רק באמינות למדי כמוך. אבל כיון שהמשמעות היא מנוגדת לזה, אז גם התיאור של ברנדו הוא לא אמין למדי, ולא אמין חלקית, אלא הוא לא אמין לגמרי.
 

פיקסעלע

New member
נראה שהוא הבחין בין האדם להגותו

את הרב קוק האדם הוא כנראה מאוד מאוד כיבד
 

ברנדו11

New member
לשמה

לצערי אתה ממשיך לסלף את דבריי,את דבריי כתבתי בהיסוס רב ובזהירות.מעולם לא כתבתי הערצה,אלא תמיד השתמשתי בצמד המילים,קרוב להערצה,וזאת כדי לבטא את היחס המיוחד מאד,מאד,של ליבוביץ לרב קוק.ובודאי שיחס כזה לא היה מתאפשר מבחינתו של ליבוביץ,אילו היה רואה את תורתו כאלילית.ההבדל בין הערצה-לקרוב להערצה,הוא הבדל עצום,שיש לו השלכה למשמעות עבודת השם לבדו.הצעתי לך כמנהל הפורום להיות זהיר יותר בדברי חבריך לפורום,וכן להתעמק יותר במורכבות אמונתו של ליבוביץ,שבודדים מבינים אותו באמת.
 

iricky

New member
אני מבין קרוב להערצה

כדבר שבינו לבין הערצה יש רק מרחק קטן, ולא הבדל עצום. איך קרוב נעשה להבדל עצום? כנראה שאתה מדבר בשפה אחרת מזו שלי.
 

ברנדו11

New member
״שפת אמת״

גם לפי שפתך,זאת עדיין לא הערצה כפי שסלפת את דבריי.מהיכן למדת את הלוגיקה,שקירבה למאן דהוא יוצרת מרחק קטן דוקא, ולא,מקצרת את המרחק,אך עדיין המרחק הוא רב. אם בעניין שפות עסקינן,ראה בשפה האמונית,שהיא גם שפתו של ליבוביץ,על הדיאלקטיקה שבין קרוב לרחוק,ביחס בין האל לברואיו. וכן בשפת חז״ל על עשר המחיצות שבין האדם לאל,שתשעה מהם חצה משה וקרב לאל עד כדי מחיצה אחת שהפרידה בינהם,ומהיא המחיצה?היות משה בשר ודם לפי הרמבם,ז״א האנושיות,היא המחיצה שאותה משה לא חצה,וכך למרות הדרך שעבר משה בהסרה המחיצות,שלא היה ולא יהיה בתולדות האדם כמוהו,חזר כביכול לנקודת המוצא שבמרחק שבין האדם לאל. ושפת התנ״ך ״ קרוב השם לקוראיו לכל אשר יקראהו באמת״והאמת היא ״אמת מלכנו ואפס זולתו״.
 

iricky

New member
אבל מה שנכון לגבי הקירבה

שבין אדם לאלוהים, איננו נכון לגבי הקירבה בין אדם לזולתו האדם. אתה מדמה צורה ליוצרה.
בעברית הרווחת, המונח קירבה מציין מרחק קטן דווקא. קיצור המרחק מכונה התקרבות ולא קירבה.
 

ברנדו11

New member
הקירבה שבין ליבוביץ לרב קוק

קירבה זאת לא נבעה מקירבה הבנאלית בד״כ בין האדם לזולתו,כל יחסו של ליבוביץ לחיים,ניגזרה מעבודת השם, שהייתה הערך היחידי בעולמו וממנו נבע הכל,לכן קירבתו לרב קוק אינה אישית,אלא קירבה לאותה אמונה נעלה,ועבודת השם נישגבה שאותה מימש בחייו הרב קוק.
 

iricky

New member
אם כן מה ההבדל בין הרב קוק

ובין כל שומר אמונים אחר? אולי אפילו אתה? כל העניין הוא שאמונתו של הרב קוק לא היתה נעלה כלל וכלל בעיני ליבוביץ, כיון שהוא האמין ב"תורת האמת", היינו בקבלה, שהיא כולה אלילית בעיני ליבוביץ.
 

ברנדו11

New member
עצה טובה

לפני שאתה עוסק באמונתו של ליבוביץ,אני מציע לך ללמוד קצת ענווה,ומידות ממסילת ישרים שהרי ״אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת השם ודעת אלוהים תימצא״ וכפרוש הרמח״ל לא אמר תבין ותמצא פילוסופיה. איני מדבר על זה שלא התייחסת להודעותי בכנות אמת,אלא אפילו להודעותיך אינך מתייחס בכנות,אתה הבאת ציטוט של ליבוביץ עלל היות הרב קוק איש גדול בתורה ובאמונה, איך יכול ליבוביץ לראות באיש שתורתו אלילית,גדול באמונה. באחת מהודעותיך הקודמות טענת להגנתך שמעולם לא טענת שליבוביץ אומר שהרב קוק ע״א,והרי זאת משמעות דבריך על היות אמונת הרב כולה אלילית,לפי הבנתך הרדודה,גם בעל ״המשך חכמה״היה לפי ליבוביץ ע״א שהרי גם הוא האמין ״תורת אמת״ וכך בהמשך לאי הבנתך את מורכבות אמונתו של ליבוביץ,טענת שדבריי על היות אמונת הנוצרים,מורכבת ואינה ע״א(אף בניגוד לרמבם)הם חסרי שחר,עד שראיתה זאת בציטוט מפורש שציטטתי מסר הנבואה של ליבוביץ. לסיכום,לפי דבריך ליבוביץ ראה בגאון מוילנה,ברמב״ן ,ברמחל ,במשך חכמה, וברב קוק,אנשים שתורתם אלילית,ואילו ״אמונת הנוצרים מורכבת מאד אך אינה אלילית״.ועל זה נאמר, ״ובא לציון גואל״.
 

iricky

New member
ברנדו יקר

יש לדון את ליבוביץ על פי כ ל מה שהוא אמר, ולא על פי פסוק כזה או אחר. אילו היו בידיך כל ספריו, היית מוצא שם את כל הדברים שכתבתי עליהם.

האמונה במה שמכונה "תורת האמת", או הקבלה, היא עצמה עדיין איננה בגדר ע"א כל עוד אין היא מביאה לידי מעשה. אבל אותה תורה כשלעצמה היא במהותה ובאופיה וברוחה כולה אלילית. זו דעתו של ליבוביץ כפי שהוא מביע אותה בספריו. לפיכך טמונה בה הסכנה הגדולה של הדרדרות לע"א ממש.

האדם, כל אדם, הוא יצור מורכב. יש בו פנים שונות ואפילו מנוגדות. כך גם באישיותו של הרב קוק. מצד אחד הוא הכיר במפעלו העצום של הרמב"ם ובמעמדו בדת ישראל, ומצד שני הוא האמין בתורת האמת, שאין לה שום זכר ברמב"ם. גדולתו, בעיני ליבוביץ, שהוא גם הכיר "בניגוד התהומי" וב"קרע" - זו לשונו של ליבוביץ - שבין עולמו של הרמב"ם ובין עולמה של הקבלה, ושהוא לא נסה כלל לחפות על הניגוד הזה והקרע הזה כמקובלים אחרים. על רקע זה אפשר להבין גם את יחסו כפול הפנים של ליבוביץ אל הרב. מצד אחד הוא מכיר בגדולתו בתורה ובאמונה, ומצד שני הוא אומר שחשיבתו מעוותת ועולמו זר לו (כלומר, עולמו של הרב קוק, במובן של עולם הקבלה, הוא זר לעולמו של ליבוביץ). אבל על זה מוסיף ליבוביץ עוד הערה חשובה ביותר להבנת יחסו של ליבוביץ לרב: "מעולם לא הייתי מחסידיו של הרב קוק, ותמיד בלטו לעיני הסכנות הגלומות במשנתו יותר מן הנעלה שבה".
באשר לנצרות, כדאי שתקרא מה כתב ליבוביץ על המערך יהדות-נצרות בספרו יע"מ. וכך כותב שם ליבוביץ בין היתר (בין היתר!): "הנצרות היתה מיסודה מוצר של היוונות בשלב התנוונותה הסופית של זו בהלניזם המזרחי, ושל הסנקריטיזם האלילי שהתפשט באותה תקופה באגן הים התיכון. היא היתה השלב השישי והאחרון של הדת היוונית...הסינקריטיזם היווני-מזרחי האלילי הסמיך את מוצרו הרוחני - הנצרות - לאלמנטים שאולים מן היהדות, ללא קשר למשמעותם המקורית של אלמנטים אלה. ...ייתכן שהסמכה זו לא היתה מקרית, אלא נבעה ממגמתו של העולם האלילי, שונא היהודים והיהדות, להקים דת המכוונת מלכתחילה ובמיוחד לעירעור היהדות, לשם בלימת השפעתה שהלכה וגברה בעולם האלילי; והעולם האלילי השיג את מטרתו זו במלואה...".
ספרת כמה פעמים מופיע כאן המונח "אלילי"? חשוב להבחין בין מה שאדם מצהיר עליו, ואפילו אדם זה הוא ליבוביץ, ובין דעתו מעשיו בפועל. ליבוביץ יכול להצהיר בהקשר מסוים שהנצרות אינה אלילית, אבל כאן הוא חושף את דעתו לאשורה. בידוע של' גם שנא את הנצרות שנאת מוות, משום שהיא מעיזה להגיד שהיא היהדות האמיתית. כאותו יורש הטוען לירושה בעוד המוריש חי.
 

ברנדו11

New member
״אל תפנו אל האלילים,ואלוהי מסכה לא תעשה לך״

מפסוק זה,מונים גם בספר המצוות לרמב״ם,ובספר החינוך,את מצוות הלא תעשה,שלא לפנות אחר ע״ז,לא במחשבה,לא בדיבור,ולא בהבטה. הביטוי ״אל תפנו״ גם לפי הפשט מבטא את האלמנט החשיבתי,והרצייה לעומת המעשה.מצווה זאת נוהגת בזמן הזה.חשיבות מיצווה זאת גדולה במיוחד,לאור העובדה שמאז חורבן בית שני איסורי ע״ז,שרובם הגדול עוסק באיסורי המעשה שבעבודה זרה,כבר אינם רלוונטים במערך הגדול והחשוב של שלילת ע״ז מן התורה.וכן בעקבות ביטול ע״ז גסה מן העולם. לכן האמונה ב״תורת האמת״ שהיא אלילית לפי הבנתך את ל. גם ללא השלב המעשי,ובגדר מחשבה בלבד, היא עברה על האיסור החמור של ״אל תפנו וכו׳ ״.ללא כל קשר למשמעות התורנית,איך עולה על דעתך שליבוביץ שכל מהות עולמו היא עבודת השם לשמה,ושלילת ע״ז,יכיר בגדולת אמונתו של איש,שמחשבת אמונתו היא אלילית. ליבוביץ מלבד היותו איש אמונה גדול,היה גם פדגוג ומחנך גדול,והרבה מאמירותיו היו בהקשר הפדגוגי, ומלחמתו הגדולה לשמירה על הרלונטיות של עבודת השם לשמה בחיי האומה הישראלית,אילצו אותו להשתמש באמירות שלא היו תמיד שיקוף מלא למחשבותיו התאולוגיות.לכן למרות שהוא לא ראה בנצרות אמונה אלילית,הוא תעב את הנצרות,בגלל יומרתה להחליף את תורת ישראל ומנגד ״תורת האמת״ שבה האמין הרב קוק שמהותה התעסקות ביחוד האל,ובהיתכנות הבריאה, מתוך נקודת המוצא ״שלית מחשבה תפיסא ביה כלל״(פתיחת אליהו)סקרנה וריתקה את ליבוביץ מאד(מעדות ראייה אישית, רבים מספריו בספרייתו היו ספרי קבלה)ואין הוא ראה ״בתורת האמת ״ של הרב קוק אמונה אלילית,אך כן ראה בה סכנה גדולה,מחמת הפוטנציאל האלילי הטמון בה.חשוב להבחין בין הצהרותיו ומעשיו של ליבוביץ לתפיסתו התאולוגית שבעומק רעיונה השתיקה יפה לה. אין צורך להיות חסידו של מאן דהוא,כדי להכיר בגודל תורתו ואמונתו,ויחסו של ליבוביץ לרב קוק יוכיח זאת. התלבטתי רבות אם להוסיף הודעה זאת,בגלל תחושת הדה-זאוו,אך שני דמויות אלו,עם השוני הגדול ביניהם,היו מיום שעמדתי על דעתי,מרכז עולמי.ליבוביץ,שזכיתי להיות מבאי ביתו ונושאי לקחו, והרב קוק שהיה כמלאך השם צבאות,ושמבחינתי לקרוא ולנסות ולהבין את רוח שירתו ״באורות הקודש״היא פסגת האושר הרוחני.
 
למעלה