כתבת דברים יפים מאוד
הן על עבודה זרה והן על הגותו של ליבוביץ. אבל בעניין דעתו על הקבלה (להבדיל מדעתו על אמונתו של הרב קוק), אין מה להתווכח כי הדברים כתובים בפירוש בספר השיחות של ששר 'על עולם ומלואו', לא פעם אחת אלא פעמים. ושם אי אפשר ליחס לדברים האלה אמירה פדגוגית או פולמוסית, כי זה לא מתאים לא להקשר ולא לסגנון. אני כמובן אינני יכול לדעת מאומה על תפיסתו התיאולוגית של ליבוביץ שלא באה לידי ביטוי בכתביו, אבל אני בספק גדול אם בכלל היתה לו תיאולוגיה, להוציא שתי אמירות. שהאל הוא מציאות האמת והוא לבדו מציאות האמת, ושהאל הוא מי שראוי לעבדו ושאפשר לעבדו.
ואלה דברי ליבוביץ:
"לדעת הרב קוק הקבלה, שהיא 'תורת האמת' (שהיא, לפי ד ע ת י , אלילית (ההדגשה במקור), מתבטאת בהתלבשות אלוהית בלבושי הספירות".
"הוא (הרב קוק) ידע יפה מאוד שהסכנה לעבודה זרה גדולה מאוד, מפני שבספרות הקבלית יש ללא ספק קווים אליליים מובהקים. הוא (הרב קוק) כמובן לא אמר לי זאת, אבל היה ברור שהוא מכיר את הדבר.
אני מרחיק לכת ממנו וסובר ש כ ל (ההדגשה במקור) הספרות הקבלית היא אלילית".
איך זה מתישב אם הכרתו של ליבוביץ בגדולתו של הרב קוק? גדולתו של הרב קוק, בעיני ליבוביץ, מתבטאת בכך ש1)הוא הכיר בקיומם של קווים אליליים מובהקים בספרות הקבלית 2) שהוא הכיר בגדולתו של הרמב"ם ובמקומו המרכזי בעולמה של היהדות ו-3)שהוא הכיר בניגוד התהומי בין הקבלה לבין אמונתו של הרמב"ם. דא עקא שלמרות כל אלה המשיך לאחוז ב'תורת האמת', ואחיזתו זו היתה לתקלה בידי תלמידיו.
דומני שיחסך לדברי ליבוביץ על הרב קוק מושפע יותר מיחסך לרב קוק עצמו כפי שאתה מתאר כאן, מאשר מן הדברים שליבוביץ באמת אמר. קשה לך מאוד לקבל את הדברים האלה של ליבוביץ, ואני מבין אותך טוב מאוד.
שבוע טוב.
הן על עבודה זרה והן על הגותו של ליבוביץ. אבל בעניין דעתו על הקבלה (להבדיל מדעתו על אמונתו של הרב קוק), אין מה להתווכח כי הדברים כתובים בפירוש בספר השיחות של ששר 'על עולם ומלואו', לא פעם אחת אלא פעמים. ושם אי אפשר ליחס לדברים האלה אמירה פדגוגית או פולמוסית, כי זה לא מתאים לא להקשר ולא לסגנון. אני כמובן אינני יכול לדעת מאומה על תפיסתו התיאולוגית של ליבוביץ שלא באה לידי ביטוי בכתביו, אבל אני בספק גדול אם בכלל היתה לו תיאולוגיה, להוציא שתי אמירות. שהאל הוא מציאות האמת והוא לבדו מציאות האמת, ושהאל הוא מי שראוי לעבדו ושאפשר לעבדו.
ואלה דברי ליבוביץ:
"לדעת הרב קוק הקבלה, שהיא 'תורת האמת' (שהיא, לפי ד ע ת י , אלילית (ההדגשה במקור), מתבטאת בהתלבשות אלוהית בלבושי הספירות".
"הוא (הרב קוק) ידע יפה מאוד שהסכנה לעבודה זרה גדולה מאוד, מפני שבספרות הקבלית יש ללא ספק קווים אליליים מובהקים. הוא (הרב קוק) כמובן לא אמר לי זאת, אבל היה ברור שהוא מכיר את הדבר.
אני מרחיק לכת ממנו וסובר ש כ ל (ההדגשה במקור) הספרות הקבלית היא אלילית".
איך זה מתישב אם הכרתו של ליבוביץ בגדולתו של הרב קוק? גדולתו של הרב קוק, בעיני ליבוביץ, מתבטאת בכך ש1)הוא הכיר בקיומם של קווים אליליים מובהקים בספרות הקבלית 2) שהוא הכיר בגדולתו של הרמב"ם ובמקומו המרכזי בעולמה של היהדות ו-3)שהוא הכיר בניגוד התהומי בין הקבלה לבין אמונתו של הרמב"ם. דא עקא שלמרות כל אלה המשיך לאחוז ב'תורת האמת', ואחיזתו זו היתה לתקלה בידי תלמידיו.
דומני שיחסך לדברי ליבוביץ על הרב קוק מושפע יותר מיחסך לרב קוק עצמו כפי שאתה מתאר כאן, מאשר מן הדברים שליבוביץ באמת אמר. קשה לך מאוד לקבל את הדברים האלה של ליבוביץ, ואני מבין אותך טוב מאוד.
שבוע טוב.