לשמחת כל הטראנסג'נדרים/יות
היום החלטנו להסיר את הווטו שהיה עד היום על לבישת תחפושות *רק* בבית. אחרי הלוואין בו הילד התחפש למכשפה (לא סיפרתי לכם איך ביום שבו הלכנו לקנות את השמלה והמטאטא בכדי להתחפש למכשפת יער ירוקה, בדיוק במי אנחנו נתקלים בחנות? נכון ניחשתן נכונה - שיינה, האדם והאגדה עומדת שם (אמא של מיילס, סבתא של הילד - למי ששכחה)....שואלת את הילד "למה אתה תתחפש?" "למכשפה"! "אולי למכשף"? "לא
, אני רוצה שמלה של מכשפה" (אני העפתי מבט מאיים על שיינה ואמרתי שזה הלוואין והילד בוחר להתחפש למה שהוא רק רוצה.) עוד אנחנו מסתובבים בחנות התחפושות ובודקים שמלות (הוא בודק אם זה מחמיא לו את הגיזרה ואני בודק את תו המחיר) שיינה פתאום צווחת: "אושר בוא תראה איזה תחפושת מדהימה של ספיידר-מן" אושר ועוד כ-20 ילדים ששמעו את ההתלהבות רצו לעברה לראות את התחפושת של הספיידר-מן..... וכולם (כולל אושר מתלהבים) "כזה אני רוצה" צועק ילד יבבני במיוחד והאמא שלו שרואה את המחיר (26$) תוקעת מבט שנאה בשיינה שזורחת בניצחונה הקטן... אושר גם הוא מתלהב..... "ממש יפה" הוא אומר (בהתלהבות אמיתית) "אז אתה רוצה שבָבְי תקנה לך כזה?" "לא, אומר הקטן, אני רוצה שמלה!!!") אז איפה היינו? הילד התחפש למכשפה והיה נורא כיף, יום למחרת ההלאווין המחירים של כל התחפושות יורדים לרצפה, ומה שעולה 20$ ביום שלפני עולה 4$ ביום שאחרי וכבר הרבה זמן שאנחנו מבטיחים לו שאחרי הלאווין אנחנו נקנה לו כמה תחפושות לארגז התחפושות שלו. הלכנו לחנות והוא בחר לעצמו שמלת "פיית הפרפרים" ו"יוניקורן" שזה לועזית ל"חד-קרן" (תשאלו את טוסבהינדא היא פעם גידלה אחד כזה).... היום בבוקר הוא שאל אם מותר לו לצאת עם זה מהבית למרות שכבר נגמר הלוואין.... הסתכלתי על בעלי ויחד החלטנו להסיר את הווטו! ישבתי איתו ואמרתי לו שהוא יודע שיש א/נשים שחושבים ששמלות זה רק לבנות, נכון? והוא אמר :"כן, קייל מהכיתה שלו אומר את זה כל הזמן" ואני אמרתי: "אנחנו מסכימים שתלבש מה שאתה רוצה, אבל אתה יודע שיכול להיות שא/נשים יגידו לך "למה אתה לובש את זה? זה של בנות"" "כן" הוא אמר "ואני אגיד להם שזו השמלה שלי ואני אוהב אותה ולא איכפת לי מה הם חושבים" "בסדר" אמרנו - הבחירה היא שלך..... והוא כל היום התרוצץ בשמלת טוטו לבנה עם כוכבים שזוהרים בחושך, כנפיים לבנות גדולות, צעיף נוצות ורודות ומטא קסמים..... הילד היה מאושר..... במקדונלדס היתה ילדה אחת ששאלה :"למה בן לובש שמלה?" והוא לא ענה (אבל בהחלט שמע) ומיילס אמר לה :"כי זה מה שהוא רוצה ללבוש" הילד הינהן לעברה ובזה זה נגמר..... אבל אח"כ היה מקרה מצער (מאוד) הגענו לבית של סבא וסבתא והוא רץ להשוויץ בשמלה שלו (שכנראה הרגישות שלו באמת גבוהה מאוד והוא מכיר את הסבא והסבתא שלו כי הוא מיד אמר :"תראו, זו רק תחפושת") וסבא של הילד עיקם את הפרצוף ואמר למיילס: "למה הילד לבוש ככה?" (די בכעס) ומילס ענה:"כי זה מה שהוא אוהב" סבא:"אבל..............." מיילס (התפרץ בכעס רב) : "אני לא רוצה לשמוע מילה ואם יש לך בעיה עם זה אז לא נבוא לכאן יותר" אבא שלו קם ויצא לגינה... ואנחנו יצאנו בכדי ללכת הביתה. (אושר עצר בדרך לאוטו בשביל להגיד "ביי ביי זיידי".....וזיידי יש לציין ענה לו מאוד בנחמדות "ביי מתוקי שלי") ואנחנו הלכנו עם הרבה חרא על הלב. מקווה שההחלטה שלנו נכונה.
היום החלטנו להסיר את הווטו שהיה עד היום על לבישת תחפושות *רק* בבית. אחרי הלוואין בו הילד התחפש למכשפה (לא סיפרתי לכם איך ביום שבו הלכנו לקנות את השמלה והמטאטא בכדי להתחפש למכשפת יער ירוקה, בדיוק במי אנחנו נתקלים בחנות? נכון ניחשתן נכונה - שיינה, האדם והאגדה עומדת שם (אמא של מיילס, סבתא של הילד - למי ששכחה)....שואלת את הילד "למה אתה תתחפש?" "למכשפה"! "אולי למכשף"? "לא
