לשמחת כל הטראנסג'נדרים/יות

[DarlingAdam]

אני חושב שזה נפלא,

כי אני מאמין שכולם צריכים לעשות ככה ואז אולי העולם ייראה קצת טוב יותר. בקשר לסבא ולסבתא - כן, אני חושב שהתגובה היתה קצת מהירה ומוגזמת. אני אישית הייתי מנסה לנהל שיחות, בעיקר כי אלה הורים שכבר קיבלו דברים יפה בעבר, והייתי מנסה לפשר. אבל אלה לא ההורים שלי כך שאין לי בעצם זכות דיבור בעניין הזה. בקשר לתגובות הרחוב - הסברת לילד, אני מאמין שהוא מבין, ונראה שגידלת ילד מעולה שלא נכנע ל"עדר", שזה עוד דבר טוב, ועוד סיבה שבגללה אני כל כך שמח בשבילו, ובשבילך. "חברים" שצוחקים עליך הם לדעתי דרך לא רעה להתפתח ולהבין שאסור תמיד לעשות דברים רק כי "מה יגידו השכנים", ועוזר לפתח אופי אינדיבידואלי - עוד דבר טוב ושמח להוסיף לרשימה הולכת ומתארכת. ואולי גם את זה כדאי להסביר לסבא וסבתא. לא, זה לא פשוט. אבל עשית צעד אחד קטן כדי שזה *יהיה* יותר פשוט, ועל כך אני מצדיע לך. אולי גם אני מגזים בתגובתי, אבל כך אני מרגיש

 

[barak001]

גם אני חושב שזה נפלא

לא בגלל שמגדר אחד עדיף על משנהו, או כי התנהגות טרנסג'נדרית רצויה יותר. עצם זה שההורים נותנים לילד חופש בחירה ופעולה למעשים שאינם מזיקים לסביבה, זה מרשים.

 

[אמא של פינוקי]

לי זו נראית תגובה מעט מוגזמת

סבא הופתע לראות את הנכד שלו בשמלה. לפי הסיפור שלך הוא לא אמר משהו כמו "להוריד תכף ומייד" או "אני לא מסכים שככה הוא ילך בבית שלי" זה נשמע כאילו באתם מוכנים למלחמה ו- קיבלתם אותה. וגם כאילו אתם מנהלים דרך אושר מלחמה שהיא לא שלו (האם לו ההערה של הסבא הפריעה? האם הוא רצה ללכת הביתה?) בכל מקרה אני חושבת שאתם אמיצים ומעבירים לאושר מסר נהדר שאתם איתו בכל מקרה, אבל ניתן וכדאי לפעול בצורה מעט מתונה יותר.

 

[טוסברהינדא]

../images/Emo45.gif../images/Emo70.gif

 

[אבא גאה]

לא לא לא לא

סבא לא הופתע כלל וכלל לסבא יש בעיה עם העיניין וכנראה מתוך משהו אישי (כבר הציעו אולי הוא חושב שבגללו הילד שלו הומו) עד אתמול בעצם הרשינו לאושר שמלות רק בבית, ואל תשכחו שגרנו אצל סבא וסבתא שלושה חודשים שזה בערך 60 פעם הוא ראה את הילד עם שמלה....אז זו לא הפתעה.... לא באנו מוכנים למלחמה הייתי בטוח שזה יעבור בשקט ולצערי קיבלנו אותה. את יודעת מה? לו היה לו את הכבוד המינימאלי לומר לנו בצד אח"כ ולא באוזני אושר את דעתו על העיניין ניחא אבל דחילראבק כולם כאן............... הוא העיר הערה מאוד שיפוטית בטון מאוד מזלזל לאוזני הילד. לא נראה לכן מוגזם?

 

[ליאת הגננת]

האמת, אני בטח לא הייתי מגיבה אחרת

ממייילס. מה שאבא שלו אומר, בעקיפין, הוא שהוא לא מקבל את היותו של מיילס עצמו גיי. כשההורים שלך לא מקבלים אותך כמו שאתה, אפילו אם הם משתדלים מאד מאד להסוות זאת, זה אחד הדברים הכי כואבים שיכולים להיות. מהצד נורא קל להבין, לסלוח, להשלים. מבפנים הכל נא. מסכימה עם ערבה, שאי אפשר לחנך את הסבא. בסך הכל, דווקא הידיעה שכל כך קשה לו לקבל את אורח החיים של בנו, מעידה על המאמצים האדירים שהוא משקיע כדי לשמור על שלמות המשפחה, ועל הרצון הטוב שלו. כל ילד, בכל גיל, נושא בתוכו תקווה, צורך ורצון שבסופו של דבר הוריו יקבלו אותו כמות שהוא. לפעמים, אגב, הצורך הזה מזין מערכות יחסים הנמשכות לייף-טיים. ה"ילד" מעביר את כל חייו בנסיון להוכיח להוריו כמה הוא מוצלח/טוב/בסדר, בשאיפה לקבל את אותו אישור ואהבה ללא תנאי. ההורה/ים מפעיל את הילד שלו ושולט בו עד אין קץ במונעו ממנו את הפרס הנכסף. לצערנו, לא כל אחד צסוגל לתת אישור ואהבה כאלה. זה קשור למערכת היחסים של האדם עם עצמו, מן הסתם עם הוריו שלו, וכלל לא להצלחה/סגנון חיים/יכולות של הבן. השאלה היא האם אתם מחליטים לעמוד על זכותו של מיילס (או אושר) ליהנות מקבלה ללא תנאי מאבא (סבא) שלו, ולו גם במחיר של נתק כזה או אחר, או שאתם מחליטים להשלים עם המוגבלויות של הסבא, ולהוציא את המירב ממה שכן יש לו להציע. אם בחרתם באופציה הראשונה, אולי כדאי להתעמת, שלא בנוכחות הילד, עם ההורים על הדברים האמיתיים, ולא על הסמפטומים. ז"א - לדבר על התחושות ולא על השמלות. אם בשנייה, אפשר לוותר על שמלות אצל סבא-סבתא, באמת בדומה ללבוש "צנוע" כשהולכים למכרים חרדים. אז אל תהיו כל כך קשים עם עצמכם. אתם אחלה

, והקושי לגמרי טבעי וסביר.

 

[אבא גאה]

כמה שחשבתי על כך יותר

אני מבין שהסבא לא יתרצה בתשובה של "לא נלבש שמלות כשאתה בסביבה" הוא רוצה איסור חד משמעי על לבישת שמלות בכל מקום אליו אושר הולך. ואת זה אני לא מוכן לקבל אולי אנחנו פשוט נספר לו את זה ככה: שאנחנו החלטנו לאשר לאושר ללבוש שמלות ואם הוא לא רוצה לראות את זה אז אפשר לא לבוא כשאושר לובש שמלה.... אבל שוב, אני לא בטוח שזה מה שהוא רוצה לשמוע. ו....כל איך שאני מנסה לדמיין את השיחה הזו ביני ובין אושר, זה נדמה לי מאוד שיפוטי לגבי "לבישת שמלות"...... כי ברגע שאושר ישאל אותי (והוא ישאל) "למה?" אני כבר נתקע בלי אפשרות להסביר.

 

[ליאת הגננת]

למה?

כי סבא, כמו הרבה אנשים אחרים, חושב שבנים לא צריכים ללבוש בגדים של בנות. למה? כי אנשים אוהבים שיש חוקים, אבל לא כל האנשים מאמצים אותם חוקים. אפשר להמשיך וללמד אותו על פוליטיקה ושלום עומי, באותה הזדמנות.

 

[אבא גאה]

אולי זה רק אני ../images/Emo163.gif

אבל התשובה הזו למשל נראית לי שיפוטית....אז סבא חושב שבנים לא צריכים ללבוש שמלות...... זה לא יעשה לילד קצת רע בבטן? כי זה ממש נגדו...............לא? שוב, אנחנו אומרים לו כל הזמן שנכון שיש אנ/שים שלא יאהבו את זה שהוא מסתובב עם משקפיים וורודות, אבל אז מה? זו הזכות שלו ללכת איתם ומי שזה מפריע לו מוזמן שלא להיסתכל אז איך פתאום כל ההרצאה הזו משתנה כשמדובר בסבא? אני יודע שאני כבר כמה ימים "מתעלם" מטיעוני הגיברת איןקץ לכבי ה"כבוד" ל"סבא" וחינוך ילדים...זה כי אני עדיין חושב.....בהרגשה זה מרגיש לי לא נכון.... על שלום עולמי יהיה לי יותר קל להסביר לילד.....)

 

[ליאת הגננת]

כשמציגים את העובדות

בלי לתת להן ציון, אני לא חושבת שיש שם שיפוט. זה מזכיר לי את הקושי שיש לאנשים, לפעמים, לשוחח עם ילדים על מוות או על לידות, להבדיל. המטענים האישיים שלנו יכולים לגרום לנו לחשוב שזה יכול להפחיד או לדחות את הילדים. אבל במציאות, הפחד והדחייה נמצאים רק בראש שלנו, המבוגרים. ילדים שנחשפים לנושא בענייניות לא שיפוטית, מקבלים אותו בפשטות. נדמה לי שלנו כהורים יש אחריות/זכות לקבוע גבולות החופש שאנו מעניקים לילד שלנו. ז"א, זה לגמרי "בסדר" בעיני לקבוע שלמקומות מסויימים אושר יכול להחליט לבד מה ללבוש (למשל" בבית, לגן, לקניות, לפארק), ולמקומות אחרים ההורים מחליטים.(למשל לביה"כ, לחתונה, לסבא-סבתא). אני בטוחה שרשימה של המקומות שלגביהם אתם מרשים לו לקבוע לעצמו, תספק ותשמח אותו.

 

[אבא גאה]

אז זהו (יווו יצא לי נורא ארוך)../images/Emo4.gif

שהרשימה של המקומות אליהם מותר לו להחליט מה ללבוש היא ....אין סופית כי מלבד הגן שלו (שם יש תלבושת אחידה) לכל מקום מותר לו להחליט מה הוא רוצה ללבוש אני מנסה לפעמים להשפיע על דעתו, אבל לא תמיד זה מצליח לי סיפור: מיד לאחר שהגענו לקנדה היתה ארוחת ערב אצל בת דודה של מיילס, נוכחים: משפחה בלבד אבל זה היה איזה חג, אולי ראש השנה הקודם, לאיודע הקיצר בדיוק באותו יום רכשנו (אושר ואני) פיג'מה חדשה ומגניבה של "לילו וספיץ'"........... והגיע הערב אושר לובש את המכנס הלבן היפה ובמקום לקחת את החולצה שהכנו מראש הוא אומר :אני רוצה את החולצה של הפיג'מה של לילו וספיץ' "מה? אני אומר לו.....אבל אנחנו הולכים לארוחת חג, לא לובשים פיג'מה" "אני לובשים פיג'מה" הוא אומר לי...... "אבל-אבל-אבל-אבל-אבל" אני מנסה ושום דבר הפיג'מה שלו חדשה ויפה ואותה הוא רוצה. אישרתי...... ועוד לפני שיצאנו מהבית סבתא שלו אמרה :"מה זה? למה הוא לא מחליף בגדים" "כי אני לא רוצה" אומר הפרעוש. "אתה לא בא ככה" - היא אומרת והוא נעלב מאוד (כי אמרו לו שהוא לא בא) נכנס לחדר ומתחיל לבכות. אני נכנס מרגיע אותו ויחד אנחנו יוצאים לסבתא ואני אומר לה : "זה מה שהוא בחר וזה בסדר, אני מרשה לו". "אבל אני לא מרשה לו והוא לא יכול לבוא ככה" - אומרת היא. אני נורא בשקט וברוגע אומר לאושר :"סבתא לא מסכימה שתלך ככה, אתה רוצה להחליף חולצה, או שאתה מעדיף להישאר בבית ואני כמובן אשאר איתך" "אני מעדיף להישאר" הוא אומר ואני מהנהן ואומר לסבתא שלו "ביי". "אל תהיה מגוחך היא צועקת לי ברור שאתם באים" "אז הוא בא ככה" אני מציב גבול ברור וחד היא אומרת :"בסדר" הגענו לארוחת החג ובת הדודה של מיילס אומרת "מה זה? זו פיג'מה? למה הילד לובש פיג'מה" "כי זה מה שהוא רוצה" - אומר אני. "וממתי ילדים מחליטים מה הם רוצים?" (היא שואלת ברצינות תהומית) "אצלי" אני עונה "מהרגע שאני מתחיל להבין אותם"....... ---------------------------- עכשיו הילדים שיחקו, אמרו את ברכות החג, אכלו תפוח בדבש, והיתה שמחה והמולה - מישהו בכלל היה לו איכפת מה אושר לובש? זה שינה משהו? אז לא חבל לריב על שטויות? אני לא אומר - אני מנסה לשנות את דעתו ומסביר :"נהוג ש....." וכו'... אבל הבחירה הסופית היא שלו.

 

[יסמין@]

אותי ממש עצבן הקטע הזה

"אני נכנס מרגיע אותו ויחד אנחנו יוצאים לסבתא ואני אומר לה : "זה מה שהוא בחר וזה בסדר, אני מרשה לו". "אבל ******אני******* לא מרשה לו והוא לא יכול לבוא ככה" - אומרת היא" סליחה???? like daha?????? את הסבתא! לך אין זכות להרשות או לא להרשות לו! איזו חוצפה לומר לנכד - וזה אחרי שאמרת לה במפורש ש*אתה האבא* מרשה "אבל אני לא מרשה לו". בעיניי זו חוצפה אמיתית וחוסר כיבודך כאב וחוסר הבנה מה התפקיד של סבתא.

 

[אבא גאה]

וגם, צריך קצת להכיר את הסבתא הזו

שהיא אשה שבטוחה שכל מילה שלה חרוטה בזהב טהור היא אישה מאודמאוד מאוד דעתנית...... לא יודע אם זה עוזר להבנת הדמות או לא - אבל זה לא נורא נורא מרגיז אותי כי היא ככה לגבי הכל.... היא מתייחסת בכזו רצינות ודראמטיות לכל דבר שבעולם גם אם הוא פעוט מאוד - אז יש לקחת אותה בערבון מוגבל - לא שזה לא מעצבן כשזה קורה.....אבל היא בעצמה שוכחת אחרי בדיוק חצי שעה. סתם סיפורון קטנטן: הכנתי סלט ביצים למסיבת יום האימוץ של אושר, היא חסידת המוצרים האורגניים, אבל כשהלכתי לקנות ביצים התברר שתבנית אורגנית עולה 6$ ורגילה עולה 2$. קניתי שלוש תבניות רגילות והגעתי הביתה היא התנפלה עלי (בשיא הרצינות) ואמרה :"אתה נותן לאורחים שלך סרטן, איך אתה לא מתבייש להאכיל אותם ביצים לא אורגניות, ככה אתה חוגג לבן שלך? ע"י זה שאתה מרעיל את האורחים שלו" (כל זה היה ברצינות תהומית....) אני אמרתי לה ברוגע שאני מתחיל להכין את הסלט ביצים עוד כשעה - אם עד אז היא חוזרת עם שלוש תבניות אורגניות, אני אכין ...אם לא...האורחים פשוט יצטרכו לחיות עם הסרטן. מי לא חזרה עם ביצים אורגניות? מי אכלה חצי מהסלט? למי אין סרטן? מי שכחה בכלל מאיזה ביצים עשוי הסלט? נכון! ככה היא. אבל לזכותה יאמר שככה היא תמיד!!!!!!

 

[יסמין@]

טוב, אז אתה כנראה

קדוש (תיזהר שהסומסום לא יפול לך מהבייגלע

) ברצינות, בכל הודעה אתה מספר איך אתה עונה לה או לו ברוגע. תגיד, ואתה גם רגוע מבפנים או שאתה אוכל את עצמך ומעלה לעצמך את לחץ הדם? אם אתה כל הזמן סופג וסופג וסופג, זה ממש לא בריא. אני רצינית. רגע, אני לא מבינה, אתם גרים *עם* הסבתא והסבא באותו בית? מקווה שלא... באמת כדאי לך לחשוב על איזו דרך פעולה כוללנית. לא לכבות שריפות פה ושם כל פעם שיש התערבות כזו, אלא על שיחה כללית. אולי יעזור. ואם לא, אולי פחות להיות במחיצתם? זה אפשרי?

 

[אבא גאה]

אנחנו כבר לא גרים שם

תודה לצ'ק..... אני אדם די רגוע..... הם גם לא ההורים שלי.......

מיילס מתעצבן הרבה יותר ממני והרבה יותר מהר ממני עם ההורים שלו - אבל - הם ההורים שלו..... ו...לא אני בכלל לא מלאך, כשאני כבר מתעצבן זה כשזה ממש ממש מוגזם ויצא פעמיים שהתפרצתי וצעקתי (הם היו בהלם טואטאלי - יש לציין) וצרחתי ואיימתי. ו.....אני לא סופג שום דבר בפנים - אני ואמא של מיילס עובדים יחד (אני עובד אצלה) אני נמצא איתה כל יום בין 9-5 ....ואנחנו מדברים המון - אני כל הזמן אומר לה את דעתי ואנחנו גם מתווכחים המון - ה-מ-ו-ן.....וברוב המקרים אנחנו גם לא מסכימים. אבל בתוך דקה שאני אומר לה "את לא ידעת על מה את מדברת" היא יכולה לומר "טוב טוב גם אתה לא ממש מבין גדול, לאן אתה רוצה ללכת לצהריים" ככה היא - כמו שזה רותח ככה זה מתקרר... ואני לא מתעצבן כי המשפחה שלו קצת קומית - וזה מצחיק אותי..... באמת!

 

[אמא של אייל ואלון]

יש לי תחושה

שכמו שאצלינו כל מיני נשמות שואלות מי דמות האב לילדים שלנו. ואמא שלי כל הזמן מנסה לדחוף את אבא שלי לילדים. ובאמת הוא משקיע הבם יותר מאשר בנכדים אחרים.(יש גם את ענין הבית כנסת "שמשהו יצטרך הרי לקחת אותם" סוף ציטוט אמא שלי (ברור שלנו יש פתרון אחר מאשר שאבא שלי יקח אותם) כך גם אמא של מייליס אין אמא אני יהיה האמא רק שלאמהות בניגוד לאבות יש יותר נטיה לקחת את התפקיד על עצמם.כי אצלינו אמא שלי מנסה אבל אף אחד מהגברים לא שש.

 

[יסמין@]

לאור מה שקראתי עכשיו ב"הורים ותומים

שהם אמרו ועשו בהקשר לאין ברית מילה - את המאוד טולרנטי כלפיהם.

 

[יסמין@]

את המאוד = אתה מאוד

 

[אמאברוזה]

ככה בפשטות שכזו ,כדרך אגב אתה מספר

שלגן יש תלבושת אחידה? יענו הגן זה כיתה א של בית הספר? נו,רצית חמות קיבלת חמות בריבוע עם כל הפולניות המסורתית. "אני יודעת טוף יותר ואני גם אגיד את סה לנכד שידע שספתא לא נמצאת סתם ,יש לה תפקיד מוגדר מאוד לשמור על הסדר והנימוס. אוי הנוער של היום......." ואם לילד בן 4? יש תלבושת אחידה אתה עוד מתפלא שהסבתאיות מתבטאת במותר ואסור?

 

[אבא גאה]

ככה זה כאן ../images/Emo31.gif

וזה עוד החינוך המונטוסורי, זה שעל לוח הכניסה של ביה"ס חקוק ש"הילד עומד במרכז".......חחחחחחחח הם עלובים בקטע הזה באמת. הנה, עכשיו תהיי בהלם - לא רק שיש להם תלבושת אחידה, הם גם איימו עלינו ההורים במכתב שהם שלחו הביתה......אם הילד שלכם יגיע לביה"ס ללא תלבושת אחידה, יישלח פתק הביתה. בפעם השניה שיגיע ללא תלבושת אחידה יישלח מכתב בדואר רשום. בפעם השלישית (שימי לב, שבי בנחת ותעזבי כוסות תה רותחות) הם ילבישו את הילד בתלבושת אחידה וישלחו את החשבון להורים. אהבת? גם אני....ניגשתי אליהם ואמרתי בחיוך שבמידה וזה יקרה, אני אשלח להם את הצ'ק בדואר, ומהתיבה שליד הבית שלי לא אספו מכתבים כבר כמה שנים....... כמובן שאושר הולך הרבה ללר תלבושת אחידה (אם כי אני מנסה להישאר בצבעים המורשים) ואילו הערה אחת לא שמעתי אפילו....הם קצת מפחדים ממני. אבל רוצה להתרגז עוד יותר? יום אחד אושר הלך לגן עם פלסטר של ברבי על אחד מהפצעים שלו, הוא חזר הביתה ועל היד היה פלסטר "רגיל".....מה קרה? שאלתי, נפל לך הפלסטר שלך? לא, הוא אמר - הגננת החליפה לי את הפלסטר בפלסטר אחר כי היא אמרה שזה מפריע לריכוז של הכיתה. אני מיד אמרתי לו שיש לו זכות לשים איזה פלסטר שהוא רוצה על היד שלו והצעתי לו בפעם הבאה שהגננת אומרת לו להוריד את הפלסטר שיאמר לה בעדינות שאת הפלסטר הזה הוא אוהב יותר והוא לא רוצה להחליף. כמובן שבבוקר גם עצרתי אצל המנהלת ווידאתי שלא תהיה אי הבנה - "לא איכפת לי מהחוקים שלכם, הבן שלי אוהב פלטרים של ברבי, ואני מאשר לו להיות איתם, אם זה מפריע לריכוז של הכיתה, זה יימשך בדיוק שלוש דקות" וכמובן שמאז אושר הולך עם איזה פלסטרים שבא לו........ כבר אמרתי לכם שהם לא כ"כ אוהבים אותי שם? הם אמרו למיילס :"אתה נורא נחמד, אבל אבא גאה מאוד אגרסיבי"