אוקיי אני מגובש - "כבוד לזולת"
גם אני מרבה לומר לא לאושר כשהוא רוצה לעשות דברים שמפריעים לזולת אני לא מרשה לו להשפריץ על עוברים ושבים עם אקדח מים, אני לא מרשה לו לקפוץ על הרצפה בסלון כשדוד שלו ישן במרתף, אני לא מרשה לו להעיר את בן הדודה שלו גם כשנורא משעמם לו. (וגם אני נגד דברים בלתי הפכים ואני לא מרשה עגילים, קעקועים, וברית מילה) אבל גם אני כמוך מרשה לו ללבוש פיג'מות, בגדי ים, זנבות ו..שמלות. עכשיו ברצינות, אם אחת האמהות של אחד הילדים האחרים בגן של הילדה היתה אומרת לך "גיברת, לא נהוג להסתובב בשעות היום בפיג'מה וזה מפריע לי" האם ברצינות היית שוקלת לאסור על הבת שלך ללכת עם הפיג'מה? או שהיית אומרת לההיא שתתמודד עם הבעיות שלה כי לך יותר חשוב שהבת שלך תמצה את הפנטזיות שלה? ו.אני יודע שיש הבדל בין האמא של אלכס לבין סבא של הילד....אבל כבוד הוא כבוד הוא כבוד ולי נראה שסבא של מיילס צריך ללמוד לכבד את אושר הרבה יותר ממה שאושר צריך ללמוד לכבד אותו (כי כמו שראית אפילו אושר בגילו ידע שלסבא הוא הולך לומר "זו רק תחפושת"....) ולגבי הסבא הזה, כאן ביבשת הזו יש חוסר כבוד לילדים, באמת! לפני שבועיים כבר צעקתי עליו (על הסבא) שכשנגנסנו הביתה הודעתי להם שאושר לא במצב רוח טוב היום אז הסבא בא (עם כוונות טובות אני מודה) ובקול מתחנחן כזה ומאיים תוך כדי התקדמות איטית וידיים מוכנו לדיגדוג "מי במצב רוח לא טוב אני כבר אדגדג אותו" ואושר שבעיניו זה לא מצחיק, הסתכל לו בעיניים ואמר "די זיידי אני לא רוצה" והוא ממשיך ובא לדגדג אותו ו.............מדגדג אותו בעוד אושר בקול רם וברור צועק :"זיידי די אני לא רוצה....דדדדדדדייייייייייייי" ומתחיל ליבב.... בשלב הזה זיידי עוזב אבל בוחר ללעוג לקול היבבני של אושר... כאן כבר התפרצתי בכעס רב (אחרי שעמדתי בצד אוכל את עצמי וממתין שסבא יבין לבד) ואמרתי :"למה אתה לועג לא? הוא לא רוצה לשחק הוא במצב רוח רע, למה אתה לא מכבד את זה"? ומה הוא אומר לי הגאון:"הילד צריך לפתח חוש הומור" אז כבוד? גם ילדים צריך לכבד...וכנראה שכן - יש לי בעיה בלדרוש מאושר לא ללבוש מה שהוא רוצה בכדי לכבד אותו, את מיש לא מכבד את הגבולות של אושר כלל. ושוב אוסיף כי הסבא אוהב את אושר והבעיה המרכזית היא דרך ההיתייחסות לילדים כאן ופשוט לזה הוא רגיל.