אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מאמר "המוח והתודעה" - נמצא באתר
- פותח הנושא roi k
- פורסם בתאריך
אולי כדאי להרחיב כאן מעט
קרוב לוודאי שליבוביץ מצביע כאן על אבחנתו הידועה של קאנט בין הדבר כשהוא לעצמו לבין דמותו של אותו דבר כפי שהיא מצטיירת או נתפסת בתודעתנו, אם זה בחוש או בדמיון או במחשבה. אבחנה זו תקיפה כמובן לא רק לגבי המציאות הפיסית והפסיכית של האדם, מה שמכונה 'גוף ונפש', אלא לגבי כל דבר שאנו תופסים כמציאות, אפילו האבן המושלכת בצד הדרך. אלא הואיל ולעולם אין בידינו להגיע אל הדבר כשהוא לעצמו, ולעולם אנו תלויים בדרכי תפיסתנו, הופכת אבחנה זו לחסרת משמעות מעשית, והשאלה שמעמיד ליבוביץ, שהיא קימת ועומדת כאמור לגבי כל דבר שבמציאות, היא בעצם שאלה של סתם, שאלה ריקה, משום שאין שום דרך להשיב עליה.
יחד עם זאת, יש לשאלה זו בהקשר של גוף ונפש גוון מיוחד. השניות התודעתית, האפיסטימית, של הפונקציות הגופניות מזה ושל הפונקציות הפסיכיות מזה אינה מוטלת בספק, והיא כפויה עלינו. לפיכך ניתן היה לצפות שנכיר גם בשני ישים שונים הנושאים את הפונקציות הללו. ציפיה זו קיימת ועומדת גם מבלי להכנס לשאלה שהעמיד ליבוביץ, אם אותם שני ישים נתפסים רק בתודעתנו או שהם קיימים ממש במציאות, שאלה שכאמור אינה ניתנת לתשובה. ניתן היה לצפות שלפחות בתודעתנו נכיר בקיומם של שני הישים הללו, כשם שאנו מכירים בקיומן של הפונקציות שלהם. והנה למרבית ההפתעה, איננו מוצאים באדם שום "יש", שום סובסטנציה, שעשויה לשאת על עצמה את הפונקציות הפסיכיות, על אף שקיומן של אלה (בתודעתנו) אינו מוטל בספק, וכל מה שאנו מוצאים בו הוא הגוף, שהוא הנושא של הפונקציות הפיזיות. יש כמובן רבים המצביעים על המוח כאותה סובסטנציה הנושאת את הפונקציות הפסיכיות, אבל זו טעות גמורה משום שאיננו מגלים במוח שום פעילות פסיכית, אלא פעילות פיזית בלבד. הפעילות הפסיכית מתרחשת אצל בעל המוח ולא במוח, אבל "בעל המוח" הוא מונח מעורפל לחלוטין, שאין לנו שום מושג לגביו, ואין לו שום קיום נפרד - ואפילו בתודעתנו - מקיומו של המוח. מטעם זה נוטים חוקרי המוח לכפור בקיומן של הפונקציות הפסיכיות מכל וכל, וטוענים שזו בעצם אשליה שהיא תוצר לוואי של הפעילות הפיזית, שרק היא קיימת בפועל, ולפיכך במוקדם או במאוחר, כך הם טוענים, נצליח לבנות מכונה (מחשב) שתהיה בעלת תודעה ותדע לאהוב ולשנוא ולכעוס ולשמוח וכיוצא בהם. אבל אלה הטוענים כך לא ידעו את דיקארט, או שוכחים שאשליה היא פעילות פסיכית מובהקת, ואין בידינו לדמות מה פירוש להשלות מכונה. אי אפשר לרמות מכונה. אם אתה לא בונה אותה כמו שצריך היא פשוט לא עובדת.
האנקדוטה הבאה ממחישה אולי יותר מכל את הנקודה הזאת. באחת מהרצאותיו פותח פרופ' עידן שגב את דבריו בהכרזה "בכוונתי בהרצאה זו לנסות לשכנע אתכם (כלומר, את ציבור השומעים) שאתם מכונות, ושם דבר לא מעבר לזה" (איני מתחייב על ניסוח הדברים, אבל זה הרעיון). מיד כמובן מתעוררת השאלה, שפרופ' שגב וגם לא אף אחד מן הציבור לא נתן דעתו עליה, והיא שאם אנו באמת מכונות ולא שום דבר מעבר לזה, אז איזו משמעות יש לנסיון לשכנע אותנו? מה פירוש לשכנע מכונה שהיא מכונה? ואם גם פרופ' שגב עצמו הוא מכונה, הנחה סבירה לאור העובדה שגם הוא אדם ככל אדם אחר, איזו משמעות יש להיגד שמכונה מנסה לשכנע מכונות אחרות שהן מכונות? אם נצא מהנחה שפרופ' שגב הוא אדם אינטיליגנטי ולא בא לפלוט שטויות ופתפותי ביצים, משתמע מזה שהוא עצמו כלל אינו משוכנע שהוא וציבור שומעיו הם רק מכונות ושום דבר לא מעבר לזה. הוא עצמו אינו יכול להמנע מן ההכרה, ואפילו שלא מדעתו, שיש עוד משהו מעבר לזה שהוא אותו דבר שבאמת אפשר לנסות לשכנע אותו, והדבר הזה אינו מצוי בשום מכונה ולא במוח אלא באדם בעל המוח. אבל מהו אותו אותו הדבר? זו ודאי שאלה לפרס נובל.
קרוב לוודאי שליבוביץ מצביע כאן על אבחנתו הידועה של קאנט בין הדבר כשהוא לעצמו לבין דמותו של אותו דבר כפי שהיא מצטיירת או נתפסת בתודעתנו, אם זה בחוש או בדמיון או במחשבה. אבחנה זו תקיפה כמובן לא רק לגבי המציאות הפיסית והפסיכית של האדם, מה שמכונה 'גוף ונפש', אלא לגבי כל דבר שאנו תופסים כמציאות, אפילו האבן המושלכת בצד הדרך. אלא הואיל ולעולם אין בידינו להגיע אל הדבר כשהוא לעצמו, ולעולם אנו תלויים בדרכי תפיסתנו, הופכת אבחנה זו לחסרת משמעות מעשית, והשאלה שמעמיד ליבוביץ, שהיא קימת ועומדת כאמור לגבי כל דבר שבמציאות, היא בעצם שאלה של סתם, שאלה ריקה, משום שאין שום דרך להשיב עליה.
יחד עם זאת, יש לשאלה זו בהקשר של גוף ונפש גוון מיוחד. השניות התודעתית, האפיסטימית, של הפונקציות הגופניות מזה ושל הפונקציות הפסיכיות מזה אינה מוטלת בספק, והיא כפויה עלינו. לפיכך ניתן היה לצפות שנכיר גם בשני ישים שונים הנושאים את הפונקציות הללו. ציפיה זו קיימת ועומדת גם מבלי להכנס לשאלה שהעמיד ליבוביץ, אם אותם שני ישים נתפסים רק בתודעתנו או שהם קיימים ממש במציאות, שאלה שכאמור אינה ניתנת לתשובה. ניתן היה לצפות שלפחות בתודעתנו נכיר בקיומם של שני הישים הללו, כשם שאנו מכירים בקיומן של הפונקציות שלהם. והנה למרבית ההפתעה, איננו מוצאים באדם שום "יש", שום סובסטנציה, שעשויה לשאת על עצמה את הפונקציות הפסיכיות, על אף שקיומן של אלה (בתודעתנו) אינו מוטל בספק, וכל מה שאנו מוצאים בו הוא הגוף, שהוא הנושא של הפונקציות הפיזיות. יש כמובן רבים המצביעים על המוח כאותה סובסטנציה הנושאת את הפונקציות הפסיכיות, אבל זו טעות גמורה משום שאיננו מגלים במוח שום פעילות פסיכית, אלא פעילות פיזית בלבד. הפעילות הפסיכית מתרחשת אצל בעל המוח ולא במוח, אבל "בעל המוח" הוא מונח מעורפל לחלוטין, שאין לנו שום מושג לגביו, ואין לו שום קיום נפרד - ואפילו בתודעתנו - מקיומו של המוח. מטעם זה נוטים חוקרי המוח לכפור בקיומן של הפונקציות הפסיכיות מכל וכל, וטוענים שזו בעצם אשליה שהיא תוצר לוואי של הפעילות הפיזית, שרק היא קיימת בפועל, ולפיכך במוקדם או במאוחר, כך הם טוענים, נצליח לבנות מכונה (מחשב) שתהיה בעלת תודעה ותדע לאהוב ולשנוא ולכעוס ולשמוח וכיוצא בהם. אבל אלה הטוענים כך לא ידעו את דיקארט, או שוכחים שאשליה היא פעילות פסיכית מובהקת, ואין בידינו לדמות מה פירוש להשלות מכונה. אי אפשר לרמות מכונה. אם אתה לא בונה אותה כמו שצריך היא פשוט לא עובדת.
האנקדוטה הבאה ממחישה אולי יותר מכל את הנקודה הזאת. באחת מהרצאותיו פותח פרופ' עידן שגב את דבריו בהכרזה "בכוונתי בהרצאה זו לנסות לשכנע אתכם (כלומר, את ציבור השומעים) שאתם מכונות, ושם דבר לא מעבר לזה" (איני מתחייב על ניסוח הדברים, אבל זה הרעיון). מיד כמובן מתעוררת השאלה, שפרופ' שגב וגם לא אף אחד מן הציבור לא נתן דעתו עליה, והיא שאם אנו באמת מכונות ולא שום דבר מעבר לזה, אז איזו משמעות יש לנסיון לשכנע אותנו? מה פירוש לשכנע מכונה שהיא מכונה? ואם גם פרופ' שגב עצמו הוא מכונה, הנחה סבירה לאור העובדה שגם הוא אדם ככל אדם אחר, איזו משמעות יש להיגד שמכונה מנסה לשכנע מכונות אחרות שהן מכונות? אם נצא מהנחה שפרופ' שגב הוא אדם אינטיליגנטי ולא בא לפלוט שטויות ופתפותי ביצים, משתמע מזה שהוא עצמו כלל אינו משוכנע שהוא וציבור שומעיו הם רק מכונות ושום דבר לא מעבר לזה. הוא עצמו אינו יכול להמנע מן ההכרה, ואפילו שלא מדעתו, שיש עוד משהו מעבר לזה שהוא אותו דבר שבאמת אפשר לנסות לשכנע אותו, והדבר הזה אינו מצוי בשום מכונה ולא במוח אלא באדם בעל המוח. אבל מהו אותו אותו הדבר? זו ודאי שאלה לפרס נובל.
שכנוע האדם פירושו
להביא את אותו אדם להסכים לדעתך, ולפעמים הוא עשוי להיות מלווה גם בשינוי בהתנהגותו. ככל שמדובר בבניאדם, כולנו מבינים מה פירוש לדוגמה לשכנע אדם לצאת ולהלחם על הגנת מולדתו. אבל איך משכנעים מכונה לעשות משהו? מדברים איתה ציונות? מרעיפים עליה סופרלטיבים? מלמדים אותה פילוסופיה? משחדים אותה? הורגים אותה ממכות? מאיימים עליה בנשק?
להביא את אותו אדם להסכים לדעתך, ולפעמים הוא עשוי להיות מלווה גם בשינוי בהתנהגותו. ככל שמדובר בבניאדם, כולנו מבינים מה פירוש לדוגמה לשכנע אדם לצאת ולהלחם על הגנת מולדתו. אבל איך משכנעים מכונה לעשות משהו? מדברים איתה ציונות? מרעיפים עליה סופרלטיבים? מלמדים אותה פילוסופיה? משחדים אותה? הורגים אותה ממכות? מאיימים עליה בנשק?
הבעיות שלי עם ההגדרה הנ"ל הן:
1. קיימת הנחה שאפשר בכלל לשכנע אדם. כמן בחינוך (של' אוהב לציין) אתה לא יודע מה משפיע, אולי הכל טמון בצד השני.
2. מה מונע ממני לתאר מכונה שהינה תבונית שמשתכנעת על ידי סופרלטיבים, ציונות וכו'. אין לי בעיה לתאר זאת. הבנתי את המכונה המשתכנעת היא כמו הבנתי את האדם המשתכנע.
1. קיימת הנחה שאפשר בכלל לשכנע אדם. כמן בחינוך (של' אוהב לציין) אתה לא יודע מה משפיע, אולי הכל טמון בצד השני.
2. מה מונע ממני לתאר מכונה שהינה תבונית שמשתכנעת על ידי סופרלטיבים, ציונות וכו'. אין לי בעיה לתאר זאת. הבנתי את המכונה המשתכנעת היא כמו הבנתי את האדם המשתכנע.
1. נכון, אין כל בטחון שאפשר בכלל לשכנע מישהו
אבל אפשר לנסות לעשות זאת. כך, לדוגמה, קיימות עדויות רבות שלמתן שוחד יש כוח שכנוע רב. אז נכון, אלו רק עדויות נסיבתיות , סטטיסטיות, כי אנחנו לא באמת מבינים איך בדיוק זה עובד ואין כל ערובה שזה יצליח במאה אחוז, אבל ברור לגמרי מה צריך לעשות כדי לנסות לשכנע מישהו ע"י שיחודו. לעומת זה, אין שום עדות על מישהו שניסה לשכנע מכונה ע"י שיחודה, ועל אחת וכמה שאין עדות שנסיון כזה אמנם הצליח. לכן אם אני אומר לבוס שלי שהפשלה האחרונה קרתה בגלל שהמחשב שלי השתגע והחליט לעשות מה שהוא רוצה ולא מה שאני רוצה, והבוס אומר לי תנסה לשחד אותו, אף אחד מאיתנו לא מבין מה השני אומר.
2. אכן שום דבר אינו מונע ממך מלתאר מכונה שמשתכנעת מסופרלטיבים, כי דברי אגדה סובלים הכל. אבל דומני שיהיה לך קצת יותר קשה לבנות מכונה כזאת בפועל. אתה מוזמן לנסות. אני מבטיח לארגן לך במה ציבורית שבה תוכל להציג את יצירתך לראווה. כל ההוצאות עלי. ייתכן שאצליח לארגן לך גם איזה פרס כספי הגון תמורת העניין. יש לי קשרים במקומות הנכונים, למרות שאני מדגיש שאין לי שום טובת הנאה אישית מזה. (אתה מבין שאני מנסה לשחד אותך, כן?)
אבל אפשר לנסות לעשות זאת. כך, לדוגמה, קיימות עדויות רבות שלמתן שוחד יש כוח שכנוע רב. אז נכון, אלו רק עדויות נסיבתיות , סטטיסטיות, כי אנחנו לא באמת מבינים איך בדיוק זה עובד ואין כל ערובה שזה יצליח במאה אחוז, אבל ברור לגמרי מה צריך לעשות כדי לנסות לשכנע מישהו ע"י שיחודו. לעומת זה, אין שום עדות על מישהו שניסה לשכנע מכונה ע"י שיחודה, ועל אחת וכמה שאין עדות שנסיון כזה אמנם הצליח. לכן אם אני אומר לבוס שלי שהפשלה האחרונה קרתה בגלל שהמחשב שלי השתגע והחליט לעשות מה שהוא רוצה ולא מה שאני רוצה, והבוס אומר לי תנסה לשחד אותו, אף אחד מאיתנו לא מבין מה השני אומר.
2. אכן שום דבר אינו מונע ממך מלתאר מכונה שמשתכנעת מסופרלטיבים, כי דברי אגדה סובלים הכל. אבל דומני שיהיה לך קצת יותר קשה לבנות מכונה כזאת בפועל. אתה מוזמן לנסות. אני מבטיח לארגן לך במה ציבורית שבה תוכל להציג את יצירתך לראווה. כל ההוצאות עלי. ייתכן שאצליח לארגן לך גם איזה פרס כספי הגון תמורת העניין. יש לי קשרים במקומות הנכונים, למרות שאני מדגיש שאין לי שום טובת הנאה אישית מזה. (אתה מבין שאני מנסה לשחד אותך, כן?)
לגבי 2 כוונתי היא שאני יכול
לתאר לעצמי מכונה כזאת. אמי יכול לתאר את זה שהמדע יכול להגיע לכך (לא בטוח שהוא יכול, אבל אני לא יכול לשלול אפשרות שיגיע לכך) שלמכונה תהיה אפשרות בחירה בין מספר אופציות - לא יכול מנטלית. לדעתי קיימות מכונות מפותחת (לא במידה שאנו מדברים עליה) שלא היו הגיוניות לפני מספר לא רב של שנים.
לתאר לעצמי מכונה כזאת. אמי יכול לתאר את זה שהמדע יכול להגיע לכך (לא בטוח שהוא יכול, אבל אני לא יכול לשלול אפשרות שיגיע לכך) שלמכונה תהיה אפשרות בחירה בין מספר אופציות - לא יכול מנטלית. לדעתי קיימות מכונות מפותחת (לא במידה שאנו מדברים עליה) שלא היו הגיוניות לפני מספר לא רב של שנים.
אל תגיד "אני יכול לתאר" מכונה כזאת
בוא תתאר אותה. אבל התיאור חייב להיות ראוי לשמו, ז"א שכל טכנאי מכונות שיקרא אותו יבין מתוכו מה בדיוק הוא צריך לעשות כדי לבנות מכונה כזאת.
עצם המושג 'מכונה' סותר את אפשרות הבחירה בין מספר אופציות, משום שמושג המכונה יסודו במושג המכניזם, ואיננו מכירים שום מכניזם שיכול לבחור באחת מבין מספר אופציות אפשריות. אתה יודע להצביע על מכניזם כזה? שוב, אלו צירופי מילים חסרי מובן (לא המילים שבצירוף חסרות מובן אלא הצירוף כולו חסר מובן), יצירי רוח, תעתועי דמיון חסרי אחיזה כלשהי במציאות. השתדל להמנע מהם.
בוא תתאר אותה. אבל התיאור חייב להיות ראוי לשמו, ז"א שכל טכנאי מכונות שיקרא אותו יבין מתוכו מה בדיוק הוא צריך לעשות כדי לבנות מכונה כזאת.
עצם המושג 'מכונה' סותר את אפשרות הבחירה בין מספר אופציות, משום שמושג המכונה יסודו במושג המכניזם, ואיננו מכירים שום מכניזם שיכול לבחור באחת מבין מספר אופציות אפשריות. אתה יודע להצביע על מכניזם כזה? שוב, אלו צירופי מילים חסרי מובן (לא המילים שבצירוף חסרות מובן אלא הצירוף כולו חסר מובן), יצירי רוח, תעתועי דמיון חסרי אחיזה כלשהי במציאות. השתדל להמנע מהם.
אני אומר דבר פשוט. יש לאדם פיזי ופסיכי.
לטענתך ולטענת ל' (ואני כרגע מסכים איתה) ישנה בעיה, כי הרי לא סביר שיהיה קשר בין השניים, בין הפיזי (בעל המשקל, שניתן למדידה)
לבין הפסיכי (ללא כל הנ"ל) - הבעיה נובעת מכך שהמציאות מוכיחה שיש קשר.
אני שואל, במה שונה המכונה? למה אני בטוח שיש כשל לוגי בקשר בין מכונה ליכולת בחירה או לפעולות אחרות (ואפילו חלקיות) הקיימות באדם?
למה אני כל כך בטוח שלא יגיעו להישג מדעי כזה אי פעם???
לטענתך ולטענת ל' (ואני כרגע מסכים איתה) ישנה בעיה, כי הרי לא סביר שיהיה קשר בין השניים, בין הפיזי (בעל המשקל, שניתן למדידה)
לבין הפסיכי (ללא כל הנ"ל) - הבעיה נובעת מכך שהמציאות מוכיחה שיש קשר.
אני שואל, במה שונה המכונה? למה אני בטוח שיש כשל לוגי בקשר בין מכונה ליכולת בחירה או לפעולות אחרות (ואפילו חלקיות) הקיימות באדם?
למה אני כל כך בטוח שלא יגיעו להישג מדעי כזה אי פעם???
התשובה פשוטה עוד יותר
לשום מכונה אין שום פסיכיקה. מעגלים חשמליים, קצת פלסטיקים וכמה פיסות מתכת לא חושבים על שום דבר, לא מתרגשים משום דבר ולא יודעים לקבל החלטות. המכונה, כל מכונה, זה רק פיזיקה ולכן לא מתעוררת בה בעיית הקשר הפסיכו-פיזי. פשוט אין קשר כזה.
האם לא ייתכן שבעתיד יוכל האדם לבנות מכונה שתהיה לה פסיכיקה? אולי. אם יתגלה בעתיד החלקיק האלוהי 2, שיודע גם לחשוב, אפשר שממנו ניתן יהיה לבנות מכונה כזאת. בינתיים כל החלקיקים שאנו מכירים לא יודעים לחשוב, ולכן עד אז - אין שום סיכוי.
לשום מכונה אין שום פסיכיקה. מעגלים חשמליים, קצת פלסטיקים וכמה פיסות מתכת לא חושבים על שום דבר, לא מתרגשים משום דבר ולא יודעים לקבל החלטות. המכונה, כל מכונה, זה רק פיזיקה ולכן לא מתעוררת בה בעיית הקשר הפסיכו-פיזי. פשוט אין קשר כזה.
האם לא ייתכן שבעתיד יוכל האדם לבנות מכונה שתהיה לה פסיכיקה? אולי. אם יתגלה בעתיד החלקיק האלוהי 2, שיודע גם לחשוב, אפשר שממנו ניתן יהיה לבנות מכונה כזאת. בינתיים כל החלקיקים שאנו מכירים לא יודעים לחשוב, ולכן עד אז - אין שום סיכוי.
אם יצליחו
ליצור מכונה שהיא במהותה אורגניזם (= בעלת כלי חישה הרגישים לסביבה) והיא תעמוד בקריטריונים ההתנהגותיים של הבעת רגשות אזי שנוכל להגיד שהמכונה הזו מרגישה.
אין שום צורך שהיא תהיה מסוגלת להגיד לנו שהיא מרגישה.
ריקי, כמו דקארט, חושב שיש באדם משהו מסתורי הנקרא "פסיכיקה" ורק בזכותו אנו בני אדם ולא שלד עם בשר וקצת חשמל במוח.
אבל הוא טועה כמובן.
הנפש של האדם שהיא סט של יכולות שהוא מפגין איננה סוג של 'אובייקט' ולכן לא עומדת בקשר עם הגוף, כמו שמטוס לא עומד בקשר עם תעופתו.
ליצור מכונה שהיא במהותה אורגניזם (= בעלת כלי חישה הרגישים לסביבה) והיא תעמוד בקריטריונים ההתנהגותיים של הבעת רגשות אזי שנוכל להגיד שהמכונה הזו מרגישה.
אין שום צורך שהיא תהיה מסוגלת להגיד לנו שהיא מרגישה.
ריקי, כמו דקארט, חושב שיש באדם משהו מסתורי הנקרא "פסיכיקה" ורק בזכותו אנו בני אדם ולא שלד עם בשר וקצת חשמל במוח.
אבל הוא טועה כמובן.
הנפש של האדם שהיא סט של יכולות שהוא מפגין איננה סוג של 'אובייקט' ולכן לא עומדת בקשר עם הגוף, כמו שמטוס לא עומד בקשר עם תעופתו.
ברגע שאתה אומר עלי
שאני חושב משהו, ואכן זה מה שאתה אומר כאן, כבר אמרת בזה שיש לי פסיכיקה, משום שחשיבה היא פעילות פסיכית מובהקת. האם יעלה בדעתך להגיד על מכונה שהיא חושבת כך וכך?
ואם אתה מוסיף לזה את אמירתך שאני טועה בחשיבתי זו, זו כבר הודאה גמורה שיש בי פסיכיקה כי מכונה לעולם אינה טועה. או שהיא מתפקדת או שאינה מתפקדת, אבל אין שום מובן להיגד שמכונה טועה. מחשב שפועל כתיקונו לעולם לא יאמר לך ש2x2=5.
שאני חושב משהו, ואכן זה מה שאתה אומר כאן, כבר אמרת בזה שיש לי פסיכיקה, משום שחשיבה היא פעילות פסיכית מובהקת. האם יעלה בדעתך להגיד על מכונה שהיא חושבת כך וכך?
ואם אתה מוסיף לזה את אמירתך שאני טועה בחשיבתי זו, זו כבר הודאה גמורה שיש בי פסיכיקה כי מכונה לעולם אינה טועה. או שהיא מתפקדת או שאינה מתפקדת, אבל אין שום מובן להיגד שמכונה טועה. מחשב שפועל כתיקונו לעולם לא יאמר לך ש2x2=5.
אמרתי
בפירוש שהמכונה חייבת לעמוד בקריטריונים הזהים לקריטריונים שעל פיהם אנו אומרים על מישהו שהוא חושב.
אני לא מכחיש שהאדם הוא יצור פסיכולוגי, אני מכחיש את הדיבור על הפסיכי כעל אובייקט נסתר ה"נמצא" (משום מה) בחלק מהיצורים ומקיים אינטראקציה עם גופים פיזים.
בנוסף, מכונה בהחלט יכולה לטעות.
ההחלטה שהמכונה לא מתפקדת (כלומר לא מבצעת מטלה כראוי) תלויה אך ורק בעובדה שהמכונה לא הצליחה לעקוב-אחר-כלל כמו שצריך, ועקיבה אחר כלל איננה תלויה *לוגית* בעובדות מסויימות (נניח שמשהו דפוק בחיווט) אלא בהפרה של חוק נורמטיבי.
וכך גם ההיפך, אם נחליט לבדוק את מערך המעגלים של מכונה ונגלה שמשהו שם לא כשורה אבל עדיין נמשיך לקבל תוצאות רצויות לא נגיד שיש כאן טעות או חוסר בתפקוד.
בפירוש שהמכונה חייבת לעמוד בקריטריונים הזהים לקריטריונים שעל פיהם אנו אומרים על מישהו שהוא חושב.
אני לא מכחיש שהאדם הוא יצור פסיכולוגי, אני מכחיש את הדיבור על הפסיכי כעל אובייקט נסתר ה"נמצא" (משום מה) בחלק מהיצורים ומקיים אינטראקציה עם גופים פיזים.
בנוסף, מכונה בהחלט יכולה לטעות.
ההחלטה שהמכונה לא מתפקדת (כלומר לא מבצעת מטלה כראוי) תלויה אך ורק בעובדה שהמכונה לא הצליחה לעקוב-אחר-כלל כמו שצריך, ועקיבה אחר כלל איננה תלויה *לוגית* בעובדות מסויימות (נניח שמשהו דפוק בחיווט) אלא בהפרה של חוק נורמטיבי.
וכך גם ההיפך, אם נחליט לבדוק את מערך המעגלים של מכונה ונגלה שמשהו שם לא כשורה אבל עדיין נמשיך לקבל תוצאות רצויות לא נגיד שיש כאן טעות או חוסר בתפקוד.
כדי
שלא תיקח אותי יותר מדי מילולית:
אני לא מתכוון שלמכונה יש כלל שעל פיו היא עובדת אלא שכאשר קובעים האם התפקוד של המכונה תקין או לא, בהכרח קובעים משהו על התוצאה הרצויה ולא על התוצאה המצויה.
במובן הזה אפשר להגיד שהמכונה לא מילאה אחר כלל באופן נכון (נניח מחשבון שמעוות את פעולת ה+ ומחליף אותו בפעולת ה-).
שלא תיקח אותי יותר מדי מילולית:
אני לא מתכוון שלמכונה יש כלל שעל פיו היא עובדת אלא שכאשר קובעים האם התפקוד של המכונה תקין או לא, בהכרח קובעים משהו על התוצאה הרצויה ולא על התוצאה המצויה.
במובן הזה אפשר להגיד שהמכונה לא מילאה אחר כלל באופן נכון (נניח מחשבון שמעוות את פעולת ה+ ומחליף אותו בפעולת ה-).
שורש הבעיתיות בטענותיך הוא
שאתה סבור, אולי בעקבות אינטרפרטציה מוטעית של ויטגנשטיין, שהשפה קובעת את המציאות, בעוד שהשפה עשויה לכל היותר רק לתאר את המציאות שכבר נקבעה זמן רב לפני היות שפה.
איזה מובן יש לטענה שהאדם הוא יצור פסיכולוגי - שאותה אינך מכחיש - אבל אין בו שום אובייקט פסיכי? זה כאילו אמרת שאינך מכחיש שהכלנית היא אדומה אבל אתה מכחיש שיש בה איזו אדמומיות. באיזה מובן הכלנית היא אדומה אם אין בה אדמומיות? באיזה מובן האדם הוא יצור פסיכי אם אין בו שום אובייקט פסיכי?
שאתה סבור, אולי בעקבות אינטרפרטציה מוטעית של ויטגנשטיין, שהשפה קובעת את המציאות, בעוד שהשפה עשויה לכל היותר רק לתאר את המציאות שכבר נקבעה זמן רב לפני היות שפה.
איזה מובן יש לטענה שהאדם הוא יצור פסיכולוגי - שאותה אינך מכחיש - אבל אין בו שום אובייקט פסיכי? זה כאילו אמרת שאינך מכחיש שהכלנית היא אדומה אבל אתה מכחיש שיש בה איזו אדמומיות. באיזה מובן הכלנית היא אדומה אם אין בה אדמומיות? באיזה מובן האדם הוא יצור פסיכי אם אין בו שום אובייקט פסיכי?
תשובה
אם אתה מתכוון במשפט "השפה קובעת מציאות" למשהו כמו היפותיזת ספיר-וורף או משהו בסגנון אז אני ממש לא סבור כך, הדרך שבה שפה מעצבת את הפנומנולוגיה של התפיסה (אם בכלל) לא מעניינית אותי.
ל'אובייקט' יש משחק לשון (אופן שימוש) בשפה, ולכן כאשר מדברים על 'אובייקט' פסיכי ישר יכולות לעלות השאלות:
איפה הוא נמצא?
מה מקומו בשרשרת הסיבתית?
כיצד הוא מקיים אינטראקציה עם אובייקטים אחרים?
וכו' וכו'...
להגיד שהגורם הפסיכולוגי הוא לא 'אובייקט' אינו שקול ללהכחיש את הפסיכולוגי. אלא שפשוט הוא לא נכנס למשחק לשון הזה, יש לו משחק לשון אחר בשפה.
להגיד ש:
לשולחן אין צליל גבוה.
לשעה חמש אין צבע שחור.
למלחמת העולם השנייה אין ריח נעים.
זה *לא* להכחיש את השולחן, השעה חמש, ואת מלחמת העולם, וגם לא את הנשואים.
להכניס את הפסיכי לרובריקת 'אובייקט' בכוח פירושו להכניס אותו למיטת סדום ולכן לעשות טעות קטיגורית.
אם אתה מתכוון במשפט "השפה קובעת מציאות" למשהו כמו היפותיזת ספיר-וורף או משהו בסגנון אז אני ממש לא סבור כך, הדרך שבה שפה מעצבת את הפנומנולוגיה של התפיסה (אם בכלל) לא מעניינית אותי.
ל'אובייקט' יש משחק לשון (אופן שימוש) בשפה, ולכן כאשר מדברים על 'אובייקט' פסיכי ישר יכולות לעלות השאלות:
איפה הוא נמצא?
מה מקומו בשרשרת הסיבתית?
כיצד הוא מקיים אינטראקציה עם אובייקטים אחרים?
וכו' וכו'...
להגיד שהגורם הפסיכולוגי הוא לא 'אובייקט' אינו שקול ללהכחיש את הפסיכולוגי. אלא שפשוט הוא לא נכנס למשחק לשון הזה, יש לו משחק לשון אחר בשפה.
להגיד ש:
לשולחן אין צליל גבוה.
לשעה חמש אין צבע שחור.
למלחמת העולם השנייה אין ריח נעים.
זה *לא* להכחיש את השולחן, השעה חמש, ואת מלחמת העולם, וגם לא את הנשואים.
להכניס את הפסיכי לרובריקת 'אובייקט' בכוח פירושו להכניס אותו למיטת סדום ולכן לעשות טעות קטיגורית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.