יש דוגמאות הפוכות
למשל ניקלאס פראנק, בנו של הנס פראנק, או קטרין הימלר, בת משפחתו של היינריך הימלר, או גם בנו של אייכמן. בתאגידים אחרים התנהגו אחרת: למשל בדיימלר או אפילו בסימנס. לא ניהלו משפטים נגד עיתונאים, אלא הסכימו לפתיחת הארכיונים ולפרסום העובדות. בדיימלר זה נעשה הודות לאצארד רויטר, יו"ר מועצת המנהלים ובנו של ארנסט רויטר, מי שהיה ראש העיר הסוציאל-דמוקרטי היהודי של ברלין אחרי המלחמה, שנולד וגדל בטורקיה שבה משפחתו מצאה מקלט מהנאצים, והוא אנטי-פאשיסט מהבית. רויטר דאג לחשוף את העבר הנאצי של דיימלר ופעל לתשלום פיצויים לעובדי כפייה.