אולי תנסה את הרעיונות הפשוטים שכבר העליתי
בראשית נבראה הידיעה והיא מילאה את המרחב האינסופי
אחריה נברא הזמן הסטטי, וגם הוא מילא את המרחב האינסופי
אחריו נבראה האנרגיה, וגם היא מילאה את המרחב האינסופי
ואז. החל הזמן הסטטי לרעוד, גלי זמן סטטי הופיעו בו, והם הביאו את האור.
והיצירה החלה
מצירוף כמויות של אנרגיה וזמן סטטי, נוצר חומר הכוכבים.
בחומר הכוכבים הוטבעה הידיעה של כוכבים, והם יודעים איך לנוע.
בחומר הופיעו הפעולות הפיזיקליות , ובהן הופיע הזמן הדינמי.
הפעולות הפיזיקליות מובילות את ההתחדשות, וכל רגע הוא חדש בהחלט .
תמונת רגע לא הייתה בעבר , וגם לא תהיה בעתיד
כל מה שמופיע עם ההתחדשות והיצירה, ספוג בידיעה.
כל עלה של עץ דומה רק לעצמו, וזוהי העדות להתחדשות הקיימת ביקום..
כל אדם דומה רק לעצמו, והוא נולד יודע.
האדם גם יודע שהוא יודע.
זה מקור אושרו, וגם מקור סבלו.
זה גם מקור שאיפתו אל סודות היקום והבריאה המופלאה.
זה גם מקור שירתו, געגועיו ואהבתו.
זה גם מקור כאביו, ונפתולי נשמתו.
זה גם מקור תקוותו,
זה גם מקור עולמו הפנימי הייחודי שלו.
וכנראה, שכאשר האדם מסיים את חייו, חוזרת ידיעתו אל מקורה.
הידיעה היא נצחית, והיא יודעת את עצמה.
תמיד היא יודעת את עצמה.
את זאת נדע ,
כאשר נדע.
א.עצבר