מבצע פסקה ביום - שבוע חדש, מאוחד חדש!

[ויימס]

*מזדהה*

הגעתי למסקנה שכל העניין של ריח טוב/ רע הוא פסיכולוגי לחלוטין, כמו עניין הקיבוצניקים שאוהבים ריח של רפת. אני למדתי לעשות אסוציאציה בין ריח של חומצה חנקתית לחופש וכיף, כי פעם הייתי עובדת בחופשים עם חומצה חנקתית.

 

[ויימס]

אוקיי, תמה המאניה, חזרתי לדפרסיה. המשך יבוא.

 

[ויימס]

אוחחח.I had it, and I lost it.

הבטתי בגירית חופרת. הגירית לא הביטה בי. אני לא חושב שהיא אהבה את הנוכחות שלי בסביבה, היא הייתה יכולה להשיג מספיק סנאים לבד.
"אנחנו עוזרים!" אמרתי ודחפתי אותה בחוטמי. גירדתי את האדמה הקשה בציפורניי. כשאחד הסנאים ברח החוצה, זינקתי עליו וטרפתי אותו.
הגירית המשיכה לחפור. ליקקתי את הדם משיניי. מוטב להשאיר לה את שאר הסנאים בינתיים.
"זה היה כיף," אמרתי. "להתראות!"
היא מלמלה משהו, מעקמת את אפה.
"מה אמרת?" זקפתי את אוזניי.
"יש רוחות רעות בערבה הלילה. תחזור ללהקה שלך," היא נהמה.
"אני לא מאמין ברוחות רעות."
"הן מאמינות בך."

 

[אלודאה]

ועדיין יצא משעשע מאד.

 

[אלודאה]

יום שלישי! איפה יום שלישי!

 

[אלודאה]

רציתי להכניס פסקה מועמדת למחיקה

אבל במקום זה, הנה טיעון שאי אפשר להתווכח איתו!
&nbsp
לואזי חייך, "זה החלק המבריק, אם יותר לי להעיד על כך בעצמי. אם אמצא מים תקינים אחזור עם מים. אם אמצא מים מורעלים או לא אמצא מים בכלל, אמות בחוץ, ולכם יהיו יותר מים."
&nbsp
(עדיין תוהה אם השורה הזו אמורה להשאר או לא. בינתיים היא משעשעת אותי, וזה סימן נורא).

 

[ויימס]

הוא נשמע מאוד שמח ועולץ בהתחשב במצב.

 

[אלודאה]

הוא בעיקר מנותק מהמציאות...

כולם שם בהלם.

 

[ויימס]

היא ישבה על כס עצמות, לבושה בביקיני מנומר, על ראשה גולגולת של תאו.
"תצדיקי את עצמך," היא פיהקה.
"טוב, תמיד ניסיתי להיות בסדר, הפסקתי לקנות אפל כששמעתי שהם מנצלים סינים, ואני טבעונית,"
היא מצמצה. "מה?"
"חוץ ממתי שברכה מביאה לעבודה בורקס גבינה," משכתי בכתפיי.
"לא, לא, לא," הוא נופפה בידה. "את כותבת. כתיבה היא חטא." היא זרקה עליי עגבנייה שצצה יש מאין. שנים של משחקי מחניים ביסודי השתלמו- חמקתי בזריזות.
"כתיבה היא חטא," בהיתי בה.
"טוב, זה הכיף הגדול ביותר שמישהו יכול לעשות לבד, ככה פראצ'ט אמר."
לעזאזל, מעולם לא בטחתי בו.
"אני כותבת כי... אני... רוצה להוציא ספר לאור יום אחד?" ניסיתי.
"rolling on floor, laughing my ass off," היא סיפרה מבלי להראות. "הרכבת הזו הפליגה מזמן."
"יש לי משהו מיוחד ויפה לחלוק עם העולם?" הרמתי גבה.
"בזזזט, נחשי שוב!"
"אני רוצה לגרום לאנשים לחוש תקווה ואושר לרגע קצר, בעולם אכזרי-"
היא פערה את עיניה לרווחה. "ג'יזוס קריסטוס, לא!"
היססתי. "אוקיי, יש לי משהו מכוער ודוחה לחלוק עם העולם, ואני רוצה לגרום לאנשים לבכות?"
היא נדה בראשה. "את אפילו לא מתאמצת."
"את יכולה לתת לי רמז?"
היא נאנחה. היא קמה מהכס שלה והתקרבה אליי. היא הניחה את גולגולת התאו על ראשי.
"יש רק סיבה טובה אחת לכתוב, רק אחת."
הבטתי בהשתקפות של עצמי בעיניה. כל כך יפה.
דיברנו בו זמנית, לאט. היא נראתה מופתעת.
"כי... אני לא מצליחה להימנע מכך."
הדלת נפתחה. זה היה קרלוס הסייבורג.

 

[shccer]

אני מקווה שזה בסדר להצטרף באמצע

היה זה לילה סוער וגשום. הכרכרה של עופר עמדה מחוץ לביתו בעוד הוא בואי נשחק משחק. התכונן ליציאה בחדרו. הוא לבש את החליפה האהובה עליו, ויצא אל נו, בואי נשחק משחק. הכביש. הכרכרה הייתה תפסיקי להתעלם ממני, ובואי נשחק משחק. מרהיבה ביופיה עם שתי סוסים לבנים שלראשם בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק בואי נשחק.
מי זה?
זאת לא שאלה מעניינת. תשאלי שאלה אחרת.
מה אתה רוצה.
כבר אמרתי לך, לשחק משחק.
מה החוקים?
או, עכשיו את מתחילה לשאול את השאלות הנכונות.

 

[אלודאה]

בוא נשחק!

ברור שמותר להצטרף באמצע. אחרת איך אפשר לשחק?

 

[עוץליגוץלי]

קצרפח-מחצ

יוסי עמד בפנים רציניים מול הדלת, עליה כתוב "קצרפח-מחצ" או משהו דומה. הוא הקיש בדלת ופתח אותה. מהחלון הפתוח עלו קולות כלי הרכב ברחוב ח'ורי, והשתלבו בצלילי הווקמן שצרח "אינקובטור". הקצינה שישבה מול הדלת מפהקת משיעמום ואוחזת בידה דפדפת גדולה, מביטה בטירון יוסי ושואלת: "תותחנים או שריון?" - "חובלים." השיב בפסקנות. היא הביטה בו במבט מלוכסן מלמטה למעלה ובזילזול - "משקפופר, טייס או חובל לא תהיה. ועם גוף כמו שלך, גם לא קרבי. תחתחנים או שריון?" יוסי ניסה להסביר לה, הוא שייט כבר.... באותה המידה יכל להסביר את זה לצמרות הפיקוסים של גן העיר, הקצרפח-מחצ כבר דיברה עם החייל הבא בתור.
&nbsp

 

[אלודאה]

ROFL

חיבבתי ביותר.

 

[אלודאה]

יום רביעי כל כך חורפי מחייב פסקאות!

הבו לי פסקאותיכם ואתן לכם אצבעות קפואות בתמורה!

 

[אלודאה]

ארבע שעות מאוחר יותר...

וכל מה שיש לי הוא פסקה עם תיאור נוראי שתצטרך להמחק ולהכתב מאפס. דמיט.

 

[ויימס]

האמת שפשוט אין לי כוח. יעקב ושות' התישו אותי לחלוטין.

ואני גם חולה, עצבנית וממורמרת. בניגוד לבדרך כלל, שאז אני בריאה, עצבנית וממורמרת.

 

[ויימס]

אממ..

המלצר לא בהה בהן. הוא לבש את הבעת הנעימות הקרה של נותן שירות שלא ייתן לדבר לעמוד בדרכו אל הטיפ, גם אם הוא ללא ספק תהה לאן הן יכולות ללכת, אחת בשמלת ערב אדומה, ושתיים עם הגופייה המוכתמת והג'ינס הקרועים שלה. אחת זכרה את הפעם האחרונה שהיא לבשה את השמלה הזו- היא ניגנה באולם העירוני. שתיים באה לראות אותה. היא איחרה, הייתה לבושה באופן בלתי הולם, יצאה מוקדם, ולא מחאה כפיים. היא פשוט ישבה בשורה האחרונה, ליד הדלת, כשהעיניים שלה עצומות למחצה. אחת חיכתה שהיא תגיע.
ואחת חשבה, למה לא? זו הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי בטוחה בעצמי. ואם את כבר הולכת למות, תעשי את זה בסטייל.

 

[MeSofer]

אני לא מבינה איך את עושה את זה.

ספיצ'לס.

 

[ויימס]

תודה... ^_^

 

[shccer]

לכולנו יש ימים כאלה...

רז שונא את החורף. תמיד יורד גשם בחוץ, וזה תמיד קורה כשהוא צריך להיות איפהשהו. זה לא השיממון שבלהיות תקוע בבית שמפריע לו. זו הידיעה שכשתחלוף הסופה יהיה לו כל כך הרבה יותר להספיק בכל כך הרבה פחות זמן.
דפיקות הגשם על חלונו של רז העירו אותו, והביאו עמם עוד יום גשום ואפור. זה היום השלישי ברצף של גשמים ושטפונות. הוא הסתובב במיטה, הניח את הכרית על פניו וניסה לחזור לישון, לאחר כמה דקות. הוא הוריד את הכרית מפניו ספר עד חמש וקפץ מהמיטה, מוריד מעליו את השמיכה. הוא גילה שהדרך הטובה ביותר לקום בימים גשומים וקרים היא להתמודד עם היציאה מהמיטה לקור שמחוץ לשמיכת הפוך שלו, כפי שמתמודדים עם פלסטר.
רז הכין לעצמו קפה והתיישב לשולחנו מול החלון. מחוץ לחלון, נהרות של מים כיסו את הכביש, ולרגע רז חשב שהוא רואה ברווזים שוחים. אם הייתה לו איזושהי תקווה להצליח להגיע לאנשהו היום, התקווה הזאת נעלמה. שוב. בפעם השלישית . רז נאנח ושם את מצחו על השולחן.
לפתע רעש חזק של המהום נמוך נשמע מכל עבר. רז הרים את ראשו והסתכל החוצה. צי של חלליות ירד אט אט ועשה את דרכו אל האדמה. רז הסתכל על החלליות לכמה שניות. אז, קם, הצמיד את הכיסא חזרה לשולחן, ירד במדרגות חזרה אל חדרו, הגיף את התריסים, כיבה את האור ונשכב במיטה. הוא הסתכל על התקרה, וחשב
" הייתה לי הרגשה שזה הולך להיות יום כזה." רז הסתובב על צידו ונרדם.