מגיחה מארץ הפיטוצין לדיווח

[bluehorizon]

מגיחה מארץ הפיטוצין לדיווח

המחשב שלי מת. עכשיו הגיע מחשב חדש, אז אני יכולה לחזור קצת לעדכן. זה משהו, בתל השומר. עברת את שבוע 38? קדימה ליילוד. למה? כבר נמצא סיבה. יש לך ריבוי מים/מיעוט מים/תינוק גדול/תינוק קטן - משהו כבר נמצא. הצלחת לשרוד עד התפתחות לידה ספונטנית? סבבה לך. עם הגיעך קבלי פיטוצין. שיהיה, ליתר ביטחון. אין מה לעשות, חדר לידה הוא משאב יקר, שאי אפשר למרוח בו ככה סתם זמן. או שאת מתקדמת או שאת מקודמת בכוח. לא רוצה אפידורל? למה לך? לא נורא, את כבר תרצי בהמשך, אם לא לפני הפיטוצין אז אחריו. כשתקבלי אפידורל, המרדים יסביר לך שהוא לא רוצה לשמוע אותך צועקת בזמן הצירים. אין צורך לצעוק, זה רק מפריע. למה ויבקיות לא נכנסות למרכז הלידה? כי רק פתחנו, וצריך יחסי ציבור טובים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמישהי תתפגר כאן בלי מוניטור. ועוד משהו על יולדות ישראל - למה, למה לכל הרוחות הן מגיעות, לובשות את הפיג'מה של הבית חולים, ונכנסות מייד למיטה, ומתלוננות שהצירים נורא כואבים להן ושהן רוצות אפידורל ? למה הן מתנהגות כמו חולות? למה הן כל כך חסרות אונים? הן פשוט לא רוצות להסתובב, לא רוצות כדור, לא רוצות מקלחת, לא רוצות תנוחות, רוצות אפידורל, ולשכב במיטה. הן לא רוצות שליטה על התהליך, הן לא רוצות להתמודד. אני כל כך רוצה את זה בשבילן, אבל הן לא מעוניינות. זה כל כך מתסכל אותי. אלוהים, כמה רע לי שם. אני רוצה לגמור עם זה, ואז לעשות delete לכל מה שלמדתי ולשכוח הכל. לא רוצה לדעת את הדברים האלה.

 

[אם פי 3]

אח, מתסכל

מתסכל משני הכיוונים - גם הרופאים, גם היולדות. זה כל כך מתאים למה שנאמר בכנס האחרון על המודל הטכנוקרטי, שזה מזעזע.

 

[תNר]

עם כל הדיכאון שבדבר - הצלחת לעלות

חיוך על פני החיוורות. הכתיבה שלך הזכירה לי לרגע את א. קישון זצ"ל ע"ע "...עכשיו הברז שוב מטפטף..." (שטוכס האינסטלטור

) (מכירות?)

 

[ha hobit]

רוצה לדעת למה???

כי לא כל הנשים קיצוניות בטירוף כי לא כל הנשים עשו מהלידה מוסד. כי חלקן מבינות שזה רק שלב ואמצעי לגידול ילד. רק כמה שעות בחיים. כי לא כל הנשים חושבות שהערך העצמי שלהן נקבע אם הן עברו לידה טבעית או לא. כי לא כל הנשים מתנגדות לקדמה ולרפואה ולא רוצות להתקע אי שם בימי הבניים. הייתי סמויה פה בפורום. אני אפילו לא בהריון אבל מתכננת. כל נושא הלידות מעניין אותי מאד. אני באה מעולם הרפואה (ממש לא קשור לגניקולוגיה אבל חשבתי ללמוד גניקולוגיה) ראיתי לידות ואפילו בתה"ש. אני פה כי הנושא מעניין אותי, ואני מנסה לגבש דיעה. אני מבינה מאיפה אתן באות (לא לגמרי) ואפילו הצלחתן לגרום לחשוב על לידה טבעית (פעם חשבתי שאני אתחיל לשנן אפידורל כבר מהחודש הראשון) אני פתוחה לנושא ואשמח ללמוד אבל הקיצוניות הזו, והביקורת על נשים שלא בוחרות בדרכך ממש מקוממת.

 

[עוגי שמוגי]

זה לא שהן לא בוחרות בדרכה

זה שהן לא בוחרות, נקודה. אילו הייתי יודעת שהנשים הללו יודעות משהו על מה אפשרי, מה יכול לעזור להן להתמודד עם הכאב, מה יכול לקדם את הלידה ולעשות אותה קצרה יותר, כואבת פחות, עם פחות סיכוי להגיע לניתוח קיסרי, לידת ואקום וכו' - אם הן היו יודעות הכל ובכל זאת בוחרות בדרכן - אז הייתי מכבדת את זה לחלוטין. אולי יש פה כאלה שלא, אבל אני כן. אבל הבעיה הגדולה שלנו היא שנשים לא יודעות. לא מודעות לאפשרויות שיש להן. לא יודעות שאפשר אחרת. שלא מוכרחים ללדת על הגב. שלא מוכרחים לחתוך בלידה ראשונה. שיש מה לעשות, שיש איך להתכונן. שמקלחת יכולה לעזור להן, שהן לא חייבות להיות מחוברות למוניטור באופן רציף באופן שמגביל את התנועתיות שלהן... אני יכולה להמשיך ולהמשיך... אין פה האשמה של הנשים, אני מרשה לעצמי לדבר בשם בלוהורייזון, אלא של השיטה שלא מאפשרת חופש בחירה, אלא לנשים אסרטיביות או נשים עם אג'נדה. אין שום קשר לטירוף או קיצוניות, אין שום קשר להפיכת הלידה למוסד. יש פה קשר לזה שלקחו תהליך טבעי, רצוי וטוב, ואולי אפילו בלי זדון אלא רק מתוך הרגל, בורות, או חוסר מודעות, הפכו אותו למשהו מסובך כל כך. ובלי קשר להפיכת הלידה למוסד, אני מציעה לך לקרוא סיפורי לידה של נשים שעברו חויות טראומטיות בלידה, עד כדי שהן מגדירות את זה במונחי אונס, על מנת להבין שיש הרבה הרבה הרבה מה לשפר בגישה של הממסד הרפואי כלפי לידות.

 

[pregy]

אני מסכימה אתך במליון אחוזים

 

[rjf]

../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה

 

[מיכאלה1974]

פשוט קישקוש בלבוש

מה זו ההתנשאות הזו? רק מי שעוברת לידה טבעית היא זו שבוחרת את מהלך הלידה? רק אתן (שאתן מיעוט שבמיעוט) נהנות בזכות הבחירה בעוד שכל שאר היולדות בארץ (הרוב המוחלט) יולדות בעיניים קשורות, אוזניים אטומות ופה סגור? נו באמת??? אז לידיעתך גם אני ילדתי ב"ארץ הפיטוצין", קרי תה"ש. ולמרות שעברתי שבוע 38 ולמרות שהיתה לי סכרת הריון ולמרות שהתינוק היה גדול ולמרות שקיבלתי שלל תרופות (כולל קלקסן) עקב בעיות רבות שהיו לי - פשוט לא הסכימו לילד אותי. רק אחרי שהסתובבתי מעל לשבועיים עם פתיחה של 4 ס"מ ללא צירים הכניסו אותי לחדר לידה. ואני התחננתי שיתנו לי פיטוצין ודרשתי אפידורל ולא הסכמתי לעמוד או לשבת (רק לשכב) ולמרות מה שכתבת אני כן התרחצתי (כמו רוב הנשים - כי המילדת שמקבלת אותך מציעה לך ללכת להתרחץ). אולי אני לא מבינה מה זו בחירה אבל לדעתי אני בחרתי. אני בחרתי אחרי הריון מטיש ללדת לידה כמה שיותר קלה. המטרה שלי מהארוע הזה היתה ילד - וגם קיבלתי אותו - שמו אותו על הבטן שלי (ולא ישר לקחו אותו ממני) - והאמת השתוקקתי שיקחו אותו כי הוא היה כבד ורציתי קצת לנוח. רוצות לשמוע עוד משהו: לא הנקתי אותו אפילו שניה אחת. רוצות לשמוע עוד משהו: הוא תינוק מקסים, בריא, יפה, ערני, פעיל וחייכן סדרתי - אין לו שום חסך מהעובדה שאמא שלו קיבלה פיטוצין, אפידורל ולא טרחה להניק אותו (מסיבות רפואיות אמנם - אבל גם בלעדיהן לא יודעת אם הייתי מניקה).

 

[הקטנה באלפי ישראל]

לדעת ללדת זו קיצוניות../images/Emo35.gif

להגיע למצב שלי זו קצוניות- ילדתי, ב"ה, שש פעמים- ועדיין אין לי כמעט מושג איך יולדים. זו קיצוניות

זה שאף אחד לא לימד אותי על תהליך טבעי של הגוף שלי- זו קיצוניות. היום אין חופש בחירה, כיוון שאף אחד לא מראה את הצד השני של המטבע קרי- לידה טבעית. כן, כן, יש את הפורום הזה, ויש ספרים, אבל מי ידע על קיומם

 

[אום נטע]

../images/Emo24.gif הידע תמיד מגיע אלינו כאשר

אנחנו בשלות לקבל אותו.

 

[אום נטע]

הבעיה היא שרוב הנשים שבוחרות בדרך

הפאסיבית אינן עושות זאת מתוך ידע והחלטה עצמאית, אלא מתוך ההרגשה שככה זה ואין מה לעשות. רובן אינן יודעות את תג המחיר שבהסתברות מאוד גבוהה מגיע יחד עם לידה פאסיבית -נזקים פיזיולוגיים ונפשיים לעצמן ולתינוקן שעשויים להמשך זמן הרבה יותר ארוך מאשר 'כמה שעות בחיים'. וזו לא ביקורת עליהן - אני הייתי בדיוק באותו מצב בלידה הראשונה שלי ועברתי אותה עם הפיטוצין והאפידורל והכל. והלידה שלי עוד היתה קלה, (וגינלית, בלי מכשירים וקרעים) ובכל זאת.

 

[טחינה עם דבש]

להתנגד לקדמה?

פעם ראשונה שמאשימים אותי בדבר כזה

יש התפתחות במקצוע הרפואה: רופאים מארגון הבריאות העולמי בוחנים את המתודות שלהם ואומרים: וואלה, יותר מדי התערבויות בלידה לא משפרות את התוצאה, והרבה פעמים גורמות נזקים לאם וליילוד. מצד שני, נצברה הבנה מעמיקה יותר על התהליך הפיזיולוגי של הלידה, התפקוד ההורמונלי של הגוף ומה משפיע עליו. והמסקנה - בעקבות הידע החדש שנצבר, יוצא ארגון הבריאות העולמי בהכרזה שכדאי להוריד כמה מההתערבויות שהיו נפוצות פעם, ולהוסיף תמיכה בלתי-רפואית-אבל-משפיעה-מאוד כמו פרטיות, ליווי אישי, מים וכו', כי מחקרים רבים גילו שזה עובד. זו קדמה. זו התפתחות. זהו תהליך של למידה ושיפור. אז זה אולי נראה, ממבט ראשון, כמו "רגרסיה למצב קודם". אבל זה ממש לא ככה.

 

[יעל אוסטרליה]

../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

 

[debby12]

אני לא חושבת שמדובר בביקורת

אלא בתסכול שלה מהמצב - היא בעצמה ציינה שזה מתסכל אותה. באופן רחב יותר אני מסכימה איתך שיש משהו פטרנליסטי בלחוש תסכול על חוויה של מישהי אחרת שמרוצה ממנה. אבל כל עוד את שומרת את זה לעצמך ורק מאווררת את זה בפורום אנונימי של בעלות כיוון דומה - זה נראה לי לגיטימי. בשביל זה יש פה פורום כזה. אני באופן אישי לא מסכימה עם קביעתך לגבי ה"מבינות שזה...רק כמה שעות בחיים", אין פה מה "להבין", זו לא הוכחה בדדוקציה או משהו כזה (אם כבר אז זו הוכחה באינדוקציה

). יש פה עניין של השקפת עולם. בגלל גישה כזו של "רק כמה שעות בחיים" לידות מוסדיות הגיעו למצב העגום שבו הן נמצאות. בנוסף, אצלי באופן אישי (ואני חושבת שאצל רבות פה - אם כי לא מוסמכת לדבר אלא בשם עצמי) אין לזה שום קשר ל"קביעת הערך העצמי".

 

[בלינקה]

../images/Emo45.gif

וגם, אם כבר מדברים על להבין, חלקן הגדול לא מבינות את ההשלכות הלגמרי רפואיות של לקחת פיטוצין ואפידורל ולשכב על הגב. יש כאלה שכן. אם תחפשי למשל את הודעותיה של ענתש בפורום הריון ולידה על אפידורל, תראי שהיא עושה את הבחירות שלה מתוך ידע. ואז היא גם יודעת אילו סיכונים היא לוקחת, ונוקטת את אמצעי הזהירות האפשריים בתוך הנסיבות שאותן היא *בחרה*. לראות אשה שוכבת בבית חולים ללא מינימום ידע, וחמש מיילדות עומדות סביבה ואומרות לה שכדאי לה לקחת אפידורל אפילו שהיא לא רוצה, במקום להציע לה לקום למקלחת, זה מתסכל.

 

[שָׂרָה]

על אותו המשקל הבנדוד שלי

החולה בסוכרת הרופא הציע לו כריתת רגל במקום להציע לו שינוי תזונתי שיכול להציל לו את הרגל. המזל הוא שהוא עקשן כמוני וגילה את האפשרות השניה וניצל מנכות תמידית. זה מתסכל שהם מציעים דברים המטילים מום ומתעלמים מהאפשרות השניה. זה כבר גובל בפשע נגד האנושות!

 

[אם פי 3]

זה באמת הסבר הגיוני

בגלל שהלידה היא רק אמצעי, הן צריכות להרגיש חולות. בגלל שלידה טבעית זה לא חשוב - זו סיבה להגדיל את הכאב (ע"י שכיבה במיטה) בזמן שמחכים לאפידורל. בגלל שהן לא מתנגדות לקדמה ולרפואה- הן פועלות (והצוות מכוון אותן) ללידה על פי נהלים שמנוגדים למחקר הרפואי, מבוסס העובדות... מאד הגיוני. יש לי חברה-וירטואלית שרכשה ידע רב בנושא לידות. היא יודעת (על פי השקפתה, ששונה משלי, וגורמת לה לייחס חשיבות או להתעלם מדברים שונים ממני) מה המשמעות של אפידורל, זירוז ועוד - ועדיין, היא בוחרת להעזר באפידורל. יופי, זוהי זכותה המלאה. כפי שאני לוקחת בחשבון את הסיכונים בבחירות שלי, היא לוקחת בחשבון את הסיכונים בבחירות שלה. היא לא תבוא לבי"ח ותשכב במיטה עד שיצילו אותה עם האפידורל, אלא תדאג להקל על עצמה עד הגעתו, וגם אחריו, תנסה ליצור כמה שיותר תנועתיות, במגבלות האפשר - כדי לצמצם את ההשפעה השלילית שלו. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה, מה היא לא רוצה ועל מה היא מוכנה להתפשר. היא חריגה. לא על אלו דיברה אופקכחול. אלו - עם כל זה שקשה לי להבין בחירה שונה, אני מכבדת, מקבלת, מבינה בראש, שנשים, אנשים, שונים זה מזה ומה שבעיני הוא זוועה, בעיני אחרים הוא נפלא, ולהיפך. ולגבי מתן משמעות ללידה - נכון, אלו רק כמה שעות, ואחריהן יש ילד, עם חיים שלמים, אבל אלו שעות משמעותיות ביותר - ליולדת: רוב הנשים זוכרות את לידותיהן עד סוף חייהן, גם כשדברים אחרים כבר מטשטשים בזכרון. זו חוויה לא-ארוכה, אבל משמעותית. אם היא טובה, היא מחזקת ומקילה על האמהות שלאחריה, אם היא שלילית מאד, יכולות להיות לכך השפעות ארוכות טווח - על ההריונות הבאים, על יכולת התפקוד עם התינוק (מכירה כמה וכמה נשים שבעקבות זיהום בגלל ניתוח קיסרי, אושפזו למשכי זמן ארוכים, שבהם כמובן שלא יכלו לטפל בתינוקות שלהן), על דכאון לאחר לידה ועוד. הגוף שלנו הוא לא מכונה, וחוויות שאנחנו עוברים, משפיעות עלינו. קל להתעלם גם מהחשיבות של הלידה לתינוק: "הוא לא זוכר" אנחנו משכנעים את עצמנו - אבל זכרון הוא לא הכל. הלידה, ומה שקורה זמן קצר לאחריה, משפיע על עיצוב האישיות של התינוק. אני רואה את זה בבירור על ילדיי. נכון שיש לנו אחר כך חיים שלמים לתקן ולשפר (ולהרוס...), אבל הבסיס, מוקנה כבר בזמן הזה. וילד, שתקופת חייו הראשונה היתה קשה מאד, זה יעצב את חייו - זה מוכח גם מחקרית, וגם מנסיון אישי.

 

[bluehorizon]

דווקא אין לי ביקורת עליהן בכלל

רק עוגמת נפש. כואב לי הלב על כל אחת שמחכה למרדים (שתמיד עסוק במקום אחר) ובינתיים שוכבת במיטה על הגב ובוכה מכאבים. כואב לי הלב עליהן כי הן לא יודעות לעזור לעצמן. כי הן לא מבינות כמה עוצמה יש להן, כי לימדו אותן לחשוב שהן לא יהיו מסוגלות לעמוד בזה. כואב לי הלב עליהן כי הן חושבות שהן חלשות, והן לא - הן פשוט לא יודעות את זה. כואה לי הלב על כל אחת שמגיעה בלי היכולת לבחור בחירה מושכלת לגבי מה טוב לה. ו"מה טוב לה" לא חייב להיות זהה אצל כולן. ולגבי ה-"כמה שעות בדרך לגידול ילד" - לא מזמן הייתי בטקס בת מצווה משותף לקבוצה של בנות. כחלק מהטקס, כל אמא עלתה לברך את הבת שלה לרגל המאורע. 90% מהן התחילו את דבריהן בתיאור הלידה של ביתן. 12 שנה אחרי. לידה זה אירוע מכונן. לידה מחלקת את כל החיים שלך ללפני ואחרי. לידה היא דבר חגיגי. את זוכרת כל מי שהיה שם בכל שלב, כל הערה או מילה שמישהו אמר לך, כל פרט ופרט - לאורך שנים. הלידה כפי שאני רואה אותה בתל השומר (רק כמייצג את רוב בתי החולים הארץ) מסיבות שרובן מדיקולגאליות ולא קשורות ל-outcome של התינוק או היולדת (וזה לא אני אמרתי. זה ציטוט של יותר מרופא אחד מהמורים שלי שם) מנוהלת באופן שלא תמיד מיטיב עם היולדת. ניהול הלידה נועד כדי להגן על הרופא מפני תביעות, כששבריר אחוז מהלידות באמת מסתבך. המחיר הוא פגיעה שלא לצורך באחוז ניכר מהיולדות האחרות, נטולות הסיבוכים (או הסובלות מסיבוכים איאטרוגנים, על לא עוול בכפן). יש שיגידו מחיר הוגן, אבל יש על זה ויכוח גם בתוך המערכת. ועוד משהו לגבי הערך העצמי - אני לא הצלחתי ללדת. נותחתי אחרי 32 שעות צירים בפתיחה כמעט גמורה, ככל הנראה כי הראש שלו והמצג שלו היו גדולים עלי. התחושה הכי חזקה שלי היתה אכזבה עצומה. יכול להיות שבניהול לידה יותר טוב הייתי מצליחה לסיים את הלידה וגינלית, ויכול להיות שלא. כמעט שנה (עד לא מזמן למעשה) הסתובבתי בתחושה ברורה שאני אשמה בזה, שזה בגללי, שלא לקחתי את ההחלטות הנכונות בדרך. רק עכשיו, עם קצת עזרה והרבה עבודה עצמית אני מתחילה להצליח לחשוב שאולי זה לא באשמתי. בהחלט יש כאן עניין של ערך עצמי. לא אם כן או לא לקחתי אפידורל. זה חסר משמעות בעיני. כאב הוא לא פקטור. זה הרבה יותר בסיסי - אם כן או לא הצלחתי ללדת. אם אי פעם אני אצליח ללדת. אם להקצין - מה אני שווה אבולוציונית. ברור שזה לא המרכיב היחיד, וברור שאני מודדת את עצמי בהשגים שלי בתחומים אחרים בחיים, אבל זה יהיה שקר להגיד שזה לא קיים עמוק בפנים.

 

[הילהל]

מסכימה איתך כל כך

בכל חלק מההודעה שלך - בכאב על מי ששוכבות שם וסובלות ואין להם מושג איך לעזור לעצמן (שהוא גם כאב על עצמי במצב הזה בלידה הראשונה). בחשיבות של הלידה - אמא שלי עדיין חווה סיוטים שקשורים ללידה שלי אי אז לפני שנה, את הבת מצווה היא כבר לא זוכרת...האשמה והאכזבה מהלידה הראשונה, הרצון לדעת שאני יודעת ללדת. בלו הוריזון - אני איתך.

 

[bluehorizon]

../images/Emo9.gif ואו

זו אחת המחמאות הכי גדולות שאי פעם קיבלתי...תודה !