מגיחה מארץ הפיטוצין לדיווח

ה

הקטנה באלפי ישראל

New member
כי אף אחד לא לימד אותן להתמודד עם

הכאב, אף אחד לא לימד אותן (ואותי
) שיש דרך להתמודד עם הכאב. כשסיפרתי, בהריון הראשון שאני מתכוונת ללדת ללא אפידורל- מיד שמעתי שיחות שכנוע של "למה לך לסבול
", ועיצות מנשים "מנוסות" של כמה הכאב הוא נורא, וכמה כדאי, רצוי ומומלץ להתחמק ממנו, ואיך כדאי לי להודיע מיד כשאני נכנסת לחדר הלידה שאני רוצה אפידורל, ולא לחכות שהכאב יהפוך לבלתי-נסבל, פן יהיה מאוחר מידי. אף אחת לא סיפרה לי שאפשר ללדת בלי אפידורל, אבל כדאי להתכונן ללידה אחרת, אף אחת/ד לא כוון אותי למידע כל שהוא על התמודדות עם כאב בלידה, כאילו שהמושג ללדת טבעי "כמו פעם" פס מן העולם. אף אחד לא לימד אותי ללדת, ולי לא היה שמץ של מושג שיש לאן לפנות, או שצריך לפנות לאן שהוא, וכשבאתי ללדת, וסרבתי, בתחילה, לקבל אפידורל, סבתי מאוד, גם אחרי האפידורל סבלתי מאוד, ורק קינאתי בנשים השקטות בחדרים הסמוכים.... מובן שבלידה הבאה לא חשבתי על לידה ללא אפידורל
, צשאת נפשי היתה שהפעם האפידורל יפעל.... הוא לא פעל.... ושוב הגעתי ללידה- הפעם לא הסכמתי לקבל אפידורל (אין טעם לקבל זריקה וגם לסבול, נכון
), אבל-שוב- הגעתי בלי שום ידע
בלי שום הכנה והכוונה. הגעתי כדי ללדת, מתוך ידיעה שאני אסבול. וסבלתי. הקיצור הוא- שהמערכת, המשפחה, הסביבה הקרובה, בדרך כלל לא מצויידים במידע החיוני של "איך ללדת", ובוודאי שלא מעודדים ללדת באופן טבעי, גם את מי שכבר יש בה איזושהיא נטיה בכיוון. היולדות עולות על המיטה, מבקשות אפידורל, והופכות חסרות אונים. הרופא יודע טוב מהן ללדת, לא
אם כך- שיקח את מלוא האחריות......
 
י

יעל אוסטרליה

New member
חייבת לשדר אופטימיות (או שלא?!)

נתחיל מהאופטימיות. לפני יומיים היינו בבית החולים לסיור וקורס הכנה. מדובר בבית חולים ציבורי, שמשרת את האזורים הפחות עשירים של סידני (לא סלאמס אבל גם ממש לא השמנא והסלתא של החברה האוסטרלית). אקדים ואומר שלפני 15-20 שנה הגישה באוסטרליה היתה מאוד דומה למה שאת מתארת בתל השומר, ועל כך שמעתי רבות מנשים שילדו באותה תקופה ולפניה. האופטימיות היא שכאן הגישה השתנתה, ואני רק אביא מספר דוגמאות: חדרי לידה (רגילים, לא "טבעי") - מקלחת, אמבטיה, כריות ומזרונים על הרצפה בנוסף למיטה, כריות חמות, מכשיר לאידוי שמנים, וכו' וכו' בדיקות פתיחה - רק בהגעה ולפני הלחיצות. מי שלוקחת אפידורל יש עוד בדיקה לפני זה וזה הוצג כאחת הסיבות נגד לקחת אפידורל. מוניטור - בהתחלה ובשלב הלחיצות לסירוגין, אלא אם כן לוקחים אפידורל. הצוות נכנס לחדר הלידה רק למינימום הנדרש, פעם בחצי שעה, אלא אם כן מבקשים מהם עזרה או ייעוץ. מי שבוחרת לקבל אפידורל - אחרי הזריקה יוצא הצוות מהחדר ומחשיך אותו, מבקש מבני הזוג ללכת לישון/לנוח ונכנסים מידי חצי שעה לבדוק את המוניטור. אחרי הלידה הפרוטוקול הוא הנחת הילד על אמו, עידוד ליניקה. אם אחרי חצי שעה לא יוצאת השלייה, מתייעצים עם האם לגבי האפשרויות. כמובן שאין תינוקיה כי הם הגיעו למסקנה שזה פחות טוב לתינוקות ולאמהות ויותר עומס על המערכת. והיכונו להפתעה - מקבלים לידות במים!!! עוד נתון מעניין, למרות שאולי לא מעניין את הגולשות כאן זה ההתייחסות לאפידורל בהליכה - הם ביטלו את האפשרות הזאת באמצע שנות התשעים. למרות היתרונות של אפידורל בהליכה מבחינת תנועתיות והפחתת התערבויות, היו הרבה תאונות כי בכל זאת השליטה על האגן והרגליים מופחתת והם לא יכלו לספק אנשי צוות שילוו את היולדת כל הזמן כדי למנוע את התאונות הללו. אני כותבת את כל זה משתי סיבות - קודם כל כי זה לא חוכמה להשוות למדינות כמו הולנד או ניו זילנד, מעניין להשוות למדינות שהמערכת הציבורית שלהן הייתה בגישה מאוד דומה לזאת של ישראל והגישה השתנתה. אני חושבת שיש תקווה גם למערכת בישראל, כי הנושא בכל זאת עולה לאחרונה ופחות מושתק מבעבר. חוץ מזה אני חושבת שזה מוכיח שהגישה הטבעית ללידה היא בכל לא קיצונית, היא מבוססת על עובדות פיזיולוגיות ומחקרים מבוססים, ואני לא חושבת שזה מוגזם לצפות מהמערכת להיות מעודכנת בעובדות והמחקרים הללו, ולפחות לאפשר את האופצייה ולתמוך באופיצייה הזאת. גם הטענה שמדובר רק בכמה שעות מהחיים, ו"מה הביג דיל" מתעלמת מההשלכות הרפואיות (נעזוב בצד רגע את הנפשיות, שהן שקופות למי שלא חווה את זה) של לידה רפואית - השלכות שהמערכת הרפואית הציבורית מתמודדת איתן מאוחר יותר - כולל בעיות שונות ברצפת האגן, ריבוי ניתוחים קיסריים, ובטח עוד דברים שאני לא מכירה. ועכשיו לצד הפחות אופטימי - עדיין אחוזי הקיסרי וההתערבויות כאן דומים לאלו שבישראל, אבל הם גבוהים בהרבה בבתי החולים הפרטיים מאשר באלו הציבוריים. דבר מעניין בפני עצמו כי זה מעלה את הנושא של גישת היולדות עצמן. גם אתלנו בקורס, הייתי בין השתיים היחידות שמתכוננות ללדת לידה פיזיולוגית, כל השאר ממש לא ידעו על אופציות, על סיכונים של אפידורל וכו' (אם כי עכשיו הם יודעים), יש כמובן גבול ליכולת של המיילדות להיות "גננות" של הציבור, ולכן מעבר למתן המידע על שני הכיוונים הן מפנות אנשים למידע נוסף בספרים וכו' לסיכום, יצאתי מהקורס באופוריה, וכמו תמיד המציאות טפחה על פני יום אחר כך כש"גיליתי" שגם היולדת בסיטואציה הכי טבעית, ובהתכוננות הכי טובה עשויה להגיע למצב שדורש התערבות רפואית מסיבית ומוצדקת. לא שלא ידעתי את זה, אבל זה כבר נושא לשרשור אחר...
 
ט

טחינה עם דבש

New member
חינוך, חינוך, חינוך

אחרי חיים שלמים בהן הן קיבלו מסרים על כמה שלידה זה אירוע רפואי, הן לא יכולות לבוא לחדר לידה ולגלות עולם אחר בין רגע, ועוד להצטרף אליו. את השינוי צריך להתחיל עוד בשיעורי חינוך מיני בתיכון. אני אגיד את זה שוב: את השינוי הזה צריך להתחיל משיעורי חינוך מיני בתיכון. כבר בשלב הזה צריך לתת לנערות צעירות את כיווני הידע הבסיסיים שיהיו נחוצים להן, פלוס ההבנה איפה יוכלו לרכוש עוד ידע במועד הרלווטני. (וזאת, תוך תזכורת לזכותן המלאה שלא ללדת ילדים כלל). אני אמרתי את זה למורה אחד שמלמד בתיכון, והוא אמר לי "אבל בגיל הזה הם לא צריכים לדעת על הריון ולידה, זה מוקדם מדי". הוא חשב שלבנות בגיל הזה, הידע איננו רלוונטי. הוא לא ידע, כנראה, שרוב הבנות שאני מכירה והכרתי, התחילו להעסיק את עצמן בסוגיות של הולדת ילדים הרבה לפני שהן התחילו לחשוב על נישואין.
 
M

moran from oregon

New member
what you hear is what you know

So my mother is here with me and she is an amaizing person, real open minded etc. she was very happy for me with the choice to have a non hospitilized birth but thought it was because i always did thigs differently. then she came with me to the midwives for the weekly check ups, saw some web sites about home births, talked to my yoga teacher and today she came to me and told me wow its not just that you wanted to do things differently, this is actually the right thing to do!!! . this made me real happy we talked about it, about her births (one of them was me) and all those kind of things. it was great. now hope the birth will come soon and all will go well ,
 
M

Manty

New member
לדעתי עדיף מוקדם יותר, קרי בבית ../images/Emo13.gif

סיפורי הלידה שלי ושל אחיי בכל יומהולדת, מלווים בהמון אהבה, רוך, התרגשות וקבלה (וחסרים בתיאורי כאב, קושי ופחד) עזרו לסלול לי את דרכי ללידות הנפלאות שלי. כל ארבעתן! אפילו הקיסרי היה חוויה נפלאה בזמנו (ולמעשה רק לקראת הלידה השניה הבנתי עד כמה החוויה היתה טראומטית לי לגופי ולבני). זכורה לי שיחת טלפון מבית החולים לאחר הלידה השניה, בה תיארתי לחברתי את הלידה המדהימה והתינוקת המושלמת שלי, והיא אמרה לי שאני היחידה מבין הנשים שהיא מכירה שמדברת בצורה כל כך חיובית על הלידה, ועוד יומיים אחריה.. אני מקווה שבנותי (ובני) יספגו ממני את החשיבה החיובית והאוהבת של הלידה, ויקחו אותם איתם את תוך חייהם ולידותיהם..
 
ה

הקטנה באלפי ישראל

New member
לדבר בצורה חיובית על הלידה.....

מסכנות החברות שלי, שבאו לבקר אותי לאחר הלידה הראשונה.... בהתחלה לא רציתי לספר להן, כדי לחסוך מהן את הטראומה.... אבל הן לחצו (הייתי הראשונה מביננו שילדתי, וכמובן שזה עניין אותן), וכשהתחלתי לדבר- הן פשוט התכווצו במקום, ולפני שהן הלכו, אחת החברות פנתה לחבר שלה והודיעה לו שהם- יאמצו תינוק.... כיף לך שהלידות שלך היו כל כך טובות
 
M

mayashu

New member
ואל תשכחו את האינטרנט...

בפורום השכן, ובפורומים דומים, נדמה כי מוקד הדיון הוסט בשנים האחרונות מעגלות ושידות (שגם כבודן במקומם מונח...) לתה פטל, תוכניות לידה וביות מלא. בהריון הקודם שלי, לפני שלוש שנים, קשה היה למצוא מידה על לידות טבעיות, שלא לדבר על לידות בית, והיום הכל מונח מול העיניים כאופציה לגיטימית וטובה, גם אם עדיין בשוליים. אז אל ייאוש, אנחנו כנראה בדרך הנכונה!
 
ה

הקטנה באלפי ישראל

New member
לגבי ביות

יותר קל לנשים (לי) להחליט שהתינוק
ישאר לידן
. יותר מתקבל על דעתן שהתינוק הזה ש-ל-ה-ן, ולכן הן יכולות להחליט מה יקרה איתו, לגבי הגוף הפרטי שלהן (שלי), ולגבי התהליך שהגוף הזה צריך לעבור- זה כבר משהוא אחר.... בנושא הזה כדאי שהרופאים יקחו אחריות ויעבירו את התהליך הזה כמו שצריך. הם, הרי, יודעים הכי טוב מה טוב בשבילי.....
 
M

Manty

New member
../images/Emo32.gif תגידו, גם אותכן מעצבן

שהאייקון לתינוק ב
זה מוצץ???
אם שילב הסכימו לשנות, נראה לכן שגם פה אפשר יהיה? (מי נרשמת?)
 
A

ayala26

New member
אבל האייקון לתינוק זה לא מוצץ

האייקון | מוצץ | הוא
.. האיקון לתינוק הוא בכלל :
 
M

Manty

New member
צודקת. זה אכן אייקון | מוצץ |

אבל זה
הוא | דובי | ולא |תינוק|. (לצערי) בכל פעם שמישהו רוצה לדבר על תינוקות, מכניסים את האייקון הזה
כי הוא הפך לסמל את התינוקוּת.
 
A

ayala26

New member
מה פתאום חיתול?

עדיף כבר אייקון טוסיק קטן חמוד ועירום
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה