מדע בדיוני לאנשים שלא קוראים מדע בדיוני

[pix37]

מדע בדיוני לאנשים שלא קוראים מדע בדיוני

סקר חדש בדף הפייסבוק של "קורא בספרים"

https://www.facebook.com/pages/קורא-בספרים/419034664831720?hc_location=timeline

למעשה יש שם שתי שאלות מעורבבות :
הראשונה - מה הייתם נותנים לקרוא למי שאינו קורא מדע בדיוני ופנטסיה על מנת שיתחיל

השניה - מהם ספרי הפנטזיה והמד"ב שכל אחד צריך להכיר, גם אם הוא לא מחובבי הז'אנר? (אנחנו שואפים לטופ 10, אבל אם יש לכם פחות או יותר, לא תושעו).

 

[avivs]

למי שרוצה להתחיל...

הייתי הולך על:
&nbsp
הארי פוטר.
אמבר.
הרואים למרחק.
*ספרי פנטזיה אורבנית, סטייל גיימן, מלחמה למען האלונים ועוד.
&nbsp
מבחינת מד"ב, הייתי הולך יותר על המד"ב המלחמתי, ופחות על אופרות החלל:
ילד מלחמה.
המשחק של אנדר.
ARMOR.
&nbsp
אולי גם על ספרים שהמד"ב עצמו הוא חלק יחסית שולי בהם (וגם העולם הוא לא לגמרי עתידני):
פיליפ קיי דיק (חלק מספריו).
הדרור.
הר סין ז'אנג.
&nbsp
דווקא מקלאסיקות מוכרות כמו "עולם הטבעת", "גר בארץ נוכריה" ו"קץ הילדות" הייתי מתרחק לגמרי. הכתיבה המיושנת תהיה מספיק אתגר גם בלי ההתרגלות לקריאה של מד"ב.
&nbsp
&nbsp
(אגיב גם בפייסבוק

)

 

[avivs]

אה, כן...

וגם ספרים סטייל "משחקי הרעב" יכולים לעבוד בתור גורם משיכה ראשוני לז'אנר. אבל צריך לעשות שם סינון כי יש לא מעט נפילות.
(על "דמדומים", לדוגמא, לא הייתי ממליץ גם למתחיל וגם למומחה בז'אנר).

 

[ווסאבי74]

הרואים למרחק זה קצת בעייתי

אם רוצים תמונה מייצגת של הז'אנר אז הפנטזיה מהסוג הזה חייבת להכלל, ואני דווקא נהנית מזה לפעמים, ועדיין הרואים למרחק די בוחנת את הסבלנות ואת יכולת ההתמדה של הקורא, ולא רק בגלל שהיא סדרה.
לא עולה לי כרגע בראש חלופה אבל בטוחה שיש.
&nbsp
לגבי המד"ב גם ילד מלחמה וגם המשחק של אנדר זה קצת יותר מידי התעסקות בנושא אחד. הייתי שמה אולי את מסעות טאף, ואת פיפס
&nbsp

 

[avivs]

הרואים למרחק

מתאים, לדעתי, מכיוון שהפנטזיה שם היא לא מרכז הספר. הדמות הראשית היא לב הסיפור, והקסם שם נבנה בהדרגה ולא משתלט על העלילה. מי שלא רגיל לקרוא בכלל פנטזיה כנראה יעדיף לקבל את הקסמים/דרקונים וכו' במינון קטן יחסית.
&nbsp
אותו דבר עם ילד מלחמה ואנדר. יש חייזרים, יש קרבות, יש חלליות ויש טכנולוגיה. אבל זה כתוב קליל ולא מועבר בצורה של הרצאות (ויש לא מעט סופרי מד"ב שנותנים הרצאות על העולם והטכנולוגיה, סטייל ריינולדס והמילטון).
&nbsp
אלה גם ספרים שאני קראתי כשרק נחשפתי לז'אנר, וזכור לי שהיה לי מאוד קל להתחבר אליהם.
&nbsp
אני זוכר שניסיתי לעבור מהארי פוטר לשר הטבעות, ואחרי 150 עמודים חשבתי שלעולם לא אקרא יותר ספרי פנטזיה.
מזל שלא וויתרתי ופשוט עברתי לספר אחר (נראה לי שלרומח הדרקון).

 

[ווסאבי74]

מי שיש לו התנגדות אינהרנטית

לנושא של קסם ופנטזיה מראש לא יסכים לנסות.
אם מדובר על נוער הייתי הולכת לכיוון של מחזור שער המוות, הסיפור שאינו נגמר, רומח הדרקון או אפילו נרניה. אם זכור לי נכון, הספר הראשון של כישור הזמן גם די עומד בזכות עצמו אז אפשר להמליץ לעצור אחריו למי שלא רוצה להגרר לסדרה ארוכה שחלק מהספרים בה מאוד מרוחים.
&nbsp
הספרים של פרן אמנם נחשבים מד"ב ולא פנטזיה אבל לפחות בספרים הראשונים זה לא משנה הרבה וזה פשוט אנשים שפועלים בעולם שיש בו דרקונים.
&nbsp
אם מדברים על מבוגרים אז חלק מהספרים האלה עשויים להיות פשטניים מידי, ולחזק אצל הקורא דיעות קדומות על מד"ב ופנטזיה כאילו מדובר במשהו לילדים. במקרה כזה הייתי הולכת על אחד הספרים היות מתוחכמים של טרי פראטצ'ט

 

[avivs]

פרן מאוד מיושן.

ניסיתי לקרוא אותו לפני כמה שנים והיה לי מאוד קשה.
לא נראה לי שהנוער היום יתחבר לזה, אבל אי אפשר לדעת.

 

[pix37]

גם אני שותף להמלצה להתרחק מקלאסיקות (בעיקר מטולקין)

הם היו הראשונים, הם היו החלוצים, אבל הכתיבה שלהם התיישנה והיום עושים זאת הרבה יותר טוב.

שר הטבעות זו אחת הדוגמאות היחידות שהסרטים טובים יותר מהספרים - הם פשוט מתנהלים בקצב אחר (של אנשים שאין להם חיים) וכיום אני מכיר מעט מאוד אנשים שיכולים להקדיש כל כך הרבה זמן להתפתחות העלילה, ולמסעות חסרי תכלית בהם לא קורה כלום.

ברשימה שלי מהקלאסיים הכנסתי רק את עריצה היא הלבנה של היינלין - שהטכנולוגיה בו היתה מטופשת גם במועד בו הוא נכתב אבל הרעיונות האחרים, הכתיבה והדמויות פשוט מופלאים.

 

[מיכאל ג]

כרטיס צהוב

שים לב שמה שכתבת מעליב. אתה יכול להרגיש מה שאתה רוצה לגבי שר הטבעות או כל ספר אחר, אבל להגיד על אנשים שאוהבים ספרים איטיים ומורכבים שאין להם חיים זה מעליב. אם אתה אוהב ספרים פשוטים יופי לך, אל תזלזל במי שרואה בספרים יותר מכלי להעברת עלילה נטו.

 

[pix37]

קיבלתי את הכרטיס הצהוב ואני מתנצל

לא התכוונתי לפגוע - אבל לפעמים על מנת להעביר מסר אתה חייב להיות ענייני ותמציתי וכך אני גם כותב.

גם אני רואה בספרים יותר מכלי להעברת מסר - אבל במקרה של טולקין (ושל אסימוב וקלארק) הספרים התיישנו כל כך - שלמרבית הקוראים של היום הם אינם צליחים ובטח לא מהנים.

שים לב להגדרת השאלה עצמה - היא לא נועדה לדרג קלסיקות ואת השפעתן על העולם - אלא, בניסוח פשטני, מה היית נותן לאנשים לקרוא כדי שהם יבינו מה אתה מוצא במד"ב ופנטזיה ולמה אתה משקיע בהם כל כך הרבה מזמנך. הרעיון הוא לשכנע אנשים שקוראים ספרות יפה שיש ספרות יפה גם במד"ב ובמילותך שיש בהם משהו מעבר להעברת עלילה נטו (כמו בחלק גדול מהסרטים).

אתה חושב שקורא מן השורה, יצליח עכשיו לקרוא את טולקין (מעבר להוביט) אני בספק רב - ואני גם די בטוח שהוא לא יהנה ממנו - בעוד שסקאלזי, וויליס, קרונין ופראצ'טים מאוחרים ושאר הסופרים המצויים ברשימה שלי - עשויים להנות גם מי שלא קרא ספר מד"ב מימיו. (שלא לדבר על FFORDE) אשר מדבר מלכתחילה לעכברי ספריות.

 

[מיכאל ג]

וואו, אתה ממש לא מעריך קוראים.

אולי כדאי שתיגש לדף הפייסבוק המדובר, תשוטט קצת ותראה על איזה סוג של ספרים אנשים מדברים שם. המאהב של מרגרט דיראס, סיפורים של סלינג'ר, דובדבנים של צ'כוב. קוראים של דברים כאלו שיקחו סקאלזי יזרקו אותו תוך חמישה עמודים כי, מה לעשות, סקאלזי הוא פשטני מאוד יחסית לספרים האלו.
סופרים שקוראי ספרות יפה יאהבו מהז'אנר הם, למשל, דילייני, מ. ג'ון האריסון, ותנית' לי, ואני מאמין שחלקם גם ימצאו את המיוחד והמעניין בטולקין.
עוד משהו לגבי טולקין: הוא לא "התיישן". טולקין לא כתב בסגנון הספרותי הנפוץ בשנות החמישים. הכתיבה שלו לא מיושנת, היא פשוט שונה ולא מתאימה לכולם.

 

[pix37]

להפך - אני מאוד מעריך את הקוראים שם ולכן אני מנסה לסלול דרך

סבירה - להגיע למד"ב ולפנטזיה באמצעות יצירות עדכניות ורלוונטיות - אשר עומדות במבחן הזמן במקום קלאסיקות אשר אינן רלוונטיות לקורא העדכני של ימנו.

כדי להבין את FFORDE אתה צריך ידע רחב בספרות קלאסית - ולמרות שהוא עצמו לא סופר גדול הוא נוטה להקל על המעבר של אנשים שאוהבים ספרים ולא מכירים מד"ב חוץ מסרטים גרועים.

סקאלזי אולי פשטני - אבל הוא מדבר אל אנשים מבוגרים - ודווקא העלגות הטכנולוגית שלו יוצרת חיבור טוב יותר אם אנשים מבוגרים יותר ופחות טכנולוגיים.

אם תעבור גם על שאר הדוגמאות שלי תראה שבפועל מדובר בספרים אשר הצליחו לבצע את ההמרה בקלות יחסית ואשר יראו לקורא הנבון אך החשדן כי מד"ב זה לא רק חלליות מתפוצצות - ופנטזיה זה בהחלט לא רק ספרות מסע ארוכה ומשמימה עם פרוט לפרטי פרטים של כל לחמניה שמישהו מהגיבורים אכל במהלך הדרך.

 

[מיכאל ג]

אני חושש שאם תתןם למישהו חובב ספרות סקאלזי

הוא בדיוק יחשוב שמדובר רק בחלליות מתפוצצות.
ואני לא מאמין בדבר כזה שנקרא "ספרות מעודכנת". ספרות היא על זמנית. אסימוןב קלארק והיינליין לא נראים כמו ספרים טובים לא כי הם התיישנו אלא כי הם לא היו סופרים טובים במיוחד כבר אז (היו להם רעיונות מעניינים ואפילו מבריקים אבל זה לא קריטריון ספרותי). אם אנשים עדיין קוראים צ'כוב או ג'יין אוסטן או תומס פינצ'ון או סאלינג'ר (וסאלינג'ר רלוונטי כאן כי הוא כתב באותה תקופה עם טולקין, אסימוב והיינליין ואף אחד לא יגיד עליו שהוא מיושן) אין סיבה שלא יקראו מד"ב משנים קודמות - *אם הוא טוב*. יש הרבה מאוד סופרים מכל מיני תקופות שהסגנון שלהם יותר קרוב לספרות יפה מאשר לסגנון הפאלפ. פשוט צריך להכיר אותם.

 

[Y. Welis]

לא הפריע לשרה"ט לשמור על מקומו בראש המכירות באנגליה מאז

שנות התשעים. עדיין מהנמכרים בעולם.
&nbsp
המסר קיים - מוסר, נוסטלגיה; כוח משחית וסכנותיו; הקשר לאדמה ועוד.
&nbsp
אם האורך מטריד אותך, אני מוטרד מהאורך של 7 חלקי 'המגדל האפל' של קינג, שמרבית כרכיו בני 600 עמ' ויותר, שלא לומר 14 חלקי הסאגה של ג'ורדן, 10 של אריקסון ו-12 של גודקינד.

 

[avivs]

מבחינתי זה פחות האורך.

צלחתי את ה10 של אריקסון ואת ה7 של קינג.
את ה3 של טולקין לא צלחתי.
&nbsp
אתה יכול לכתוב ספר מאוד קצר, אבל בצורה כל כך כבדה שתגרום לו להרגיש כמו ספר ארוך בהרבה. זו הבעיה, לדעתי, עם הכתיבה של טולקין. הוא מתיש.
&nbsp
יש כאלה שאוהבים אותו דווקא בגלל זה.

 

[Y. Welis]

במקור אולי; אבל הנוסח העברי של לבנית - רץ.

ובבדיקה בדיעבד (פרוייקט ארוך), מסתבר שהיא 'עיבדה' את המקור באופן שמהדק אותו. זה הוציא ממנו את המיטב, בד"כ.

 

[מיכאל ג]

(מתאפק לא להגיד משהו)

 

[pix37]

למה להגיד אם אפשר לכתוב ?

 

[Y. Welis]

תגיד. שרדתי את לוטם... לא סביר שזה מה שיפריע לי.

&nbsp
וכמו שציינתי בעבר, היעד של מתרגם הוא ליצור נוסח אותנטי-למשמע בשפת האם, מה שמחייב יצירתיות. אם זה דורש 'דחיסה' - so be it: התוצאה היתה מהטובות שהיו.
&nbsp
זה אגב לא ההישג היחידי של לבנית - 'אחי גיבורי התהילה', רב-מכר היסטרי מקומי בשנות החמישים עד השבעים, הוא בעיקרו יצירתה שלה: המקור איננו תנ"כי-למשמע כלל.

 

[גלי1היחידה]

אהבתי את שר הטבעות. קראתי אותו

בעברית ובאנגלית וקניתי אותו באנגלית. את ההוביט אהבתי פחות.