מדע בדיוני לאנשים שלא קוראים מדע בדיוני

[avivs]

מעבר

כל כך ארוך ומשעמם. לא הייתי ממליץ עליו לאף אחד.
&nbsp
מלחמת האדם הזקן לגמרי מתאים.

 

[גלי1היחידה]

אני אהבתי את "מעבר". את הספר השני נטשתי.

 

[trilliane]

הייתי מתחילה עם ספרים קריאים, לא כבדים ולא מסובכים מדי

רצוי כאלה שמתחילים קרוב (בכדור הארץ) ולא מעיפים אותך ישר לעולם אחר עם סטים וכללים שצריך להבין ולהתרגל אליהם. משהו נגיש באופן מידי. רוב ההצעות כבר נכתבו כאן, ובכל זאת:
&nbsp
המשחק של אנדר
תשעה נסיכים לאמבר (אבל רק החמישייה הראשונה; השנייה מיותרת וסתם מקלקלת)
התלת רגליים
הסיפור שאינו נגמר
טרילוגיית ארץ ים (ממש לא כאן ועכשיו, אבל מאוד נגישה, עבורי היא הייתה בדיעבד השער הראשון לפנטזיה בלי שידעתי מה זה בכלל).
כנראה גם "הארי פוטר"; אני לא התחברתי (פרשתי באמצע הספר הראשון), אבל הוא ללא ספק נגיש מאוד (במיוחד למי שאין לו רקע וגם לילדים) ועם הצלחה אני לא מתווכחת.
&nbsp
אולי גם "מדריך הטרמפיסט" אם כי יש ויכוח עד כמה הוא באמת מד"ב, ואני לא בטוחה עד כמה הוא נגיש (אדאמס היה די טרחני לא פעם... בנזוגי לא שרד את הספר הראשון).

 

[ניימן3]

יש לי בעיה כללית עם השאלה הראשונה

כי היא מאד מכוונת בן אדם. אם מישהו אוהב ספרות יפה, אז הייתי נותן לו את יד שמאל של החשיכה, הדרור או חולית. אם הוא אוהב ספרים קלילים, אז סקאלזי - ואם הוא מתעניין במדע פופולרי, אז הגנב הקוונטי או גרג איגן.

לענות על זה בכלליות? איך אפשר?

 

[pix37]

תוצאות הסקר בבלוג המקורי

תוצאות הסקר

 

[trilliane]

אני עניתי על השאלה הראשונה, הם על השנייה...

"חולית" הוא ללא ספק ספר חשוב, אבל מנגד גם כבד נורא וממש לא נגיש למי שאינו חובב. בפירוש לא ספר שהייתי נותנת למתחילים.

 

[avivs]

האמת

שחולית לא הרגיש לי כבד. כלומר מצד אחד הכתיבה לא קלילה, אבל משהו בקצב הרגיש לי מאוד זורם.
קראתי אותו לפני שנים, אבל אני זוכר שהופתעתי מעד כמה הוא לא הרגיש לי כבד מדי.

 

[trilliane]

200 העמודים הראשונים העיקו עליי מאוד

קראתי אותו לראשונה לפני עשרים שנה (הו אלוהים

) ועד היום אני זוכרת את הקושי של הקריאה הראשונה, מאבק עיקש באקספוזיציה שסירבה להיגמר... עד שהעלילה העלתה הילוך ונשמתי לרווחה ומשם זה כבר באמת זרם. לו לא הייתי נחושה לקרוא מד"ב ולא הייתי כבר בקטע, אלא מישהי שמבקשת המלצה לספר קריא כדי לטעום, לא בטוח שהייתי צולחת אותו.
&nbsp
להבדיל, "המשחק של אנדר" הוא ספר שסחף אותי מהעמוד הראשון והיה אחד הספרים הקריאים ביותר שקראתי מימיי. זה בהחלט ספר שהייתי נותנת למתחילים.

 

[Y. Welis]

ספרים שמחבריהם לא חיבבו את השיוך, אבל כתבו בוודאות

כמו קרייטון ('הכדור', 'פארק היורה') ועוד.

 

[Y. Welis]

+ קלייב בארקר מתחום הפנטסיה.

 

[חתול השיממון]

טוב, בתור מישהי

שאוהבת בעצמה פנטזיה אורבנית בעיקר, או באופן כללי ספרים שמשקל הפנטזיה בהם יחסית למשקל העלילה הוא כמו משקל שערת-חתול יחסית למשקלה של החתולה השמנה שיושבת לי על הברכיים כרגע - הייתי אומרת שלמעשה כל קורא חובב מתח יכול להתחיל - ולסיים - בכל אחד מהספרים שאני קוראת. מספרי פנטזיה כבדים אני נרתעת בעצמי, ולמרות שבתור ילדה קראתי רומח הדרקון וכאלה, זה כבר לא מדבר אלי יותר. יש כמובן הרבה ספרים חביבים שמתרחשים בעולמות שהם לא העולם שלנו ומכילים קסם אבל הפנטזיה בהם מאוד מעודנת - משחכס נניח.
אז כן. אם יש אמירה כזאת "ספרים שחייבים להכיר" במובן של "ספרים שתחת משטרי אנשים שלא מכירים אותם היו נכלאים ללא משפט" אז כן, משחכס לגמרי שם. אני לא מכירה בנאדם אחד שלא אהב אותו או שהפנטזיה בו הפריעה לו. כמו כן אני חושבת שאנשים שמונעים מעצמם ה"פ או משחקי הרעב בעצם מונעים מעצמם חלק ניכר מתענוגות החיים.