מדע 2.0

[22ק ו ס ם]

מדע 2.0

בעקבות השירשור שהעלתה ניצת הגפן, אני מעלה קישור לפוסט חדש אצלי בבלוג שעוסק במהפיכה אפשרית במדע. הרעיון הכללי הוא שהאינטרנט היום מאפשר העברת מידע בצורה הרבה יותר מהירה מאי פעם בעבר ואפשר לקחת את זה צעד קדימה ולנצל אותו יותר. מה זה אומר? חוקרים יכולים לפרסם את הנתונים הגולמיים שלהם או מאמרים בשלבי טיוטה, ולתת לאנשים אחרים לעשות איתם מה שהם רוצים וכך אולי לקדם בצורה מהירה יותר את הידע המדעי. כמובן שזו גישה לא נטולת בעיות, אבל אפשר לשאול כל אחד מכם, האם הייתם מסכימים לפרסם נתונים ממחקר שזה עתה סיימתם את שלב איסוף הנתונים בו, ואתם עדיין עוסקים בעיבוד שלו, במטרה לתת לאחרים להתרשם ממנו בצורה בלתי אמצעית (כלומר, בלי הסינון שנובע מפירסום מאמר בכתב עת מדעי)?

 

[עדי כהן 111]

אני לא הייתי מפרסם

ובטח שלא בתקשורת האלקטרונית. המנחה שלי תמיד אומר לי: בשלבים הללו נקוט במשנה זהירות כשאתה מדבר על נתוני המחקר שלך, כי אינך יודע מי יעשה בזה שימוש, והאמינו לי יש "גניבות" בתחום זה.

 

[22ק ו ס ם]

זה שיש גניבות זה ברור

אבל יכול להיות שדווקא שקיפות מוחלטת פותרת את הבעייה. ברגע שאתה מעלה משהו לאינטרנט כולם יודעים שזה שלך ואף אחד לא יוכל לטעון שזה שלא לא? זה אמנם לא עובד עם פטנטים אבל יכול לעבוד עם נתונים ממחקר לא?

 

[פלפל אנגלי]

אח, נפלת בדיוק על נושא הכתיבה שלי כרגע

פרטיות, יצירת זהות וכתיבה אינטרנטית (לאו דווקא מדעית). יש כמה דעות מאד קולניות בזכות ההעדר המוחלט של פרטיות שיביא לשקיפות טוטאלית - פרופ' אמיתי עציוני הוא אחד הראשונים שטוען כך. זו טענה מאד בעייתית, בעיקר בגלל שכדי שהעדר מוחלט של פרטיות יביא לתוצאות מיטביות יש צורך בשינוי משמעותי של הנורמות החברתיות שמתוות כיום את ההתנהגות שלנו (בעולם שתמיד יש בו מידה של פרטיות). יתרה מזאת, בעולם שקוף לחלוטין לכאורה לא אמורה להיות שום סנקציה חברתית בגין שימוש לרעה בנתונים או מידע, מאחר ואלה מונחים לפניך במלואם. אני טוענת שזו גישה בעייתית, שכן חלק גדול מיצירת הזהות העצמית שלנו (סליחה אם המונחים נשמעים לא משהו, אני כותבת באנגלית, והתרגום רחוק מלהיות מושלם) הוא תולדה של המו"מ המתמשך שבין פרטיות לחשיפה. במקום של חשיפה מלאה, יש חשש לפגיעה באוטונומיה שלנו, וביצירת הזהות העצמית שלנו (בין אם כבני אדם חיצוניים לרשת ובין אם מדובר בייצוג שלנו על גבי הרשת). בהעדרן של סנקציות בגין שימוש לרעה במידע שלנו/אודותינו או נורמות שיתוו שימוש כזה, יש סיכוי סביר שתווצר פגיעה ממשית בזהות העצמית (ואם מדובר בחוקרים, בניית הזהות האקדמית שלהם נעשית בין היתר על בסיס פרסומים, כך שהדברים מתחברים).

 

[22ק ו ס ם]

אני מסכים שצריך שינוי מחשבה

ושינוי בנורמות החברתיות והמדעיות. לגבי החלק השני, כתבתי למטה שהסוג הפירסום החדש מתבסס על זה שאנשים לא יהיו בעלי אינטרסים אישיים ומה שחשוב להם יהיה קידום המדע בלבד, וזו הנחה בעייתית בהתבסס על כל מה שידוע לנו על הטבע האנושי.

 

[ניצת הגפן]

מגיבה לדבריך ועל הדרך גם לפלפל

ובכן אני לא מסכימה איתך. לא מאמינה ש"שקיפות טוטאלית" היא מה שיעשה את החיי ם טובים יותר וקלים יותר בעולם האקדמי. אני גם לא בטוחה שזו הכוונה. ועוד יותר מזה - אינ לא מסכימה עם זה שאם אתה מפרסם באינטרנט, בהכרח הדברים כבר יהיו על שמך ושלך, ולכן לא תהיה כבר בעיה של "גניבות". גניבות יהיו תמיד, והאיטרנט עדיין לא נמצא במקום של כבוד מבחינת המעמד האקדמי שלו. לכן אין לו משמעות. אינ לא חושבת שחוקרים היום (בעלי שם ומכובדים, לא בתחילת דרכם) נכנסים קודם כל לאינטרנט ומגלים מה מצוי שם. הם שומעים דבירם ורואים דבירם ומפרסמים דברים שהם שומעים מאחרים. הפרסומים שלהם הם בכתבי העת ה"ישנים" הכתובים על דף. ולהם יש תפוצה אמתית. כך שגם אם אני שמתי על האינטרנט את כל מה שעשיתי, ובא מנחה אחד שלי וכתב מאמר על זה, הרי המאמר שלו עדיין יהיה במעמד יותר טוב מאשר כל מה שעשיתי באינטרנט. עשיו בטח תאמר - אבל אם באינטרנט אזי את יכולה להוכיח שאת כתבת קודם, נכון? ובכן לא. אני לא אוכל. ראשית - כי זה יהיה תהליך ארו,מפרך ומייגע. שנית, כי זה כבר לא יהיה חשוב. עד שהתהליך ייגמר - הא כבר יספיק להרצות על זה לפחות ב-7 כנסים, יהיה עם זה בסימפוזיונים בחו"ל וכו'. ואז.. אחרי שכולם כבר יזהו את הדברים שלי - איתו, יכריעו שזה באמת שלי. ועכישו - לך ותתחיל להפיץ דברים שכבר כולם יודעים שששייכים לX , ותסביר שהם בעצם שלך. מה גם - שכבר בוודאי יעבור עליהם כלח.

 

[פלפל אנגלי]

לא מסכימה לעניין האינטרנט

ומסייגת - לתחום שלי. התחום שלי הוא כזה שהאינטרנט הוא כלי ואמצעי. הוא כלי למחקר, בסיס לאיסוף נתונים, וגם במה לרעיונות. לפני שבוע היה לי דיון עם אחד המרצים כאן על מה חשוב יותר, כתבי עת מודפסים או כאלה המפורסמים באינטרנט. שנינו סיכמנו שבתחום שלנו אין שורה תחתונה. יש תהליך. כתבי עת אינטרנטיים (מדעיים, עם פיר ריוויו, בדיוק כמו כאלה המודפסים, אלא שאלה מופיעים רק אונליין) הולכים ותופסים תאוצה. לא היום, אולי בעוד חמש-שש שנים, הם בהחלט יכרסמו במעמדם של כתבי העת המודפסים. במיוחד בתחום כמו שלנו, שבו המדדים של ISI (אימפקט פקטור) הרבה פחות רלוונטיים. כתבי עת שעומדים בסטנדרטים אקדמיים מקובלים, ועוברים תהליכים של סינון, עריכה ווידוא איכות, יכולים להשפיע הרבה יותר מאשר כתבי עת מודפסים, ולו בשל הנגישות הרבה אליהם. אמר לי אותו פרופסור, שכשהוא מפרסם באחד מכתבי העת המקוונים המובילים בתחום שלנו, הוא מקבל תוך יום עשרות פניות, כולל מעיתונאים "רגילים" שמעוניינים לשמוע על נושאי המחקר שלו. גם הציטוטים של מאמרים שלו שמופיעים ברשת (הוא מאמין בכך שכל דבר שהוא פרסם חייב להופיע גם ברשת בנוסח מלא) רבים יותר מאשר של מאמרים אחרים שלו. אני לא מאמינה שיש הבדל גדול בין איכויות המאמרים, ולכן הסיבה לשוני צריכה להיות נגישות. הנגישות הרבה יותר - דרך גוגל סקולר, למשל, יוצרת פלורליזם. הסיבות לכך שחלק מהמו"לים של כתבי העת מסרבים לפרסם את הדברים ברשת הן כלכליות ותדמיתיות. רוב כתבי העת מאוחדים תחת הוצאות גדולות שמחזיקות בהם, ואין להן שום אינטרס להגביר נגישות למידע שלא בתשלום. זה לא בהכרח האינטרס של החוקרים.

 

[ניצת הגפן]

מסכימה איתך חלקית

אני חושבת שאת צודקת בתחום של עוד 5-10 שנים. ברור גם לי שתחול מהפכה בעניין הזה. אבל בינתיים -זה עדיין לא ככה. ולכן, אני לא ממהרת לרתום את העגלה לפני הסוסים. מה גם שאת צודקת, שזה כנראה גם תלוי תחום. בתחום שלי - הכתיבה המודפסת ה"ישנה" עדיין מובילה, ויש לי תחושה שהיא עוד תוביל לא מעט זמן...

 

[the new L]

למיטב ידיעתי - כבר מפרסמים כבר בשלב הטיוטה

באתר arXiv מפרסמים למיטב ידיעתי גם טיוטות. בכלל, הם שמחים לקבל מאמרים, גם כאלה שעברו שיפוט וגם כאלה שלא, ויש שם מאגר עצום.

 

[22ק ו ס ם]

יש עם זה בעייה

כתבי עת לרוב רוצים בלעדיות ואם משהו מתפרסם במקום אחר, הם יכולים לסרב לקבל את המאמר לפירסום.

 

[tulkin]

בהרוורד קיבלו החלטה

לשים את כל המחקרים שנעשים על ידי חוקרים מהרוורד חופשי על הרשת. גם לפני פרסומם (working paper) זה בכיוון של מה שאתה מתאר. ומעניין לעניין באותו עניין... אני באופן אישי מזועזע מחוסר הנכונות של חוקרים, בעיקר במדעי החברה, לחלוק את הנתונים שלהם עם שאר העולם.

 

[עדי כהן 111]

יכול להיות שמה שטוב להרוורד

לא טוב לנו? אני משער לעצמי שפרוייקט כזה מצריך יושר אקדמי והמון פרגון מצד העמיתים למחקר, האם אנו בשלים או שמא אם לא ננסה לא נדע? ושאלה נוספת- כיצצד מאבטחים את החומר המועלה לאתר מפני כאלה שאינם חוקרים?

 

[tulkin]

לא מאבטחים

כל הרעיון במהלך של הרווארד הוא גישה חופשית למחקר לכולם. מה שמעלים זה תוצאות המחקר (מאמרים בשלב כזה או אחר של הכנתם) - לא נתונים. זה לפי גישתה של הרוורד (ולפי גישתי שלי) צריך להיות פתוח וחופשי וזמין לכולם.

 

[d a p h n a]

כמו שכבר אמרתי -

אני אתרגש מגישתה הפתוחה והנפלאה של הרווארד, שכזו תועיל בטובה לחלוק את הספרים מהספרייה שלה עם אוניבריסטאות אחרות דרך inter library loan ואמצעים אחרים. לפחות לגבי מדעי הרוח, האפשרות לחלוק ספרים עם מוסדות לימוד אחרים חיונית אולי יותר מתוצאות המחקרים לקידום הידע והמחקר, והעובדה שהרווארד מסרבת לעשות את זה היא ממש מעיקה.

 

[I Was Hoping]

מה זאת אומרת?

אין השאלה בין ספרייתית עם ספרים מהרווארד? למה? ומה לגבי מבקרים שלא לומדים בהרווארד? יכולים להשתמש בספרייה?

 

[d a p h n a]

אני אסייג קצת...

אז ככה: כל אוניבריסטאות האייבי-ליג מאוגדות ביחד בקישור בין ספרייתי, שמאפשר השאלה מהירה ופשוטה של ספרים מכל ספריית אייבי-ליג לכל ספריית אייבי ליג אחרת. הרווארד היא היחידה שמסרבת להיות חלק מהסיפור הזה. בנוסף, יש איגוד של כל הספריות החשובות באזור בוסטון-רבתי, שמאפשר השאלה פשוטה ומהירה בין הספריות וגם עבודה הדדית בספריות השונות - וגם בזה הרווארד לא חברה. עשיתי גוגל על הרווארד ו-inter library loan, ועושה רושם שכן קיימת אפשרות להשאלה בין ספרייתית מהם, אם כי נראה שהיא כרוכה בתשלום, מה שלא נכון לגבי שירותי השאלה בין ספרייתית אחרים שבהם השתמשתי בארה"ב. לגבי מבקרים מן החוץ, למיטב ידיעתי אין אפשרות להשתמש בספריה של הרווארד למי שאינו סטודנט/עובד שם, אם כי זה לא עד כדי כך חריג. גם אצלנו השימוש בספריות פתוח רק לסטודנטים, עובדים, אנשים שקשורים לסטודנטים/עובדים (בני זוג למשל) או אורחים שמגיעים עם מישהו שקשור לאוניברסיטה, כך שלמרות שזה מעצבן ומרגיז (גם אצלנו וגם בהרווארד) זה לא ייחודי להם.

 

[I Was Hoping]

תודה שניפצת לי עוד חלום ../images/Emo6.gif

ואני כבר תכננתי לבוא לבקר בספריות של האוני' הכי שוות בעולם, גם כי אפשר למצוא שם דברים שאין פה וגם כי אני מתה על ספריות... מבאס.

 

[22ק ו ס ם]

לבקר את תמיד יכולה

ואני מניח שאפילו תוכלי לקרוא בספרים שם אם את סטודנטית, רק שלא יתנו לך להוציא אותם מהספריה. אני יכול להבין את הרווארד. זה מוסד אליטיסטי ופרטי שמעוניין לשמור על הייחודיות שלו גם על חשבון אחרים. מוסדות פרטיים בארה"ב יכולים לעשות מה שהם רוצים.

 

[I Was Hoping]

אה, זה כל מה שרציתי

וסטודנטית אני עכשיו, כמו שכנראה שאיהה לנצח

החזרת לי את החלום. תודה!

 

[משוש30]

מנפצת לך אותו חזרה. לא תוכלי גם לקרא שם אלא

אם יש לך מכתב מהמנחה ואני חושבת שתמורת השימוש שלך בספרייה הם מחייבים את האוניברסיטה שלך.