מדע 2.0

[tulkin]

ובנוסף זה יעשה עוד שני דברים..., ובנוסף זה יע

זה יהרוג סופית את תהליך הפיר-רוויו המעצבן. וזה יאפשר להוציא מהקנון מאמרים לא מוצלחים (יש מאות כאלה... אבל היום אחרי שפרסמת אתה מלך... תמיד יזכרו אותך כצ'חצ'ח (2001)... גם אם כתבת שטויות). במדע 2.1 הזה, אולי כמו בוויקי, אפשר יהיה למחוק מאמרים, כך שהקנון המחקרי יפסיק להתנפח בקצב מסחרר וחסר פרופורציות לכמות הידע האמיתית שנצברה. זה גם יעשה עוד דברים.... זה יכניס מעמדות לחוקרים... יהיו חוקרים של "איסוף נתונים" וחוקרים של "ניתוח נתונים" וחוקרים של "בניית תאוריות". יהיה מעמד אלה שמציעים רעיונות ותוכניות מחקר ומעמד אלה שמוציאים אותם לפועל. לא שאין את כל אלה כבר היום - אבל זה יהיה בולט יותר.... וזה די מבאס (אבל נוח... כי כל אחד יעשה את מה שהוא הכי טוב בו) בקיצור - אין טוב בלי רע. ואז יגיע מדע 3.141 (זה השלב שבו מתחילים לעגל פינות) ובא לציון גואל.

 

[tulkin]

התפוז השתגע!!!!

 

[MissScotland2004]

אין מצב שאני עושה דבר כזה

אני בפראנויה מוחלטת מהנושא, בעיקר בעידוד המנחים שלי. יש לי שני חברים טובים במחלקה שקולגות שלהם באוניברסיטאות אחרות השתמשו בנתוני המחקר שלהם שהם חלקו איתם בשיא האמון ופרסמו שניה לפניהם. מבחינתי השם שלי נמצא על הממצאים רק אחרי פרסום רשמי.

 

[ניצת הגפן]

איך מצאת את המנחים האלה? אפשר להתחלף?

טוב, מצהירה מראש שלא הספקתי לקרוא את הפוסט, אבל מבינה מה הרוח הכללית. וממש ממש ממש מסכימה עם ה"מקווה". אצלי דווקא המנחה שלי מאוד מוליך לכיוון של לשים הכל על האינטרנט, אבל אני - מאז שנכוויתי בתזה ולקחו חומרים שלי ופרסמו אותם ממש לפני שיצאה התזה, ועוד אנשים מתוך המחלקה שלי, אין מצב!!!! שאני עוש האת זה שוב. אני פאראאנואידית עד כדי כך, שאני אפילו לא מסכימה להצעות להרצות בכנסים, כדי שהתוצא הלא תהיה שמישהו אחר שמע ולקח בינתיים לעשות עם זה מה שהוא רוצה. הפרסום באינטרנט נועד לאנשים הגונים. לצערי, אי אפשר לדעת מי הם האנשים שקוראים, ואי אפשר לדעת מה יעשו עם הדברים. אנ י כמו ה"מקווה". בינתיים - לא שמה כלום על האינטרנט. ועוד משהו - לא חושבת שכל דבר שמכניסים לרשת אכן ראוי. דווקא בעניין הזה מסכימה עם האחרים שכתבו כאן, שאין כל סיבה לתפיחה המטורפת של כמויות המידע, שלא כולן ממש איכותיות ושוות.

 

[עדי כהן 111]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[22ק ו ס ם]

אני חושב שאת ואחרים מביעים במובלע משהו מאוד

מעניין. העובדה שיותר חשוב לנו ההתקדמות האישית שלנו מאשר קיום הידע המדעי בכלל. אני חושב שזה מאוד הגיוני. לאלו שתומכים בפירסום נתונים גולמיים יוצאים מנקודת הנחה נאיבית שבה לכולם חשוב הידע ופחות חשוב האגו. אבל רק בגלל (או אולי דווקא בגלל) שאנחנו עוסקים באקדמיה, אין זה אומר שאנשים משוחררים ממניעים אישיים ואנוכיים.

 

[helene]

זה לא עניין של אגו

צריך לזכור שמי שמעוניין בקריירה אקדמית צריך להציג רשימת פרסומים מכובדת. מה לעשות שאף ועדת קבלה לא בודקת את תרומתך למדע, אלא את כמות הפרסומים הנושאים את שמך ( וזה לאו דווקא אותו הדבר). ברגע שזו שיטת גיוס הסגל לאקדמיה, אין בכלל מה להאשים אנשים באגואסטיות. הם סה"כ רוצים לקבל קרדיט הוגן על עבודתם ( ולקדם את המדע). אבל הקרדיט חשוב כי זה הבסיס להתקדמות המקצועית. מי שמפרסם את הרעיון הוא זה שמקבל את הקרדיט, מי שלא רוצה לחשוף את הנתונים שלו, רוצה למנוע מצב שבו מי שמפרסם ומקבל את הקרדיט, הוא לא זה שהגה את הרעיון. ברגע שתמצא שיטת פרסום פתוחה שתוכל לשמור על הקשר בין רעיון לקרדיט על רעיון, כולם ישמחו לחלוק את נתוניהם.

 

[MissScotland2004]

ממש ככה ../images/Emo45.gif

וכל עוד הסיפור פרוץ לחלוטין כמו היום, אני ממש לא מבינה איך חוקרים מסכימים לחלוק ממצאים משמעותיים לפני פרסום רשמי.

 

[22ק ו ס ם]

עזבי רגע את המצב היום

אני מסכים שהוא לא טוב. אבל מבחינה עקרונית, מה דעתך על כל התפיסה הזו? איכשהוא נראה שאנחנו שבויים בתפיסות קיימות ומצדיקים אותן בדיעבד, במקום לנסות לשפר אותן. אני חושב שגישה כזו יכולה להיות מאוד חיובית למדע אם ילקחו אמצעי הזהירות המתבקשים.

 

[ירגזית מצוייצת]

אני חושבת שהרעיון מעניין אך לצערי אוטופי

איך ניתן לפקח על כך? גם יש רעיונות לאמצעים זה מאוד קשה ליישמם. מלבד זאת טבע האדם כנראה רע מנעוריו

 

[22ק ו ס ם]

אבל את מתייחסת למודל הישן של האקדמיה

אם המטרה של האקדמיה הייתה בעיקר לקדם את הידע המדעי, מה שאת אומרת היה פחות חשוב. ברור שזה לא קיים היום, אבל השאלה האם אנחנו רוצים שזה יהיה ככה? כלומר, האם אנחנו רוצים לשפר את התהליך המדעי כך שיהיה מהיר יותר ומדויק יותר? זה אגב, לא צריך לבוא על חשבון חוקר זה או אחר. אפשר למצוא דרך שבה הקרדיט יתחלק בצורה הוגנת יותר. השאלה היא, האם במקרה שיהיה ברור ושקוף לחלוטין התרומה של כל אחד למחקר מסוים, המצב לא יהיה טוב יותר? אולי אנשים דווקא מפחדים שאחרים יהיו מוצלחים יותר מהם בניתוח הנתונים שהם אספו? היום יש בעייה קשה של קרדיטים. האם במאמר שבו יש 5 כותבים שונים כל אחד תרם 20% ממנו? סביר שלא. סביר שהכותב הראשי כתב ועשה את עיקר העבודה ואחרים עזרו. אם כך, האם מישהו שתרם 5% למחקר ראוי שהשם שלו יהיה רשום שם? היום אין שום אפשרות לדעת מה התרומה של כל אחד למאמר. יכול להיות שמישהו אחראי לתיאוריה, אחר לניסוי עצמו, שלישי לניתוח הנתונים וכו'. במקרה כזה, את מרוויחה קרדיט על דברים שיכול להיות שאין לך מושג בהם. שלא לדבר על מקרים אחרים שבהם אנשים מצטרפים ככותבי משנה בלי שתרמו כמעט כלום למאמר. אגב, אני לא ממש לא מאשים אף אחד באגואיסטיות. אני חושב שמותר ואפילו רצוי להיות אגואיסטים לפעמים.

 

[helene]

אני מתייחסת למודל הקיים של האקדמיה

אם אתה תצליח לפתח מודל של פרסום שבו ברור לחלוטין מה תרומתו של כל אחד למחקר מסויים והוא מקבל על זה קרדיט, זה מעולה ואני בטוחה שכולם רק בעד. זה ימנע בדיוק את המצבים שניצת הגפן סיפרה עליהם, של גניבה של רעיונות. הרי אין שום בעיה להשתמש באותם הנתונים ולנתח אותם ( יותר טוב כמו שאתה מציע) על סמך מאמר שכבר פורסם. זה בדיוק מה שכולנו עושים כל הזמן. הבעיה במה שאתה הצעת היא ההתכנות הגבוהה מאוד של מצב שבו אדם עובד, אוסף נתונים, מנתח אותם, ובא מישהו אחר ומפרסם את הדברים בשמו, בלי שהאדם הראשון שהגה את הרעיון מקבל קרדיט כולשהו. זה לא שונה ממה שאתה מספר על אנשים ששמם מופיע ככותבי מאמר משותף, בלי שהם בפועל עשו משהו.

 

[22ק ו ס ם]

זה ממש לא מה שהצעתי

אני יוצא מנקודת הנחות שרוב האנשים לא גנבים. הרעיון הוא לחלוק מידע בשלב ראשוני כך שאנשים יוכלו להציע הצעות שונות ולתקן דברים ויקבלו קרדיט צנוע כשהקרדיט המרכזי ילך לחוקר שעשה את המחקר.

 

[helene]

את זה עושים גם היום

בכל שלבי המחקר החוקרים מתייעצים עם עמיתיהם, נותנים להם לקורא חלקים מהמחקר ולהגיב עליו, לתקן ולשפר את הטענות. הבעיה היא כשהמידע הזה נגיש לכולם באינטרנט. ואתה כלל לא יודע איזה שימוש יעשו בו ומי. נגיד וכל האנשים באמת הגונים. האם באמת יש לי עניין לחשוף את המחקר שלי בשלב הראשוני לכמות עצומה של אנשים? האם העצות שלהם לא יבלבלו אותי? אני אתן לך דוגמא היפוטטית. חוקר צעיר עובד על התזה שלו. יש לו רעיון מהפכני, ששונה מהותית מכל מה שנעשה בעבר בתחום. אם הוא יפרסם את הרעיון שלו במקום שנגיש לכל חוקרי העולם, הוא עשוי לקבל כמות מכובדת של תגובות. אבל האם אין כאן סכנה שהחוקר הצעיר ילך לאיבוד בין כל הביקורות האלה? יש כאן לא רק בעיה של ניצול לרעה של מידע, אלא עניין של פגיעה פוטנציאלית בתהליך המחקר. יש עיתוי מסויים שהוא "מוקדם מדי" כדי לחלוק את הרעיונות הראשוניים שלך עם אחרים ( אפילו עם המנחה!). זהו השלב בו יש לך תחושת בטן חזקה וכמה אינדיציקציות לכך שהכיוון הוא טוב, אבל חסר לך מידע כדי שמרעיון הזוי במיוחד, זה יהפוך למחקר מבוסס. בשלב כל כך קריטי, ביקורת של אנשים רבים מהתחום, עשויה יותר להזיק מלהועיל. למעשה כמה שמחקר שלך חדשני יותר, כך הביקורת בשלב הראשוני נראית לי מזיקה יותר. אני חושבת שבמיוחד לחוקרים צעירים, חשוב לשמור את הרעיונות שלהם במעגל מוצמם לפחות עד שהם יבשילו למשהו משמעותי.

 

[ניצת הגפן]

ממש לא מסכימה איתך

אין כאן שום הבלעה, ומבחינתי, לפחות , גם לא אגו. אינ לא חושבת שצריך לשים כל דבר על המרשתת, אני גם לא בטוחה שזה ראוי. יש מספיק דברים שאין להם כל צורך להתפרסם בכל פורמט שהוא. העמדה שלי של "פרנויה" כפי שכיניי אותה, מתכוונת לזה שאני עובדת קשה מאוד על מהעבודה שלי. אני עושה אותה לבד לגמרי, ונגד כל הסיכויים ולצערי הרב, הרבה מדי אנשים עושים שימוש לרעה בדברים שפתוחים וגלויים להם. לצערי הרב - רמת המוסר הכללית מאוד מאוד ירדה ולכן אם אינ יכולה למנוע עוד מעשה לא מוסרי של אחרים באמצעות זה שאני "שמורת את הקלפים קרוב לחזה" , אני מעדיפה לעשות את זה. אתה מבין? אני לא רוצה למצוא מישהו שלקח והעתיק את העבודה שלי והגיש אותה כסמינריון וקיבל עליה ציון מעולה בלי לטרוח. לא כי הוא לא נתן לי קרדיט, ובכלך פגע לי באגו , או כי חשוב לי שיידעו שזה שלי. אלא בעיקר כי - בשביל כבוד צריך לעבוד. אם אתה רוצה להתהדר בדבר מה - בוא נוודא ראשית שהוא שלך. ולא אין כאן כל סתירה בין חשיבות המחקר לכולנו לבין העמדה הזו. חלק מהעניין של להיות אי אקדמיה , בעיניי, הוא להיות פסגת החברה. ופסגת החברה בעיניי - הוא גם להיות בעל מוסר, חף מכל ספק ונקי ללא רבב. וכולנו יודעים - שפרצה קוראת לגנב..... אז אם אני יכולה איכשהו לעצור את הקלות של טבע האדם... אני משתדלת.

 

[tulkin]

אני לא מסכים בכלל

ראשית, אני יודע על עצמי שאין מצב שאני מקבל רעיון/נתונים/עזרה ממישהו בלי לתת לו או לה קרדיט ראוי בהתאם לחשיבות ולתרומה של אותה עזרה (החל ממכתב תודה, דרך ציון התרומה והכרה בה בפרסום עצמו, ועד הוספה כמחבר, הכל בהתאם למצב). שנית, אני די בטוח שכל האנשים שאיתם עבדתי ושאיתם אני עובד כרגע נוהגים בדיוק כמוני. אם לא הייתי חושב ככה לא הייתי עובד איתם ולא בגלל החשש שהם לא יתנו לי קרדיט מספיק. לא עשיתי סטטיסטיקה מקיפה, אבל הנסיון המצטבר שלי בחיים הפגיש אותי עם הרבה יותר אנשים הגונים מאשר לא הגונים. אולי היה לי מזל. אולי יפסיק להיות לי מזל בעתיד (אני מקווה שלא). אחוז האנשים הלא הגונים שאיתם הייתי בקשרי עבודה יורד לדעתי מתחת לאחוז. הנחת עבודה של שיתוף מקלה (עלי לפחות) את העבודה. אפשר לחלוק הכל, אפשר לבקש ולקבל עזרה בלי חשש. אפשר להתייעץ באופן חופשי. נותנים הרבה (אני מכיר לפחות שני אנשים שעושים דוקטורט היום על נושאים שאני עזרתי להם לגבש בשיחה, ואני מניח שיש עוד כמה, שלא לדבר על עבודות סיום לקורסים וכד'), וגם מקבלים הרבה. ממש חיים טובים. בהחלט ייתכן שאני מפסיד המון קרדיט/כסף על כך שאני לא שומר את הרעיונות שלי לעצמי או מפזר אותם באופן מתוכנן ומחושב תוך שמירה על האינטרסים האלה. החשבון שלי הוא פשוט. בגלל שרוב האנשים שאיתם אני נפגש הם הגונים - ההפסד שלי מהתעלמות מהם קטן מהרווח שאני מרוויח מהגישה החופשית והמשתפת לפיה אני מתנהג. במלים אחרות, המאמץ שאשקיע בנקיטת הזהירות, ובדאגה לאינטרסים שלי, כמו גם המחיר שאשלם על "הקטנת הרשת" שלי יגבו ממני מחיר יקר יותר מהמחיר שאני משלם על אותן רמאויות ונצלנויות שעושים לי מאחורי הגב. ודוגמא: רק לא מזמן קיבלתי ממיס סקוטלנד הפניה לאיש סגל אצלה באוניברסיטה, שחשף בפני מאגר מידע מדהים שיש לו (ונמצא, כמובן, על הרשת בגישה חופשית). אני כרגע כותב עבודה שמתבססת על חלקיק קטן מהמידע ששם, ובמהלך השנה הבאה מתכוון לנתח חלקים גדולים ממנו ולנסות לפרסם על זה מאמר שיהווה בסיס לתזה שלי. לאסוף את הנתונים בעצמי היה לוקח לי המון זמן עד כדי כך שייתכן שהייתי בוחר בנושא אחר או גישה אחרת לשאלת המחקר שלי. יצאתי מורווח ובגדול. כמובן שכולם יקבלו קרדיט מתאים אם וכאשר העבודה תקרום עור וגידים, ואולי ייצא מזה שיתוף פעולה בעתיד. מה הייתי עושה עם אותו חוקר היה שומר את המידע שלו לעצמו? אני כמובן הייתי מסתדר... הייתי אוסף מידע אחר במקום אחר, אבל הייתי מפסיד את הסיכוי לשיתוף הפעולה. מפסיד זמן יקר. ואותה קבוצת מחקר היתה מפסידה פוטנציאל לשיתוף פעולה שיכול לקדם את המחקר שלה. כמובן, שכשאני אאסוף מידע דומה - אני אחלוק אותו באופן חופשי עם אותה קבוצת מחקר (ועם כל אחד אחר שירצה) אז כמובן - יכול להיות שיש לי מזל... אבל נראה לי שכמות "סיפורי הזוועה" של ניצול, גניבה ואי מתן קרדיט היא בטלה בשישים. כמובן שכל סיפור כזה מעיר את פחדינו הקדמוניים... אבל אנחנו לא שומעים את הדברים האחרים, ונוצרת אצלנו הטיה כאילו מדובר בסכנה של ממש. אני לא יודע כמה מהפרנואידיות שתוארה כאן על ידי אחרים באמת מבוססת וכמה היא נפוצה. אבל אולי הכל נובע מזה שאני סתם בן אדם אופטימי חסר תקנה...

 

[22ק ו ס ם]

אופטימיות היא דבר טוב

אני גם חושב שרוב האנשים די הגונים אבל מספיק שבודדים יגנבו רעיונות כדי להרוס לשאר. יש גם הבדל מהותי בין לחלוק מידע עם עמיתים מוכרים מהסביבה כי במקרה כזה אין שום סיכוי שיגנבו ממך רעיון כי הם מכירים אותך, לבין אנשים אנונימיים לגמרי ברשת שמי יודע מה יעשו עם אותו מידע. האנונימיות פותחת פתח לניצול לרעה ולכן אני חושב שאם יהיה זיהוי מלא של האנשים או שיגבילו את חשיפת המידע רק לסטודנטים ופרופסורים אפשר יהיה להתגבר על רוב החששות.

 

[MissScotland2004]

אתה לא קיבלת ממנו נתונים שהוא אסף וניתח

לפני פרסום, אלא קורפוס שהם בנו וכבר פירסמו עליו דברים. אני גם מוכנה להתחלק בקורפוס שאספתי, עם זה אין לי בעיה. אבל אני לא רואה מה הסיבה שבזמן שאני עובדת על מחקר מסויים לפרסם תוצאות של ריצות. זה לא כמו שסופר שעובד על ספר יראה פרקים לקולגות שהם סופרים באופן חופשי ואפילו עיוור לפני שהספר יצא לאור? אולי אתה צודק ורבים ההוגנים מהלא הוגנים, אבל מספיק אחד שיקח לך רעיון וזה יחזיר אותך שנה אחורה במחקר במקרה הטוב, או יאלץ אותך לשנות כיוון במקרה הרע. לא תודה.

 

[tulkin]

אז ככה...

קודם כל קיבלתי ב"קורפוס" הזה המון. כולל ניתוח וקידוד של מידע qualitative.עכשיו הכל דיגיטלי, והמידע הויזואלי, הקולי, והמילולי מסונכרן.... לא נעים לי להגיד, אבל לאסוף מעל 100 שעות של חומר מצולם (מ7 מצלמות שונות בחלק מהמקרים), ואז לסנכרן, לתמלל ולתעד אותו היה לוקח לי שנה עבודה לפחות. אבל יש לי הערה אחרת.... נראה לי שהובנתי שלא כהלכה. אני לא חושב שצריך לחלוק אינפורמציה בכל שלב עם כל אחד. אני טוען שני דברים: א. בסופו של תהליך צריך לחלוק הכל. כלומר יחד עם הפרסום או קצת אחריו צריך (והדגש הוא על צריך) להפוך את כל המידע שעל בסיסו נעשה הפרסום לחופשי ונגיש. ולו רק בשביל "בקרת איכות". ב. כדאי (לא בהכרח צריך) לחלוק במקורות מידע ורעיונות ותוכניות גם לפני שלב הפרסום. לא בכל שלב. לא עם כל אחד. אבל השיקול של "שמא יגנבו לי את הרעיון" לא צריך להיות שם, אלא רק נימוקים לגיטימיים שכבר העלו כאן אנשים אחרים (דוגמת "בשלב הזה של המחקר אני מעדיף לעבוד עוד קצת על גיבוש הרעיונות והניתוח לפני שאני מספר על הרעיונות שלי - על מנת שהם יהיו בשלים יותר ובדוקים יותר" - אין נימוק יותר לגיטימי מזה). לצערי רוב הנימוקים שאנשים נמנעים מלחלוק אינפורמציה עם עמיתיהם (במיוחד דרך האינטרנט) קשורים בצורה זו או אחרת לפאראנויית גניבת הרעיונות ואיבוד הקרדיט, ולא לשיקולים הענייניים שעליהם אין לי בכלל השגות או ויכוח.

 

[MissScotland2004]

אני חושבת שהמילה פאראנויה

שגם אני השתמשתי בה, לא ממש נכונה פה. אני מבינה מה שאתה אומר ואכן זה קצת יותר הגיוני, אבל בוא נומר שכרגע אני לא מרגישה שאני יכולה לאפשר לעצמי לעשות את זה. יכול להיות שיש מצב שבמדעים מדוייקים אפשר לממש רעיונות לא שלך הרבה יותר מהר ובקלות...?